ביטול מזונות אישה לסרבנית גט

בדיון שהתקיים הופיעה האשה, וב"כ הבעל. הבעל נמצא במדריד, ספרד.

בהמשך לפס"ד מיום ט' בחשוון תש"פ (7/11/19) שבו חויבה האשה לקבל גט הוזמנה האשה לקבלת גט שליחות מבעלה. האשה מסרבת לקבל את הגט ותובעת פיצויי גירושין מבעלה בסך 2 מיליון ₪. ביה"ד הבהיר לאשה כי היא חויבה בגט, ועליה לקבל את גיטה. לצדדים ישנה דירה בפנמה ששוויה הוא כ-$300,000. הבעל הסכים להעביר את חלקו בדירה בפנמה לזכות האשה, תמורת כל תביעות האשה כולל תשלום הכתובה העומדת על סך 52,000 ₪.

כל התביעות הכספיות של האשה נדחו בביה"ד.

על פס"ד זה הגישה האשה ערעור לביה"ד הגדול, אך ערעורה נדחה.

לאור סירובה של האשה לקבלת הגט, ב"כ הבעל מבקש היום לפטור את מרשו ממזונות אשה החל מיום פירוד הצדדים.

דיון והכרעה

בשו"ע אהע"ז סימן ע"ז א כתב וזה לשונו:

המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס, אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה, מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים של כסף בכל שבוע, וישב ולא ישמש, כל זמן שתרצה היא לישב ואף על פי שכתובתה הולכת ונוספת, הרי הוא עובר בל"ת, שנא': לא יגרע (שמות כא, י); ואם היא רוצה, כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובה. י"א דאם רוצה לגרש מיד וליתן לה הכתובה, אין מוסיפין לה על כתובתה) (כך משמע מדברי הרמב"ם פרק י"ד דאישות). (ונ"ל דאף בלאו דלא יגרע (שמות כא, י) אינו עובר).

וכתב הב"ח שם וז"ל:

כתב הרמב"ם המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אותה אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה וכו' משמע מלשונו דדין מורד אינו אלא באומר בעינא לה ומצערנא לה אבל באומר מאיסה עילואי ולא בעינא לה אף על גב שהיא רוצה להמתין יוציא מיד ויתן כתובה שהרי האיש מגרש לה שלא לרצון האשה ומה תוספת שייך הכא וכן מצאתי להדיא בהגהות חדשות לרי"ף (שלטי הגיבורים כז ב אות ב) בשם רבינו ישעיה אחרון ז"ל וזה לשונו אם רוצה לגרשה מתחלת מרדו ולתת לה כתובתה הרשות בידו ואין מוסיף על כתובתה ולא אמרו להוסיף על כתובתה אלא כשמורד בה ואינו רוצה לגרשה ע"כ ונ"ל עוד דאפילו בזמן הזה שאין מגרשין האשה בעל כרחה כתקנת ר"ג אעפ"כ אין מוסיפין לה על כתובתה דמאחר שאינו מתכוין לצערה אינו מן הראוי להפסידו כיון שאין עיכוב הגירושין מחמתו והוא הדין דאינו מחוייב לזונה דכאילו נעקר האישות לאלתר דמי מאחר דמאיסה עליו והוא הדין דאינו עובר בלאו דלא יגרע ושוב מצאתי כן להרב הגדול מהר"ר אליהו מזרחי בתשובה סימן ל' וכו'.

מדברי הב"ח מבואר הדין בזה"ז שהבעל מנוע מלגרש את האשה מדין חדר"ג, כיון שאין עיכוב הגרושין מחמתו, יכול ליתן לאשה את כתובתה וליפטר ממזונות אשה. וכן דעת הרא"ם והאור זרוע ח"א עמ' תשל"ט.

החלקת מחוקק שם סק"ג חולק על הב"ח עיי"ש.

והב"ש שם סק"ו תירץ קושיית הח"מ וכתב דהבעל יכול לומר קים לי כהב"ח וכמהר"א ששון, אלא דמתשובת הרא"ש משמע שהוא חייב ליתן לה מזונות וכסות עכ"ל.

והנה הבית מאיר (סי' עז) כתב, שאם נאמר כדברי הרא"ם, איך יתקיים החרם של רבינו גרשום שלא לגרש בעל כרחה, הרי בהשלשת כתובתה ומניעת מזונותיה אין לך בעל כרחה גדול מזה, שאם אין מעשה ידיה מספיקים לפרנסתה, מאי שנא כפייה זו, מכפיה בשוטים, ואטו נאמר שיהיה רשאי לכופה עד שתאמר רוצה אני, ויהיה נקרא מדעתה. גם הרב גט מקושר כתב שכיון שתיקן רגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה, הרי אם ימנע ממנה שאר וכסות, אין לך כפיה גדולה מזו, ומה הועיל רגמ"ה בתקנתו, שהרי במניעת מזונותיה תוכרח לקבל גט וכתובה וכו'. ע"ש. והובאו דבריהם בפסקי ב"ד הרבנים ח"א (עמוד קצח). ע"ש.

אולם הגאון שואל ומשיב קמא (ח"א סי' קעז) אחר שהביא מחלוקת הרא"ם והב"ח נגד הח"מ וב"ש, באשה שאינה בעלת מום, כתב, דס"ל להרא"ם שמכיון שמצד דין הש"ס יכול לגרשה בעל כרחה, אלא שרגמ"ה החרים שלא לגרשה בע"כ, אין בכלל זה אלא רק גירושין בעל כרחה ממש, ולא מה שמונע ממנה שאר וכסות, וע"י כך היא מתרצית, אף שגם הרצון בא לה בעל כרחה, כמ"ש הרמב"ם (בסוף פ"ב מהל' גירושין) בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ואף על פי ששם משום שמצוה לשמוע דברי חכמים הוא מתרצה בלב שלם, משא"כ כאן, מ"מ לשון התקנה הוא שלא לגרש בעל כרחה, וכל שמתרצית אינו בכלל התקנה. אבל הח"מ ס"ל שאין ללכת אחר לשון התקנה, אלא אחר טעם התקנה, ואם ימנע ממנה שאר וכסות שוב לא תתקיים כוונת התקנה, ולכך לא מהני. עכת"ד. וכן כתב בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' א) שהכפיה לגרשה בעל כרחה הוא ענין בפני עצמו, ומניעת שאר כסות ועונה ענין בפני עצמו. ע"ש.

המבואר מדבריהם שכפיה לגט הוא רק בקום ועשה, אבל בשב ואל תעשה כגון מניעת המזונות לאשה אינה בגדר כפיה לגט כיון שהיא מתרצית לקבלת הגט מצד עצמה, ולענ"ד יש להוסיף שכיום שרוב הנשים עובדות, וגם אם אינן עובדות יכולות למצוא מקום פרנסה, הרי שוודאי המניעה למזונות אינה כפיה, שהרי יכולות היום לפרנס את עצמן. ולכן אין מקום לקושיית הבית מאיר.

והפ"ת שם סק"ב כתב וז"ל:

עיין בס' ישועות יעקב שהאריך ג"כ בזה ובסוף כתב ואבותינו סיפרו לנו מזקיני הגאון ח"צ ז"ל שפעם אחד אירע בימיו שמורה א' הורה כדעת הרא"ם והוא ז"ל חלק עליו וסתר דינו אחר מעשה וכפה את הבעל שיתן לאשתו מזונותי' בשלימות. אמנם אם טען מאיס' היא עלי ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נותן לגרשה בע"כ מחמת זה מ"מ יוכל למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ. ומעשה היה בא' שטען על אשתו שעברה על דת ולא היה לו עדות ברורה בדבר אלא שהיה רגלים לדבר קצת וכתבתי דהבעל יכול למנוע ממנה שארה כסותה עד שתקבל גט ובזה יש לסמוך על דעת הרא"ם ומהר"א ששון עכ"ד וע' עוד בס' גט מקושר בסג"ר אות ר"ח מענין זה. וע' בת' משכנות יעקב סי' ט"ז מ"ש בזה.