סירוב האשה לגור עם משפחת הבעל כעילה לגירושין

רקע-עובדתי

הצדדים, ילידי אתיופיה, עלו לישראל בשנת 1984, ונישאו זל"ז בישראל ע"י הרבנות בשנת 1993.

מנישואין אלו נולדו 6 ילדים, כש-4 מהם קטינים במועד הגשת התביעה.

הצדדים גרים בנפרד משנת 2017.

הצדדים התגוררו בביתם המשותף בעיר רחובות עד לפני כשנה ו 3 חודשים, אז עבר הבעל תאונת עבודה ונכרתה רגלו. לאחר שהות בבית חולים, עבר הבעל להתגורר בבית אמו ומשפחתו ברמלה, ומאז הוא מתגורר שם.

בתאריך 3.4.19 הוגשו לביה"ד ע"י ב"כ האשה תביעת גירושין ותביעת כתובה ותוספתה בסך 5,000 ש"ח צמוד לדולר.

עילת תביעת הגירושין היא שהבעל הוא אלכוהוליסט, מקלל את האשה, וכן הורחק ע"י המשטרה בגין אלימות כנגד הבת הבגירה.

במהלך דיון שהתקיים בביה"ד בתאריך י"א בתמוז התשע"ט 14.7.19, טענה האשה שברצונה להתגרש בגין מנהגו של הבעל לשתות שתיה חריפה: "הוא יושב ליד המכולת ושותה...".

לשאלת ביה"ד:"כמה פעמים?", ענתה האשה" כמעט באופן קבוע, כל יום...".

לעומת זאת טען הבעל שהיה שותה:"פעם בשבוע או פעמיים בשבוע... בירה אחת, שתים מקסימום, לא יותר מזה...".

לגבי טענת המכות לבת הבגירה ענה הבעל:"כשהרבצתי לבת שלי היא הייתה בת 18, לא הרבצתי, היא התערבה והזמינו משטרה ויצאתי... אז נתתי לה "כאפה" פה, אז היא התקשרה והזמינה משטרה...".

בתאריך ח' במרחשון התש"פ 6.11.19 התקיים דיון נוסף בביה"ד, במהלכו ביקש ב"כ הבעל מביה"ד לקבוע מועד נוסף לדיון ובינתיים הוא וב"כ האשה ימשיכו בהידברות.

ביה"ד נעתר לבקשה וקבע מועד נוסף לחקירות הצדדים.

בדיון לחקירת הצדדים, שהתקיים בתאריך ג' בשבט התש"פ 29.1.20, הכריזה האשה שאינה מוכנה שהבעל יחזור לבית.

לדבריה, לאחר פציעת הבעל, באו וביקשו לשפץ את הבית המשותף כדי שיהיה נוח לבעל להתגורר בבית, ואז כשאנשי הביטוח הלאומי התקשרו בטלפון לבעל, הבעל אמר שהוא הולך לגור ברמלה:

"...באותו רגע התעצבנתי, מה הוא הולך לגור אצל המשפחה שלו?... אמרנו לו בוא נבדוק ברחובות... הוא אמר שרוצה לגור רק ברמלה... יש לו את ההורים שלו, ואת האחות שלו... וכן הוא אלכוהוליסט... וכן הוא אמר לילדים "אמא שלכם שרמוטה... אמא שלכם זונה...", לי הוא לא אמר...

...

יש לו אחות שהיא חכמה, היא הייתה אומרת לי "אשה" במרכאות...