אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב.מ. ואח' נ' חברת החשמל לישראל ואח'

ב.מ. ואח' נ' חברת החשמל לישראל ואח'

תאריך פרסום : 22/07/2020 | גרסת הדפסה

ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
4364-02-14
12/07/2020
בפני השופטת:
בלהה טולקובסקי

- נגד -
התובעים:
1. ב. מ.
2. ח. מ.

עו"ד ד"ר ש' קמחי
הנתבעות:
1. חברת החשמל לישראל
2. ממוגרף חדרה מכון אבחון רפואי בע"מ מ' דניאל-בונן

עו"ד י' רנרט
עו"ד מ' דניאל-בונן

 

 

צד ג'

ממוגרף חדרה מכון אבחון רפואי בע"מ

על-ידי ב"כ עוה"ד מ' דניאל-בונן

פסק דין

מבוא

1.תביעה שעילתה רשלנות שגרמה לאיחור באבחון מחלת הסרטן בה לקה התובע מס' 1 (להלן: "התובע").

התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), היא אשתו של התובע (וביחד יקראו "התובעים").

 

התובע, יליד 1955, עבד אצל הנתבעת מס' 1, חברת החשמל לישראל (להלן: "חברת חשמל"), החל משנת 1980 ועד שנת 2015, אז פרש לפנסיה מוקדמת עקב מחלתו.

 

התובע עבד בתחנת הכח של חברת חשמל בחדרה שהיא תחנת כח פחמית.

 

מכוח תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"), התובע הופנה על ידי חברת חשמל לבדיקות סקר שכללו ביצוע צילום חזה כדי לאתר ממצאים המעידים על מחלת ריאות הקשורה לחשיפה לאבק מזיק (להלן: "בדיקות הסקר").

 

הנתבעת מס' 2, ממוגרף חדרה מכון אבחון רפואי בע"מ (להלן: "ממוגרף"), היא חברה המפעילה מכון רנטגן, שביצעה במועדים הרלבנטיים לתביעה את צילומי הרנטגן אליהם הופנו עובדי חברת חשמל במסגרת בדיקות הסקר.

 

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.ביום 7.12.2011, חברת חשמל הפנתה את התובע לצילום חזה במכון ממוגרף, במסגרת בדיקות הסקר (להלן: "הצילום מ - 12/11"). תוצאות הצילום לא נמסרו לתובע בסמוך לאחר ביצועו.

 

3.רק ביום 12.11.2012, כשנה לאחר מועד ביצוע הצילום, התובע זומן למרפאה התעסוקתית של חברת חשמל, אז נמסר לו מכתב הפנייה לרופא המשפחה. מכתב ההפניה נחתם על-ידי ד"ר דורון קולר, מומחה ברפואה תעסוקתית ומנהל המרפאה התעסוקתית של חברת חשמל (להלן: "ד"ר קולר"), ונאמר בו: "בצילום אחרון מתאריך 7.12.11 נמצא ממצא רנטגני ראה מסמך מצורף...".

 

המסמך שצורף להפניה הוא פיענוח הצילום מ - 12/11 שנערך על ידי ד"ר אסף יעקובי כרמלי (להלן: "ד"ר כרמלי"), מומחה ברפואה פנימית ורפואת ריאות, ובו נרשם: "הגבהת סרעפת שמאל, לא נראתה ב- 26/10/11. להמשך בירור במסגרת מכון ריאות" (נספח א' לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

4.התובע פנה להמשך בירור בקופת החולים והופנה על ידי רופא המשפחה לצילום חזה נוסף שבוצע ביום 18.11.2012 והדגים הרמה של הסרעפת משמאל (להלן: "הצילום מ - 2012").

 

ביום 9.12.2012 התובע עבר בדיקת CT שפוענחה כדלקמן:

"גוש רקמתי, במדיאסטינום הקדמי. באבחנה מבדלת לימפומה, טימומה או Germ Cell Tumor" (נספח א' 15 לתיק המוצגים מטעם התובע, להלן: "הגידול").

 

5.ביום 8.1.2013 התובע עבר ביופסיה תחת CT והגידול אובחן כטימומה - גידול סרטני נדיר בבלוטת הטימוס, הנמצאת באזור המיצר הקדמי של בית החזה (להלן: "טימומה" או "המחלה").

 

6.המחלה אינה קשורה לחשיפה לאבק מזיק או לתנאי עבודתו של התובע.

 

התביעה – השתלשלות ההליכים

7.לצורך שלמות התמונה ובהירות הדיון ראוי לעמוד על השתלשלות ההליכים בתביעה.

 

8.התובעים טוענים כי צילום הרנטגן מ - 12/11, הדגים ממצאים פתלוגיים שצריכים היו להחשיד להמצאות גידול ממאיר בבית החזה של התובע, וכי בעקבות איחור של כשנה באבחון המחלה, הגידול התפשט בגופו של התובע, הוא איבד את סיכוייו להחלים ותוחלת חייו קוצרה באופן משמעותי.

 

9.התביעה הוגשה בתחילה כנגד חברת חשמל בלבד, שהגישה הודעת צד ג' נגד ממוגרף.

לכתב התביעה המקורי צורפה חוות דעתו של ד"ר גבריאל איזביצקי, מומחה ברפואת ריאות, שטען כי הטימומה אובחנה בשלב III של המחלה, וכי ככל שהתובע היה מופנה ל-CT בסמוך לאחר ביצוע הצילום מ - 12/11, הטימומה הייתה מאובחנת בשלבים מוקדמים, קרוב לוודאי בשלב I של המחלה, עם סיכויי השרדות של 100%.

 

10.מטעם חברת חשמל הוגשה חוות דעתו של ד"ר אמיר און, מומחה ברפואת ריאות (להלן: "ד"ר און"), שציין כי הגידול היה בשלב III בשנת 2011 ונותר בשלב III בזמן אבחון המחלה, בשנת 2012, כך שהאיחור של שנה באבחון הגידול לא גרם כל נזק, והטיפול היה זהה גם אם המחלה הייתה מאובחנת שנה קודם.

 

11.נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים, באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט, זאת תוך שמירת זכותם של הצדדים להסתמך על חוות הדעת מטעמם. בהמשך, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לפיה ד"ר מיה גוטפריד (להלן: "ד"ר גוטפריד"), מומחית לרפואה פנימית ואנקולוגיה, תמונה כמומחית מטעם בית המשפט.

 

12.ד"ר גוטפריד ציינה בסיכום חוות הדעת מ - 6.9.2017, כדלקמן:

"(התובע) ביצע צילום חזה שגרתי בשנת 2011, הפיענוח עקב תקלה ניתן בשנת 2012.

האיחור בפיענוח של צילום החזה שבוצע בשנת 2011 וניתן רק שנה לאחר מכן, לא גרם למטופל נזק נוסף לו היה מאובחן שנה קודם לכן.

הרמת הסרעפת שנצפתה כבר בצילום חזה שבוצע בשנת 2011, (אגב ממצא זה אינו שכיח בגידול מסוג טימומה) מעיד על שלב מחלה מקומי מתקדם, קרי מעורבות העצב הפרני. צילום החזה שנה לאחר מכן היה ללא שינוי רב: אותה הרמת סרעפת והרחבה של המייצר. לפי ה Staging של טימומה לגודל המייצר אין משמעות (הרחבת המיצר שנצפתה בצילום החזה כבר ב 2011) אלא לעובדה שהעצב הפרני שהתבטא בהרמת הסרעפת דבר המעיד על שלב מחלה מתקדם ולא מקומי.

גידול מסוג טימומה הינו גידול שסיבתו אינה ידועה, ללא קשר ידוע לחשיפה לסיליקה או חשיפה למחלה תעסוקתית אחרת.

ל(תובע) מחלה פעילה משנת 2013.

לשאלה שבית המשפט שאל האם שלב המחלה היה שונה לו אובחנה המחלה שנה קודם לכן לצערי לא, כי כבר ב- 2011 נצפתה הרמת הסרעפת ולכן האיחור באבחנה לא שינה את שלב המחלה בפועל, והטיפולים הנדרשים".

 

13.לאחר שהתקבלה חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, התובעים החליפו ייצוג.

באת כוחם הנוכחית של התובעים, עו"ד ד"ר קמחי, עתרה לתיקון התביעה באופן שיוגש כתב תביעה חדש כנגד חברת חשמל וכנגד ממוגרף, חוות דעתו של ד"ר איזביצקי שצורפה לכתב התביעה המקורי תוצא מתיק בית המשפט ותוגשנה חוות דעת חדשות, בתחום הרדיולוגיה ובתחום האונקולוגיה.

בהחלטתי מיום 8.3.2018, נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה (פרוטוקול ישיבת 8.3.2018).

בעקבות תיקון התביעה והגשת חוות דעת חדשות, חברת חשמל הגישה חוות דעת נגדיות, בתחום הרדיולוגיה ובתחום האונקולוגי.

 

חוות הדעת מטעם התובעים

14.פרופ' עידית מרום, מומחית לרדיולוגיה אבחנתית, ציינה בחוות דעתה כי בצילום מ - 12/11 "נצפה גוש במיצר הקדמי שמאלי ... בנוסף לגוש במיצר ... יש הרמה חדשה של הסרעפת השמאלית בהשוואה לצילום הבסיס של ה 15.10.2009".

בצילום מ - 2012, הרמת הסרעפת השמאלית הוחמרה ונראית בגובה צלע 3 קדמית בעוד שבצילום מ - 12/11, הייתה בגובה צלע 4. מעל לסרעפת יש הצללות ריאתיות חדשות. נראה גוש במיצר הקדמי שמאלי שקשה למדוד במדויק את מידת גדילתו בגלל צילום במנח אחד בלבד אך הגידול שנופל קדמית לעורק הריאתי השמאלי גדל כי האזור סמיך יותר והקמירות באזור גדלה.

 

בחקירתה הנגדית, פרופ' מרום ציינה כי "גם רדיולוג סביר היה רואה את זה, על אחת כמה וכמה כשהוא יודע שמדובר בחולה שנמצא בסקר וחובתו להשוות את הצילום הנוכחי לכל הצילומים הקודמים, כי גם כשיש דברים עדינים צריך לבדוק..." (עמ' 25 לפרוטוקול).

 

אשר לשלב גילוי המחלה, פרופ' מרום ציינה בחוות דעתה כי על פי מכלול הבדיקות שבוצעו בדצמבר 2012, מדובר היה בגידול ראשוני עם עירוב של העצב הפרני (העצב שמעצבב את הסרעפת), עירוב של הפלאורה (קרום הריאה), באזורים מרוחקים מהגידול שאינם נושקים לו וללא מעורבות של בלוטות לימפה או גרורות מחוץ לאזור בית החזה, מה שמתאים לשלב aIV של המחלה.

לשיטתה, שנה קודם לכן, דהיינו במועד ביצוע הצילום מ - 12/11, הגידול היה בשלב III כיוון שהצילום הראה עדות למעורבות של העצב הפרני ולא הודגמה מעורבות של הפלאורה. אמנם צילום חזה פחות רגיש לאיבחון פיזור פלאורלי בהשוואה לבדיקת CT שבוצעה רק בחלוף שנה והדגימה את הגרורות בפלאורה, עם זאת, על פי צילומי החזה הייתה החמרה בגידול בין הצילום מ - 12/11 לצילום מ - 2012, כיוון שעמדת הסרעפת גבוהה יותר.

 

15.ד"ר ארנולד סיחון, מומחה בתחום האונקולוגי, ציין בחוות דעתו כי פיענוח מקצועי של הצילום מ - 12/11, חייב בירור מיידי של הממצאים במיצר ובסרעפת. די בכך שהסרעפת הייתה מורמת כדי שהרנטגנולוג יערוך אבחנה מבדלת ויפנה את התובע באופן מיידי לבדיקת CT כדי לשלול גידול.

בדיקת ה - CT שבוצעה ב - 9.12.2012, הדגימה חשד לגידול ממאיר במיצר. החשד אומת בבדיקת ביופסיה שבוצעה ביום 8.1.2013, והדגימה תאים ממאירים של טימומה.

הטימומה היא מחלה נדירה שברוב המקרים אינה מתבטאת בתסמינים ומתגלית בדרך כלל באופן אקראי בעת ביצוע צילום חזה או בדיקת CT.

לאחר ביצוע ה - CT בינואר 2013, המחלה סווגה כטימומה ממארת בשלב III, עקב המעורבות הווסקולרית והעצבית במיצר שגרמה לשיתוק הסרעפת.

ברביזיה של בדיקות ה - CT מדצמבר 2012 וינואר 2013, כמפורט בחוות דעתה של פרופ' מרום, נמצא שמבחינת הפלאורה קיימת קשרית הנושקת למיצר באזור שאינו נושק לגידול הראשוני. משמעות הדבר - שעל פי הערכה חוזרת, בעת גילוי המחלה בדצמבר 2012, המחלה הייתה בשלב aIV ולא בשלב III כפי שדיווחו המפענחים של בדיקות ה - CT בשלב הטרום טיפולי, ש"פיספסו" את הממצאים באזור הפלאורה עקב גודלם הקטן וקרבתם לסרעפת.

 

התקדמות המחלה משלב III בדצמבר 2011 לשלב IV בדצמבר 2012 היא משמעותית ביותר.

האיחור באבחון גרם למחלה להתקדם במישור המקומי בתוך המיצר עם מעורבות קשה יותר של כלי הדם והעצבים שחייבה טיפול כימי וקרינתי.

את הטיפול הזה ניתן היה לחסוך אם המצב המקומי היה פחות מתקדם. הצורך בניתוח גדול יותר גרם לפגיעה בעצב האחראי על מיתרי הקול וכתוצאה מכך לצרידות שלא הייתה מתרחשת אם הניתוח היה קטן יותר.

בנוסף להתפשטות המקומית, האיחור באבחון גרם להתפשטות רחוקה של התהליך מהמיצר לתוך הפלאורה של הריאה השמאלית, מה שמקטין את סיכויי ההחלמה באופן ניכר.

בעקבות האיחור הבלתי סביר באבחון המחלה, קוצרה תוחלת החיים של התובע, באופן משמעותי. לפי הספרות, סיכויי ההישרדות כעבור 10 שנים מאבחון המחלה ירדו מ - 50% - 83% בשלב III של המחלה, ל - 20% - 40% בשלב IV של המחלה.

בנוסף נגרמה פגיעה חמורה באיכות החיים ובמצב התפקודי וכתוצאה מהטיפולים המיותרים שהתובע היה צריך לעבור והנזק שאותם טיפולים גרמו. נכותו של התובע היא בשיעור של 100%.

 

חוות הדעת מטעם חברת חשמל

16.פרופ' גלית אבירם, מומחית בתחום הרדיולוגיה האבחנתית ציינה אף היא בחוות דעתה, שעל פי בדיקת ה - CT מ - 9.12.2012, וממצאי הניתוח שהתובע עבר, נמצאה מעורבות של הגידול ברקמת העצב הפרני שמעצבב את הסרעפת וברקמת הריאה, ללא חדירה לכלי הדם הגדולים או לשריר הלב. על פי ממצאי הניתוח, היה פיזור בבית החזה על הפלאורה, כך שמדובר במחלה בשלב aIV, כפי שציינה פרופ' מרום המומחית מטעם התובעים.

 

אשר לשאלה מה היה שלב המחלה בעת ביצוע הצילום מ - 12/11, פרופ' אבירם ציינה כי: "ללא דימות הסיטי, לנוכח צילום החזה מה 7.12.2011, ניתן להעריך שהיתה כבר אז מעורבות של הגידול ברקמת העצב של הסרעפת, מאחר והסרעפת היתה בעמדה גבוהה, כך שכבר אז היה T=3. לא ניתן לקבוע באמצעות צילום החזה אם הפיזור לפלאורה, היה כבר אז ... פרופ' מרום, גם כן מצאה שבצילום החזה מה - 18.11.2012 שהוא הקרוב ביותר בזמן לעת הגילוי של הגידול בסיטי של החזה שהיה ב 09.12.2012, יש הצללות ראתיות המתאימות לתמט, כנראה משנית לשיתוק הסרעפת. בעוד שפרופ' מרום טוענת שהן חדשות, אני סבורה שחלקן נצפות גם בצילום מה 7.11.2011, וידוע הדבר שכאשר הסרעפת בעמדה גבוהה עקב חולשה, הריאה שצמודה לה אינה מתאווררת עקב הלחץ הסרעפתי, תופעה הנקראת תמט פסיבי. בנוסף לכך, הגרורות הפלאורליות כשהתגלו היו קטנות מאוד, ועקב מיקומן בצמוד לסרעפת, לא ניתן לצפות שיזוהו בצילום החזה ...

לסיכום: על פי בדיקות הדימות שבוצעו, מבחינה רדיולוגית היתה מעורבות של הגידול בעצב של הסרעפת כבר ב 2011, כלומר יש 3T. אני סבורה שהצללות ראתיות מתאימות לתמט נצפו גם בצילום מ 7.12.2011 לא ניתן לקבוע בוודאות על פי צילום החזה אם ב 7.12.2011 היה הגידול בשלב III או IVa".

 

17.פרופ' מרימסקי, מומחה בתחום האונקולוגיה, ציין בחוות דעתו שלא ניתן לשלול בוודאות שהקשריות בפלאורה שאובחנו ברטרוספקט בבדיקות ה - CT מדצמבר 2012 וינואר 2013, והוכחו כגרורות אמיתיות בהיסטולוגיה הניתוחית, לא היו קיימות כבר בדצמבר 2011, שכן הרזולוציה של הצילום אינה מספקת כדי לאתר אותן.

מדובר בגידול שקצב הגידול שלו איטי ביותר. לכן, סביר יותר שבמועד ביצוע הצילום מ - 12/11, הוא כבר היה בשלב הגרורתי שלו עם פיזור פלאורלי.

אין מחלוקת שעיון ב - CT מראה מחלה בשלב aIV.

אין ספק שהפיזור המודולרי לא הודגם בצילום החזה שקדם ל - CT. עם זאת "איש אינו יכול להתחייב שהפיזור לא היה קיים כבר בעת ביצוע צילום החזה שנה קודם לכן ... בהתחשב בקצב הצמיחה האיטי מאוד של המחלה, אני משוכנע שהפיזור היה קיים כבר בעת הצילום ב 7 דצמבר 2011".

כמו כן, ניתן לקבוע בסבירות גבוהה מאוד שהטיפול האונקולוגי לא היה משתנה אילו אובחנה המחלה כבר ב - 2011 כך שהעיכוב באבחון לא גרם למטופל לקבל טיפול נוסף על זה שהיה אמור לקבל בעת אבחון במועדו.

הפגיעה בתפקוד מיתר הקול נובעת מניתוח המדיאסטינום. כדי לבצע כריתה שלמה של הגידול היה צורך "להקריב" את מיתר הקול, פגיעה זו אינה קשורה לאיחור באבחון וסביר ביותר שזה היה המצב כבר ב - 2011.

אשר לסיכויי החלמה - המחלה אובחנה בשלב aIV. סביר ביותר שכך היה גם שנה קודם לכן כך שלא היה כל אבדן פרוגנוסטי שנבע מהאיחור באבחון ובטיפול.

 

חוות דעת מטעם ממוגרף

18.מטעם ממוגרף הוגשה חוות דעתו של ד"ר דייגו מרסר, מומחה בתחום הרדיולוגיה, ואולם ב"כ ממוגרף הודיעה במהלך שמיעת הראיות כי היא מושכת את חוות דעתו של ד"ר מרסר וזו לא הוגשה כראיה (עמ' 93 לפרוטוקול).

 

השאלות השנויות במחלוקת

19.כאמור, אין מחלוקת שתוצאות הצילום מ - 12/11 נמסרו לתובע באיחור של כשנה, מה שהוביל לאיחור באבחון המחלה.

 

20.השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הן כדלקמן:

א.שאלת האחריות - האם הנתבעות או מי מהן התרשלו כלפי התובע.

ככל שתמצא אחריות של שתי הנתבעות - חלוקת האחריות ביניהן.

ב.שאלת הקשר הסיבתי בין האיחור באבחון הגידול ובין נזקיו הנטענים של התובע.

ג.גובה הנזק.

 

שאלת האחריות

21.על פי תקנה 14(ב)(2) ותקנה 15(א) לתקנות הבטיחות בעבודה, היה על התובע לעבור בדיקת סקר אחת לשנתיים ובכלל זה צילום חזה שמטרתו לאתר ממצאים המעידים על מחלת ריאות הקשורה לחשיפה לאבק מזיק.

 

תקנה 15(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת כי "תצלום הרנטגן ייקרא לפחות בידי קורא מוסמך אחד...".

 

"קורא מוסמך" מוגדר בסעיף 1 לתקנות כ"רופא בעל בקיאות וידע במחלות הקשורות באבק מזיק, לרבות קריאת צילומי רנטגן של הריאות ופיענוחם לפי הסיווג האחרון שהמליץ ארגון העבודה הבינלאומי, ששר העבודה והרווחה בהמלצת הועדה הרפואית ובהסכמת שר הבריאות הסמיכו לענין תקנות אלה" (להלן: "קורא מוסמך" או "רופא מוסמך ILO").

 

22.חברת חשמל הפנתה את עובדיה לבצע צילומי חזה במכון ממוגרף שתפקידו היה לבצע את צילומי הרנטגן ולפענחם על-ידי מומחה בתחום הרדיולוגיה (סעיף 3 לתצהיר ד"ר קולר וסעיפים 2 ו - 5 תצהירו של מר חזי ליפשיץ, מנכ"ל ממוגרף, להלן: "ליפשיץ").

 

23.ההתקשרות עם ממוגרף נעשתה באמצעות "זיו שרותי רפואה", בהנהלת זיו פרי-טל (להלן: "פרי-טל"), כמפורט בהצעה למתן שירותים לחברת חשמל שצורפה כנספח א' לתצהיריהם של פרי-טל ושל ליפשיץ (להלן: "ההצעה למתן שירותים").

 

24.לצורך פיענוח צילומי הרנטגן על-ידי "קורא מוסמך", חברת חשמל התקשרה עם פרופ' עמיחי רובין ז"ל (להלן: "פרופ' רובין") שהיה רופא מוסמך ILO.

 

25.מהעדויות עולה שחברת חשמל הייתה מביאה את העובדים שנדרשו לבצע צילום חזה, למכון ממוגרף. הצילומים פוענחו על-ידי רדיולוג מטעם מכון ממוגרף. נציג של חברת חשמל היה אוסף את הצילומים עם הפיענוח הרדיולוגי ממכון ממוגרף ומעבירם לפרופ' רובין לצורך פיענוח על-ידי רופא מוסמך ILO (סעיף 5 לתצהיר ד"ר קולר, סעיפים 5 - 2 לתצהיר ליפשיץ ועדותו בעמ' 89 לפרוטוקול).

 

26.הצילום מ - 12/11, פוענח על-ידי ד"ר מלמד, רדיולוג מטעם מכון ממוגרף, כדלקמן:

"אין תסנין או תהליך פעיל בריאות

סינוסים חופשיים

הגבהה הסרעפת משמאל בגלל גזים במעי הגס

צל הלב בצורתו ובגודלו תקין.

שלד הגרמי מודגם תקין" (נספח א' לתצהיר ד"ר קולר ונספח א' לתצהיר ליפשיץ).

 

בפיענוח נוסף של אותו צילום מ - 12/11, שגם הוא חתום על-ידי ד"ר מלמד, נרשם:

"בהשוואה לצילום מתאריך 26/10/11 ניתן לראות:

אין תסנין או תהליך פעיל בריאות.

סינוסים חופשיים.

הגבהה הסרעפת משמאל.

צל הלב בצורתו ובגודלו תקין

שלד הגרמי מודגם תקין" (נספח ב' לתצהיר ד"ר קולר).

 

27.הסיבה לקיומם של שני פיענוחים לצילום מ - 12/11, לא הובהרה. מכל מקום, אין מחלוקת שהתובע לא ביצע צילום רנטגן ביום 26.10.2011 (סעיף 3 לתצהיר המשלים של ליפשיץ).

 

28.על פי תצהירו של ד"ר קולר, הצילום מ - 12/11 הועבר לפרופ' רובין ביום 1.1.2012. ואולם, למרבה הצער, נוכח מחלתו של פרופ' רובין, הצילום לא פוענח. ד"ר קולר ציין כי חברת חשמל המתינה להחלמתו של פרופ' רובין. בתשובה לפניות לבירור מצבו של פרופ' רובין, מסרו קרובי משפחתו כי הוא מחלים ועתיד להשלים את הפיענוח תוך זמן קצר, אלא שההמתנה לפיענוח הצילומים התארכה. ביוני 2012, חברת חשמל אספה בחזרה את הצילומים שהמתינו לפיענוח של פרופ' רובין. לאחר פטירתו המצערת של ד"ר רובין, ביולי 2012, חברת חשמל החלה בהליך מכרזי להתקשרות עם רופא מוסמך ILO אחר. בסיום הליך המכרז, באוקטובר 2012, חברת חשמל התקשרה עם ד"ר כרמלי והעבירה אליו את צילומי הרנטגן שהצטברו במשך התקופה ובכללם הצילום מ - 12/11 (סעיף 8 לתצהיר ד"ר קולר).

 

29.ד"ר כרמלי השלים את פיענוח הצילום מ - 12/11, וציין כדלקמן: "הגבהת סרעפת שמאל, לא נראתה ב - 26/10/11. להמשך ברור במסגרת מכון ראות".

כאמור, פיענוח הצילום מ - 12/11 ומכתב ההפניה להמשך ברור אצל רופא המשפחה שנחתם על-ידי ד"ר קולר, נמסרו לתובע רק ביום 12.11.2012, כשנה לאחר מועד ביצוע הצילום.

 

אחריות מכון ממוגרף

30.לטענת התובעים, מכון ממוגרף התרשל בפיענוח הצילום מ - 12/11, בכך שלא אבחן את הגוש שגרם לשיתוק הסרעפת ולא התייחס לממצא של הרמת הסרעפת כממצא המחייב המשך בירור.

 

31.פרופ' מרום ציינה בחוות דעתה כי "בצילום חזה של ה 7.12.11 נצפה גוש במיצר הקדמי שמאלי ... בנוסף לגוש במיצר ... יש הרמה חדשה של הסרעפת השמאלית בהשוואה לצילום הבסיס של ה - 15.10.2009".

 

פרופ' מרום חזרה והעידה בחקירתה הנגדית כי בצילום מ - 12/11 רואים גידול, זאת נוכח הממצא הברור של הרמת הסרעפת, וכדבריה:

"רדיולוג שרואה את הצילום מ - 2011 צריך להיות לו אור אדום מול העיניים, לא בגלל הגידול עצמו, בגלל הסרעפת שפתאום גבוהה כל כך, ולכן תשומת הלב שלו, בגלל הידע שלו של מה גורם לזה, שיתוק עצב, צריכה להיות מוסטת מיד למיצר ואז גם רדיולוג סביר יראה את זה. לולא הייתה הרמה של הסרעפת, אני מסכימה שהיה קשה ואפשר היה לפספס והיה יותר סביר לפספס, אבל לא במצב הזה שיש הרמה של הסרעפת" (עמ' 25 לפרוטוקול). פרופ' מרום הוסיפה והעידה: "גם רדיולוג סביר היה רואה את זה, על אחת כמה וכמה כשהוא יודע שמדובר בחולה שנמצא בסקר וחובתו להשוות את הצילום הנוכחי לכל הצילומים הקודמים, כי גם כשיש דברים עדינים צריך לבדוק" (עמ' 25 לפרוטוקול), ובהמשך: "... וכשאדם מסיים התמחות ברדיולוגיה, מצפים ממנו שאת הדברים הבסיסיים, גדולים וגם קטנים, אבל במיוחד הגדולים, כרופא סביר הוא יזהה ... זו הגדרה של סקר - להבדיל בין תקין ללא תקין. אם לא תקין להמשיך ברור אצל המומחה" (עמ' 27 לפרוטוקול).

 

32.פרופ' אבירם, המומחית מטעם חברת חשמל, העידה כי מצופה שמומחה בתחום הרדיולוגי "יציין מה שלא תקין בצילום וישווה לצילום קודם ... במידה והוא לא יכול להשוות, הוא צריך לבקש שיביאו לו את הצילום להשוואה, ואם יש שינוי או ממצאים הוא צריך להמליץ על המשך בירור..." (עמ' 47 לפרוטוקול). כשנשאלה אם התנהלות הרדיולוג מטעם ממוגרף הייתה תקינה, השיבה: "אני לא יודעת אם הם השוו, לא כתוב שהם השוו, לכן חסר החלק הזה" (עמ' 47 לפרוטוקול).

 

33.ד"ר סיחון נשאל בחקירתו הנגדית, מה האבחנה המבדלת של צילום חזה המדגים הגבהה של הסרעפת והשיב:

"הסיבות לשיתוק הסרעפת הן פגיעה בעצב של הסרעפת. יש מספר סיבות לזה - זה יכול להיות גידולים של האיזור הזה שבעצם פוגעים בעצב. יכול להיות טראומטי - תאונה שפוגעת בעצב. אלה הסיבות העיקריות של הנזק לעצב הזה. בצילום, בפינוח הצילום שהגיע מהמכון שעשה את הצילום ... כתוב "גזים בבטן". אין סיבה כזו לשיתוק סרעפת...".

ובהמשך: "... ברגע שיש לך את הפתולוגיה הזו בצילום (הרמת סרעפת - ב.ט.), על המקום יש לבצע בדיקת CT לברר מה גרם לפגיעה הזו ולא להסתפק בתשובה "גזים בבטן"" (עמ' 18 לפרוטוקול).

 

34.ד"ר מלמד, הרדיולוג שעבד במכון ממוגרף וחתם על שני הפיענוחים של הצילום מ - 12/11, לא זומן לעדות. בנסיבות אלה לא הובהר מדוע קיימים שני פיענוחים של צילום הרנטגן מ - 12/11, אשר באחד מהם נרשם "הגבהת הסרעפת משמאל בגלל גזים במעי הגס".

כן לא הובהר הכיצד באחד הפיענוחים נרשם "בהשוואה לצילום מתאריך 26/10/11...", כאשר אין מחלוקת שהתובע לא ביצע צילום רנטגן ביום 26.10.2011, וכי הצילום הקודם שנעשה במסגרת בדיקות הסקר הוא משנת 2009.

 

35.ההתקשרות עם ממוגרף לצורך ביצוע צילומי רטנגן החלה בשנת 2010 (תצהיר מר זיו פרי-טל וסעיף 1 לתצהיר ליפשיץ מיום 29.7.2014). מכאן שהצילום הקודם משנת 2009, לא בוצע בממוגרף. בנסיבות אלה, ליפשיץ הודה בעדותו שהצילום מ - 12/11 פוענח ללא השוואה לצילום קודם, וכדבריו: "... ראיתי את זה בדיעבד (את העובדה שקיימים שני פיענוחים - ב.ט.). ניסיתי לבדוק את זה בדיעבד, בדיעבד, כנראה שהרופא באיזשהו שלב לא ראה בדיוק, הוא חשב שיש צילומים קודמים, לא היו צילומים קודמים, עבר פעם נוספת ופענח כמו שצריך ... אני לא יודע איך הפיענוח הראשון הגיע, כנראה בטעות ... אצלי נמצא רק הפיענוח השני ... שלא משווה. בקיצור לא היתה השוואה ... כי לא העבירו צילום קודם. אנחנו לא אמורים לבקש צילום קודם ..." (עמ' 90 לפרוטוקול).

 

36.ממוגרף טוענת שאין לזקוף לחובתה את אי הבאתו של ד"ר מלמד לעדות שכן הוא כבן 90 שנים, דמנטי ואינו מתפקד.

לא ניתן לקבל טענה זו המבוססת על אמירה בעלמא של ליפשיץ בעדותו (עמ' 29 לפרוטוקול).

 

מצבו של ד"ר מלמד לא הוכח ולא הוגשה כל ראיה או אישור רפואי התומך בטענה שד"ר מלמד אינו כשיר לעדות. כך או כך, הנטל להוכיח מדוע קיימים שני פיענוחים של הצילום מ - 12/11, ומה פשר האמור באחד הפיענוחים כי נערכה השוואה לצילום מ - 26/10/11, מוטל על ממוגרף ולא הובא מטעמה הסבר מניח את הדעת בעניין זה.

 

37. ממוגרף מוסיפה וטוענת בסיכומיה כי בהתאם לתנאי ההצעה למתן שירותים שנחתמה בין חברת חשמל לזיו שרותי רפואה, היא נדרשה לבצע צילום רנטגן בלבד ללא פיענוח של צילומי הרנטגן (סעיף 32 לסיכומי ממוגרף).

גם טענה זו אינה יכולה להתקבל שכן היא עומדת בסתירה לעדותם של העדים מטעם ממוגרף ובניגוד להתנהלותה של ממוגרף בפועל.

ליפשיץ ציין בתצהירו כי "בשלב מסוים פנה אלי זיו מ"זיו שרותי רפואה" ועניין אותי בביצוע צילומי רנטגן במכון ממוגרף כאשר הצילומים עם פיענוח שיערך על ידי רדיולוג יועברו במישרין לחב' החשמל ... אשר מתחייבת להעביר את הצילום למומחה ריאות מוסמך ILO מטעמה, אשר יבדוק את הצילומים והפיענוח וימשיך את הטיפול" (סעיף 2 לתצהיר, ההדגשה שלי - ב.ט.), ובהמשך: "... למיטב זכרוני מידי שבוע היה מגיע נציג מטעם חב' החשמל, לוקח את הצילומים עם הפיענוחים ישירות למרפאה של חב' חשמל בתחנת הכח בחדרה..." (סעיף 5 לתצהיר).

גם פרי-טל ציין בתצהירו כי חב' חשמל דאגה לאיסוף הצילומים עם הפיענוחים מממוגרף לצורך העברתם לרופא מוסמך ILO, לפיענוח והמשך טיפול (סעיף 5 לתצהיר). פרי-טל אף אישר מפורשות בחקירתו הנגדית כי ההתקשרות עם ממוגרף כללה פיענוח רדיולוגי של הצילומים (עמ' 94 לפרוטוקול). מכאן שממוגרף ביצעה צילומי חזה לעובדי חברת חשמל והעבירה את הצילומים עם פיענוח רדיולוגי שבוצע על-ידי רדיולוג מטעמה לחברת חשמל לצורך העברתם להמשך טיפול ופיענוח על-ידי רופא מוסמך ILO.

 

38.פיענוח צילום הרנטגן על-ידי רדיולוג מטעם ממוגרף, מטיל עליה חובת זהירות לפעול על פי הפרקטיקה המקובלת בפיענוח רדיולוגי של צילומי רנטגן.

על פי עדותן של פרופ' מרום ופרופ' אבירם, פרקטיקה נאותה מחייבת פיענוח הצילום תוך השוואה לצילום קודם.

נראה שגם ד"ר מלמד, הרדיולוג מטעם ממוגרף, היה מודע לצורך בהשוואה לצילום קודם שהרי באחד מהפיענוחים יש התייחסות להשוואה לצילום קודם אלא שלא קיים צילום קודם ממועד זה.

כאשר הפיענוח הרדיולוגי של הצילום (להבדיל מפיענוח על-ידי רופא מוסמך ILO), בוצע על-ידי רדיולוג מטעם ממוגרף, נראה כי היה על ממוגרף לבקש צילומים קודמים להשוואה, כדי לעמוד בסטנדרט של פיענוח נאות. אמנם הצילום הקודם לא בוצע בממוגרף, אך הוא נמצא במרפאה התעסוקתית של חברת חשמל, ועל פי עדותו של ד"ר קולר, שלא נסתרה, היו מקרים בהם רופא רנטגנולוג ביקש מחברת חשמל צילומים קודמים לצורך השוואה (עמ' 83 לפרוטוקול).

 

39.סיכומם של דברים - חוות הדעת בתחום הרדיולוגיה מטעם ממוגרף, לא הוגשה כראיה וד"ר מלמד לא זומן לעדות. בנסיבות אלה, ראיתי לקבוע על בסיס עדותן של פרופ' מרום ופרופ' אבירם כי רדיולוג סביר היה מבקש צילום קודם לצורך השוואה והיה צריך לזהות שהממצא של הרמת הסרעפת בצילום מ - 12/11 מעלה חשד לקיומו של גידול שגרם לשיתוק של עצב הסרעפת ולהמליץ על המשך בירור.

פיענוח הצילום מ - 12/11, על-ידי הרדיולוג מטעם ממוגרף, ללא השוואה לצילום קודם ותוך ייחוס הממצא של הרמת הסרעפת לגזים במעי הגס מבלי להמליץ על המשך ברור, אינו מתיישב עם סטנדרט הזהירות המצופה מרדיולוג סביר, מה שמוביל למסקנה כי ממוגרף התרשלה בפיענוח הצילום מ - 12/11.

 

אחריות חברת חשמל

40.חברת חשמל מודה שתוצאות הצילום מ - 12/11 ועמן ההפניה לרופא המשפחה להמשך בירור, נמסרו לתובע באיחור של כשנה.

עם זאת, חברת חשמל טוענת שחובתה על פי הדין מתמקדת בבדיקת עובדיה לאיתור מחלות הקשורות לחשיפה לאבק מזיק. משהתובע לא חלה בשום מחלה הקשורה לחשיפה לאבק מזיק, חברת חשמל מילאה את חובתה על פי הדין ולא התרשלה כלפי התובע שכן לא מוטלת עליה חובה לבדוק את התובע בשל מחלות שאינן קשורות לעבודתו (עמ' 2 לסיכומים מטעם חברת חשמל).

לא ניתן לקבל טענה זו.

41.עצם העובדה שהתובע הופנה על-ידי המרפאה התעסוקתית של חברת חשמל לבדיקות רפואיות כמתחייב מתקנות הבטיחות בעבודה, מקימה חובת זהירות לביצוע הבדיקות בזהירות ראויה ועל פי פרקטיקה מקובלת ובכלל זה מסירת תוצאות הבדיקות תוך זמן סביר ויידוע בדבר ממצאים רפואיים חריגים שהתגלו בבדיקה ומחייבים המשך בירור וטיפול.

 

42.דומה שאין צורך להכביר מילים, שהרי כך נהגה חברת חשמל בפועל: לאחר קבלת פיענוח הצילום מ - 12/11, התובע זומן למרפאה התעסוקתית של חברת חשמל, ונמסרו לו תוצאות הצילום מ - 12/11 ומכתב הפניה להמשך בירור (סעיף 6 לתצהיר התובע ונספח א' לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

43.חברת חשמל מוסיפה וטוענת שהעיכוב שחל בפיענוח הצילום מ - 12/11, אינו מהווה התרשלות שכן מחלתו ופטירתו של פרופ' רובין, הם בגדר כוח עליון שלאיש לא הייתה שליטה עליו.

 

גם טענה זו אינה יכולה להתקבל.

 

44.ד"ר קולר ציין בתצהירו כי על פי שיטת העבודה שנהגה בחברת החשמל, צילומי הרנטגן עם הפיענוח הרדיולוגי היו מועברים על-ידי עובד המרפאה התעסוקתית, ממכון ממוגרף לפרופ' רובין, לצורך המשך פיענוח על-ידי רופא מוסמך ILO (סעיף 5 לתצהיר).

 

45.ד"ר קולר נשאל בחקירתו הנגדית תוך כמה זמן התקבלו פיענוחי צילומי הרנטגן מפרופ' רובין והשיב כי בדרך כלל התוצאות התקבלו תוך שבוע - שבועיים ממועד ביצוע הצילום ולעתים ארך הדבר שלושה שבועות - חודש (עמ' 80 לפרוטוקול), ובהמשך: "לשאלת בית המשפט, בדרך כלל זה היה שבועיים עד חודש" (עמ' 84 לפרוטוקול).

 

46. ד"ר קולר ציין בתצהירו כי הצילום מ- 12/11 הועבר לפרופ' רובין ביום 1.1.2012. בתקופה זו, פרופ' רובין חלה וחברת חשמל שהמתינה להחלמתו, פנתה מספר פעמים לברר לגבי השלמת הפיענוח ובכל פעם מסרו בני משפחתו של פרופ' רובין כי הוא מחלים ועתיד להעביר את הפיענוח תוך זמן קצר.

 

47.מחקירתו הנגדית של ד"ר קולר עולה כי צילומי הרנטגן עם הפיענוח הרדיולוגי הועברו ממכון ממוגרף לפרופ' רובין על-ידי גדי גלקין (להלן: "גלקין"), פראמדיק העובד במרפאה התעסוקתית של חברת החשמל. גלקין גם היה זה שעמד בקשר עם פרופ' רובין ובני משפחתו, כדי לברר את מצבו של פרופ' רובין (עמ' 81 ו - 86 לפרוטוקול). גלקין לא הובא לעדות. בנסיבות אלה, כאשר לד"ר קולר עצמו אין ידיעה אישית לגבי הבירורים שנעשו עם פרופ' רובין ובני משפחתו, לא הוכח שחברת חשמל פעלה בשקידה סבירה לברר מתי צפויים להתקבל הפיענוחים של צילומי הרנטגן שהועברו לפרופ' רובין לפיענוח.

 

48.על פי עדותו של ד"ר קולר צילומי הרנטגן נלקחו מפרופ' רובין בחודש יוני 2012.

הליכי המכרז להתקשרות עם רופא מוסמך ILO החלו בחודש יולי 2012, לאחר פטירתו של פרופ' רובין (עמ' 86 לפרוטוקול). באוקטובר 2012, חברת חשמל התקשרה באמצעות פרי-טל עם ד"ר כרמלי והעבירה אליו את צילומי רנטגן שהמתינו להשלמת הפיענוח על-ידי רופא מוסמך ILO (עמ' 86 לפרוטוקול).

 

49.פרי-טל ציין בתצהירו: "באחד מביקורי במרפאת תחנת הכח בחדרה ראיתי ערימה גדולה של צילומי רנטגן. שאלתי מה הערימה הזאת. נאמר לי שאלה צילומים שממתינים לפיענוח של פרופ' רובין מוסמך ILO ושהוא חתום אל מול חב' החשמל. עוד נאמר לי שהוא חולה ולכן ישנה הצטברות צילומים שלא הועברו אליו. על השולחן היו להערכתי בין 300 - 200 צילומים ואז שאלתי למה לא עושים עם זה משהו. התשובה שקיבלתי הייתה כי יש להם הסכם עם פרופ' רובין והם לא יכולים להפר את ההתחייבות" (סעיף 7 לתצהיר). עדותו של פרי-טל לא נסתרה שכן ב"כ חברת חשמל הודיע שאינו מבקש לחקור את העד ולא התייצב לישיבה שנקבעה לשמיעת עדותו (עמ' 93 לפרוטוקול). גם אם מדובר היה בכ - 100 צילומים שהמתינו לפיענוח, על פי הערכתו של ד"ר קולר בעדותו (עמ' 88 לפרוטוקול), ברור הוא שחברת חשמל הייתה מודעת לכך שמספר רב של צילומי רנטגן מחכים להשלמת הפיענוח.

 

50.כשמדובר בצילומי רנטגן המבוצעים במסגרת בדיקות סקר לגילוי מחלות הקשורות לעבודה באבק מזיק לעובדים המצויים בקבוצת סיכון, וכאשר פרק הזמן הסביר להשלמת הפיענוח של צילומי הרנטגן הוא בין שבועיים לחודש, סבורה אני כי העיכוב בפיענוח הצילום מ - 12/11, חורג מעל ומעבר לסביר גם בהתחשב בנסיבות הנובעות ממחלתו ופטירתו של פרופ' רובין. משהתברר לחברת חשמל שפרופ' רובין חלה ואינו מעביר פיענוחים של צילומי הרנטגן שהועברו אליו משך למעלה מחודש - חודשיים, היה עליה לפעול להתקשרות - ולוּ התקשרות זמנית - עם רופא מוסמך ILO אחר לצורך פיענוח צילומי הרנטגן, זאת כדי למנוע סיכון של איחור באבחון מחלת ריאות הקשורה בחשיפה לאבק מזיק של אחד מעובדיה או איחור באבחון ממצא חריג אחר שהתגלה בצילום וחייב המשך בירור וטיפול - כפי שקרה בענייננו.

 

51.איני מתעלמת מטענת חברת חשמל כי ישנם בארץ מומחים בודדים בעלי הסמכה כ"קורא מוסמך". עם זאת, חרף עדותו של ד"ר קולר כי "... כשהיה איחור של חודשיים בפיענוחים התחלנו לדאוג לדבר הזה" (עמ' 86 לפרוטוקול), לא נטען ולא הוכח שחברת חשמל נקטה בצעדים כלשהם לאתר קורא מוסמך מחליף, או להתקשר באופן זמני עם מומחה מוסמך אחר כדי שישלים את פיענוח צילומי הרנטגן הרבים שהצטברו והמתינו לפיענוח, עד שיובהר מה מצבו של פרופ' רובין.

 

52.התובע הופנה לצילום חזה על-ידי המרפאה התעסוקתית של חברת חשמל והיא גם זו שקבעה את הנוהל לפיו תוצאות הצילום והפיענוח הרדיולוגי, לא נמסרו לנבדק אלא הועברו ישירות על-ידי עובד חברת חשמל לפרופ' רובין שמסר את הפיענוח הסופי למרפאה התעסוקתית. בנסיבות אלה, על המרפאה התעסוקתית של חברת החשמל, שהיא הגורם שהפנה את התובע לבדיקות, מוטלת חובה לעקוב אחר קבלת תוצאות הצילום אליו הפנתה את התובע, והיה עליה לוודא שהפיענוח יתקבל תוך פרק זמן סביר.

 

53.העיכוב שחל בפיענוח הצילום מ - 12/11, חורג הרבה מעבר לסביר והמקובל, גם לשיטת המומחים מטעם חברת חשמל (עדות ד"ר און בעמ' 52 לפרוטוקול, ועדות פרופ' מרימסקי בעמ' 40 לפרוטוקול). המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר גוטפריד, העידה מפורשות בעניין זה: "האיחור בפיענוח הצילום מ 2011 זו לא רפואה סבירה, אין על זה דיון" (עמ' 65 לפרוטוקול).

 

54.משלא הוכח כי חברת חשמל פעלה בשקידה סבירה להשלמת פיענוח צילומי הרנטגן שבוצעו לעובדיה בסמוך לאחר שהתברר כי פרופ' רובין חלה ופיענוח הצילומים מתעכב, יש לראותה כמי שהתרשלה ולא נקטה באמצעים סבירים לקבלת תוצאות צילומי הרנטגן אליהם הפנתה את עובדיה ובכללם התובע, תוך פרק זמן סביר.

 

55.זאת ועוד, משפיענוח הצילום על-ידי רופא מוסמך ILO התעכב, למצער היה על המרפאה התעסוקתית של חברת חשמל לעבור על הפיענוח הרדיולוגי של צילומי הרנטגן שהמתינו להשלמת הפיענוח על-ידי מומחה ILO, כדי לוודא שאין בפיענוח הרדיולוגי ממצא חריג או ממצא חשוד המחייב נקיטת צעדים כלשהם או הפניה להמשך טיפול ובירור, אלא שד"ר קולר העיד כי הוא לא ראה את הפיענוחים של הצילום מ - 11/12 אלא לאחר שהתקבל הפיענוח הסופי של ד"ר כרמלי (עמ' 81 לפרוטוקול).

 

56.משכך הם פני הדברים, סבורה אני כי חברת חשמל התרשלה בכך שלא פעלה להשלמת פיענוח צילומי הרנטגן תוך זמן סביר, מה שגרם לאיחור של כשנה במסירת הודעה לתובע על הממצא החריג שהתגלה בצילום מ - 12/11 והפנייתו לרופא המשפחה להמשך בירור רפואי.

 

חלוקת האחריות בין הנתבעות

57.משנמצא כי שתי הנתבעות; חברת חשמל וממוגרף, התרשלו כלפי התובע, יש לראותן כמעוולות במשותף שגרמו לנזק אחד. בנסיבות אלה, חבותן של הנתבעות כלפי התובעים היא ביחד ולחוד.

 

58.סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי חלוקת האחריות ביחסים בין מעוולים במשותף תקבע "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק".

 

59.סבורה אני כי האחריות לאיחור הבלתי סביר במסירת תוצאות הצילום מ - 12/11 לתובע, וכתוצאה מכך האיחור באבחון המחלה, מוטלת ברובה על חברת חשמל - ואנמק.

 

60.על פי נוהל העבודה שנקבע על-ידי חברת חשמל, עובד של חברת חשמל היה אוסף מדי שבוע את צילומי הרנטגן עם הפיענוח הרדיולוגי מממוגרף לצורך העברתם לפרופ' רובין להמשך פיענוח. לא נטען ולא הוכח שממוגרף ידעה או הייתה צריכה לדעת על העיכוב שחל בהשלמת פיענוח צילומי הרנטגן על-ידי רופא מוסמך ILO וכתוצאה מכך על העיכוב שחל בהעברת התוצאות לנבדקים.

 

61.חברת חשמל טוענת כי היה על ממוגרף להפנות את תשומת לבה לממצא בעייתי שאותר בפיענוח הרדיולוגי של הצילום. מקובל עלי כי בטופס הפיענוח הרדיולוגי של הצילום מ - 12/11, היה על ממוגרף לציין כי הממצא של הרמת סרעפת מעלה חשד לגידול. למצער, היה צריך לציין כי הממצא של הרמת הסרעפת מחייב המשך בירור. עם זאת, יש לציין כי הממצא של הרמת סרעפת צוין במפורש בפיענוח הרדיולוגי, על שני נוסחיו, ועל כן ד"ר כרמלי המליץ בסיכום הפיענוח על המשך בירור במרפאת ריאות.

 

 

62.ד"ר קולר העיד שהוא ראה את הפיענוח הרדיולוגי רק לאחר קבלת הפיענוח של ד"ר כרמלי (עמ' 81 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, גם אם בפיענוח הרדיולוגי היה נרשם כי הממצא של הרמת סרעפת מחייב הפניה להמשך בירור, נראה שלא היה בכך כדי להקדים את מסירת הפיענוח לתובע שהרי איש מעובדי המרפאה התעסוקתית של חברת חשמל לא עבר על הפיענוח הרדיולוגי של עשרות אם לא מאות הצילומים שהמתינו לפיענוח סופי על-ידי מומחה ILO, כדי לבדוק אם יש בפיענוח הרדיולוגי ממצא חריג המחייב המשך בירור או טיפול.

 

63.בנסיבות אלה ראיתי לחלק את האחריות ביחסים הפנימיים בין הנתבעות ובמסגרת ההודעה לצד ג' שחברת חשמל הגישה כנגד ממוגרף, באופן שחברת חשמל תישא ב - 75% מהאחריות וחלקה של ממוגרף יעמוד על 25%.

 

הקשר הסיבתי - האם האיחור באבחנה גרם לנזק הנטען?

64.פרופ' מרום ציינה בחוות דעתה כי "Staging של רב הגידולים מחולק לגידול הראשוני עצמו, תיאור מקומי של התפשטותו נקרא ה - T staging, לפיזור ובלוטות הלימפה בסביבה דבר שנקרא ה - N staging ופיזור מרוחק יותר שנקרא ה- M staging. השילובים השונים בין פיזורים אלה יוצרים את שלב המחלה שיכול להיות I, II, III או IV. ככל שהמספר גבוה יותר, הרי שהמחלה מפושטת יותר".

 

65.במועד גילוי המחלה אצל התובע הייתה נהוגה שיטת "staging" הנקראת "Masaoka koga".

על פי הטבלה המובאת בחוות דעתו של פרופ' מרימסקי, שלבי הטימומה, לפי שיטת Masaoka הם:

שלב I - גידול מבודד.

שלב II - גידול מבודד עם חדירה מקומית מינימלית.

שלב III - גידול עם חדירה מקומית לאיברים סמוכים, ללא גרורות מרוחקות.

aIII - ללא חדירה של הגידול לכלי דם גדולים.

bIII - עם חדירה של הגידול לכלי דם גדולים.

שלב IV - גידול גרורתי.

aIV - גרורות לקרום הריאה.

bIV - גרורות דרך במערכת הדם ובלוטות הלימפה.

(כן ראו עדות פרופ' מרימסקי בעמ' 37 לפרוטוקול).

 

66.סיווג רלבנטי נוסף מתייחס להיסטולוגיה של תאי הגידול, כדברי ד"ר סיחון בעדותו: "... לגידול הזה ... טימומה ממארת יש סוגים שונים של תאים A, B ו - C. הקטגוריות האלה זה סוג תאים ספציפיים. זה לא מדבר על שלב המחלה אלא על הפנוטיפ של התא" (עמ' 21 לפרוטוקול). סוג התאים המרכיב את הגידול משפיע על האגרסיביות של הגידול, כאשר תאים מסוג B הם יותר אגריסיביים מתאים מסוג A, ותאים מסוג 3B הם יותר אגרסיביים מ - 2B (עדות ד"ר סיחון בעמ' 21 לפרוטוקול. כן ראו עדות פרופ' מרימסקי בעמ' 37 לפרוטוקול).

 

67.בעת אבחון המחלה, הרופאים המטפלים סברו שמדובר בשלב III של המחלה עם חדירה של הגידול לעצב הפרני וללא פיזור פלאורלי או פיזור מרוחק.

כיום, לאחר ניתוח בדיעבד של בדיקות ה - CT, כמפורט בחוות דעתה של פרופ' מרום, אין עוד מחלוקת בין המומחים שבמועד האבחון, המחלה הייתה בשלב aIV, דהיינו גידול עם גרורות לקרום הריאה, כדברי פרופ' מרימסקי בחוות דעתו: "... אין ספק שהסיטי בעיון בדיעבד הראה מחלה בשלב IVA" (עמ' 26 לתיק המוצגים מטעם חברת חשמל, כן ראו חוו"ד פרופ' אבירם בעמ' 7 לתיק המוצגים מטעם חברת חשמל).

 

68.המחלוקת בין המומחים מתמקדת בהערכת שלב המחלה המשוער, שנה קודם לכן, במועד ביצוע הצילום מ - 12/11.

 

עמדת המומחים מטעם התובעים

69.פרופ' מרום סבורה כי בסמוך למועד הצילום מ - 12/11, הגידול היה בשלב III, זאת כיוון שהצילום הדגים מעורבות של העצב הפרני ולא הודגמה מעורבות של הפלאורה. אמנם צילום רנטגן פחות רגיש לאבחון פיזור פלאורלי בהשוואה ל - CT, אלא שבחינת הצילום מ - 12/11 בהשוואה לצילום הרנטגן שבוצע כעבור שנה, בדצמבר 2012, מצביע על החמרה בגידול כיוון שעמדת הסרעפת גבוהה יותר והתובע פיתח אתלקטזה פסיבית בין המועדים האמורים.

 

70.בחקירתה הנגדית, פרופ' מרום חזרה והבהירה שהגרורות הקטנות בפלאורה, לא דווחו על-ידי מי שפענח את בדיקת ה - CT בזמן אמת. רק בבחינה בדיעבד של בדיקות ה - CT, נראות הגרורות בפלאורה, וכדבריה: "אני מסכימה שגם הרופאים המטפלים בזמן אמת לא ראו את הגרורה בינואר 2013, אבל אני יכולה להצביע על הגרורה שנראית ב - CT מינואר 2013, לפני הניתוח, לעומת ה - CT המאוחר יותר, לאחר הניתוח שבו אפשר לראות את גדילת הגרורה" (עמ' 26 לפרוטוקול).

 

71.פרופ' מרום אישרה שבדרך כלל הטימומה הוא גידול שזמן ההכפלה שלו איטי. ואולם, לא תמיד כך הוא, וכדבריה: "לא כולם ככה. מניסיון בבדיקות הדמיה שיש לנו וגם מהידע, כמו שד"ר סיחון אמר, הטימומה הוא גידול מאוד מוזר, יש בתוכו הרבה פעמים הרבה תאים מסוגים שונים ... יש חולים שהמשפט הזה נכון שזה לוקח שנים. מאידך, יש חולים שהם יותר אגרסיביים, שהם לא מתנהגים לפי המצב הטיפוסי, ועוד מסובך מה שהולך פה - בגלל שיש את הגידול הראשוני שהוא מרכיב כל מיני תאים, לא תמיד הגרורות מהגידול הן משקפות את כל אותם התאים בגידול הראשוני אלא רק אלה האגריסיביות יותר, הן אלה ששולחות את הגרורות לפלוארה, ויש לנו בעצם עדות לכך דווקא אצל התובע בגלל שבביופסיה הראשונית של המחט סוג התנאים שנראו היו, אבל ביופסיה זה רק לוקח חלק קטן מהגידול, זה לא משקף את כולו, ראו תאים מסוג B1, אח"כ כשמוציאים את כל הגידול, אבל זה כבר אחרי קרינה, אחרי טיפול, כלומר, הקרינה והטיפול הרסו הרבה מהגידול, אבל מי שרד? שרדו התאים שהיו יותר עמידים, ואז חוזרת תשובה לא טובה, שהתאים ששרדו את הטיפול זה בעיקר B3, וגם קצת B2, ואח"כ כשעושים ביופסיה מהפלוארה, כשלוקחים אותם החוצה בניתוח החוזר, רואים שזה B2. כלומר, קשה לחזות, אבל מה שאנחנו כן רואים זה שהגרורות היו מאוד אגרסיביות, ואנחנו יודעים את זה כיוון שיש לנו את ההדמיה שלהם בלי ועם טיפול.

יש לנו בדיקה מ - 29 בינואר 2013, שיש גרורה ורואים אותה כי הזריקו חומר ניגודי ואז רואים טוב. ואז יש לנו CT שהוא כבר אחרי הניתוח אבל גם אחרי הכימותרפיה והכימותרפיה עשתה פלאים לגרורה הזו והקטינה אותה מאוד, היא בעצם הקטינה אותה מאוד, ואח"כ יש מצב שלא יודעים הרי שיש את הגרורות ואז עוברים חודשיים, ואז הגרורה בחודשיים גדלה מ - 3 מ"מ ל - 11 מ"מ. זו גדילה עצומה. כלומר, זו תקופה שבה אף אחד לא יודע שיש גרורות, ואז רואים איך הן מתנהגות ללא טיפול. כי בשאר הזמנים יש לו טיפול" (עמ' 25 לפרוטוקול).

 

72.פרופ' מרום נשאלה האם קיימת אפשרות שאם היו עושים CT בשנת 2011, היו מגלים כבר אז גרורות, ועל כך השיבה: "קיימת אפשרות אם כי לאור הקצב שאנו רואים פה, הגרורות הפלאורליות שאנו רואים, שגדלות בקצב אגרסיבי, סביר להניח שלא היו רואים אותן אז" (עמ' 26 לפרוטוקול).

 

73.גם ד"ר סיחון אישר בחקירתו הנגדית שהטימומה היא בדרך כלל מחלה איטית וזמן ההכפלה של הגידול הוא איטי, וכדבריו: "סטטיסטית אנחנו יודעים שזו מחלה של שנים. בד"כ אנחנו מגלים אותה באופן אקראי ... כשאני מדבר על שנים, אני מדבר על קצב איטי, אני מדבר על תוחלת החיים של החולים. אין נתון לגבי ההכפלה של הגידול, אין נתונים כאלה. אני מסכים שזה יכול להיות שנים" (עמ' 18 לפרוטוקול). עם זאת "גם בטימומות יש גידולים אגרסיביים יותר" (עמ' 17 לפרוטוקול).

כשנשאל האם בהתחשב בכך שמדובר במחלה המתקדמת באופן איטי, סביר שהגרורות שנמצאו בניתוח החוזר, היו קיימות גם הרבה לפני כן, השיב: "... אני לא יודע. אף אחד לא יכול לדעת. מה שאני כן יכול לומר, שעלו על זה בסוף 2012 תחילת 2013, הכירורג לא ראה את זה כשהוא היה בתוך החלל, למרות שהוא לא הגיע לכל מקום, הוא לא ראה. וכעבור מספר חודשים לאחר הניתוח, הופיעו הרבה יותר. מה זה אומר? וזה גם אומר לגבי ה - B3 כמה שהתאים הם יותר ב - 2B ו - 3B, ההתנהגות שלהם בהשוואה לתאים מסוג A היא יותר אגרסיבית וזה יכול להסביר את ההתקדמות המהירה בתוך כמה חודשים. מה שמדבר על ביולוגיה לא כל כך רגילה של הטימומה, אלא של טימומה יותר אגרסיבית" (עמ' 22 - 21 לפרוטוקול).

 

עמדת המומחים מטעם חברת חשמל

74.פרופ' אבירם ציינה בחוות דעתה שהגרורות הפלאורליות שהתגלו היו קטנות מאוד. נוכח מיקומן בצמוד לסרעפת לא ניתן לזהותן, והראיה - שהן לא תוארו גם בצילום מ - 2012 שנערך בסמוך לבדיקות ה - CT. עם זאת, הצללות ריאתיות מתאימות לתמט של הריאה נצפו גם בצילום מ - 12/11 ולא ניתן לקבוע בוודאות על פי צילום רנטגן זה אם הגידול היה בשלב III או בשלב aIV.

 

75.פרופ' מרימסקי ציין בחוות דעתו שלא ניתן לשלול בוודאות את קיומן של הגרורות בפלאורה שלא הודגמו בצילום מ - 12/11 וכן בצילום מ - 2012, שכן הרזולוציה של הצילום אינה מספקת לצורך איתורן, ואולם, "בהתחשב בקצב הצמיחה האיטי מאוד של המחלה, אני משוכנע שהפיזור היה קיים כבר בעת הצילום ב - 7 דצמבר 2011".

 

76.במסגרת החקירה הנגדית, פרופ' מרימסקי הפנה לנתונים סטטיסטיים בדבר זמן ההכפלה של הגידול: "... אנחנו יודעים שהמחלה הזו צומחת מאוד לאט. ואם המחלה צומחת מאוד לאט. מה זה מאוד לאט? יש מושג שנקרא זמן הכפלה, וזמן ההכפלה של תימומה 2B הוא בסביבות 450 ימים. זאת אומרת שאם היה לנו גידול, גרורה של 2 מ"מ ב - 2012, 450 ימים קודם לכן הייתה שם גרורה של מ"מ אחד. ו - 450 ימים קודם לכן זה המועד של צילום החזה הראשון בערך" (עמ' 41 לפרוטוקול). יצוין כבר עתה שהנתונים הסטטיסטיים בדבר זמן ההכפלה של הגידול פורטו לראשונה בחקירתו הנגדית של פרופ' מרימסקי, והמאמרים שעליהם פרופ' מרימסקי הסתמך בעניין זה, לא צורפו ולא אוזכרו כאסמכתאות בחוות הדעת, ואף לא הוגשו כראיה (עמ' 35 לפרוטוקול).

 

חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט

77.כזכור, ד"ר גוטפריד מונתה כמומחית מטעם בית המשפט לפני תיקון כתב התביעה והגשת חוות דעתם של פרופ' מרום וד"ר סיחון, פרופ' אבירם ופרופ' מרימסקי, שהסכימו כולם כי פיענוח בדיעבד של בדיקות ה - CT מעלה שבעת האבחון מדובר היה במחלה בשלב aIV.

 

78.בעת עריכת חוות דעתה, ד"ר גוטפריד יצאה מנקודת הנחה שבמועד האבחון מדובר היה בשלב III של המחלה, כפי שגם הרופאים המטפלים סברו בזמן אמת.

 

נוכח העובדה שבצילום מ - 12/11 נצפתה הרמה של הסרעפת המעידה על מעורבות של העצב הפרני, ד"ר גוטפריד ציינה בסיכום חוות דעתה כי גם אם המחלה הייתה מאובחנת שנה קודם לאבחון בפועל, לא היה בכך כדי לשנות את שלב המחלה ואת הטיפולים הנדרשים.

 

79.בהחלטתי מיום 28.10.2018, הוריתי על העברת חוות הדעת החדשות שהוגשו מטעם הצדדים לעיונה של ד"ר גוטפריד שהתבקשה להשלים את חוות דעתה ולהתייחס לשאלות השנויות במחלוקת (עמ' 13 לפרוטוקול).

 

ד"ר גוטפריד ציינה בחוות דעתה המשלימה, כדלקמן: "עיון במסמכים החדשים של עמיתי המלומדים פרופ' מרימסקי, ד"ר מרסר, ד"ר אבירם חוות דעתי מתאריך 4.9.17 לא השתנתה.

לשאלה שבית המשפט שאל "האם שלב המחלה היה שונה לוּ המחלה אובחנה שנה קודם לכן" לצערי לא כי כבר בשנת 2011 נצפתה הרמת הסרעפת ולכן האיחור באבחנה לא שינה את שלב המחלה בפועל, והטיפולים הנדרשים".

 

80.בחקירתה הנגדית, ד"ר גוטפריד אישרה שהיא לא חולקת על חוות דעתן של פרופ' מרום ופרופ' אבירם כי פיענוח של בדיקות ה - CT מצביע על כך שבמועד האבחון מדובר היה במחלה בשלב aIV. עם זאת, ד"ר גוטפריד הדגישה שבפיענוח ה - CT בזמן אמת, לא אובחנו גרורות בפלאורה והרופאים המטפלים סברו שמדובר בשלב III של המחלה וחזרה והעידה כי לדעתה לא חל שינוי בשלב המחלה ממועד ביצוע הצילום מ - 12/11 ועד מועד האבחון (עמ' 64 לפרוטוקול).

 

81.הלכה היא כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט נהנית בדרך כלל ממעמד מיוחד, ככלי עזר שנועד לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות שברפואה על בסיס חוות דעתו של מומחה נייטראלי (ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' יובל הרישנו (28.11.2007)). עם זאת, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא ראיה ככלל הראיות ולבית המשפט מסור שיקול דעת אם לאמצה או שמא לדחותה כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות שאינן מאפשרות להסתמך על חוות הדעת (ע"א 8513/12 אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ( 18.3.2013), ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ' מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי ( 9.4.2006 ), ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (12.10.2008).

 

82.בענייננו, לא ראיתי לבסס מסקנות בשאלת הקשר הסיבתי על חוות דעתה של ד"ר גוטפריד.

 

83.השתלשלות ההליכים הובילה לכך שד"ר גוטפריד ערכה את חוות דעתה בטרם הגשת חוות הדעת החדשות מטעם הצדדים ומתוך נקודת מוצא שהמחלה אובחנה בשלב III - הנחה שבדיעבד מוסכם על המומחים כולם שאינה נכונה.

 

84.לאחר שחוות הדעת החדשות הועברו לעיונה, ד"ר גוטפריד הסתפקה בחוות דעת משלימה לקונית וקצרה ביותר, בה נאמר אך זאת : "בעיון במסמכים החדשים של עמיתי המלומדים פרופ' מרימסקי, ד"ר מרסר, ד"ר אבירם, חוות דעתי מתאריך 4.9.17 לא השתנתה".

חרף העובדה שהנחת המוצא עליה מבוססת חוות דעתה הראשונה, כי המחלה אובחנה בשלב III, התבררה בדיעבד כשגויה, ד"ר גוטפריד לא ראתה להרחיב את הדיון ולהתייחס לחוות הדעת המפורטות המחזיקות עשרות עמודים שהועברו לעיונה, ולא הסבירה מהם הנימוקים העומדים ביסוד קביעתה שחוות דעתה לא השתנתה.

 

85.זאת ועוד, חוות הדעת של פרופ' מרום וד"ר סיחון, לא מוזכרות כלל בחוות דעתה המשלימה של ד"ר גוטפריד, ואין לדעת אם ד"ר גוטפריד עיינה בחוות הדעת של המומחים מטעם התובעים לפני שערכה את חוות הדעת המשלימה, כפי שד"ר גוטפריד עצמה אישרה בעדותה: "אני לא יודעת מתי קיבלתי את חווה"ד של פרופ' מרום וד"ר סיחון, אבל קראתי אותן. אני לא יודעת מתי קיבלתי את זה, כשקיבלתי את התוספת הזו, זה מה שהיה אצלי ולכן כתבתי. לשאלת בית המשפט, האם קראתי את חווה"ד של פרופ' מרום וד"ר סיחון לפני שכתבתי את חווה"ד המשלימה, אני משיבה שאני לא זוכרת. יכול להיות שקראתי אח"כ. אבל קראתי אותן" (עמ' 70 לפרוטוקול).

 

86.כאמור, בחוות הדעת המשלימה אין כל דיון בשאלה האם הגרורות בפלאורה שזוהו בדיעבד בבדיקות ה - CT, היו קיימות אצל התובע גם בעת ביצוע הצילום מ - 12/11. למעשה, אין בחוות הדעת המשלימה ניתוח עצמאי או דיון כלשהו בשאלה העומדת במוקד המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים, מה שמחזק את הסברה שד"ר גוטפריד לא קראה את חוות הדעת של המומחים מטעם התובעים, לפני שערכה את חוות הדעת המשלימה.

 

87.די בכך שאין בידי ד"ר גוטפריד לאשר שחוות הדעת של המומחים מטעם התובעים עמדו בפניה בטרם עריכת חוות הדעת המשלימה, כדי לגרוע ממעמדה ומשקלה של חוות הדעת ואף להוביל לפסילת חוות הדעת, כנטען בסיכומים מטעם התובעים, ראו בעניין זה: רע"א 1834/18 שרותי בריאות כללית נ' פלונית (3.5.2018), שם נפסק מפי כב' השופטת י' וילנר: "משכך, במקרים כאלה, כבענייננו, בהם המומחה לא מילא אחר חובותיו המקצועיות וגיבש את חוות דעתו מבלי שבחן את חוות הדעת הרפואית מטעם אחד הצדדים להליך (אף אם בשוגג וללא כוונת מזיד מצד המומחה עצמו), נפגעה זכות הטיעון של אותו צד - זכות שהיא אבן יסוד במשפט. על כן, נפל פגם מהותי בחוות הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל, לא יהיה ניתן לרפאו. במצב שכזה, הפגיעה בתקינות ההליך, בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, ובמראית העין בכל הנוגע לניטראליות המומחה, היא אינהרנטית לפגם שנפל בהליך גיבוש חוות הדעת, ועל כן מצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר".

 

88.סיכומם של דברים - מהנימוקים המפורטים לא ראיתי לבסס מסקנות בשאלת הקשר הסיבתי על חוות דעתה של ד"ר גוטפריד. בנסיבות אלה, לא ראיתי להוסיף ולהרחיב את הדיון באי דיוקים שנפלו בחוות הדעת בתיאור עברו הרפואי של התובע ובשאלה הכיצד קיימים שני נוסחים של חוות הדעת האחד מיום 6.9.2017, והשני מיום 13.6.2017, ת/2 (עמ' 71 לפרוטוקול).

 

דיון בחוות דעת המומחים - שאלת הקשר הסיבתי

89.לאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת ובעדותם של המומחים מטעם הצדדים, ראיתי להעדיף את עמדתם של המומחים מטעם התובעים כי סביר יותר להניח ששנה לפני אבחון המחלה בפועל, דהיינו בסמוך למועד הצילום מ - 12/11, הגידול היה בשלב III ועדיין לא היו גרורות בפלאורה.

 

90. עמדתה של פרופ' מרום, שהיא אחת המומחיות המובילות בעולם בכל הנוגע לטימומה, מבוססת על השוואת הצילום מ - 12/11, לצילום שבוצע בדצמבר 2012. מהשוואת הצילומים עולה כי עמדת הסרעפת גבוהה יותר והתובע פיתוח תמט פסיבי של הריאה בין המועדים האמורים, מה שמלמד כי הגידול התקדם וגדל בפרק זמן של שנה.

זאת ועוד, עמדתה של פרופ' מרום מבוססת על בחינת הנתונים האינדיבידואליים של המקרה לרבות קצב הגידול האגרסיבי של הגרורות אצל התובע, וכדבריה: "... קשה לחזות, אבל מה שאנחנו כן רואים זה שהגרורות היו מאוד אגרסיביות, ואנחנו יודעים את זה כיוון שיש לנו את ההדמיה שלהם בלי ועם טיפול" (עמ' 26 לפרוטוקול).

 

91.מנגד, עמדתו של פרופ' מרימסקי מתבססת בעיקר על נתונים סטטיסטיים בדבר קצב ההכפלה של הגידול שהוא בדרך כלל איטי ביותר. הנתונים הסטטיסטיים והמאמרים מהם הם נלקחו, לא פורטו בחוות דעתו של פרופ' מרימסקי ולא הוגשו כראיה כך שלא ניתנה למומחים מטעם התובעים, כמו גם לב"כ התובעים, ההזדמנות לבחון אותם ולהתייחס אליהם.

מעבר לכך, יש לזכור שמדובר בנתונים סטטיסטיים בלבד. ד"ר סיחון ופרופ' מרום הבהירו בעדותם כי הגם שבדרך כלל מדובר בגידול איטי, הרי ש"גם בטימומות יש גידולים אגרסיביים יותר" (עדות ד"ר סיחון בעמ' 17 לפרוטוקול), וכי הגרורות אצל התובע גדלו בקצב אגרסיבי עוד בטרם תחילת הטיפול (עדות פרופ' מרום בעמ' 26 לפרוטוקול).

 

92.זאת ועוד, פרופ' מרימסקי ביסס את התזה בדבר זמן ההכפלה של הגידול על נתונים סטטיסטיים המתייחסים לזמן הכפלה של תאים מסוג 2B. על פי הבדיקה הפתולוגית של הגרורות שהוצאו בניתוח ממאי 2013, מדובר היה בגידול בו מרבית התאים היו מסוג 3B עם אזורים של תאים מסוג 2B (עמ' 51 לתיק המוצגים). כאמור, תאים מסוג 3B הם אגרסיביים יותר, כדברי ד"ר סיחון "... כמה שהתאים הם יותר ב - 2B ו - 3B, ההתנהגות שלהם בהשוואה לתאים מסוג A היא יותר אגרסיבית, וזה יכול להסביר את ההתקדמות המהירה בתוך כמה חודשים. מה שמדבר על ביולוגיה לא כל כך רגילה של הטימומה, אלא טימומה יותר אגרסיבית" (עמ' 21 - 22 לפרוטוקול).

 

93.אין מחלוקת שהגרורות שאובחנו בדיעבד בבדיקות ה - CT, היו זעירות ביותר ולכן הן לא אובחנו בזמן אמת. בנסיבות אלה, ראיתי להעדיף את עמדתם של המומחים מטעם התובעים כי סביר להניח שהגרורות בפלאורה לא היו קיימות במועד הצילום מ - 12.11, שכן עמדתם מבוססת על הנתונים הספציפיים של המקרה לפיהם בהשוואה בין הצילום מ - 12/11 לצילום שנעשה שנה לאחר מכן, נראה שהגידול גדל ועל כן "עם התפתחות של הגידול הסבירות להופעת מחלה גרורתית גבוה יותר" (עדות ד"ר סיחון בעמ' 21), וכי "... לאור הקצב שאנו רואים פה, הגרורות הפלאורליות שאנו רואים שגדלות בקצב אגרסיבי, סביר להניח שלא היו רואים אותן אז (ב - 12/11 - ב.ט.)" (עדות פרופ' מרום בעמ' 26 לפרוטוקול).

נזק ראייתי

94.אין מחלוקת בין המומחים שלא ניתן לזהות גרורות בפלאורה בצילום רנטגן שכן הרזולוציה של צילום רנטגן אינה מספקת כדי לאתר אותן. נוכח האיחור שאינו שנוי במחלוקת במסירת תוצאות הצילום מ - 12/11, נגרם איחור של כשנה בביצוע בדיקות ה - CT, אשר בפיענוחן בדיעבד, נצפו הגרורות בפלאורה. בנסיבות אלה, כאשר ההתרשלות שגרמה לנזק היא זו שגרמה גם לנזק ראייתי, מדובר בנזק ראייתי מובנה השולל מהתובעים את האפשרות להוכיח מה היה שלב המחלה בסמוך לביצוע הצילום מ - 12/11.

 

95.משהתרשלותן של הנתבעות גרמה לאיחור בהפניית התובע לבדיקת CT, וכתוצאה מכך לנזק ראייתי מובנה הפוגע ביכולתם ואפשרותם של התובעים להוכיח את עילת התביעה ואת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק הנטען, נטל הראיה להוכחת העובדות אשר ניתן היה להוכיחן אלמלא הנזק הראייתי, עובר מכתפי התובעים לפתחן של הנתבעות, כפי שנפסק בעניין זה בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר דן לאור, פ"ד נח(5), 54 (2004): "העקרון שביסוד העברת נטל השכנוע מתפרס לא רק על מחדלים בעריכת רשומות רפואיות ובשמירתן כנדרש. הוא מתפרס גם על רשלנות בעלת אופי שונה, אשר גורמת לכך שנפגעת האפשרות של התובע להוכיח את עילת תביעתו. כך גם במקרה של רשלנות מצד הנתבע באי קיומן של בדיקות רפואיות, אשר לוּ בוצעו היו יכולות להצביע על הגורמים לנזק..." (שם, בעמ' 65 - 64). בע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר (11.4.2005), דובר על התרשלות באי עריכת בדיקת קולונוסקופיה שהיה בה כדי לאבחן את מחלתה של המנוחה בשלב מוקדם יותר. בהקשר זה נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין "... גם לשיטת מי שיסבור כי נותרו סימני שאלה באשר לקשר הסיבתי, אין המשיבים יכולים ליהנות ממחדלם שבאי עריכתה של בדיקת הקולונוסקופיה. בכך נגרם למערערים נזק ראייתי אשר יש בו כדי להביא להפיכת נטל השכנוע ...".

 

כן ראו לעניין זה, ע"א 1457/07, עיריית הרצליה נ' כץ (14.1.2009); ע"א 8842/08 עזבון המנוח לב ארי ז"ל נ' ד"ר סרנת (20.1.2011); ע"א 10766/05 מוחסן נ' מדינת ישראל (9.12.2010); א' פורת, א' שטיין, דוקטרינת הנזק הראייתי; ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי וודאות בגרימת נזקים, עיוני משפט כ"א (תשנ"ח), 91.

 

96.בענייננו, משנגרם איחור של כשנה בביצוע בדיקת CT על פיה ניתן היה לאבחן את שלב המחלה בסמוך לאחר ביצוע הצילום מ - 12/11, נטל הראיה להוכחת העובדות שיכלו להתבהר מתוך בדיקת ה - CT, מוטל לפתחן של הנתבעות.

כאמור, ראיתי להעדיף את עמדתם של פרופ' מרום וד"ר סיחון כי בהתבסס על הנתונים הספציפיים של המקרה, סביר שהגרורות הפלאורליות הזעירות שזוהו בבחינה בדיעבד של בדיקות ה - CT מדצמבר 2012 וינואר 2013, ואשר גדלו בקצב אגרסיבי, לא היו קיימות לוּ המחלה הייתה מתגלה כשנה קודם לכן, בסמוך לאחר הצילום מ - 12/11. בנסיבות אלה, גם אם נמצא שכפות המאזניים נותרו מעויינות, הרי משנטל הראיה מוטל על הנתבעות, איני סבורה שעלה בידי הנתבעות להוכיח שסביר יותר להניח ששנה לפני מועד האבחון בפועל, מחלתו של התובע כבר הייתה בשלב aIV, כפי שהסתבר בניתוח בדיעבד של בדיקות ה - CT.

 

קשר סיבתי - סיכום

97.מהנימוקים המפורטים, ראיתי לקבל את עמדתם של המומחים מטעם התובעים ולקבוע על בסיס מאזן ההסתברויות שסביר להניח שאם המחלה הייתה מאובחנת שנה קודם למועד אבחונה בפועל, מדובר היה במחלה בשלב III, ולא בשלב aIV.

גם אם כפות המאזניים נותרו מעויינות, הרי שנוכח הנזק הראייתי המובנה שנגרם עקב האיחור במסירת תוצאות הצילום מ - 11/12, נטל הראיה להוכיח כי סביר יותר להניח שגם בסמוך למועד ביצוע הצילום מ - 11/12, כבר היו גרורות בפלאורה, מוטל לפתחן של הנתבעות והן לא עמדו בו. לפיכך, ראיתי לקבל את טענת התובעים כי נוכח התרשלותן של הנתבעות המתבטאת באיחור במסירת תוצאות הצילום מ - 12/11, מחלתו של התובע אובחנה באיחור בהיותה בשלב aIV, בעוד שסביר ששנה קודם לכן המחלה הייתה עדיין בשלב III.

מצבו ונכותו של התובע

98.לאחר אבחון המחלה, הומלץ לתובע לבצע טיפול כימותרפי ניאו-אדג'ובנטי לפני הניתוח לכריתת הגידול, והוא עבר שלושה קורסים של טיפול כימותרפי וקרינתי, שלאחריו הודגמה הקטנה מסוימת של הגידול (עמ' 22 ועמ' 42 - 40 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

ביום 30.4.2013, התובע עבר ניתוח לכריתת הגידול, ניתוח שארך 10 שעות. הגידול נכרת יחד עם חלק מקרום הלב והריאה והסגמנט העליון של האונה העליונה של הריאה השמאלית וקשריות לימפה אזוריות. בניתוח זה נפגע עצב הוואגוס שהיה "תפוס" בגידול, מה שגרם לשיתוק מיתר הקול ולצרידות ממנה סובל התובע (עמ' 36 - 33 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

ביום 17.5.2013, התובע אושפז בשל אירוע של תסחיף ריאתי מלווה בשני אירועים של איבוד הכרה. לאור מצבו הפיסי הירוד של התובע לאחר הניתוח והתסחיף הריאתי, הוחלט לדחות את הטיפול הכימותרפי שהתובע היה אמור לקבל (עמ' 38 - 37 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

ביום 22.7.2013, התובע עבר בדיקת CT שהדגימה תהליכים המתאימים לפיזור גרורתי בסרעפת ותפליט פליאורלי. בדיקת Pet CT הדגימה תהליכים המעידים על הישנות המחלה.

ביום 7.8.3013, התובע עבר ניתוח נוסף להרחקת מספר רב של קשריות גרורתיות בגודל 20 מ"מ שנמצאו בסרעפת ובפלאורה, וכן שטיפת החלל הפליאורלי עם כימותרפיה מחוממת בניסיון להתמודד עם שאריות מיקרוסקופיות של המחלה שלא ניתן לכרות אותן (עמ' 44 - 43 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

בבדיקת Pet CT מיום 27.8.2014, נמצאה קליטה פתולוגית חוזרת באזור קרום הריאה הסרעפתי, המעלה חשד להישנות חוזרת של המחלה.

 

פרופ' בן נון, מנהל המחלקה לכירורגיית חזה בבית חולים שיבא, ציין במכתב מיום 17.9.2014, כי "ב - PET שבוצע לאחרונה הועלה חשד להישנות חוזרת של המחלה הגרורתית לאורך הקרורה משמאל. לאור העובדה כי הישנות אינה חד משמעית מחד וכי קצב ההישנות מהיר מאוד מאידך המלצנו כי:

1. בשלב זה להמשיך מעקב ללא התערבות

2. להפנותו לייעוץ נוסף במרכז אונקולוגי בינלאומי לטיפול בטימומות..." (עמ' 62 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

בספטמבר 2014, התובע פנה לייעוץ לד"ר פטריק לוארר, מומחה לטימומה מארה"ב, שהמליץ בשלב זה על מעקב בלבד כדי לא לפגוע באיכות חייו של התובע (עמ' 70 - 68 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

ביום 15.2.2015, התובע נבדק על-ידי ד"ר בר, אונקולוג בבית חולים שיבא, שכתב כי "הוסבר שמדובר על מחלה גרורתית שאינה ניתנת לריפוי וכעת אסימפטומטי, המחלה ללא התקדמות, ללא צורך בטיפול כיום..." (עמ' 67 - 66 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

ביום 4.3.2015, התובע עבר בדיקת CT שהדגימה גדילה של הגרורות בקרום הריאה השמאלית. הוחלט לא לחדש טיפול כימותרפי (עמ' 73 - 71 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

בדיקות CT חוזרות שהתובע עבר במשך השנים הדגימו המשך התקדמות של התהליכים הגרורתיים.

ביום 28.8.2017, התובע ביצע בדיקת CT שהדגימה פיזור נרחב של הגידול בפלאורה עם גדילה של חלק מהממצאים יחסית לבדיקות קודמות. בעקבות בדיקה זו הוחלט לחדש את הטיפול הכימותרפי (עמ' 100 - 93 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

ביום 21.2.2018, התובע ביצע בדיקת CT שהדגימה התקדמות של הגרורות. התובע נבדק על-ידי ד"ר ג'ירארד, מומחה בעל שם עולמי לטימומה בפריז, שהמליץ על ביופסיה מהגרורות. התובע עבר את הניתוח המוצע בצרפת. לאור תוצאות הביופסיה הומלץ על טיפול ביולוגי אותו התובע מקבל עד היום (עמ' 127 - 100 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

התובע פירט בתצהירו את תופעות הלוואי מהן הוא סובל בעקבות הטיפול הביולוגי, לרבות פריחות על הידיים, חום, גרד, כאבי ראש, שלשולים וירידה במשקל, עייפות, התקפי שיעול ודיכאון (סעיף 19 לתצהיר התובע, ועמ' 127 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

99.ד"ר סיחון העריך את נכותו של התובע בגין המחלה, ובגין הנזקים שנגרמו בעקבות הטיפול הכימי והביולוגי, בשיעור של 100%. המומחים מטעם הנתבעות לא חלקו על קביעה זו והיא לא נסתרה.

 

נזקים הנובעים מהטיפול שנדרש לתובע

100.התובעים טוענים כי לוּ המחלה הייתה מאובחנת בשלב III, ניתן היה להסתפק בניתוח להוצאת הגידול, ללא צורך בטיפול כימי וביולוגי לפני הניתוח ולאחריו, ולא היה צורך בניתוח הנוסף שהתובע עבר לצורך הוצאת הגרורות שהתגלו בשלב מאוחר יותר.

בנוסף נטען כי ככל שהגידול היה מאובחן בשלב מוקדם יותר, הניתוח לכריתת הגידול היה מצומצם יותר ולא הייתה נגרמת בעקבותיו פגיעה במיתרי הקול.

 

אדון בטענות אלה על פי סדרן.

 

101.הצורך בטיפול כימותרפי - קרינתי לפני הניתוח ולאחריו - לא ראיתי לקבל את טענות התובעים בעניין זה. כפי שכבר נאמר, בעת אבחון המחלה, הרופאים המטפלים סברו שבבדיקות ה - CT מדצמבר 2012 וינואר 2013, לא נראות גרורות בפלאורה וכי מדובר בשלב III של המחלה. מתוך נקודת מוצא שמדובר בשלב III של המחלה, הרופאים המטפלים המליצו על טיפול כימותרפי וקרינתי לפני הניתוח להוצאת הגידול, ולאחריו (עמ' 20 - 22 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

102.פרופ' מרימסקי אישר בחקירתו הנגדית שהתובע פנה אליו להתייעצות פרטית לפני הניתוח, בעניין טיפול טרום ניתוחי המכונה NA - טיפול קרינתי וכימותרפי (עמ' 45 לפרוטוקול). פרופ' מרימסקי ציין בסיכום ההתייעצות שהוא אינו משוכנע שצריך טיפול NA, והמליץ על ביצוע בדיקת CTA (עמ' 24 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

עם זאת, בחקירתו הנגדית פרופ' מרימסקי הבהיר כי "זו קונטרוברסיה שקיימת במצב הזה" (עמ' 45 לפרוטוקול). כלומר שיש גישה טיפולית הממליצה על טיפול כימותרפי וקרינתי טרום ניתוחי בשלב III של המחלה, ויש הגורסים שאין צורך בכך.

גם לאחר ניתוח להוצאת גידול בשלב III של המחלה, יש גישה הממליצה על טיפול כימותרפי, כדברי פרופ' מרימסקי "בשלב 3 אפשר לתת, אם הגידול שהוצא בשלמות מכיל אחוז מאוד גבוה של תאים שהם כבר מעבר ל - 2B, כשהגידול הוא יותר לכיוון קרצינומה ואשר לתיממה כן נותנים טיפול קרינתי" (עמ' 45 לפרוטוקול), וכאמור בענייננו, על פי הדו"ח הפתולוגי מרבית התאים בגידול שהוצא היו מסוג 3B עם אזורים של תאים מסוג 2B (עמ' 51 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

103.גם ד"ר גוטפריד הסבירה בחקירתה הנגדית כי "אין הנחיה חד משמעית לגבי כימותרפיה בשלב 3. זה נשקל, אבל בתל-השומר כשהבן אדם עשה את האבחנה, נקבע שלב המחלה כשלב 3, והוחלט על טיפול משולב ... בתימומה, הגודל בתוך קפסולה אינו משנה את הפרוגנוזה של החולה. מה שמשנה זה בעצם ה - T בגלל הרמת הסרעפת, שמשתנה. כלומר, יש כבר התקדמות מקומית, לא הגודל אלא ההתקדמות המקומית בגלל הרמת הסרעפת. לכן הטיפול לא היה שונה לו היה מנותח שנה קודם. קרוב לוודאי שההחלטה הטפולית הייתה זהה, כלומר, קומבינציה של כימותרפיה קרינה וניתוח. אין הנחיות ברורות, יש כאלה שעושים קרינה וניתוח, כימותרפיה וניתוח ויש כאלה שעושים שילוב של כל השלושה" (עמ' 67 לפרוטוקול).

 

104.בנסיבות אלה, כאשר אין הנחיה טיפולית חד משמעית וכאשר תכנית הטיפול בתובע נקבעה, בזמן אמת, כאשר הרופאים המטפלים סברו שמדובר בשלב III של המחלה, לא ראיתי לקבל את טענת התובעים כי הטיפול הקרינתי והכימותרפי היו נחסכים מהתובע ככל שהמחלה הייתה מאובחנת שנה קודם למועד אבחונה בפועל.

 

105.ניתוח נוסף להוצאת הגרורות וטיפול כימותרפי וביולוגי במחלה הגרורתית - נוכח קביעתי כי ככל שהמחלה הייתה מאובחנת שנה קודם למועד האבחון בפועל, סביר יותר להניח שמדובר היה במחלה בשלב III, ללא גרורות מרוחקות בחלל הפלאורה, הרי שהצורך בניתוח הנוסף להוצאת הגרורות והטיפול הכימותרפי והביולוגי שהתובע נדרש לקבל נוכח הימצאות הגרורות בפלאורה, היו נחסכים מהתובע, והוא זכאי לפיצוי בגין כך.

 

106.פגיעה במיתרי הקול - פרופ' מרימסקי אישר בחקירתו הנגדית כי הפגיעה במיתר הקול נבעה מכריתת הגידול בניתוח הראשון, וכדבריו: "היו צריכים להקריב את העצב שמעצבב את מיתר הקול" (עמ' 46 לפרוטוקול). מהשוואת הצילום מ - 12/11 והצילום מ - 2012 עולה שבפרק זמן של שנה, הגידול גדל. פרופ' מרימסקי נשאל האם יתכן שככל שהניתוח להוצאת הגידול היה מבוצע שנה קודם למועד ביצועו בפועל, עצב הוואגוס לא היה "תפוס" על-ידי הגידול ולא היה צריך "להקריבו" כדי להוציא את הגידול, והשיב: "יכול להיות..." (עמ' 46 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שנוכח התרשלותן של הנתבעות נגרם נזק ראייתי מובנה, נטל הראיה להוכחת עובדות שמתקיים לגביהן נזק ראייתי מוטל על הנתבעות. הנתבעות לא עמדו בנטל הראיה להוכיח כי ככל שהניתוח היה מבוצע שנה קודם לכן, כאשר הגידול היה קטן יותר, הפגיעה בעצב הוואגוס לא הייתה נמנעת. לפיכך, התובעים עמדו בנטל הראיה להוכיח על בסיס מאזן הסתברויות כי הפגיעה בעצב נגרמה עקב האיחור באבחון, כך שיש לייחס את הצרידות ממנה התובע סובל בעקבות הניתוח, לאיחור באבחנה.

 

קיצור תוחלת חיים - סיכויי הישרדות ל - 10 שנים

107.ד"ר סיחון ציין בחוות דעתו כי "בעקבות האיחור הבלתי סביר באבחון המחלה קוצרה תוחלת החיים של (התובע) באופן מאוד משמעותי. לפי הספרות הרפואית שצוינה מעלה הסיכוי להיות בחיים של (התובע) כעבור 10 שנים מהאבחנה ירדו מ - 50% - 83% שהיה בשלב III ל - 29% - 45 בשלב IV".

 

בתשובה לשאלת בית המשפט ד"ר סיחון הסביר שבדרך כלל כשמדובר בגידולים מוצקים, הסטטיסטיקות מתייחסות לסיכויי הישרדות ל - 5 שנים ממועד האבחון. נוכח קצב הגידול האיטי של הטימומה מדובר בסטטיסטיקה ל - 10 שנים, אך אין סטטיסטיקות של תוחלת חיים מעבר ל - 10 שנים ממועד אבחון המחלה (עמ' 24 לפרוטוקול).

 

108.אין מחלוקת שהפרוגנוזה מבחינת סיכויי הישרדות ל - 10 שנים במחלה בשלב aIV גרועה יותר מהפרוגנוזה בשלב III של המחלה.

פרופ' מרימסקי נשאל בחקירה נגדית בעניין זה והשיב כי "... הפרוגנוזה בשלב 3 היא של 70% לעשר שנים ובשלב 4a היא 42 - 48 אחוז. אלה סדרי הגודל של סיכויי הישרדות לעשר שנים" (עמ' 38 לפרוטוקול).

 

109.ב"כ התובעים מבקשת לקבוע שמדובר ב - 83% סיכויי הישרדות ל - 10 שנים בשלב III של המחלה לעומת 47% סיכויי הישרדות בשלב aIV, זאת בהסתמך על מאמר עדכני משנת 2019 שהוצג בפני ד"ר און בחקירתו הנגדית, ת/1.

לא ראיתי לקבל טענה זו.

מדובר במאמר אחד שהוצג לד"ר און בחקירתו הנגדית והוגש כראיה נוכח מחלוקת על תוכנו (החלטה בעמ' 55 לפרוטוקול). המאמר לא צורף לחוות דעתו של מי מהמומחים, ולא ניתנה לפרופ' מרימסקי הזדמנות להתייחס אליו. כשם שלא ראיתי לבסס מסקנות על מאמרים שלא אוזכרו בחוות דעתו של פרופ' מרימסקי (בסוגיית קצב ההכפלה של הגידול), כך גם לא ראיתי לבסס מסקנות באשר לסיכויי ההישרדות ל - 10 שנים על מאמר אחד שלא צורף לחוות דעת מי מהמומחים והוצג לראשונה בחקירה נגדית של ד"ר און.

 

110.סבורה אני כי נכון יהיה לקבל בעניין זה את טווח הנתונים המובא בחוות דעתו של ד"ר סיחון ואת קביעתו המתבססת על מספר מקורות מהספרות הרפואית המקובלת, וכדבריו בסיכום חוות דעתו: "...לפי הספרות הרפואית שצוינה מעלה, הסיכוי להיות בחיים ... כעבור 10 שנים מהאבחנה ירדו מ 50% - 83 שהיה בשלב III ל 29% - 45 בשלב IV".

עוד יצוין כי הנתונים האמורים עולים בקנה אחד עם הנתונים שהובאו בעדותם של פרופ' מרימסקי וד"ר און כי הפרוגנוזה של הישרדות ל - 10 שנים בשלב III היא כ - 70% לעומת כ - 45% בשלב aIV.

 

אבדן סיכויי החלמה

111.ב"כ התובעים מבקשת לקבוע על בסיס הנתונים המפורטים במאמר ת/1, בעניין סיכויי ההישרדות ל - 10 שנים, כי הפגיעה בסיכויי ההחלמה של התובע היא בשיעור של 68%. משכך, ועל פי ההלכה שנקבעה בע"א 3900/14 ל.ד. נ' המרכז הרפואי הלל יפה (2.12.2015) (להלן: "פרשת ל.ד."), נטען כי יש לפסוק לזכות התובעים פיצוי מלא על הנזקים שנגרמו בגין מחלתו של התובע.

 

112.ב"כ הנתבעות טוענים מנגד כי הנתונים שהובאו בחוות דעת המומחים אינם מתייחסים לאבדן סיכויי החלמה אלא לסיכויי הישרדות למשך 10 שנים. סיכויי ההחלמה כלל לא הוכחו, ולא ניתן להחיל בענייננו את הכלל שנקבע בפרשת ל.ד. בעניין אבדן סיכויי החלמה.

 

113.אין מחלוקת בין המומחים כי ככל שהגידול מתגלה בשלבים מוקדמים יותר הפרגונוזה טובה יותר וככל שניתן היה להסיר את הגידול בשלמותו, טרם התפשטות גרורות מחוץ למיצר, סיכויי ההחלמה גבוהים יותר (עדות ד"ר און בעמ' 51 לפרוטוקול, עדות פרופ' מרימסקי בעמ' 39 - 38 לפרוטוקול).

 

114.ד"ר סיחון ציין בחוות דעתו כי "הדחייה גרמה, בנוסף להתקדמות המקומית, גם להתפשטות רחוקה של התהליך מהמיצר לתוך הפלאורה של הריאה השמאלית. ההתפשטות גרמה להליך שבצילום החזה מ 2011 היה בשלב III, להתקדם לשלב IV ב 2012 מה שמקטין את סיכויי החלמתו של (התובע) באופן ניכר...".

 

בהמשך, ד"ר סיחון התייחס לסיכויים להישאר בחיים כעבור 10 שנים מהאבחנה, ואף הסביר בעדותו כי ההתייחסות לסיכויי הישרדות ל - 10 שנים נובעת מכך שמדובר במחלה המאופיינת בדרך כלל בקצב התקדמות איטי, כדבריו בתשובה לשאלת בית המשפט: "... בדרך כלל אנו מדברים על 5 שנים. רוב הגידולים המוצקים 5 שנים. במחלות שהגידול שלהם איטי יותר יש לנו נתונים ליותר זמן. בד"כ הסטטיסטיקות הן ל - 5 שנים. במחלה הזו הסטטיסטיקה היא לעשר שנים ... אני לא מכיר סטטיסטיקות של תוחלת חיים מעבר לעשר שנים ממועד האבחון".

 

115.פרופ' מרימסקי ציין בעדותו כי "הפרוגנוזה בשלב 3 היא של 70% לעשר שנים ובשלב A4 היא 42 - 48 אחוז. אלה סדרי הגודל של סיכויי הישרדות לעשר שנים" (עמ' 39 לפרוטוקול).

ד"ר און העיד כי "מדובר על סטטיסטיקות שמדברים על כ - 60 - 80 אחוז הישרדות למטופלים שאובחנו בשלב 3, ופחות מ 50 אחוז למטופלים שאובחנו בשלב 4 ואילך" (עמ' 50 לפרוטוקול).

 

116. הדברים מתיישבים גם עם עדותה של ד"ר גוטפריד שאישרה בחקירה הנגדית כי בשלב III יש סיכוי לריפוי, וכי: "בשלב 3, עדיין שלושים ומשהו אחוז המחלה נשנית כי זה שלב 3. אבל זה גידול איטי" (עמ' 68 לפרוטוקול).

 

117.המומחים מטעם הצדדים התייחסו לסיכויי הישרדות ל - 10 שנים, זאת כיוון שמדובר במחלה גרורתית. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את אבדן סיכויי ההחלמה בעקבות האיחור בגילוי המחלה, בהתאמה לנתונים הסטטיסטיים בדבר סיכויי הישרדות ל- 10 שנים שהמומחים מטעם הצדדים התייחסו אליהם.

עם זאת, וכפי שכבר צוין, לא ראיתי לבסס ממצאים על המאמר ת/1 שכן מדובר במאמר בודד שלא זו בלבד שאינו נזכר כאסמכתא בחוות דעתו של מי מהמומחים אלא שד"ר סיחון עצמו, התייחס בחוות דעתו לטווח הנתונים המופיעים בספרות, כך שמכלול הנתונים מצביע על כ - 70% סיכויי הישרדות בשלב III, וכ - 45% סיכויי הישרדות ל - 10 שנים בשלב aIV.

 

118.הפיצוי בגין אבדן סיכויי החלמה מבוסס על הכרה בכך שאבדן הסיכוי להחלמה מהווה כשלעצמו נזק בר פיצוי (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' פאתח, פ"ד מב(3) 312 (1988); ע"א 44/08 שרותי בריאות כללית נ' קסלר (19.5.2009); ע"א 2493/09 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב (7.9.2009)).

הפיצוי בגין הפגיעה בסיכויי החלמה נפסק בעבר באופן יחסי - הסתברותי, בהתאם להסתברות שהנזק נגרם כתוצאה ממעשה ההתרשלות (ע"א 10399/08 פרוטס נ' צ'ירגייב 4.4.2011) (להלן: "פרוטס"); ע"א 676/10 עזבון המנוחה שרה אליהו ז"ל נ' קופת חולים לאומית (13.7.2011)).

בפסק הדין בפרשת ל.ד. נפסק מפי כב' השופט עמית כי ראוי לאמץ בעניין זה כלל א-סימטרי לפיו פגיעה בסיכויי החלמה בהסתברות של מעל 50%, תוביל לפיצוי מלא. במקרים בהם הפגיעה בסיכויי ההחלמה נמוכה מ - 50% אך אינה זניחה ייפסק פיצוי יחסי ואילו פגיעה בסיכויי החלמה זניחים לא תזכה את התובע בפיצוי כלשהו (שם, פסקאות 27 - 28).

 

119.הדרך המקובלת לחישוב אבדן סיכויי ההחלמה היא באמצעות הנוסחה הבאה: , כאשר b מגלם את שיעור הסיכון לאחר ההתרשלות; a מגלם את שיעור הסיכון אלמלא ההתרשלות. כדברי כב' השופט עמית, בפרשת ל.ד.: "כך, לדוגמה, מקום בו ללא התרשלות סיכויי החלמה עמדו על 80% אך בשל ההתרשלות ירדו ל- 60%, אבדן סיכויי ההחלמה יעמוד על 50% (50% = 40 : (20 - 40))" (שם, פסקה 24; כן ראו עניין פרוטס וע"א 4975/05 לוי נ' מור (20.3.2008)).

 

120.בענייננו, בהתחשב בשקלול עדויות המומחים הרפואיים כולם (טווח הנתונים כמפורט בחוו"ד ד"ר סיחון, ועדויות פרופ' מרימסקי, ד"ר און וד"ר גוטפריד), ראיתי להעריך את אבדן סיכויי ההחלמה בהתאמה לאבדן סיכויי ההישרדות ל - 10 שנים העומד על כ - 70% בשלב III של המחלה, ועל כ - 45% בשלב aIV של המחלה.

מדובר באבדן סיכוי בשיעור של כ - 45% (45% = ). (יצוין כי חישוב על פי הנתונים הממוצעים המובאים בחוות דעתו של ד"ר סיחון מוביל לתוצאה דומה של אבדן סיכוי של כ - 46% (46% = )).

 

121.סיכומם של דברים - בנסיבות העניין, על בסיס עדויות המומחים, ראיתי להעריך כי החמרת הסיכון ביחס לסיכויי ההישרדות ל - 10 שנים משקפת אבדן סיכויי החלמה בשיעור של כ - 45%. על פי ההלכה שנפסקה בפרשת ל.ד. כאשר הפגיעה בסיכוי החלמה נמוכה מ - 50%, אך אינה זניחה, יש מקום לפסיקת פיצוי יחסי, בהתאם לשיעור הפגיעה בסיכויי ההחלמה, וכך ייעשה בענייננו.

 

גובה הנזק

122.כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהמחלה בה לקה התובע היא גזירה מידי שמיים ואחריותן של הנתבעות מתמקדת באיחור בגילוי שהוביל להתקדמות המחלה משלב III לשלב aIV, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל לרבות בגין הניתוח הנוסף שהתובע נדרש לעבור לצורך הוצאת הגרורות, הפגיעה במיתרי הקול, והטיפולים הנוספים שהתובע נדרש לעבור לאורך השנים, וכן את הפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים, בסכום כולל של 500,000 ₪.

 

123.הפסדי השתכרות - התובע עבד כהנדסאי בתחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה משך 35 שנים. מדובר בתחנת כוח פחמית ועבודתו של התובע הייתה כרוכה בחשיפה לאבק מזיק.

טרם גילוי המחלה התובע השתכר סכום של כ - 33,000 ₪ ברוטו לחודש (על פי נתונים מצטברים לשנת 2012).

לאחר גילוי המחלה, התובע נעדר מעבודתו משך כשנה וחצי. במהלך תקופה זו שכרו שולם על חשבון ימי מחלה.

ביוני 2014, התובע חזר לעבוד באופן חלקי, בעבודה משרדית, בהיקף של חצי יום, תוך שהוא ממשיך לנצל ימי מחלה.

במאי 2015 התובע יצא לפנסיה מוקדמת ומאז אינו עובד.

 

124.לא ראיתי לקבל את טענת התובעים כי התובע שהוא צלם חובב ועסק גם בצילום אירועים בחברת חשמל, היה מתקדם בעבודתו והופך לצלם הראשי או לראש מדור או מנהל מחלקה בחברת חשמל, שכן טענה זו לא הוכחה.

 

125.מכל מקום, הפסדי ההשתכרות שנגרמו לתובע, חושבו בסיכומים מטעם התובעים, בהתאם לטבלאות שצורפו לתצהירו של מר רונן שניידר, מנהל מחלקת שכר וגמלאות בחברת חשמל.

 

126.חישוב הפסדי ההשתכרות כשלעצמו, אינו שנוי במחלוקת. עם זאת, הנתבעות טוענות כי הנזק והפסדי ההשתכרות הנובעים ממנו, נגרמו עקב מחלתו היסודית של התובע שהנתבעות אינן אחראיות לפריצתה וכי לא נגרם נזק או הפסד כתוצאה מהאיחור בגילוי המחלה.

 

127.כאמור, ראיתי לקבוע כי ככל שהמחלה הייתה מאובחנת בשלב III, התובע היה נדרש לניתוח לכריתת הגידול וגם לטיפול כימותרפי וקרינתי, כפי שהומלץ על-ידי הרופאים המטפלים, בעת שסברו שמדובר בשלב III של המחלה. בנסיבות אלה, התובע היה נדרש בכל מקרה ובשל מחלתו היסודית לחופשת מחלה ולניצול ימי מחלה.

 

128.זאת ועוד, גם ככל שהמחלה הייתה מאובחנת שנה קודם למועד גילויה בפועל, בשלב III של המחלה, לא סביר בעיני שהתובע היה יכול לשוב לעבודה הכרוכה בחשיפה לאבק מזיק.

 

129.כמפורט בסיכומים מטעם התובעים, הפסד ההשתכרות שנגרם מאז יציאתו של התובע לפנסיה מוקדמת, מסתכם בסכום של 1,002,791 ₪, לאחר ניכוי מענק פרישה מוקדמת. ההפסדים לשנתיים הקרובות (2022 - 2021), עד הגיעו של התובע לגיל 67, מסתכמים בסכום של 616,448 ₪.

 

130.כאמור, איני סבורה שהתובע היה יכול לחזור לעבודתו גם לוּ המחלה הייתה מאובחנת שנה קודם למועד גילויה בפועל. בנסיבות העניין, סביר להניח שהתובע היה יכול לחזור לעבודה חלקית או עבודה שאינה כרוכה בחשיפה לאבק מזיק.

אין בפני נתונים וראיות באשר לאפשרותו של התובע לחזור לעבודה שאינה כרוכה בחשיפה לאבק מזיק, ונראה שסביר להניח שהתובע היה יוצא לפנסיה מוקדמת בשלב כלשהו, גם לוּ מחלתו הייתה מאובחנת בשלב III.

בנסיבות אלה, בהיעדר נתונים מבוררים המאפשרים לאמוד את הפסד ההשתכרות שהיה נגרם ככל שמחלתו של התובע הייתה מתגלית בשלב III של המחלה, ראיתי להעריך את הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד, עד הגיעו של התובע לגיל 67, על דרך הערכה גלובלית, בסכום של 1,200,000 ₪.

 

131.הפסד פנסיה והפסד בשנים האבודות - התובעים טוענים כי יש לפסוק פיצויים בגין הפסדי פנסיה והפסד בשנים האבודות, בהנחה שהתובע יחיה שלוש שנים נוספות.

על פי חישובם, ההפסד בתקופה זו מסתכם בסכום של למעלה מ - 1,700,000 ₪.

 

הנתבעות טוענת כי אין קביעה בדבר תוחלת החיים הצפויה לתובע מעבר לנתונים סטטיסטיים בדבר סיכוייו להישאר בחיים 10 שנים לאחר גילוי המחלה.

בנוסף, הנתבעות טוענת כי חישוב ההפסד בתקופה זו כמפורט בסיכומים מטעם התובעים, מתעלם מכך שלאחר אריכות ימיו של התובע, התובעת תהא זכאית לגמלת שארים בשיעור של 60%, כמפורט בחוברת המידע לעובד הפורש (עמ' 404 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

 

132.מאז גילוי מחלתו של התובע, חלפו מעל ל - 7 שנים. הנתונים בדבר הסיכוי להישאר בחיים ל - 10 שנים, הם נתונים סטטיסטיים בלבד. כפי שד"ר סיחון הסביר בעדותו, אין סטטיסטיקות של תוחלת חיים מעבר ל - 10 שנים ממועד אבחון המחלה (עמ' 24 לפרוטוקול). סטטיסטיקה בדבר סיכוי להשאר בחיים למשך 10 שנים, אין משמעה תוחלת חיים של 10 שנים. אין לדעת יום פקודתו של התובע, ואין לי אלא לאחל לו אריכות ימים ושנים.

בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שנגרם קיצור משמעותי בתוחלת החיים מחד גיסא, ומאידך גיסא, בהיעדר נתונים מבוררים לגבי קיצור תוחלת החיים ובהתחשב בכך שלאחר אריכות ימיו של התובע, התובעת תהא זכאית לגמלת שארים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד בשנים האבודות בסכום גלובלי של 450,000 ₪.

133.התאמת דיור - התובעים עותרים לפסיקת פיצויים בגין התאמת דיור. לטענתם, בעקבות מצבו הרפואי ונכותו בשיעור של 100%, התובע התקשה בעליה וירידה במדרגות. לפיכך, התובעים נאלצו למכור את ביתם שבו היו שלושה מפלסים ולקנות בית קטן יותר על מפלס אחד וקרוב למרכז העיר.

מכירת הבית ורכישת הבית החדש היו כרוכים בהוצאה של כ - 650,000 ₪ (תוספת של 500,000 ₪ לרכישת הבית החדש וכ - 150,000 ₪ הוצאות נלוות).

לטענת התובעים אלמלא האיחור באבחון המחלה לא הייתה נדרשת התאמת דיור.

לא ראיתי לקבל טענות אלה.

גם בהנחה שהתובע נדרש עקב מצבו, לעבור לבית על מפלס אחד, לא הוכח שלא ניתן היה לרכוש בית חלופי, בסביבת המגורים הקודמת, בעלות זהה, במיוחד כאשר נטען כי הבית החדש קטן יותר.

 

134.הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים - התובעים עותרים לפסיקת פיצויים בגין הוצאות רפואיות שנגרמו עקב האיחור באבחון המחלה לרבות נסיעה להתייעצות עם מומחים מובילים בטיפול בטימומה, בארה"ב ובצרפת.

התובע צירף לתצהירו קבלות בגין 10 נסיעות לחו"ל. בנוסף נטען כי התובעת מלווה את התובע ונוטלת חלק בכנסים של הארגון הבינלאומי לטימומה, כדי ללמוד יותר על המחלה, ולסייע בטיפול בתובע.

התובעים עותרים לפסיקת פיצויים בסכום של 270,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד.

 

הנתבעות טוענות כי ההוצאות הנטענות נגרמו בעיקרן בשל המחלה היסודית.

 

בנסיבות העניין, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסכום של 120,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים שנדרשו עקב האיחור בגילוי המחלה.

 

135.עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - התובעים עותרים לפסיקת פיצויים בגין עזרת צד ג' שנדרשה לתובע והוענקה לו על-ידי התובעת, בתקופה שלאחר הניתוחים והטיפולים אותם עבר, לרבות ליווי לטיפולים.

בתקופה שמיום 5.2.2013 ועד 31.10.2014, התובע הוכר כזכאי לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 50% ושולמו לו קצבאות בסך כולל של כ - 16,000 ₪.

בנסיבות העניין, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד, לרבות ליווי לטיפולים רפואיים, בגין ההחמרה במצבו של התובע עקב האיחור בגילוי המחלה, בסכום כולל של 300,000 ₪, בעבר ובעתיד (מעבר לגמלאות שירותים מיוחדים שהתובע קיבל בעבר, ואשר נראה כי היה זכאי לקבלתן בגין המחלה היסודית וללא קשר לאיחור בגילוי).

 

136.פגיעה באוטונומיה - התובעים עותרים לפסיקת פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה בשל האיחור באבחון המחלה.

בנסיבות העניין, כאשר אי מסירת המידע בדבר תוצאות הצילום מ - 12/11 עומדת ביסוד עילת התביעה, ומשנפסק לזכות התובע פיצוי בגין הנזקים הנובעים מהתרשלות הנתבעות באי מסירת המידע, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018)).

 

סיכום

137.סכום הנזק, כפי שהוערך בראשי הנזק הראשונים מסתכם כדלקמן:

א.כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - 500,000 ₪.

ב.הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד -1,200,000 ₪.

ג. הפסד פנסיה והפסד בשנים האבודות - 450,000 ₪.

ד. הוצאות רפואיות -120,000 ₪.

ה.עזרת צד ג' - 300,000 ₪.

סה"כ:2,570,000 ₪.

 

139.נוכח קביעתי כי התובעים זכאים פיצוי יחסי בשיעור של 45% מהנזק, סכום הפיצויים מסתכם בסך של 1,156,500 ₪.

140.ניכויי מל"ל - התובע הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאי לגמלאות נכות כללית.

על פי חוו"ד אקטוארית, גמלאות נכות כללית מסתכמות בסך של 256,169 ₪ (עמ' 81 - 86 לתיק המוצגים מטעם חברת חשמל).

נוכח קביעתי כי התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 45% מהנזק, יש לנכות את גמלאות המל"ל, באופן יחסי, בסכום של 115,276 ₪.

 

141.סכום הפיצויים בניכוי יחסי של גמלאות המל"ל מסתכם בסך של 1,041,224 ₪.

 

142.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום של 1,041,224 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%, והחזר הוצאות המשפט (אגרה, חוות דעת ועדויות מומחים, למעט חוות דעתו של ד"ר איזיביצקי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין.

 

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

ביחסים שבין הנתבעות, חברת חשמל תישא ב - 75% מסכום הפיצויים, וממוגרף ב - 25%. מעבר לזאת, כל אחת מהנתבעות תישא בהוצאותיה.

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' תמוז תש"פ, 12 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

תמונה 2

בלהה טולקובסקי, שופטת

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ