אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ח'ורי ואח' נ' לוי ואח'

ח'ורי ואח' נ' לוי ואח'

תאריך פרסום : 15/09/2020 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום עכו
53421-06-16
07/09/2020
בפני השופט:
1. ג'מיל נאסר
2. שופט בכיר


- נגד -
תובע/:
1. פאדי חורי
2. נסרין חורי

נתבע/:
1. דורית לוי
2. אברהם לוי
3. חיים אלמוזנינו

פסק דין
 

 

 

התביעה והסעד

  1. התובעים טוענים כי נפלו קרבן למעשה עוקץ מצד הנתבעים בכך שמכרו להם רכב ( שברולט אימפלה מ.ר XX, ש.י 2015 - להלן: "הרכב"), בתמורה מלאה חרף ידיעתם שהוא משועבד ולא ניתן להעביר את הבעלות בו על שם התובעים.

     

    התובעים עותרים לחיוב הנתבעים, הדדית, בהשבת מלוא התמורה בסך 163,000 ₪, בתוספת 2,000 ₪, בגין הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן הודעת הביטול ועד מועד הגשת התביעה, ובסה"כ 165,000 ₪.

     

    בעלי הדין

  2. התובעים הינם בני זוג, תושבי כפר מעיליא.

    הנתבעים 1-2 הינם בני זוג, אשר נטלו ביום 1.6.15 הלוואה מבנק הפועלים, אשר שימשה, בין היתר, למימון חלק מעלות רכישת הרכב (מהבעלים יד 1). בגין הלוואה זו נרשם שיעבוד על הרכב לטובת הבנק, להבטחת פירעון ההלוואה. הנתבעת 1 רשומה מיום 30.10.15 כבעלים מס' 2 של הרכב במשרד הרישוי.

    3. הנתבע 3, סוחר רכבים ובעל מגרש לסחר ברכבים משומשים בנהריה בשם "אופקאר סוכנויות

    רכב". ביום 16.2.16 חתם הנתבע מס' 3 על הסכם תיווך בקשר לרכב עם נתבעת 1, ובהמשך חתם ביום 8.3.16 על הסכם מכר במסגרתו מכר לתובעים את הרכב תמורת סך של 163,000 ₪.

     

    ראיות הצדדים

    4.בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו שני התובעים. מטעם ההגנה העידו 3 עדים: הנתבעים 1-2 בעצמם וכן נתבע 3. הוגשו סיכומים בכתב.

     

    פירוט טענות התובעים

    5.התובעים טוענים כי ביום 8.3.16 נחתם בינם לבין הנתבעים הסכם מכר, לפיו מכרו להם הנתבעים את הרכב תמורת סך 163,000 ₪, כולל התחייבות להעביר את הבעלות ברכב על שמם מיד עם קבלת מלוא התמורה המוסכמת. התובעת היא הצד להסכם רכישת הרכב מול הנתבע 3, אשר הציג עצמו כסוכן רכב ומיופה כוח למכירתו מטעם נתבעים 1-2.

     

    6.התובעים שילמו את תמורת הרכב במלואה ביום 8.3.16 באמצעות העברה בנקאית בסך 150,000 ₪ לחשבון הבנק של נתבעים 1-2, וכן שילמו סכום נוסף בסך 13,000 ₪ לנתבע 3.

     

    7.הנתבע 3 התחייב, בשם נתבעים 1-2, להעביר את הבעלות ברכב על שם התובעים, עד לא יאוחר מ- 7 ימים מיום חתימת הסכם המכר, שאם לא כן, הוא יחזיר להם את מלוא התמורה ששילמו. יחד עם זאת, עד ליום הגשת התביעה (ועד להיום), הבעלות ברכב לא הועברה על שם התובעת 2.

     

    8.התובעים טוענים כי בחלוף 7 הימים הנ"ל, ומאחר והבעלות ברכב שרכשו לא הועברה על שמם, הרי הסכם המכר בוטל (נשלחה על ידם הודעת ביטול עסקה לנתבע 3), ואף שיק ביטחון שמסר נתבע 3 מחשבונו הפרטי על מלוא התמורה ששולמה בגין הרכב, לא כובד ע"י הבנק הנמשך עקב הגבלת חשבונו של נתבע 3.

     

    9.בדיקה במשרד המשפטים העלתה כי הרכב משועבד לטובת בנק הפועלים כנגד הלוואה שנטלו נתבעים 1-2.

     

    10.התובעים טוענים כי למרות דרישות חוזרות ונשנות לנתבעים לשלם את חובם, הם בחרו שלא להחזיר את הכספים שקיבלו מהתובעים בגין הרכב. עוד נטען, כי הרכב בחזקתם ובשימושם של התובעים, אך ללא יכולת להעביר את הבעלות במשרד הרישוי על שמם.

     

    11.לאור האמור, טוענים תובעים לעשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעים, אשר לטענתם חברו יחד על מנת לרמות אותם ולהתעשר על חשבונם שלא כדין. הם עותרים לחיוב הנתבעים 1-3 בהשבת החוב המקורי בסך 163,000 ₪, בתוספת הפרשים כחוק.

     

    הגנת נתבעים 1-2

    12.הנתבעים 1-2 כפרו בקיומה של עילת תביעה נגדם ועתרו לדחיית התביעה.

     

    13.הם טוענים כי ביום 1.6.15 רכשה נתבעת 1 את הרכב מחב' טרייד אין מוטורס בע"מ תמורת סך של 210,000 ₪, אשר מומן ברובו מכספי הלוואה שנטלו מבנק פועלים בסך 237,500 ₪ (תשלום תמורת הרכב מומן באמצעות העברה בנקאית בסך 135,000 ₪ ובתוספת העברת רכבה הקודם לידי טרייד אין מוטורס לפי שווי בסך 75,000 ₪).

     

    14.לאחר תקופה קצרה, ומאחר והחזר ההלוואה הכביד עליהם, החליטו נתבעים 1-2 למכור את הרכב לצורך סילוק ההלוואה, ופנו לשם כך אל נתבע 3 אותו הכירו עוד קודם לכן, על מנת שיאתר עבורם רוכש לרכב.

     

    15.ביום 16.2.16 או בסמוך לכך, הביאו נתבעים 1-2 את הרכב למגרש המכוניות שבבעלות נתבע 3, ועוד באותו יום נחתם הסכם תיווך בין נתבעת 1 לנתבע 3 לצורך מכירת הרכב. נטען כי נתבעת 1 מעולם לא הסכימה שהרכב יימכר תמורת סך של 125,000 ₪. סכום זה לא היה רשום בהסכם התיווך וככל הנראה הוסף רק לאחר חתימת נתבעת 1 עליו, ומבלי שנתבעת 1 מודעת לכך.

     

    16.לטענת הנתבעים הם המתינו לתוצאות הליך מכירת הרכב, עד אשר זמן קצר לפני הגשת התביעה ולתדהמתם, קיבלו פניה טלפונית מהתובעים אשר שאלו אותם מדוע הם אינם מעבירים את הבעלות ברכב על שם התובעים.

     

    17.נתבעים 1-2 טוענים כי כלל לא היו מודעים לעסקת מכר רכב אשר נחתמה בין התובעים לנתבע 3 ודבר קיומה נודע להם רק לאחר פניית התובעים אליהם, וכי גם הם נפלו קרבן לידיו של נתבע 3.

     

    18.התובעים חתמו של הסכם המכר מול נתבע 3 בלבד, והנתבעים 1-2 כלל לא היו צד להסכם זה. יתרה מכך, הנתבעים 1-2 מעולם לא התחייבו ו/או אישרו את ההסכם.

     

    זאת ועוד, הנתבעים 1-2 מעולם לא ייפו את כוחו של נתבע 3 לביצוע פעולות בקשר לרכב מעבר למציאת קונה, והתובעים ממילא לא מציגים ייפוי כוח ו/או אינם טוענים כי הוצג להם ייפוי כוח עליו הסתמכו כביכול בעת ביצוע העסקה, וממנו ניתן ללמוד כאילו הסכם זה מחייב את הנתבעים 1-2.

     

    19.לעניין תשלום התמורה הנטענת, טוענים נתבעים 1-2 כי התשלום בסך 150,000 ₪ לא בוצע בהעברה בנקאית לחשבונם. הם כלל לא ידעו כי הרכב נמכר וכי השיק הבנקאי אשר מסר להם נתבע 3 הינו חלק מהתשלום בגין מכירת הרכב, שכן על גבי השיק אין כל פרט מזהה הקושר את השיק לתובעים. נתבע 3 טען בפניהם כי מדובר בשיק עבור עסקה אחרת, והוא נרשם על שם נתבעת 1 רק לצורך עזרה בפירעונו בשל בעיות אישיות בהן מצוי נתבע 3, והראיה לכך שהנתבעים 1-2 העבירו את מלוא סכום השיק הבנקאי מיד לאחר הפקדתו בחשבונם לחשבונו של נתבע 3. זאת ועוד, השיק על סך 13,000 ₪ מעולם לא נמסר לידי הנתבעים 1-2 ולא ידוע להם על שיק כזה, מעבר לטענות התובעים.

     

    20.נתבעים 1-2 מכחישים כי נתבע 3 התחייב בשמם כלפי התובעים להעביר את הבעלות ברכב תוך 7 ימים, וממילא הנתבע 3 לא היה מוסמך להתחייב בשמם בעניין זה.

     

    21.הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לתובעים היה ידוע כי קיים שיעבוד על הרכב לטובת בנק הפועלים המשמש כבטוחה לפירעון הלוואה, וזאת עוד בטרם נחתם הסכם המכר ולפני שהם העבירו את התמורה לידי נתבע 3.

     

    22.התובעים הם אלה אשר נוהגים בחוסר תום לב, כאשר מגישים הם תביעה לביטול ההסכם כנגד נתבעים 1-2 (ולא נגד נתבע 3 בלבד), ובמקביל ממשיכים להחזיק ברכב ברשותם.

     

    טענת קיזוז ותביעה נפרדת מצד הנתבעים 1 - 2

    23.אמנם הנתבעים 1-2 העלו בכתב הגנתם טענת קיזוז (למקרה שביהמ"ש יחייב אותם בהשבת

    כספים לתובעים), אולם נוכח העובדה שהנתבעת מס' 1 הגישה תביעה עצמאית נגד התובעים ונגד הנתבע 3 בביהמ"ש השלום עכו, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענה בדבר זכאותם לקזז מכספי ההשבה (ככל והתביעה נגדם תתקבל), דמי שימוש ראויים ופיצוי בגין ירידת ערך הרכב.

     

    הגנת נתבע 3

    24.נתבע 3 עתר לדחיית התביעה נגדו. לטענתו, הוא נפל קרבן לנתבעים 1-2 אשר רימו אותו ונותרו חייבים לו עשרות אלפי ₪.

     

    25.נתבע 3 מודה כי מכר את הרכב לתובעים, אך לטענתו כשמדובר במכירת מיטלטלין דוגמת רכב, אזי המכירה מתבצעת באמצעות העברת החזקה ברכב לקונה, דהיינו ביום 8.3.16, והרי עפ"י הפסיקה, "העברת בעלות במשרד הרישוי", הינו צעד דקלרטיבי בלבד.

     

    26.נטען כי מאחר ועפ"י טענת התובעים הרכב בחזקתם כבר 7 חודשים ונמצא בשימושם, אזי כל בקשתם הינה ביצוע העברת בעלות פורמלית, ועל כן כל טענותיהם מופנות לנתבעים 1-2 (בעלי הרכב) ולא לנתבע 3, שהינו אך המתווך בעסקת מכירת הרכב.

     

    27.התובעים השתהו בהגשת תביעתם נגד נתבעים 1-2 וכעת סבורים כי בחיפושם אחר "כיס עמוק" יוכלו להפעיל לחץ על נתבע 3, על לא עוול בכפו.

     

    28.עפ"י דף חשבון בנק שצורף לתביעה, השיק הבנקאי בסך 150,000 ₪ נמשך לפקודת נתבעת 1 ולא לפקודת נתבע 3.

     

    29.לטענת נתבע 3 הוא בעצמו נפל קרבן לנתבעים 1-2, אשר לאחר שהפקידו בידיו את רכבם במגרש לצרכי מכירה בתיווך, ביקשו למשוך ממנו מעת לעת כספים מראש על חשבון העסקה העתידית, בסכום כולל של 74,860 ₪, וזאת לא כולל עמלת תיווך המגיעה לו בגין מכירת הרכב לתובעים בסך 38,000 ₪ [163,000 ₪ - 125,000 ₪], ובסה"כ נותרו חייבים לו סך כולל של 112,860 ₪.

     

    30.לטענת נתבע 3, נתבעים 1-2 הטעו אותו עת הציגו בפניו במעמד מסירת הרכב לתיווך במגרש (16.2.16) רישיון רכב נקי מכל שיעבוד. כעולה ממסמכי רשם המשכונות, השעבוד על הרכב נרשם ביום 12.1.16, כאשר רישום השעבוד הופיע רק ברישיון הרכב החדש שהגיע לידי התובעים (הודפס ביום 25.5.16), כך שלא הייתה לו כל ידיעה אודות קיומו של שיעבוד על הרכב, והוא נהג בתום לב מוחלט.

     

    31.נתבע 3 מוסיף וטוען כי סבר בתום לב שמדובר באנשים מכובדים, ובהסתמך על כך נתן שיק ביטחון אשר נכתב עליו "לביטחון בלבד", אך בחלוף הזמן מיום מסירתו, חשבון זה נסגר, והוא עבר לנהל חשבון בבנק אחר.

     

    32.בכל הקשור לביטול העסקה ע"י התובעים, טוען נתבע 3 כי מעולם לא קיבל הודעה על ביטול ההסכם מהתובעים (נספח ה' לכתב התביעה). זאת ועוד, התובעים נהנים ונוהגים ברכב באין מפריע, כאשר מי שאמור להיות מודאג מביצוע עבירות ברכב זה לא הם. הבעלות ברכב עברה לתובעים עם העברת החזקה ברכב לידם, ועליהם להאיץ בנתבעים 1-2 לסלק את השעבוד על הרכב ו/או להגיע להסדר עם בנק הפועלים.

     

    עד כאן טענות הצדדים בכתבי טענותיהם.

     

    הסמכת נתבע 3 למכור את הרכב

    33.הנתבעים 1-2 טוענים כי נתבע 3 לא היה מוסמך מטעמם למכור את הרכב לתובעים. בחנתי טענה זו ואני מחליט לדחותה.

     

    34.ראשית, נתבעת 1 העמידה את רכבה במגרש לסחר ברכבים משומשים בנהריה המנוהל ע"י נתבע 3 (כולל מפתח הרכב ורישיון הרכב). בנסיבות האמורות, רשאי היה התובע להניח, כקונה פוטנציאלי, עת שביקר במגרש סחר רכב של נתבע 3 והבחין ברכב נתבעת 1 מוצע למכירה, כי נתבע 3 מוסמך מטעם בעל הרכב למכור לו את הרכב בתנאים שסוכמו מראש בין בעל המגרש לבעל הרכב (שאינם ידועים לו).

     

    35.שנית, עצם העובדה כי ההסכם בין נתבעת 1 לנתבע 3 הוכתר בכותרת "הסכם תיווך" אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד כי אכן מדובר בהסכם לאיתור קונה פוטנציאלי בלבד, אלא כי נתבע 3 אינו בעל הרכב בעצמו אלא פועל בשם בעל הרכב תמורת עמלת תיווך. לאמור לעיל יש להוסיף ולציין כי מעיון בתוכן הסכם התיווך לא ניתן ללמוד באופן מפורש מהי עמלת התיווך המוסכמת לה יהיה זכאי נתבע 3 במידה וימלא את חלקו בהסכם.

    36.שלישית, הטענה כי מדובר בהסכם לאיתור רוכש פוטנציאלי בלבד תמורת עמלת תיווך, אינה מתיישבת עם העובדה כי נתבע 3 לא רק איתר רוכש פוטנציאלי אלא גם ביצע עסקת מכר, מסר את החזקה ברכב, וגבה את מלוא התמורה בגינו (למעט הפעולה של העברת בעלות במשרד הרישוי), וזאת ללא מעורבות כלשהי מצד נתבעת 1.

     

    37.רביעית, הסמכת נתבע 3 כמיופה כוח מטעם נתבעת 1 למכירת רכבה איננה מחייבת מסמך בכתב דווקא, והרשאת השלוח ניתנת להקניה לא רק באמצעות הודעה בכתב מאת השולח אלא גם בע"פ או בהתנהגות השולח (ראו: ס' 3(א) לחוק השליחות).

     

    38.חמישית, מחומר הראיות עולה כי קודם לביצוע העסקה נשוא התביעה, טיפל נתבע 3 בעסקת מכירת ג'יפ שהיה בבעלות מי מנתבעים 1-2. לא הוצגה כל ראיה כי במסגרת עסקת הג'יפ חתמו נתבעים 1-2 על ייפוי כוח בכתב המסמיך את נתבע 3 למכור את רכבם לרוכש פוטנציאלי.

     

    39.שישית, בנסיבות העניין, ולאור שוויו של הרכב עובר לביצוע העסקה, ניתן היה לצפות שאם כוונת הצדדים להסכם התיווך הייתה שנתבע 3 יהיה זכאי לעמלת תיווך מנתבעת 1 כנגד איתור רוכש פוטנציאלי בלבד לרכבה, היו הצדדים מציינים זאת בצורה מפורשת בהסכם התיווך, כי נתבע 3 מנוע מלהתקשר בהסכם מכר בשם נתבעת 1 בעסקה למכירת הרכב, ללא שקיבל את הסכמתה מראש להתקשר עם הרוכש הספציפי שאותר על ידו ובטרם אושרו על ידה כל תנאי העסקה עמו.

     

    מכירת הרכב במחיר נמוך מהמחיר עליו סוכם

    40.הנתבעים 1-2 טוענים כי נתבע 3 מכר את הרכב לתובעים במחיר שאינו המחיר עליו הוסכם בין נתבעת 1 לנתבע 3. בעניין זה טוענת נתבעת 1 כי המחיר עליו הוסכם היה "קרוב למחירון". בחנתי טענה זו ואינני מקבל אותה.

     

    41.ראשית, מחומר הראיות כאמור עולה כי נתבע 3 מכר את הרכב לתובע בהרשאת נתבעת 1. אשר על כן, המחלוקת הכספית שהתעוררה בין נתבע 3 לבין נתבעת 1 אינה מעניינו של התובע עת שילם במעמד ביצוע העסקה במגרש את מלוא התמורה המוסכמת בגין הרכב, לפי דרישת נתבע 3 (בעל ההרשאה) וקיבל את החזקה ברכב בו במקום.

     

    42.שנית, טענת נתבעת 1 כי הוסכם על מחיר "קרוב למחירון" הינה טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (הסכם התיווך עליו היא חתומה נתבעת 1 מול נתבע 3), מה גם ולא הוצגה על ידה אסמכתא מספקת לגבי שווי הרכב, על מאפייניו הספציפיים, עובר למועד החתימה על הסכם התיווך.

     

    43.שלישית, הטענה כי לאחר חתימת הסכם התיווך הוסיף נתבע 3 בכתב ידו את מחיר הרכב המבוקש (125,000 ₪) בהסכם התיווך לא הוכחה במישור העובדתי. ניתן היה לצפות כי בנסיבות העניין יהיה ברשות נתבעת 1 העתק מהסכם התיווך עליו חתמה במקור, אולם העתק מהסכם זה לא צורף על ידה במסגרת ראיותיה.

     

    44.רביעית, אם במעמד חתימת הסכם התיווך, מחיר הרכב המבוקש אכן לא צוין בהסכם התיווך המקורי (כטענת נתבעת 1), וגם לא גובה עמלת התיווך לה יהיה זכאי נתבע 3 (לא באחוזים משווי המכירה ולא במחיר "פיקס" ללא תלות בשווי המכירה), אזי לא ברור כיצד יחושב שכר טרחתו של נתבע 3, במקרה של מילוי חלקו בהסכם התיווך בהליך מכירת רכב נתבעת 1.

     

    מחיקת בעלי דין מכתב התביעה בהעדר עילה/העדר יריבות

    45.הנתבעים העלו בכתב הגנתם (ס' 24) טענה מקדמית לפיה יש להורות על מחיקת התובע מס' 1 וכן מחיקת הנתבע 2, מאחר ובכתב התביעה, אין כל רמז כיצד יכולים הם להיות צד לתביעה. אמנם הנתבע 2 בעלה של נתבעת 1, אך מעבר לכך אין לו כל זיקה למחלוקת. כך הוא הדבר בזיקה להיותו של התובע 1 בעלה של התובעת 2.

     

    46.בחנתי טענה זו על שני מרכיביה, ואני מחליט לקבלה באופן חלקי. דהיינו, אני מקבל את הטענה כי אין עילת תביעה נגד הנתבע מס' 2, אך מנגד אני קובע כי התובע מס' 1 הנו בעל דין רלוונטי.

     

    47.ביחס לצירוף נתבע 2 כבעל דין לתביעה, עולה מחומר הראיות כי אומנם הנתבעים 1-2 נטלו יחדיו הלוואה בנקאית משותפת על מנת לממן, בין היתר, את רכישת הרכב מחב' טרייד אין מוטורס (הבעלים יד ראשונה), ושעבדו אותו לטובת הבנק כבטוחה לפירעון החוב.

     

    48.חרף זאת, הסכם רכישת הרכב מיום 1.6.15 נעשה בין חב' טרייד אין מוטורס לבין נתבעת 1 בלבד, וכך גם לגבי עסקת "טריד אין" של רכבה של נתבעת 1, והרכב נרשם במשרד הרישוי בבעלות נתבעת 1 בלבד (התובעים טוענים לרישום "פורמלי" בלבד אולם לא הציגו ראיות מספיקות המעידות כי על אף הרישום במשרד הרישוי בפועל הרכב בבעלות משותפת של הנתבעים 1-2).

     

    49.זאת ועוד, נתבע 2 אינו צד להסכם המכר שנכרת בין התובעת לבין נתבע 3, וגם לא היה צד להסכם התיווך שנחתם בין נתבע 3 לנתבעת 1. נתבע 2 לא היה מעורב בהתנהלות בין הנתבעת 1 לנתבע 3 שקדמה לעסקה נשוא התביעה, וברי כי אין די בעובדת היותו בעלה של נתבעת 1, כשלעצמה, כדי להקים לתובעים עילת תביעה נגדו.

     

    50.ביחס לצירוף התובע כבעל דין לתביעה, אומנם עולה מחומר הראיות כי הרכב נרכש ע"י התובע מנתבע 3 "במתנה" עבור התובעת, וכי בהסכם המכר צוינו פרטי התובעת (באופן שגוי) כולל מס' ת.ז שלה בלבד. עם זאת, התובע הוא זה שניהל בלעדית את המו"מ מול נתבע 3 בקשר לרכישת הרכב נשוא התביעה, ואף היה זה שחתם על הסכם המכר, ללא כל מעורבות מצד התובעת.

     

    51.לאמור לעיל, יש להוסיף ולציין כי התובעים שילמו את תמורת הרכב המוסכמת במלואה מחשבונם המשותף. בנסיבות האמורות, לא ניתן להסיק כי עצם רצונו של התובע לרכוש את הרכב "במתנה" עבור אשתו, מעיד בהכרח על כך כי הבעלות ברכב בפועל אינה משותפת לו ולאשתו התובעת.

     

    52.לאחר שהסרנו את הסוגיות המקדמיות שפרטתי לעיל, אפנה להכרעה במחלוקת לגופה.

     

    השאלות לדיון והכרעה

    53.אלו הן הסוגיות לדיון ולהכרעה:

    • האם, עובר למועד ביצוע עסקת המכר מיום 8.3.16, הוטעו התובעים ע"י מי מהנתבעים בכל הנוגע לאי גילוי העובדה כי באותה עת היה הרכב משועבד ומשמש כבטוחה לפירעון הלוואה שנטלו נתבעים 1-2 מבנק הפועלים?

    • אם כן, האם המחדל הנ"ל מהווה עילה לביטול ההסכם?

    • האם הסכם המכר בוטל כדין ע"י התובעים?

    • דיון בסעד הכספי (ככל שיידרש).

       

      האם התובעים הוטעו ע"י מי מהנתבעים לגבי אי גילוי קיומו של השעבוד על הממכר?

      54.התובעים טוענים בתביעתם כי במעמד ביצוע העסקה לרכישת הרכב נשוא התביעה, הוצג להם

      כי הרכב אינו משועבד "ונקי" מזכויות כלפי צד ג' כלשהן (ראו: הצהרת המוכר בהסכם המכר, נספח ב' לכתב התביעה), כך שלא ידעו כי על הרכב רובץ שעבוד לטובת בנק הפועלים והדבר נודע להם רק בדיעבד.

       

      נתבע 3 אינו מכחיש את הטענה הנ"ל, אך לגרסתו נתבעים 1-2 הטעו אותו עת מסרו לו את הרכב במגרש והציגו בפניו רישיון רכב "נקי" משעבוד, כך שלא הייתה לו כל ידיעה אודות קיומו (ס' 13 לכתב הגנתו).

       

      55.מנגד, לגרסת נתבעים 1-2 בכתב הגנתם (ס' 82), לתובעים היה ידוע כי על הרכב רובץ שעבוד והוא משמש כבטוחה לפירעון הלוואה, וזאת טרם שחתמו על הסכם המכר, ובטרם העבירו את התמורה לנתבע 3. (יצוין כי נתבעים 1-2 לא צירפו כראיה מטעמם העתק מרישיון הרכב המקורי שנמסר על ידם לנתבע 3 עובר למועד מסירת רכבם במגרש, ולא טענו כי יידעו את נתבע 3 בעת מסירת רכבם במגרש על דבר השעבוד, כך שלא ברור על מה נסמכת טענתם זו, ובעיקר לאור גרסתם כי כלל לא היו מעורבים בעסקה בזמן אמת, ודבר קיומה נודע להם רק בדיעבד בעקבות פנייה טלפונית מצד התובעים).

       

      56.עיון בדוח עיון מקוון מיום 20.6.16 (נספח ו' לכתב התביעה) שהופק ע"י רשם המשכונות ברשות התאגידים, מעלה כי השעבוד על הרכב נרשם לטובת בנק הפועלים ביום 12.1.16, קרי טרם המועד שמסרו נתבעים 1-2 את רכבם לנתבע 3 במסגרת עסקת התיווך (16.2.16), וכמובן טרם ביצוע עסקת המכר נשוא התביעה בין התובעים לנתבע 3 (8.3.16). חרף האמור, העובדה כי השעבוד נרשם ביום 12.1.16 ברשם המשכונות (משרד המשפטים) אינה מעידה בהכרח כי השעבוד דווח ונרשם במקביל גם במחשבי משרד הרישוי (ואם כך הדבר- הרי שהשעבוד גם לא יופיע במחשבי רשות הדואר, אשר בסניפיה מתבצע בד"כ הליך העברת הבעלות ברכב על שם הקונים).

       

      57.בעניין זה, הן התובעים והן נתבעים 1-2 צירפו כנספח לכתבי טענותיהם צילום רישיון רכב (נספח א'), בו צוין תחת הכותרת "תנאים והגבלות" כי קיים "שעבוד לבנק הפועלים" אולם עיון בו מעלה כי הוא הודפס במועד מאוחר למועד ביצוע עסקת המכר נשוא התביעה (25.5.16), כך שאין הוא יכול להוות ראיה לכך שגם ברישיון הרכב שהיה ברשות נתבע 3, עובר למועד ביצוע העסקה, כבר היה רשום השעבוד הנ"ל.

       

      58.התובעים טוענים בתביעתם כאמור, כי ביום 8.3.16 חתמו עם נתבע 3 במגרש על עסקה לרכישת הרכב תמורת סך של 163,000 ₪. לתמיכה בגרסתם מפנים התובעים להעתק מהסכם המכר (נספח ב' לכתב התביעה). עיון בהסכם המכר מעלה כי נערך ונחתם בין התובעת ל"אופקאר סוכנויות רכב" ביום 8.3.16 במסגרתו רכשה התובעת את הרכב תמורת סך של 163,000 ₪, אשר ישולם במעמד חתימת ההסכם. יצוין כי במסגרת הסכם המכר הוגדר "אופקאר סוכניות רכב" כמוכר הרכב, ואילו "חורי חסן" כקונה. עם זאת, אין מחלוקת כי שם המשפחה ומספר תעודת זהות שנרשם בהסכם המכר הינו של התובעת, כך שכפי הנראה נפלה טעות סופר בציון שמה הפרטי של הקונה ("חסן" במקום "נסרין").

       

      59.לעניינו, חשוב לציין כי מעבר להצהרת המוכר במבוא להסכם המכר כי הינו הבעלים הרשום והמחזיק כדין ברכב (ראו: "והואיל הראשון", נתון שהוצהר ע"י נתבע 3 באופן שאינו נכון כפי שיפורט בהמשך), הרי שהוצהר ע"י המוכר (ראו: "והואיל השני") כי "...הרכב נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או תביעה ו/או זכויות צד ג' כלשהן", למרות שבאותה עת כבר נרשם שעבוד על הרכב לטובת בנק הפועלים אצל רשם המשכונות.

       

      60.במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש העיד התובע כי הוא זה שחתם על הסכם המכר מול נתבע 3 ולא אשתו (פ' עמ' 8 ש' 24-25), וכי הלך לקנות את הרכב ורצה לרשום אותו על שם אשתו במתנה (פ' עמ' 9 ש' 1-3).

       

      התובע העיד כי ראה לראשונה את רישיון הרכב רק לאחר שחתם על הסכם המכר והרכב נמסר לחזקתו, וכי ברישיון הרכב שהוצג לו לא היה רשום שעבוד אלא רק ברישיון הרכב החדש שהגיע לידיו מספר חודשים לאחר העסקה (פ' עמ' 9 ש' 18-27, עמ' 10 ש' 2-5).

       

      61.בהמשך חקירתו הנגדית עומת התובע עם האמור בסעיף 5 להסכם המכר לפיו הקונה מצהיר

      כי בדק את הרכב, וביצע את כל הבדיקות הדרושות לו, והוא מוותר מראש על כל טענת פגם או אי התאמה, והעיד כי בהצהרה זו התכוון לתקינות הרכב (פ' עמ' 11 ש' 3-6):

       

      "ש. תראה מה אתה כותב בסעיף 5 (מקריא)

      ת. זה אומר שהאוטו תקין

      ש. כשאני מסתכל על המילה בדיקות.. משרד הרישוי, משטרה, בדקת?

      ת. לא. אם אני הולך לקנות אוטו אני צריך לחקור את הבן אדם?".

       

      62.התובע שלל במהלך עדותו אפשרות של זיוף רישיון הרכב (מחיקת השעבוד ע"י נתבע 3), והעיד כי "היה לי את הרישיון המקורי ולא היה רשום בו שיעבוד", וכי הבעלים הרשום היה "ליסינג משהו" ולא נתבעת 1 (פ' עמ' 11 ש' 11-16). עוד העיד התובע כי באותה נקודת זמן לא ראה ייפוי כוח מחברת הליסינג לנתבע 3 או ייפוי כוח מנתבעת 1 לנתבע 3 והוא גם לא ביקש שיציגו בפניו ייפוי כוח מאחר ו-"הוא מוכר. אני לא אמור לבקש ממנו" (פ' עמ' 11 ש' 21-30).

       

      63.במענה לשאלות ביהמ"ש העיד התובע כי יום לאחר שחתם על הסכם המכר פנה לדואר לשם העברת בעלות, ושם נאמר לו שהרכב משעובד. הוא משך את השיק הבנקאי מחשבונו בבנק על שם נתבעת 1 "אחרי יומיים שלוש" ממועד ביצוע העסקה, וחרף האמור, מסר את השיק הבנקאי לדרישת נתבע 3. לגרסתו הוא היה מודע לכך שקיומו של שיעבוד מונע העברת בעלות ברכב, אך "...תוך יום יומיים זה מתבטל" ("משלמים את הכסף לבחורה ואז מבטלים את השעבוד", פ' עמ' 12 ש' 17-32, ועמ' 13 ש' 1-2).

       

      64.אציין כי איני מקבל את נכונות גרסת התובע בביהמ"ש הנ"ל לפיה בעת שמסר את השיק הבנקאי לנתבע 3 היה מודע לכאורה כי הרכב משועבד. גרסה זו, לפיה את התשלום בסך של 150,000 ₪ באמצעות שיק בנקאי בגין הרכב ביצע התובע יומיים שלושה לאחר ביצוע העסקה, אינה מתיישבת עם האמור בהסכם המכר שנחתם ביום 8.3.16 שם צוין כי התמורה תשולם במעמד חתימת ההסכם והמוכר מאשר בחתימתו על הסכם זה קבלת סך של 163,000 ₪ מהקונה.

       

      65.זאת ועוד, עיון בתדפיס פעולות בעו"ש של חשבון הבנק של התובעים (נספח ג' לכתב התביעה) מעלה כי רכישת השיק הבנקאי בסך 150,000 ₪ עבור דורית לוי וכן משיכת שיק נוסף בסך 13,000 ₪ נרשמו ליום עסקים 8.3.16 (יום ביצוע עסקת המכר).

       

      66.בהמשך חקירתו הנגדית חזר בו התובע מגרסתו הנ"ל והעיד כי פנה למשרד הרישוי לאחר ביצוע העסקה, שלא על מנת לבצע העברת בעלות אלא לעשות בדיקה לפי מספר הרכב (פ' עמ' 20 ש' 10-21):

      "ש. אתה אמרת בעדותך שהלכת לדואר לעשות העברת בעלות. אתה יודע אמורים להיות בהעברה 2 צדדים. עם מי הלכת לדואר?

      ת. אני מציג לך חוזה.

      ש. הלכת לדואר עם החוזה?

      ת. כן.

      ש. ומה אמרו לך בדואר? שאפשר לעשות העברת בעלות?

      ת. אי אפשר.

      ש. אבל הסתפקו בחוזה אתה אומר?

      ת. כן. לפי ת"ז של הבן אדם.

      ש. איזה ת.ז הייתה לך ביד?

      ת. של דורית לוי. סליחה התבלבלתי. על מספר של הרישיון רכב. נתתי את המספר של האוטו והיא בדקה לי. אני מתקן. רציתי לעשות רק בדיקה ולא העברת בעלות".

       

      67.בכל הקשור לנסיבות קבלת רישיון הרכב החדש לידיו העיד התובע כי לאחר "שנגמר הטסט",

      הוא ביקש מנתבע 3 שיביא לו את רישיון הרכב החדש שם כבר ראה שמופיע השעבוד (פ' עמ' 20 ש' 22-32, עמ' 21 ש' 1-10):

       

      "ש. אתה אמרת שקיבלת רישיון רכב שהוא עם טסט לחודשיים והרישיון רכב לא היה כתוב עליו שהרכב משועבד?

      ת. בדיוק.

      ש. וזה אותו רישיון רכב שמסר לך מר אלמוזנינו במעמד העברת החלקה (צ.ל החזקה ג'.נ) ברכב ממרץ/2016.

      ת. נכון.

      ש. ז"א חיים בעצמו לא ראה שהרכב משועבד. נכון?

      ת. לא. אני לא יודע.

      ש. אני מסב את תשומת ליבך כי בתצהיר שלך, צירפת רישיון רכב שהונפק והודפס ב 05/2016. זה היה הרישיון השני של הרכב נכון?

      ת. נכון.

      ש. זה אתה הוצאת?

      ת. לא. הוא הביא לי אותו. חיים.

      ש. ברישיון השני כתוב שהרכב משועבד.

      ת. נכון. כשנגמר הטסט ביקשתי ממנו שיביא את הרישיון החדש ועליו היה כתוב משועבד.

      ש. חיים כשפנית אליו לראשונה, ואמרת לו שהרכב משועבד, הוא היה מופתע?

      ת. לא יודע.

      ש. נקודה קריטית כזו אתה לא זוכר? מה תגובתו של חיים הייתה? אתה זוכר איך הוא הגיב כששמע שהרכב משועבד?

      ת. רגיל.

      ש. מה זה אומר?

      ת. אני לא יודע מה היה בינו לבין דורית".

       

      68.לגבי נסיבות מסירת "שיק הביטחון" לתובעים ע"י נתבע 3, העיד התובע כי שיק הביטחון נמסר לו על מנת שנתבע 3 ינסה ליישב את הסכסוך עם נתבעת 1, באופן שיאפשר העברת הבעלות ברכב, ולאחר שניסיון זה לא צלח, הוא הפקיד את שיק הביטחון בבנק למטרת פירעון (פ' עמ' 22 ש' 2-7):

      "ש. על פני השיק אתה מסכים איתי שכתוב צמד המילים "לביטחון בלבד"

      ת. כן.

      ש. ז"א, חיים נתן לך את השיק הזה ביטחון.

      ת. נכון.

      ש. מאחר והוא מנסה ליישב את הסכסוך עם גברת דורית.

      ת. נכון הוא לא הצליח לעשות העברת בעלות, הכנסתי את השיק לבנק לפרוע אותו".

       

      69.בהמשך חקירתו הנגדית העיד התובע כי הוציא את השיק הבנקאי בסך 150,000 ₪ לטובת נתבעת 1 למרות שבמעמד העסקה לא ידע מי היא, וכי בדק בבנק שהשיק הבנקאי נפרע בחשבונה של נתבעת 1 (פ' עמ' 23 ש' 9-15):

       

      "ש. כשנתת שיק בנקאי על סך 150,000 ₪ לגברת דורית, לא שאלת את חיים או את עצמך למה השיק אמור להיות כתוב לגברת הזו?

      ת. שאלתי אותו מי זו דורית והוא לא ענה.

      ש. וכשלא ענה בכל זאת הוצאת שיק לשם מישהי שאינך יודע עליה דבר.

      ת. אהאה. בבקשה תחזור. כן אני לא ידעתי מי זו דורית.

      ש. אתה בדקת מי פרע את השיק הזה שהיה כתוב עליו.

      ת. בדקתי. נכנסתי לבנק ונפרע בחשבונה של דורית לוי".

       

      70.נתבעת 1 (שהינה הבעלים הרשום מס' 2 של הרכב) נחקרה על האמור בתצהירה. כעולה מחקירתה הנגדית בביהמ"ש, היא הכניסה את רכבה למגרש נתבע 3 לאחר שקודם לכן העמידה את רכבה למכירה במגרש בירכא (פ' עמ' 30 ש' 3-5).

       

      71.נתבעת 1 העידה במהלך חקירתה הנגדית כי קיבלה מנתבע 3 המחאה בנקאית בסך 150,000 ₪ על שמה, והיא פרעה אותה בחשבונה בבנק, וכי לא ידעה שמדובר בתשלום בעבור הרכב, אולם ההסבר שסיפקה לפשר העברת מלוא הסכום בסך 150,000 ₪ מיד לחשבון הבנק של נתבע 3 לא היה משכנע (פ' עמ' 30 ש' 6-10):

       

      "ש. האם קיבלת מחיים שיק תשלום של 150 אלף ₪ המחאה בנקאית שהייתה רשומה על שמך?

      ת. כן.

      ש. זה היה תשלום בעבור הרכב?

      ת. לא ידעתי. הוא אמר לי שהוא מסובך עם אשתו ושאעזור לו ושאכניס את זה לחשבון שלי ואחרי דקה להעביר לחשבון שלו.

      ש. האם זה נשמע לך הגיוני שאת משאירה רכב מגרש רכבים של אדון חיים, מקבלת לאחר זמן המחאה בנקאית על שמך שאת מופיעה בה, ע"ס 150 אלף ₪, את לא עושה קישור?

      ת. לא. אם הייתי יודעת שזה הכסף של האוטו לא הייתה בעיה עכשיו.

       

      ובהמשך (פ' עמ' 30 ש' 18-29)

       

      "ש. אז את מסכימה שקיבלת תמורת הרכב 150 אלף ₪ במזומן בהמחאה בנקאית על שמך שאח"כ מטוב לבך או לא יודע מדוע, החלטת להחזיר אותם בחזרה לבעל המגרש?

      ת. לא ידעתי שזה שייך למכירת הרכב. זו האמת.

      ש. איזה אמת? אמת שלך?

      ת. הוא שלח מישהו שאמר לי שאעשה טובה בגלל שהיה מסוכסך עם אשתו שאפקיד את זה בחשבון שלי ואתן לו את הכסף. לא שאלתי אותו. האמנתי בו. היו לנו יחסים כאלה שלא חשבתי שיעשה לי דבר כזה.

      ש. מקודם אמרת שלא הכרת אותו היכרות מוקדמת.

      ת. לבעלי היה משהו איתו קודם. הוא היה נחמד והכל היה בסדר. זה מקל וגזר.

      ש. אבל קודם אמרת שלא הכרת אותו מעסקה אחרת כי לא קניתם ולא מכרתם שום רכב. אני מפנה אותך לתצהירך בסעיף 3.

      ת. בסעיף 3 זה מה שאמרתי כמו המקל והגזר. הוא מכר לנו איזה ג'יפ".

       

      72.בהמשך חקירתה הנגדית אישרה נתבעת 1 כי חתמה על הסכם התיווך עם נתבע 3 אולם לגרסתה תמורת הרכב שביקשה הייתה "קרוב למחירון" (188,000 ₪) ולא סך של 125,000 ₪ כפי הסכום המצוין בהסכם התיווך שלגרסתה הוסף (לאחר שחתמה עליו) ע"י נתבע 3 (פ' עמ' 32 ש' 19- 23):

       

      "ש. יש הסכם תיווך שאת מבקשת מחיים למכור את הרכב אימפלה נשוא התיק ומבקשת 125 אלף ₪ עבור הרכב.

      ת. זה לא נכון. אני אמרתי לו קרוב למחירון. הוא הוסיף את זה אחר כך. לא אתן אוטו ב- 188 אלף ₪ ב- 125 אלף ₪. אני מאשרת שחתמתי על המסמך שאתה מראה לי, הסכם הכר אבל לא מה שהוא הוסיף".

       

      73.כעולה מחקירתו הנגדית של נתבע 3 (סוחר הרכב) בביהמ"ש, נתבעת 1 הייתה מודעת היטב בעת שקיבלה ממנו את השיק הבנקאי בסך 150,000 ₪ לידיה, כי רכבה נמכר לצד ג' והשיק הבנקאי הוא התשלום בגינו, וכי נתבע 3 ביקש מנתבעת 1 להעביר את כל סכום השיק הבנקאי לאחר פירעונו מיד לחשבונו ולאחר מכן תתבצע התחשבנות כספית ביניהם, כשלגרסתו "יש לנו חשבון גדול" (פ' עמ' 37 ש' 4-11, 16-27):

       

      "ש. לאחר שהאימפלה נמכרה גב' דורית קיבלה שיק מהלקוחות שלי ע"ס 150 אלף ₪ על שמה בלבד. אמרת לה עבור מה הכסף?

      ת. בוודאי. אמרתי לה שהרכב שלה נמכר והנה השיק שתפקיד אותו לחשבון הבנק שלה. יש לנו חשבון גדול. שתעביר אלי את הכסף. נשב על החשבון ומה שמגיע לה מגיע לה ומה שמגיע לי מגיע לי.

      ש. למה שתעביר לך את הסכום לחשבון שלך?

      ת. אנחנו סוכנות תיווך רכב. במקרה הזה היה תיווך רכב. אני לא בעל הרכב. ביקשתי מהלקוח שהשיק יצא על שם בעלת הרכב. כך היה.

      ....

      ש. אם אני שם רכב בתיווך אצלך לשם מכירתו לכל דורש, אז אם יש קונה אתה מבקש שהתמורה תירשם בשיק בנקאית על שמי?

      ת. כן.

      ש. ז"א שמבחינתך גמר תשלום זה בהעברת השיק לבעל הרכב?

      ת. כן.

      ש. היא הפקידה את השיק אצלה והעבירה לך את הכסף יום יומיים אחרי כן והיא ידעה שזה למען מכירת הרכב?

      ת. ברור.

      ש. היו לך בעיות עם אשתך באותו זמן?

      ת. מה פתאום? אם אני מסובך מדוע שאבקש את הכסף לחשבון הבנק שלי?".

       

      74.נתבע 3 אישר במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי התובעים שילמו את מלוא התמורה המוסכמת בסך 163,000 ₪ בגין הרכב, וכי מתוך הסך של 150,000 ₪ שהועבר לנתבעת 1 באמצעות השיק הבנקאי, מגיע לה סך של 125,000 ₪ בלבד בגין מכירת הרכב, כאשר מסכום זה יש להפחית את "....כל ההתחשבנות שיש לי איתה טרם המכירה" (פ' עמ' 38 ש' 10-24):

       

      "ש. כמה אתה העברת לדורית מהסכום הזה?

      ת. מגיע לדורית לפי הסכם התיווך 125,000 ₪ פחות כל ההתחשבנות שיש לי איתה טרם המכירה.

      ש. קיבלת 163 אלף ₪. מתוך הסכום הזה מה הסכום שדורית מגיע לה עבור תמורת הרכב?

      ת. 125 אלף ₪.

      ש. אז למה נתת לה 150 אלף ₪?

      ת. כי פאדי לא יכל להוציא יותר מ- 150 אלף ₪ שיק בנקאי.

      ש. למה לא ביקשת מפאדי שיביא שני שיקים בנקאיים, האחד ע"ס 125000 ₪ על שמה של גב' דורית והשני ע"ס 25000 ₪ על שמך?

      ת. לפאדי הייתה דילמה מה לעשות עם הבנק שלו.

      ש. מדוע לא בשני שיקים בנקאיים ע"ס כולל 150000 ₪ ?

      ת. כי זה לא נהוג להגיד ללקוח להביא שני שיקים. הלקוח לא צריך לדעת כמה אני צריך להרוויח בעסקה. זה נראה לא אמין.

      ש. הלקוחות שלי שילמו את מלוא התמורה?

      ת. כן. חד משמעי ומלוא התמורה הועברה לגב' דורית".

       

      75.בהמשך חקירתו הנגדית אישר נתבע 3 את גרסת התובע כי הבעלים הרשום לפי רישיון הרכב שהיה בידיו עובר לביצוע העסקה הייתה חברת הליסינג ולא נתבעת 1, וכי בדק באתר משרד התחבורה באינטרנט שנתבעת 1 היא הבעלים של הרכב (פ' עמ' 39 ש' 13-30):

       

      "ש. בדקת שרישיון הרכב אימפלה על שם דורית לוי?

      ת. כן.

      ש. איפה הוא?

      ת. נתתי ללקוח פאדי. הלקוח החזיק בידיו רישיון רכב של דורית לוי על שם חב' הליסינג. את הרישיון המקורית (צ.ל המקורי ג'.נ) דורית לא הביאה לי.

      ש. מעולם לא ראית רישיון רכב שמוכיח שהיא הבעלים?

      ת. אמת. בדקתי באינטרנט שהיא הבעלים במשרד התחבורה. באתר תשלום חידוש רישיון רכב. פשוט מאד.

      ש. על סמך זה התקדמת?

      ת. רואים שת.ז שלה משויכת לרכב הזה.

      ש. ראית שהרכב הוא על שם דורית לוי ולא מפתיע אותך שאין לך רישיון על שמה?

      ת. לא. זה סטנדרטי.

      ש. ואם הרכב מעוקל? משועבד? בדקת?

      ת. לא בדקתי.

      ש. גם לא ביקשת לראות רישיון על שמה?

      ת. נכון.

      ש. אני אומר לך שהיה רישיון רכב ברכב ושראית את הרישיון רכב ושגם ידעת שהרכב משועבד.

      ת. לא נכון".

       

      76.בכל הקשור לטענת נתבעת 1 כי נתבע 3 לא היה מוסמך למכור מטעמה את הרכב לתובעים, העיד נתבע 3 כי אומנם לא קיבל מנתבעת 1 ייפוי כוח בכתב אך במסגרת ההסכם שנחתם ביניהם הוא הוסמך למכור את רכבה של נתבעת 1 תמורת דמי תיווך (פ' עמ' 40 ש' 29-32 ועמ' 41 ש' 1-11):

       

      "ש. היכן ההודעה שלך אל דורית או ההזמנה שלך אליה לחתום על הסכם למכירת רכב?

      ת. היא הסמיכה אותי למכור את האוטו בהסכם תיווך.

      ש. היכן זה כתוב?

      ת. מקריא מהסכם התיווך.

      ש. יש לך ייפוי כוח מטעמה?

      ת. ההסכם הוא מספיק. אני לא העברתי בעלות ברכב. זה הסכם תיווך.

      ש. אז איפה יפוי הכוח שמקנה לך זכות למכור את הרכב שלה?

      ת. למתווך שמוכר דירות לא נותנים ייפוי כוח. היא חתמה על ההסכם הזה והיא הסמיכה אותי למכור את הרכב שלה.

      ש. תסתכל על הסכם המכירה לפאדי (מקריא) שאתה הבעלים הרשום והמחזיק כדין של הרכב.

      ת. בשילוב עם הסכם התיווך כן.

      ש. אפיה אתה הבעלים הרשום?

      ת. אני לא הבעלים הרשום. מבחינת הניירת יכול להיות שכן צריך לשפר דברים בעקבות המקרה הזה. ברגע שהיא חתמה על הסכם תיווך אני בעל הרכב. אם בעל הרכב (המילה בעל מיותרת ג'.נ) היה נגנב, אני הייתי צריך לשלם לה".

       

      הכרעה בסוגיה א'

      77.לאחר שבחנתי את חומר הראיות הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעים להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי ביום 8.3.16 ביקר התובע במגרש למכירת רכבים משומשים בנהריה המנוהל ע"י נתבע 3, ולאחר מו"מ, רכש את הרכב נשוא התביעה מנתבע 3 תמורת תשלום סך של 163,000 ₪ (אשר שולם באמצעות שיק בנקאי לפקודת נתבעת 1, וסך של 13,000 ₪ אשר שולם באמצעות שיק רגיל לפקודת נתבע 3), וכי עובר לביצוע העסקה לא ידע שהרכב שועבד קודם לכן לטובת בנק הפועלים והוא משמש כבטוחה להבטחת פירעון הלוואה שנטלו נתבעים 1-2 לשם מימון רכישתו מהבעלים יד ראשונה (חב' טרייד אין מוטורס).

       

      78.גרסת התובע לפיה כלל לא היו מודע לקיומו של השעבוד עובר למועד ביצוע עסקת המכר עם נתבע 3, נתמכה בהוראות הסכם המכר עצמו לפיו המוכר מצהיר בפניו כי הרכב נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או זכויות צד ג' כלשהן. זאת ועוד, גם לפי עדות נתבע 3 בביהמ"ש, שלא נסתרה בעניין זה, הוא ביצע את עסקת המכר עם התובע ללא שידע על קיומו של השעבוד לבנק, וגם ברישיון הרכב שהיה ברשותו בעת ביצוע העסקה (שהעתק ממנו לא הוצג בפני ביהמ"ש ע"י מי מבעלי הדין) לא צוין דבר השעבוד לבנק הפועלים, והדבר נודע לו לראשונה רק לאחר ביצוע העסקה עם התובעים.

       

      79.גרסת הנתבעים 1-2 בכתב הגנתם לפיה התובעים היו מודעים בעת ביצוע העסקה עם נתבע 3 על קיומו של השעבוד על הרכב, ובטרם שילמו את התמורה בגינו, נותרה כטענה בעלמא, ללא שנתמכה בראיה אובייקטיבית, מה גם ולגרסתם כלל לא היו מעורבים בצורה כזו או אחרת בעסקת המכר עם התובעים, והדבר נודע להם רק בדיעבד.

       

      80.יתרה מכך גרסת הנתבעים 1-2 הנ"ל סותרת את תוכנו של הסכם התיווך עליו חתומה נתבעת 1. עיון בהסכם התיווך (נספח ז' לכתב הגנת נתבעים 1-2) שנחתם בין נתבעת 1 לנתבע 3 ביום 16.2.16 (כ- 3 שבועות לפני ביצוע עסקת המכר נשוא התביעה), מעלה כי נתבעת 1 הצהירה במסגרתו כבעלת הרכב (פסקת המבוא "והואיל" שני) כי הרכב נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או תביעה ו/או זכויות צד ג' כלשהן, וזאת חרף העובדה שבמועד החתימה על הסכם התיווך (16.2.16), היה ידוע לנתבעת 1 היטב כי הרכב משועבד לטובת בנק הפועלים בגין הלוואה שנטלו היא ובעלה לשם רכישת הרכב כ- 9 חודשים קודם לכן, נתון התומך אף הוא בנכונות גרסת נתבע 3 בכל הקשור לאי מודעתו לקיומו של השעבוד על הרכב בעת ביצוע עסקת המכר עם התובעים.

       

      אחריות הנתבעים למחדל של אי גילוי העובדה כי הממכר משועבד לבנק

      81.לאחר שהגענו למסקנה דלעיל, לפיה הרכב שנמכר לתובעים ע"י נתבע 3 היה במועד ביצוע העסקה משועבד לטובת בנק הפועלים (חרף הצהרת המוכר בהסכם המכר כי הרכב אינו משועבד ו-"נקי" מזכויות כלפי צד ג'), ובאופן שאינו מאפשר העברת בעלות על הרכב במשרד הרישוי על שם התובעת (ללא סילוק יתרת ההלוואה והסרת השעבוד), עולה שאלת אחריותם של מי מהנתבעים למחדל זה.

       

      82.חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי קבועה בסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, לפיו צד למשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב לגלות לצד השני את העובדות הרלבנטיות לחוזה הספציפי המצויות בידיעתו, אשר עשויות להשפיע על החלטתו וגמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בחוזה.

       

      83.כמו- כן, בעסקת מכר, אי גילויה של עובדה ביחסים החוזיים עובר לכריתת החוזה, עלול להוות הטעיה במובנה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, כאשר לעיתים נוצרת הטעיה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעיתים עלולה הטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל. קרי, בהימנעות מגילוי נתון מסוים, זאת מקום שבו מוטלת על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי (ראו: ע"א 7730/09 ניסים כהן נגד מבנה גזית (2000) בע"מ (פורסם 6.6.11).

       

      84.סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968, קובע:

       

      "אם הייתה אי התאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך על אי ההתאמה...".

       

      85.סעיף זה, מטיל חובת גילוי על המוכר בנוגע לאי-התאמה של הממכר (המוגדרת באופן רחב בסעיף 11 לחוק המכר) למה שהוסכם בחוזה המכר או לציפיותיו הסבירות של הקונה, ומתקיימת גם כאשר המוכר סבר שמדובר באי התאמה בלתי חשובה או שולית.

       

      86.במסגרת פרשנות לסעיף 16 לחוק המכר, ציין המלומד פרופ' איל זמיר בספרו: חוק המכר, תשכ"ח- 1968 (1987), 334, את הדברים הבאים:

       

      "כותרתו של סעיף 16 היא "העלמת אי- התאמה". העלמת אי- התאמה יכולה להיעשות במעשה או במחדל, ועשויה להיעשות מתוך כוונה להטעות את הקונה, מתוך רשלנות גרידא, ואפילו בשגגה. סעיף 16 מטיל על המוכר חובת גילוי על כל אי-התאמה שהמוכר יודע, או שהיה עליו לדעת עליה, וכל הפרה של חובה זו מזכה את הקונה להסתמך על אי- ההתאמה אף אם לא עמד בנטל הבדיקה וההודעה לפי סעיפים 13 עד 15 (בכפוף לסיפא). חובת הגילוי שמטיל החוק משתרעת על כל התקופה שמתחילת המשא ומתן לכריתתו של חוזה המכר, ועד לביצוע המסירה של הממכר לקונה.

       

      ידע המוכר (או היה עליו לדעת) על אי ההתאמה עובר לכריתת החוזה, ולא גילה אותה לקונה, עשויה התנהגותו להצמיח לקונה, לא רק את הפטור מנטל ההודעה הקבוע בסעיף 16, אלא גם תרופות בגין הפרת החיוב לנהוג בתום-לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים הכללי), ובגין הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים הכללי). במקרים מסוימים עשויה אי- התאמה להוות גם עוולה נזיקית. אם נודע למוכר על אי-ההתאמה לאחר כריתת החוזה, יש להחיל דין דומה לסעיף 16, אולם דומה שעצם אי-הגילוי איננו מהווה הפרה של החוזה. חובת הגילוי אינה חלה על עובדות שהקונה יודע עליהן".

       

      87.עוד נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 8068/11 עיני נגד שיפריס (פורסם ביום 11.2.14), כי סעיף 16 לחוק המכר הינו סעיף קוגנטי (כופה) שהצדדים לחוזה אינם רשאים להתנות עליו:

       

      "סעיף 16 האמור, בניגוד למרבית סעיפיו של חוק המכר, הריהו סעיף מצווה (ius cogens). צדדים לעסקת מכר אינם רשאים להתנות עליו...זכותו של הקונה להסתמך על אי-ההתאמה, עומדת לו "על אף האמור...בכל הסכם". כלשון סעיף 16, ויש בה הלכה למעשה משום ביטול עיקרון 'יזהר הקונה' שבדין האנגלי המקובל".

       

      88.עוד צוין בפסק דין עיני הנ"ל כי מסע' 16 לחוק המכר עולה מפורשות כי הדין הישראלי העניק מעמד בכורה לכלל "ייזהר המוכר", בהעדיפו אגב כך את הכלל האנגלי לפיו "ייזהר הקונה":

       

      "יש בדברים האמורים ביחס ללשונו של סעיף 16 לחוק המכר (קרי- מחד גיסא, ידיעה 'ממשית' מצדו של הקונה על אודות אי- ההתאמה; ומאידך גיסא, יסוד נפשי ברף נמוך של 'רשלנות' מצדו של המוכר) כדי להמחיש את מתן הבכורה לעיקרון "ייזהר המוכר". יש בכך משום ביצור מעמדו של הקונה והדגשת חובת הגילוי של המוכר, עובר לשלב חתימת הסכם המכר, על אודות אי- ההתאמה בנכס- כמדיניות משפטית רצויה. אכן, קונה יכול להיזהר מפני ה'גלוי' אך בוודאי שאין ביכולתו להישמר מפני ה'נסתר'. חובת הגילוי מהווה אחת ההשתקפויות המובהקות של עקרון תום הלב והיא עומדת בניגוד קוטבי לגישת המשפט האנגלי, שבו שליט העיקרון שלפיו 'יזהר הקונה'".

       

      אחריות בעלת הרכב (נתבעת 1)

      89.מחומר הראיות עולה כי רכב נתבעת 1 נמכר ביום 8.3.16 לתובעים תמורת סך של 163,000 ₪ ע"י נתבע 3 במגרש לסחר ברכבים משומשים בנהריה המנוהל על ידו (כולל מסירת החזקה ברכב לתובע), ללא מעורבותה של נתבעת 1 בשלב המשא ומתן ו/או בהליך המכירה (חתימת הסכם המכר), וכאשר נתבע 3 מצהיר במעמד ביצוע העסקה בפני התובע כי הרכב אינו משועבד או מעוקל ונקי מכל זכות כלפי צדדים שלישיים, וזאת למרות העובדה כי באותה עת רבץ שיעבוד על הרכב לטובת בנק הפועלים.

       

      90.עוד עולה מחומר הראיות כאמור כי נתבעת 1 הביאה ביום 16.2.16 את רכבה לנתבע 3 לשם מכירה במגרש (כ- 3 שבועות טרם ביצוע העסקה נשוא התביעה), בתמורה לתשלום עמלת תיווך, וכאשר במסגרת הסכם התיווך שנחתם בין נתבעת 1 לנתבע 3 מצהירה נתבעת 1 (כבעלת הרכב) כי "הרכב נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או תביעה ו/או זכויות צד ג' כלשהן", הצהרה שאינה מתיישבת עם העובדה כי באותה עת רכבה היה משועבד לבנק הפועלים ומשמש כבטוחה לפירעון הלוואה שנטלו היא ובעלה, בין היתר, לשם מימון עלות רכישת הרכב מחב' טרייד אין מוטורס.

       

      91.דומה כי לא יכול להיות ספק, כי לו הייתה נתבעת 1 מצהירה אמת בפני נתבע 3 במסגרת חתימתה על הסכם התיווך לגבי הסטטוס המשפטי הנכון של הרכב, כי באותה עת לא היה רכבה "נקי" מזכויות כלפי צד ג', ולמעשה משועבד לבנק הפועלים, כולל פירוט יתרת חוב ההלוואה של נתבעים 1-2 כלפי הבנק, ניתן להניח בדרגת הסתברות גבוהה כי הייתה "התקלה", שהובילה למצב דברים שבו נמכר רכב "משועבד" לתובעים ע"י נתבע 3, כשזכויות הבעלות בו "מוגבלות" וכפופות לזכויות הבנק בממכר, נמנעת.

       

      אחריות סוחר הרכב (נתבע 3)

      92.בכל הקשור לסוגיית בחינת אחריותו של נתבע 3 למחדל הנ"ל בנסיבות האמורות, יש לתת את הדעת כי על נתבע 3, כגורם "מקצועי", שעיסוקו בתחום סחר ברכבים משומשים, חלה אחריות מוגברת ביחס להצגה נכונה של כל המידע הרלבנטי אודות הממכר לקונה, אף אם הוא משמש רק "צינור" המקבל תמורה כספית בעד שירותיו מבעלי הממכר, מחייבת אותו קביעה זו באחריות מוגברת כלפי רוכש הרכב (ראו: ת"א 2248-08 מאיר פליישר נגד אוטו בילו סנטר בע"מ ואח' (פורסם בנבו ביום 11.9.11). ראו גם: ע"א 5798/04 מאיר כרמל נגד מרדכי (פורסם בנבו 25.8.05): "מקום שהמוכר בעל רקע מקצועי בתחום הנדון, כבמקרה דנן, חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו ובין מקום קיומם של יחסי ספק-צרכן"

       

      93.זאת ועוד, נתבע 3 בהיותו סוחר רכב, בשונה מאדם פרטי המוכר את רכבו, הינו בעל ידע וניסיון מקצועי בתחום סחר ברכבים משומשים, וכך גם הוא מצטייר בפני רוכשים פוטנציאליים, וזאת גם כאשר מדובר בעסקת תיווך (שהממכר אינו בבעלות סוחר הרכב), ואין הוא רשאי לפטור את עצמו מאחריות למצגים אודות כלי רכב אותם הוא מוכר לרוכשים המגיעים למגרשו, תוך הסתמכות "עיוורת" על מצגים מטעם בעל הרכב, וזאת ללא בדיקה ו/או בקרה כלשהי מצדו.

       

      94.בנסיבות תיק דנן, אומנם לא הוכח בפניי במישור העובדתי כי עובר למועד ביצוע העסקה עם התובעים, היה נתבע 3 מודע באופן פוזיטיבי לעובדה כי רכב נתבעת 1 משועבד לבנק הפועלים, באופן שאינו מאפשר את מכירתו לתובעים ללא סילוק יתרת החוב לבנק והסרת השעבוד (העברת בעלות "נקיה" בממכר לתובעים).

       

      95.אך מחומר הראיות עולה כי נתבע 3 הצהיר מפורשות בהסכם המכר כלפי התובעים, כי הרכב אינו משועבד ונקי מכל זכות כלפי צד שלישי (הצהרה כוזבת), וזאת ללא שביצע כגורם "מקצועי" פעולה כלשהי לוודא שהמצב המשפטי אכן כך מול רשם המשכונות/רשם החברות/משרד הרישוי, אלא הסתפק בעניין זה בהצהרת נתבעת 1 בהסכם התיווך, ובנתונים שצוינו ברישיון הרכב שהיה ברשותו במעמד ביצוע העסקה עם התובעים.

       

      96.יתרה מכך, נתבע 3 לא מצא לנכון ליידע את התובע במעמד ביצוע העסקה כי בהצהרתו החוזית הנ"ל, הוא מסתמך רק על הצהרת נתבעת 1 בהסכם התיווך, ולא על בדיקות מאמתות שביצע באופן אישי מול הגופים הרלבנטיים. אם היה נתבע 3 מיידע את התובע כאמור, לא מן הנמנע, כי התובע היה מבצע בעצמו את הבדיקות הנדרשות ולא היה מסתכן לרכוש רכב בשווי 163,000 ₪ מנתבע 3 בטרם וידא כי הבעלות ברכב אכן נקיה מכל זכות כלפי צד ג', ובעיקר שמדובר ברכב יוקרה בעלות משמעותית אשר לצורך רכישתו גם התובעים נטלו הלוואה (ראו: נספח ג' לכתב התביעה).

       

      97.זאת ועוד, נתבע 3 ביצע את עסקת מכירת הרכב לתובעים וגבה מהם את מלוא התמורה המוסכמת בגינו, תוך הצגת מצג לפיו לכאורה כל שנותר הוא העברת בעלות "פורמלית" במשרד הרישוי. קרי, כי אין כל מניעה חוקית להעברת הבעלות ברכב על שם התובעת, וזאת ללא שדאג לקבל מראש ייפוי כוח חתום מנתבעת 1 (ראו: מוצג נ/1) המאפשר לו לבצע אישית את העברת הבעלות הנדרשת בסניף הדואר בסמוך לאחר ביצוע העסקה עם התובעים.

       

      98.בנסיבות תיק דנן, עולה כי לנגד עיני נתבע 3 ריצדו נורות אזהרה שחייבו אותו (בעיקר כמי שעיסוקו ותחום מומחיותו בסחר ברכבים משומשים), לפנות בדרישה לקבלת פרטים נוספים ו/או לבצע בדיקות מאמתות מיוזמתו. כך למשל, במעמד ביצוע העסקה עם התובעים, הבעלות על הרכב לא היה רשומה על שם נתבעת 1 ברישיון הרכב שהיה בידי הנתבע 3, ולפיכך היה עליו לדרוש מנתבעת 1 להציג בפניו מסמכים מאמתים המעידים כי רכשה את הרכב כדין מהבעלים הרשום ברישיון הרכב (חב' טרייד אין מוטורס). כמו כן, לאור מחירו הגבוה של הרכב, היה על נתבע 3 כסוחר רכב "לחשוד" כי ישנה הסתברות גבוהה יותר כי על הרכב רובץ שיעבוד בגין הלוואה שנטלו בעליו לשם מימון עלות רכישתו. לאמור לעיל יש להוסיף נורת אזהרה נוספת כי מדובר ברכב משומש שמועד עלייתו לכביש היה בחודש 05/2015, וכי בחודש 06/2015 נרכש ע"י נתבעת 1 מחב' טרייד אין מוטורס, וכבר בחודש 02/2016 היא ביקשה למכרו באמצעות נתבע 3 (כ- 8 חודשים "על הכביש" בלבד).

       

      99.בהתאם להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח- 2008, עסקת מכר רכב משומש חייבת להתבצע בחוזה בכתב בלבד, אליו יצרף המוכר בעת ביצוע העסקה "טופס גילוי נאות" שיכלול פרטים מדויקים אודות זהות המוכר, זהות בעל הרכב, וכן מידע מהותי אודות ההיסטוריה של הרכב לרבות מספר בעלים קודמים, תאונות, "קילומטראג'" (הנסועה) שעבר הרכב ועוד. בנוסף, על הקונה לחתום על גבי הטופס הנ"ל ולאשר שהפרטים הובאו לידיעתו. יצוין כי אי- עמידה בחובת הגילוי הנאות לפי סעיף 4 לחוק מהווה עבירה פלילית ועלולה להביא להטלת קנס של עד 204,000 ₪ על המוכר, כאשר בתי המשפט הבהירו כי אי עמידה בדרישות החוק עשויה גם לזכות את הקונה בפיצוי.

       

      100.במקרה דנן, אין חולק כי נתבע 3 לא צירף להסכם המכר טופס גילוי נאות בו פירט את כל המידע הנדרש לפי החוק הנ"ל. בכך הפר נתבע 3 חובה סטטוטורית שבדין. טענת נתבע 3 כי מדובר בעסקת תיווך בלבד, לאו טענה היא, שכן הוכח כי חלקו של נתבע 3 בעסקה לא התמצא באיתור רוכש פוטנציאלי בלבד אלא הוא מכר בפועל את הרכב לתובעים. יתרה מכך, לפי חוק מכירת רכב משומש, "עוסק ברכב" הוא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן ("מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן"), כך שאין נפקות אם הממכר (הרכב) היה בבעלות נתבע 3 או שהוא מכר את הרכב עבור נתבעת 1 תמורת עמלת תיווך.

       

      101.לטעמי, לו נתבע 3 היה ממלא את חובתו הסטטוטורית הנ"ל, ומצרף להסכם המכר עם התובעים טופס גילוי נאות בו פירט, בין השאר, את מס' הבעלים הקודמים ופרטיהם האישיים (היות הבעלים יד ראשונה חברת ליסינג), ובעיקר את פרטי בעלת הרכב הנוכחית (נתבעת 1, על אף שכאמור ברישיון הרכב הופיעה חב' טרייד אין מוטורס כבעלים יד ראשונה של הרכב), היה באפשרות התובע, טרם חתימת הסכם המכר ותשלום התמורה בגינו, לפנות טלפונית לנתבעת 1 ולעדכן אותה כי הוא נמצא במגרש נתבע 3 ומעוניין ברכישת רכבה תמורת סך של 163,000 ₪, ובכך לאפשר לה למסור בזמן אמת את כל המידע שמחובתה היה לגלות לו לרבות כי מדובר ברכב ששועבד לבנק ומשמש כבטוחה לפירעון הלוואה שנטלו היא ובעלה לשם רכישתו.

       

      האם קיימת בנסיבות עילה לביטול ההסכם?

      102.הזכות לבטל חוזה מחמת הטעיה ולתבוע השבה של התמורה ששולמה על פיו, מוסדרת בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי):

       

      "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה "הטעיה" – לרבות אי- גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

       

      103.בנסיבות תיק דנן כאמור, הטעיית נתבע 3 ע"י נתבעת 1 הייתה אקטיבית. נתבעת 1 הייתה מודעת בעת מסירת הרכב לנתבע 3 לשם מכירתו כי רכבה משועבד לבנק, אולם חרף זאת, הציגה ביודעין מצג כוזב בפני נתבע 3 כאילו רכבה אינו משועבד ונקי מזכויות כלפי צד ג' כלשהן. על סמך מצג כוזב זה, אשר לא נסתר בנתונים שהופיעו ברישיון הרכב שהיה בידיו, התקשר כ- 3 שבועות לאחר מכן, נתבע 3 עם התובעים בעסקת מכר רכב תוך הצגת מצג מטעה בפני התובע לפיו הרכב אינו משועבד ונקי מזכויות כלפי צד ג', וכי ניתן להעביר את זכות הבעלות בו לתובעים במשרד הרישוי כשהיא נקיה מזכויות כלשהן כלפי צדדים שלישיים. בהתנהלות זו הפרה נתבעת 1 את עיקרון תום הלב וכן גרמה להטעייתו של נתבע 3 אשר הובילה בסופו של יום לתסבוכת המשפטית שבה מצויים התובעים כיום.

       

      104.אומנם כאמור, לא הוכח כי לנתבע 3 הייתה "ידיעה ממשית" אודות קיומו של שעבוד על הרכב במעמד ביצוע העסקה עם התובעים. עם זאת, נתבע 3 הפר חובת גילוי סטטוטורית (חובה חקוקה) בכך שלא צירף טופס גילוי נאות להסכם המכר עם התובעים, במסגרתו גילה בין היתר לקונים את זהות המוכרת והבעלים האמתי.

       

      105.זאת ועוד, נתבע 3 סמך באופן "עיוור" על הצהרת נתבעת 1 כי הרכב אינו משועבד ללא שביצע כגורם מקצועי בדיקה מאמתת פשוטה מול הגופים הרלבנטיים, וללא שפנה לנתבעת 1 בבקשה לקבל פרטים נוספים ומסמכים המאמתים את בעלותה על הרכב ו/או מסמכים המעידים כי הרכב אכן נקי מזכויות כלפי צד ג', ואף לא מצא לנכון ליידע את התובעים כי הצהרתו בהסכם המכר כי הרכב נקי מזכויות כלפי צד ג', אינה מידיעתו האישית אלא עפ"י הצהרת המוכרת בלבד.

       

      106.בנסיבות אלה, יש לראות גם את נתבע 3 כאחראי להטעיית התובעים במחדל. קרי, כאחראי ביחד עם נתבעת 1 לאי ההתאמה בין מצבו המשפטי בפועל של הרכב שנמכר לתובעים (בעלות מוגבלת הכפופה לזכויות הבנק בממכר) לבין מצבו המשפטי כפי שהוצג בפני התובעים במעמד ביצוע העסקה (בעלות נקיה מזכויות כלשהן כלפי צד ג').

       

      107.נראה שלא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים לכך שלו ידע התובע עובר למועד ביצוע העסקה עם נתבע 3 כי הוא מתעתד לרכוש רכב המשועבד לבנק ומשמש כבטוחה להבטחת סילוק הלוואה במקור בסך 237,000 ₪ (קרן) שנטלו נתבעים 1-2, הוא היה בוחר שלא לרכוש את הרכב כלל או לחלופין היה מתנה את הרכישה, בפיצול תשלום התמורה בגינו, באופן שחלק יועבר ישירות לבנק לצורך סילוק יתרת החוב המעודכנת והסרת השעבוד, ואת היתרה היה מעביר ישירות לנתבעת 1.

      108.מכאן, שבנסיבות האמורות, מתקיים הקשר הסיבתי לפי ס' 15 לחוק החוזים, בין נכונות התובעים להתקשר בעסקת המכר עם נתבע 3 במסגרתו רכשו את רכב נתבעת 1 כשהוא משועבד לבנק לבין ההטעיה שהטעו אותם, בין במעשה ובין במחדל , נתבעת 1 ונתבע 3, באופן המזכה אותם לבטל את הסכם המכר.

       

      האם הסכם המכר בוטל כדין ע"י התובעים?

      109.התובעים טוענים בתביעתם כי נתבע 3 התחייב בשם נתבעים 1-2 להעביר את הבעלות ברכב עם שמם, עד לא יאוחר משבוע מיום חתימת הסכם המכר, שאם לו כן, יהא עליו להשיב להם את התמורה ששולמה על ידם עבור הרכב. לגרסתם, לאחר שנתבע 3 לא הצליח להסדיר מול נתבעת 1 את עניין העברת הבעלות ברכב על שמם, הסכם המכר בוטל על ידם, ואף שיק ביטחון שמסר להם נתבע 3 על מלוא סכום העסקה לא כובד עי הבנק הנמשך בשל הגבלת חשבונו של נתבע 3.

       

      110.גרסת התובעים בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו מטעמם, בכל הקשור, לנסיבות מתן הודעת ביטול הסכם המכר, הינה לקונית ואין הם מציינים בתביעתם מתי ניתנה על ידם הודעת ביטול לנתבע 3, ובאלו נסיבות.

       

      111.לתמיכה בגרסתם, צירפו התובעים לתביעתם מסמך הנחזה ככתב ידו של נתבע 3 נושא תאריך 17.5.16 אשר תוכנו, על פניו, תומך בטענתם כי נתבע 3 התחייב בפניהם להעביר את הבעלות ברכב תוך 7 ימים מהמועד הנ"ל (ולא ממועד בביצוע העסקה), ובמידה ולא יעשה כן הוא מתחייב להשיב לתובע את מלוא הסכום ששילם בגין הרכב (ראו: נספח ד') וכן צורפו כנספחים העתק מהודעת הביטול וצילום שיק הביטחון (ראו: נספחים ה'- 1-ה'-2).

       

      112.עיון בהודעת ביטול ההסכם מעלה כי הינה נושאת תאריך 19.6.16, ולפיה מודיע התובע לנתבע 3 על ביטול הסכם המכר וזיכרון דברים (לא ברור באיזה זיכרון דברים מדובר), וזאת לאור ההפרה ואי עמידתו של נתבע 3 בלוח הזמנים (להעברת הבעלות ברכב), וכן נמסרה הודעה על כוונת התובע להפקיד בחשבונו בבנק את שיק הביטחון שמסר לו נתבע 3 כבטוחה לקיום התחייבותו להעברת הבעלות.

       

      113.כאמור התובעים אינם מציינים כיצד ובאלו נסיבות המציאו את הודעת הביטול לנתבע 3. אין גם טענה בפיהם כי מסרו עותק מהודעת הביטול למי מנתבעים 1-2. ככל שהדבר נעשה על ידם באמצעות חב' שליחים או דואר ישראל היה עליהם לצרף אסמכתא מתאימה. זאת ועוד, ככל שהודעת הביטול נמסרה ע"י מי מהתובעים לידי נתבע 3 באופן אישי, היה עליהם להצהיר לגבי נסיבות המסירה ומועדה במסגרת תצהיר עדותם הראשית, דבר שלא נעשה.

       

      114.מנגד טוען נתבע 3 בכתב הגנתו כי מעולם לא קיבל לידיו הודעה על ביטול העסקה מהתובעים, טענה עליה חזר במסגרת תצהירו (ס' 16).

       

      115.איני מוצא צורך להידרש למחלוקת עובדתית זו, שכן כאמור הודעת ביטול העסקה הינה מיום 19.6.16, ואילו כעשרה ימים לאחר מכן, ביום 26.6.16 הגישו התובעים את תביעתם זו לביהמ"ש, הנסמכת על טענה להפרת הסכם מצד הנתבעים, במסגרתה עתרו להשבת מלוא הכספים ששילמו בגין הרכב עקב ביטול עסקת המכר על ידם, אליה צירפו כנספח העתק מהודעת הביטול, אשר לגרסתם מסרו לנתבע 3, בסמוך לפני מועד הגשת התביעה. בנסיבות אלה לטעמי, ניתן לראות בהמצאת כתב התביעה על נספחיו לנתבעים כתחליף להוכחת המצאת הודעת הביטול, ולהבאת תוכנה לידיעתם.

       

      הסעד הכספי

       

      116.סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970, קובע כך:

       

      "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה הייתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך.

       

      117.כאמור לאחר שהוכח כי הסכם המכר בוטל כדין ע"י התובעים, חלה חובת השבה הדדית. קרי, על התובעים להשיב את הרכב לידי נתבעת 1, ואילו על נתבעת 1 ונתבע 3 להשיב לתובעים את הכספים שהתקבלו בידם בגין מכירת הרכב.

       

      118.אין חולק כי התובעים שילמו בפועל בגין הרכב 163,000 ₪ (שיק בנקאי בסך 150,000 ₪ לטובת נתבעת 1, ושיק רגיל בסך 13,000 ₪ לטובת נתבע 3). כאמור, נתבעת 1 הודתה כי קיבלה לידיה מנתבע 3 את השיק הבנקאי של התובעים בסך 150,000 ₪ והוא נפרע בחשבונה בבנק אך טוענת כי מיד הועבר על ידה סכום זה לחשבונו של נתבע 3. כאמור, טענת נתבעת 1 כי לא ידעה שמדובר בתמורה שהתקבלה בעקבות מכירת רכבה לתובעים וכי הסכימה לבקשת נתבע 3 להעביר את הכסף בחשבונה על מנת לעזור לו בעקבות סכסוך עם אשתו, לא הוכחה במישור העובדתי, אך גם אם הייתה מוכחת, טענה זו ראויה להתברר במסגרת בירור הסכסוך הכספי בין נתבע 3 לנתבעת 1, אך אין בה כדי לשנות את המסקנה כי הוכח ע"י התובעים כי שילמו לנתבעת 1 סך של 150,000 ₪ על חשבון תמורת הרכב, ולנתבע 3 את הסך של 13,000 ₪.

       

      119.בכל הקשור לטענת נתבעת 1 כי רכבה נמכר לתובעים במחיר נמוך שאינו משקף את המחיר עליו הוסכם בינה לבין נתבע 3 ("קרוב למחירון"), הרי שמהנימוקים שצוינו לעיל, טענה זו לא הוכחה על ידה ברמה הנדרשת.

       

      עם זאת, טענת נתבע 3 כי הסך של 125,000 ₪ שננקב בהסכם התיווך מהווה את הסכום הסופי המגיע לנתבעת 1 בגין הרכב, וכי ההפרש בין מחיר המכירה בפועל לסכום זה, מהווה את עמלת התיווך לה הוא זכאי, מצדיקה שלא לחייב את נתבעת 1 בהשבה מעבר לסך של 125,000 ₪.

      120.פועל יוצא מהאמור הינו, שיש לחייב את נתבע 3 בהשבת עמלת התיווך שהגיעה לידיו בגין מכירת הרכב לתובעים בסך של 38,000 ₪ [163,000 ₪ - 125,000 ₪ = 38,000 ₪], הסכומים הנ"ל נכונים ליום מתן הודעת הביטול (שהינו כאמור מועד הגשת התביעה), שזהו המועד המקים את חובת ההשבה ההדדית.

       

      121.כל טענות נתבעים 1-2 בכל הקשור לנזקים שנגרמו להם לאור החלטת התובעים להותיר את הרכב בחזקתם, ממועד מתן ההודעה על ביטול עסקת המכר ועד היום, וזאת חרף חובתם להשיב את הרכב לרשות נתבעת 1 לאור ביטול העסקה הנטענת, הינן טענות ראויות אשר דינן להתברר במסגרת התביעה הנוספת המתנהלת בין הצדדים בגין אותה עסקת מכר.

       

      סוף דבר

      122.אני פוסק כדלקמן:

      • אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת מס' 1 ומחייב אותה לשלם לתובעים, תוך 30 יום מהיום, את הסך 125,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.6.16 ועד התשלום המלא בפועל.

         

      • מאחר ומדובר בהשבה הדדית, אני קובע כי החוב הפסוק של נתבעת 1 ישולם על ידה באמצעות שיק בנקאי לפקודת התובעים, כאשר במקביל למסירת השיק הבנקאי לידי התובעים יימסר הרכב לחזקת הנתבעת 1.

         

      • כל עוד הנתבעת מס' 1 לא שילמה את החוב שנפסק נגדה, כי אז חובת השבת הרכב על ידי התובעים לנתבעת מס' 1 לא נכנסת לתוקף.

         

      • אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע מס' 2 בהעדר עילה.

         

      • אני מקבל את התביעה נגד הנתבע מס' 3 ומחייב אותו לשלם לתובעים את הסך 38,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.6.16 ועד התשלום המלא בפועל.

      • הנתבעת מס' 1 וכן הנתבע מס' 3 ישלמו לתובעים החזר אגרות משפט בצרוף הפרשים כחוק (בהתאם לחלוקת החיוב לעיל).

         

      • הנתבעת מס' 1 וכן הנתבע מס' 3 ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (בהתאם לחלוקת החיוב לעיל).

         

        ניתן היום, י"ח אלול תש"פ, 07 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.

         

        Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ