ש. י. נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת קצין התגמולים אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין תנאי שירותו הצבאי ואירוע שהתרחש ביום 26.2.2016.

רקע

1.המערער, יליד 1996, התגייס לשירות צבאי בחודש נובמבר 2014 עם פרופיל רפואי 97 ושירת כלוחם בחטיבת חי"ר. בחודש ינואר 2016 הוא השתתף באימון פלוגתי בתנאים קשים, המכונה "שבוע מלחמה", בשל היותו מדמה מצבי לחימה. בתום אותו שבוע הופיעו בגופו של המערער סימני עייפות, צימאון, יובש בפה, השתנה מרובה וירידה במשקל. זמן קצר לאחר מכן, ביום 26.2.2016, הוא היה מעורב בתקרית במחסום סמוך לרמאללה, במהלכה נורה מחבל, וכעבור ימים אחדים הוא פנה לבדיקה, בה נמצאה בגופו רמה גבוהה של סוכר. לאחר שאושפז בבית החולים רמב"ם הוא אובחן כחולה סוכרת. ועדה רפואית שינתה את הפרופיל הרפואי שלו ל-21, ובתחילת חודש אפריל 2016 הוא שוחרר מהשירות. כחודש לאחר שחרורו, הגיש המערער למשיב (לעיל ולהלן: קצין התגמולים) בקשה להכרת זכות [מחלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק).

2.ביום 22.12.2016 דחה קצין התגמולים את בקשת המערער להכרה בנכותו, על סמך חוות דעתו מיום 13.10.2016 של פרופ' (אמריטוס) מרדכי וייס, מומחה למחלות פנימיות ואנדוקריניות, שקבע כי המערער לקה בסוכרת מסוג 1 במהלך שירותו הצבאי עוד לפני האירוע שהתרחש ביום 26.2.2016 (אותו הגדיר כ"אירוע נפשי קשה"), אך סבר שאין קשר בין פריצת המחלה לבין מהלך שירותו הצבאי ו"שבוע מלחמה" בחודש ינואר 2016, מאחר ולדעתו "שבוע המלחמה" לא היה קשה ולא היה בגדר "אירוע שהוא אקוטי באופיו". על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

3.בכתב הערעור המתוקן נטען כי על אף שבמכתב מיום 1.12.2016 דרש קצין התגמולים מהמערער להמציא לידיו עדויות של מפקדיו, בהם יצוין שהוא אמנם נכח באירוע מיום 26.2.2016, נדחתה בקשתו להכרה בנכותו כבר ביום 22.12.2016, עוד בטרם הוגשו לו העדויות שביקש. עוד נטען כי על-פי אותן עדויות (מיום 17.12.2016 ומיום 24.12.2016) ועל-פי האמור בתצהיר המערער שצורף לבקשה, הוא חווה בשירותו דחק גופני ונפשי גדולים מהרגיל, וכי על-פי חוות דעתו מיום 28.3.2017 של פרופ' מיכה רפופורט, מנהל מחלקה פנימית ומומחה לסוכרת - דחק זה הוא שגרם להתפרצות מחלת הסוכרת בגופו. בחוות הדעת נכתב כי מתקיימת סמיכות זמנים בין האירועים שגרמו לדחק נפשי וגופני חמור בעת השירות הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלת הסוכרת, וכי סביר להניח שאלמלא דחק זה, המחלה לא הייתה פורצת במועד שפרצה או בכלל.

4.בכתב התשובה טען קצין התגמולים כי המערער לא עבר שום אירוע חריג, וכי תנאי שירותו עובר להתגלות מחלתו היו תנאי שירות רגילים. לכתב התשובה צורפה חוות דעת משלימה מיום 19.8.2017 של פרופ' וייס.

5.אנו נעתרנו לבקשת באי-כוח הצדדים להגשת חוות דעת משלימות של המומחים מטעמם. בא-כוח המערער הגיש את חוות דעתו המשלימה מיום 5.12.2017 של פרופ' רפופורט ובאת-כוח קצין התגמולים הגישה את חוות דעתו המשלימה הנוספת מיום 16.3.2018 של פרופ' וייס.

המומחה הרפואי מטעם הוועדה