לשון הרע וניכור הורי

1. עניינו של פסק דין זה שתי תביעות אותן הגיש התובע (להלן - "האיש"): האחת, תביעה כנגד גרושתו (להלן - "האישה") ובנו הבכור (להלן - "אלמוני") (תמ"ש 48008-03-19), בשל נזקים לא ממוניים, אשר נגרמו לו לטענתו מפאת לשון הרע שפרסמו אודותיו, ומפאת הסתת האישה את שלושת ילדיו כנגדו, אשר הביאה לניתוק הקשר בינו לבינם - האיש מבקש לחייב את האישה ואלמוני לפצותו בסך 600,000 ₪; האחרת, תביעת האיש כנגד האישה לביטול חיובו לשלם לה דמי מזונות עבור ילדיו, מפאת מרדנותם כלפיו, נוכח הסתתם בידי האישה כאמור (תלה"מ 63211-03-19).

2. האיש והאישה נישאו כדמו"י בשנת 1997, נפרדו במחצית שנת 2011, והתגרשו בשנת 2012. מנישואיהם נולדו שלושת ילדיהם: אלמוני (XXX) - בן 20, ע. - בן 18, ונ. בן - 15 (שלושתם יחדיו להלן - "הילדים").

3. לאחר הפירוד נקבעו סדרי שהות הילדים באופן בו הם יהיו במשמורת האישה וישהו במחיצת האיש פעמיים בשבוע, וכל סוף שבוע שני, לרבות לינה, וכן במחצית חגי ישראל וחלק מחופשת הקיץ. ראו: פס"ד מיום 29.11.11 בתמ"ש 3129-08-11; עמ' 3 לפרוטוקול מיום 11.3.12.

4. עת הודיע האיש לאישה על רצונו להיפרד ולהתגרש ממנה, בסמוך קודם לפירוד הפיזי ביניהם, החלה האישה לטעון, כי האיש פגע מינית ופיזית בילדים, ואף השמיע כלפיה איומים. טענותיה אלה של האישה, אשר הועלו בפני גורמי הרווחה, המשטרה ובית המשפט - וכפי שיובהר להלן, אף באזני הילדים - הן העומדות ביסוד ההליך דנן. מסכת תלונות זו החלה כאמור, אך כאשר האיש הודיע על רצונו לסיים את החיים המשותפים, שאזי החלה אישה להטיח בו האשמות בדבר פגיעה פיזית ומינית בילדים. כפי שיובהר להלן, מהראיות עולה, כי האשמות אלו - אשר לא נודע זכרן משך חמש עשרה שנות החיים המשותפים - באו לעולם אך מפאת אי שביעות רצון האישה מכוונת האיש להיפרד ממנה, ולא נמצא להן כל יסוד.

5. מזה כשש שנים אין כל קשר בין האיש לבין שני הילדים הקטנים. יחד עם זאת, הקשר הטוב בין האיש לבין אלמוני המשיך עד חודש ספטמבר 2018, שאזי החל אלמוני להפיץ לשון הרע אודות האיש, כפי שיפורט להלן, ובסמוך לאחר מכן אושפז אלמוני בבית חולים לבריאות הנפש, בו הוא שוהה (נכון למועד הגשת סיכומיו) מזה למעלה משנה.

לשון הרע - האישה

6. האיש עותר כאמור לחייב את האישה לפצותו, בגין לשון הרע שפרסמה אודותיו, בארבע תלונות שהגישה כנגדו כנטען אל משטרת ישראל, אשר כולן נסגרו מחמת היעדר ראיות, כמפורט להלן: תלונה מיום 1.8.11 בדבר אירוע מיום 17.7.11 המייחסת לו עבירת איומים (להלן - "הפרסום הראשון"), תלונה מיום 8.8.11 המייחסת לו עבירת איומים, מעשה מגונה בקטין ותקיפה סתם בקטין (להלן - "הפרסום השני"), תלונה מיום 29.3.12 המייחסת לו עבירת מעשה מגונה בקטין עד גיל 14 (להלן - "הפרסום השלישי"), תלונה מיום 26.6.15 המייחסת לו עבירת הסגת גבול פלילית שבוצעה כנטען ביום 25.6.15 (להלן - "הפרסום הרביעי"). ראו: סעיפים 80 - 84 לכתב התביעה, נספחים 2, 4 לכתב ההגנה.

7. לטענת האיש ארבעת הפרסומים מגוללים עלילות שווא, שהאישה ידעה כי אין בהן שמץ של אמת, וזאת במטרה לפגוע בקשריו עם הילדים, ולנקום בו נוכח רצונו לשים קץ לנישואין. כלל התלונות נסגרו כאמור, הילדים נחקרו וממצאי חקירתם, יחד עם חוות דעת מטעם הגורמים הטיפוליים, לרבות חוות דעת המומחית ל.ג. (להלן - "המומחית"), שללו כל חשד לפגיעה מינית או אלימות כלפי הילדים. עלילות שווא אלו פגעו בשמו הטוב, גרמו לו בושה ועוגמת נפש רבה בקהילה אליה הוא משתייך, נשקו נלקח ממנו, הוא הורחק מביתו ומשך חודשים ארוכים נאלץ להיפגש עם הילדים במרכז קשר תחת פיקוח. עלילות שווא אלו גרמו לפגיעה קשה בנוכחותו בחיי ילדיו, וחרף ממצאי חקירות ילדים, ושלל חוות דעת מטעם גורמים טיפוליים בהן נשללו כלל טענות האישה, הילדים מסרבים לקיים עמו קשר, היות והם סבורים כי פגע בהם.

8. בטרם אפנה לטיעוני האישה ולשם מיקוד הדברים אזכיר, כי הדיון בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק לשון הרע") מתחיל בבחינת הביטוי שפורסם ושאלת היותו "לשון הרע" (הן קיומה של "לשון הרע" והן קיומו של פרסום); עובר בבדיקת חסינות, הגנות או מניעות דיונית; ומסתיים במידת הצורך בשאלת הסעדים. ראו: ע"א 3322/16 איי.די.איי. נ' לשכת סוכני ביטוח (2017) סעיף 17 לפסה"ד; ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (2008) סעיף 17 לפסה"ד.