אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> טלפייר גלאי אש וגז בע"מ נ' חאמד ואח'

טלפייר גלאי אש וגז בע"מ נ' חאמד ואח'

תאריך פרסום : 23/06/2020 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
57206-03-14
07/06/2020
בפני השופט:
ויסאם חיר

- נגד -
תובעת:
טלפייר גלאי אש וגז בע"מ
נתבעים:
1. מג'די חאמד
2. מג'די אזעקות גילוי וכיבוי אש בע"מ
3. אנחנו הטופ
4. מהא מוסא

פסק דין
 

בפניי תביעה כספית לתשלום יתרת חוב של הנתבעת 2 כלפי התובעת וכן להרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעל המניות בנתבעת 2 וכן הנתבעים 2-3 בגין החוב האמור.

תמצית הרקע העובדתי

התובעת הינה חברה העוסקת בייצור, שיווק, מכירה, התקנה ושרות של מערכות בטיחות ואזעקה, גלאי אש, גלאי גז וציוד נלווה.

הנתבע 1, מג'די חאמד, עוסק מזה למעלה מ- 25 שנים בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש, תחת חברות שונות.

בין השנים 2009-2011 הפעיל הנתבע 1 את חברת "מג'די אזעקות גילוי וכיבוי אש בע"מ", היא הנתבעת 2, שעסקה בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש והינה בבעלותו ובניהולו הבלעדיים.

בראשית שנת 2012 הפסיקה הנתבעת 2 את פעילותה כשהיא נותרת חייבת לתובעת את סכום התביעה, המורכב בחלקו משיקים חוזרים לגביהם פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת 2 (תיק הוצל"פ מספר 01-12884-13-0) וכן מחוב עבור סחורה שנמסרה לנתבעת 2 אך תמורתה לא כוסתה בשיקים מראש.

הנתבעת מספר 3, חברת "אנחנו הטופ" הוקמה ביום 24.7.2011, על ידי הנתבעת מספר 4, הגב' מהא מוסא, והינה בבעלותה ובניהולה (ת/18). הנתבעת מספר 3 עוסקת בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש.

הנתבעת מספר 4 שימשה כמזכירתו של הנתבע 1 בחברת "מג'די אזעקות" ומאוחר יותר נרשמה כבעלים ומנהלת של חברת "אנחנו הטופ", הנתבעת 3.

התובעת טענה, כי חברת "אנחנו הטופ" הינה ממשיכתה בפועל של חברת "מג'די אזעקות" והינה בבעלות ובניהול הנתבע 1. נטען, כי "אנחנו הטופ" הוקמה עוד קודם להפסקת פעילות חברת "מג'די אזעקות" ושימשה למעשה כתשתית להברחת פעילות "מג'די אזעקות" על ידי הנתבע 1 ובסיועה של הנתבעת 4. התובעת טענה, כי הנתבעת 4 סייעה לנתבע 1 בהברחת פעילות ונכסי חברת "מג'די אזעקות" אל חברת "אנחנו הטופ", כל זאת תוך שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת ותוך קשירת קשר לרמות ולהונות את התובעת. על כן, עתרה התובעת להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב כל הנתבעים בחוב הנתבעת 2 כלפי התובעת.

הנתבעים 1-2 הכחישו את טענות התובעת. נטען, כי התנאים הנדרשים להרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 לא מתקיימים במקרה דנן. נטען, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה את טענותיה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי. עוד נטען, כי התנהלות התובעת היא שהביאה לקריסתה של הנתבעת 2 וכי אין כל זהות בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 וכי הנתבע 1 הועסק כשכיר בנתבעת 3 ובזמנים הרלוונטיים לא היה בעלים או מנהל של החברה.

הנתבעות 3-4 הכחישו את הטענה, כי הנתבעת 3 הינה ממשיכת דרכה של הנתבעת 2, הכחישו הברחת נכסים מהנתבעת 2 לנתבעת 3. נטען, כי הנתבעת 2 נקלעה לקשיים כלכליים ומשכך הנתבעת 4 החליטה להקים חברה עצמאית משלה לאור הניסיון הרב שצברה בתקופת עבודתה אצל הנתבעת 2 בתחום נשוא התביעה. הנתבעת 3 הינה בבעלותה ובניהולה ואין כל קשר בין הנתבעת 2 לנתבעת 3.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אשר יוסף, מנהל מכירות אצל התובעת וכן של מר יצחק ליאון ושל מר עדי אביאני, חוקרים פרטיים שערכו דו"חות חקירה שהוזמנו על ידי התובעת. מר ליאון מועסקו במשרד חקירות בבעלות ובניהול מר אביאני.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע 1 ושל הנתבעת 4 וכן זומן למתן עדות ללא תצהיר מר וג'יה עזאיזה, גזבר המועצה המקומית דבוריה. הנתבעים 1-2 הגישו תצהיר עדות ראשית של עד נוסף, מר מוסלימוב מהמן וכן ביקשו לזמן למתן עדות ללא תצהיר שני עדים נוספים. לאחר שעדים אלה לא התייצבו למתן עדות, הנתבעים 1-2 ויתרו על עדותם ומשכו את תצהיר עדות ראשית של מר מוסלימוב מהמן.

דיון והכרעה

מהמסמכים השונים שהוגשו עולה, כי בחודש דצמבר 2011 הזמינה הנתבעת 2 מהתובעת הזמנה בסך של 414,760 ₪ (כולל מע"מ) (ראו, חשבונית שסומנה ת/11 ותצהיר יוסף אשר). ההזמנה סופקה במהלך החודשים ינואר – פברואר 2012 וכנגדה נמסרו 9 תשלומים חודשיים עוקבים החל מינואר 2012. לאחר שנפרעו 2 שיקים, הפסיקה הנתבעת 2 לשלם את שאר השיקים, וחרף דרישות חוזרות ונשנות והבטחות של הנתבע 1, לא שולמה יתרת החוב (תצהיר אשר יוסף, סעיף 16).

משלא שולמה יתרת החוב, נקטה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת 2 על פי השיקים, במסגרת תיק הוצאה לפועל 01-12884-13-0 שנפתח ביום 16.12.2013 (נספח ב' לתצהיר אשר יוסף). בנוסף לחוב הפסוק, נותרה יתרת חוב לנתבעת 2, בגין סחורה שהזמינה וקיבלה במהלך שנת 2011, אך לא מסרה שיקים עבורם, בסך של 132,136 ₪ (נכון ליום 2.8.12 נספח ג' לתצהיר אשר יוסף).

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הנתבע 1 האם ישנה הכחשה לחוב. הנתבע 1 אישר את קיומו של החוב וייחס אותו לחברה, הנתבעת 2 (ראו, פרוטוקול, עמוד 65, שורות 25-26). כן ראו, חלופת מכתבים שצורפה כנספח ו' לתצהיר מר אשר (מכתבים מיום 18.10.2012 ומכתב תשובה מיום 22.10.2012). התובעת צירפה גם העתק מכרטסת הנהלת חשבונות על שם הנתבעת 2.

עדות זו של הבעלים והמנהל של הנתבעת 2 מהווה הודאת בעל דין ומשכך יש מקום לחייב את הנתבעת 2 במלוא סכום התביעה.

משכך, להלן אעבור לבחון את טענות התובעת לעניין הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבע 1 והנתבעים 3-4 בחוב הנתבעת 2 כלפי התובעת.

סעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 קובע כך:

"(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."

כידוע, הרמת מסך ההתאגדות הינה חריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, והדרישה הבסיסית לנקיטה בה הינה ניצול לרעה של עיקרון זה. שימוש באמצעי של הרמת מסך ייעשה במשורה ובזהירות, תוך הקפדה על קיום תנאי החוק. יפים לעניין זה דברי כב' השופט נ' הנדל ברע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ [פורסם בנבו] (31.8.17) כדלקמן:

"סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את האפשרות להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה. ככלל, אמצעי זה מהווה חריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, המוסדר בסעיף 4 לחוק החברות. קולה של הפסיקה, וכן רוחו של חוק החברות – וביתר שאת לאחר תיקון מס' 3 לחוק – מורינו להשתמש באמצעי זה במשורה ובאופן זהיר, תוך הגנה על גבולותיו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת"

כבר נפסק, כי השימוש בסעד זה מחייב את הטוען לקיומו בהנחת תשתית עובדתית מוצקה, מקיפה וראויה.

לאחר בחינת מכלול המסמכים והראיות שהוגשו לתיק ולאחר שמיעת עדויותיהם של העדים מטעם הצדדים, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין צודק ונכון לייחס לנתבע 1 את החוב של הנתבעת 2 כלפי התובעת, שכן השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי לקפח את התובעת כנושה של החברה הנתבעת 2. אסביר.

אין חולק, כי הנתבע 1 שימש כבעלים ומנהל חברת "מג'די אזעקות" והיה הקובע הבלעדי בכל הקשור בהתנהלות חברת "מג'די אזעקות". הנתבע 1 החליט להפסיק את פעילות חברת "מג'די אזעקות", בשל החלטתו, כי החברה הגיעה למצב של קושי כלכלי (ראו, פרוטוקול, עמוד 55, שורה 19). הנתבעת 2 לא פורקה, בין אם על ידי נושיה ובין אם על ידי הנתבע עצמו.

הנתבע 1 העיד על עצמו כמי שעובד בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש מזה למעלה מ- 25 שנים תחת חברות שונות (ראו, פרוטוקול, עמוד 67, שורות 28-30). התברר, כי הנתבע 1 מחזיק במניות ומפעיל חברות נוספות, וכי הוא בוחר כרצונו עם איזו חברה לפעול ומתי (ראו, מוצג נ/2) וכן עדות הנתבע 1 בעמוד 57, שורות 28-35 (שם העיד, כי הוא משתמש בלפחות 2 חברות, ובהן הנתבעת 3, לצורך הגשת מכרזים על מנת להגדיל את סיכויו לזכות). הרשימה נ/2 אינה ממצה, שכן לפחות ישנה חברה אחת נוספת, שאינה מופיעה ברשימה, היא חברת א.ח. כיבוי אש בע"מ (מוצג נ/1).

הוכח, כי הנתבע 1 מחזיק במניות בלפחות 5 חברות, אשר ככלל עוסקות באותו התחום.

התובעת טענה, כי הנתבע 1 הוא בעצם הבעלים של הנתבעת 3 וכן של הנתבעת 2, באופן כזה אשר הביא להתחמקות הנתבעת 2 מחובה כלפי התובעת. נטען, כי מדובר באותם עובדים, באותו מספר טלפון, באותה הכתובת, באותו הציוד, באותו הבעלים ובכך שמדובר ב- "...שיטה בכסות של חברה בע"מ עד אשר זו מגיעה להסתבכות כלכלית, שאז זונח הנתבע 1 את החברה שהסתבכה, מקים חברה חדשה וממשיך הלאה..." (סעיף 17 לכתב התביעה).

כבר יצוין, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע 1 הינו מתחמק סדרתי וכי הוא נוהג לצבור חובות ואז להקים חברה חדשה וכן לא עלה בידה להוכיח קיומה של "שיטה" מצד הנתבע 1, כנטען על ידה. בעדותו של מר אשר יוסף עלה, כי התובעת עבדה עם הנתבע 1 מספר שנים, כי עבדה איתו בחברה אחרת, הקודמת לנתבעת 1, וכי לחברה הקודמת לא נצברו חובות.

לא הוכח קיומם של חובות לנתבעת 2 מלבד החוב נשוא התביעה (בנוסף לחוב עירוני וחוב קטן לרשות השידור). כן לא הוכח קיומם של חובות לחברות אחרות שנתבע 1 היה בעל מניות שלהן.

התובעת כן הצליחה להוכיח קיומו של חוב כלפיה מצד הנתבעת מספר 2 וכן כי בנסיבות העניין נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת מספר 2 כדי לקפח אותה ולחמוק מתשלום החוב.

הנתבע 1 לא הצליח ליתן הסבר להפסקת פעילות הנתבעת 2 בעוד הוא והנתבעת 3, שבשלב מאוחר יותר הפך לבעלים ומנהל שלה, ממשיכים לפעול באותו תחום שעניינו שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש. לא ניתן כל הסבר להמשך פעילות באותו תחום באמצעות חברה אחרת, עת הנתבעת מספר 2 ממשיכה להתקיים, מלבד הותרת התובעת מול שוקת שבורה ושלילת יכולתה להיפרע לאחר הפסקת כל פעילות עסקית של הנתבעת 2.

זאת להדגיש, כי ההזמנה מחודש 12/2011 (מוצג ת/11) כללה קרוב ל- 150 רכזות (פרוטוקול, עמוד 66, שורה 35 ועמוד 67, שורה 1). התובעת טענה, כי מדובר בכמות חריגה בגודלה הן באופן כללי והן ביחס להזמנות קודמות של הנתבעת 2 (פרוטוקול, עמוד 38, שורות 20-29). הנתבע 1 ניסה להמעיט בגודל העסקה, אולם טענת התובעת לא הפרכה ולא נסתרה. כביכול, מדובר ברכזות המספיקות ל- 141 פרויקטים לערך. יודגש, כי גם כאשר הנתבע 1 הפסיק את התשלומים ונתן הוראה על ביטול השיקים, לא פעל הנתבע 1 להחזיר את הסחורה לידי התובעת או להציע כל פתרון אחר.

מהמסמכים שהוגשו ומעדותה של הנתבעת 4 עולה, כי במועד ההזמנה בחודש 12/2011 הנתבעת 3 כבר הוקמה על ידי הנתבעת מספר 4 וחלק מהעובדים של הנתבעת 2 כבר עברו לעבוד תחת הנתבעת 3. בשלב ביצוע ההזמנה בחודש 12/2011 הנתבע 1, הנתבעת 4 והעובדים של הנתבעת 3 כבר יודעים, כי הנתבעת 2 במצב כלכלי לא טוב וכי הנתבע 1 לא מצליח לשלם את משכורותיהם.

התובעת טענה, כי הנתבעת 2 והנתבעת 3 ישות כלכלית אחת הן, כאשר פעילותה של הנתבעת 2 הועברה והוטמעה במלואה בחברה הנתבעת 3, ששימשה כמקלט לצורך הברחת נכסי הנתבעת 2. בהתאם לכך, יש לייחס את מלוא חובותיה של הנתבעת 2 לנתבעת 3. שתי החברות התנהלו כגוף אחד שיש לראות אותו כישות כלכלית-עסקית אחת.

להוכחת טענותיה, התובעת הגישה דוחות חקירה שנערכו על ידי מר יצחק ליאון ועל ידי מר עדי אביאני.

נטען, כי כפי שעולה מדוחות החוקרים, כל מהותה וקיומה של הנתבעת 3 היו אך ורק מהיותה מזוהה באופן מוחלט עם הנתבע 1 והיא הוקמה אך ורק כדי לשמש אכסניה לפעילות הנתבעת 2, אשר הוברחה אליה על ידי הנתבע 1, בסיועה האדיב של הנתבעת 4.

לאחר עיון ובחינה של דוחות החקירה ולאחר עיון בחקירה הנגדית של שני החוקרים, הגעתי למסקנה, כי אין בממצאים והמסקנות בדוחות החקירה כדי להוכיח את טענותיה של התובעת ברמה הנדרשת במשפט אזרחי. אכן, הממצאים והמסקנות בדוחות החקירה מעלים חשד מסוים לקשר בין החברות השונות, אך חשד זה לא גובה באסמכתאות ובהוכחות קבילות שיש בכוחם להטות את מאזן ההסתברויות לטובת התובעת.

מהעדויות בתיק עולה, כי מר יצחק ליאון ביצע חקירה והכין דוחות ומסמכים לתקופה שאינה רלוונטית לתיק דנן. התביעה מתייחסת לשנים 2009-2011 בעוד החוקר ערך חקירה בשנת 2015, לאחר הגשת כתב התביעה.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע 1 נוהג לצבור חובות ולהחליף חברות (סעיף 17). מר ליאון העיד, כי החובות היחידים שמצא לנתבע 1 הם חוב ארנונה וחוב לרשות השידור. מכאן עולה, כי הטענה שהנתבע 1 צובר חובות באמצעות חברות שונות ומתגלגל מחברה לחברה, אינה נכונה כלל ועיקר.

מר ליאון וכן מר אביאני העידו, כי בכלל לא ביצעו חקירה כלכלית לחברות ולמעשה אין באפשרותו לדעת אילו קשיים כלכליים נקלעה אליהם הנתבעת 1.

מר ליאון העיד, כי למעשה מעולם לא דיבר עם הנתבע 1 בעניין הטענה מי הבעלים של הנתבעת 2. החוקר ציין, כי "כל מי שדיברתי איתו ושאלתי על החברה הוא ידע להגיד לי שהוא מנהל את החברה" (ראו, פרוטוקול, עמוד 14, שורה 17).

החוקר גם הודה, כי לגבי כתובת משרדיה של הנתבעת 2, הוא לא ביקר במקום ולא נכח במשרדים אלא "... זאת על פי פרסומים... אתר דפי זהב שמפורסם הטלפון של החברה". גם מעדותו של מר אשר יוסף עולה, כי הוא לא ביקר במשרדי הנתבעת 3 (עמוד 36). בנוסף לכך, לא סופקה כל אסמכתא קבילה להוכחת הטענה, כי הנתבע 1 עושה שימוש ברכב שבבעלות הנתבעת 3.

כמו כן, מנהל המכירות, מר יוסף אשר, טען, כי הנתבעת 3 עושה שימוש באותו ציוד ואותן רכזות נשוא החוב. כאשר נשאל האם יש לו ראיה כי מדובר באותו ציוד, הוא לא הצליח להשיב לשאלה זו וציין כי הוא מניח שכך הדבר (ראו, פרוטוקול, עמוד 38, שורות 13-29).

בנוסף, לעניין טענת התובעת, כי הנתבעת 3 הינה המשך של הנתבעת 2 וכי היא התקשרה עם אותם הלקוחות, מעדותו של מר ליאון עולה, כי לא נמצא לקוח אחד אשר יכול לטעון, כי הנתבעת 3 התקשרה עימו במקום הנתבעת 2. (ראו, עמוד 19). בהקשר זה, עדותו של מר עזאיזה וג'יה, גזבר המועצה המקומית דבוריה, אינה תומכת בעמדת מי מהצדדים. עדותו של מר עזאיזה היתה מהוססת והוא לא ידע לפרט מיהם הגורמים שביצעו ומבצעים את העבודות הרלוונטיות עבור המועצה.

גם מנהל המכירות מר יוסף אשר, לא יכל להצביע כי מדובר באותם לקוחות. כלשונו: "מכיוון שאנחנו טוענים שחברת מאג'די אזעקות וחברת אנחנו הטופ זו אותה חברה אז ברור שזה אותם לקוחות" (ראו, פרוטוקול, עמוד 42, שורות 4-5). מר אשר הודה, כי אינו יודע מי הלקוחות של הנתבעת 3 (עמוד 44, שורה 10-11).

מר אביאני ניסה להתחמק ממתן תשובות וליתן תשובות מתחמקות תוך חזרה על סיסמאות ועל טענות כלליות לעניין איכות החקירה ובדבר קיומו של תיעוד מלא לתמיכה בטענותיו.

חלק מטענות התובעת, כי הנתבע 1 משתמש בחברות שונות בזו אחר זו שנועדו להתחמק מחובות, היא העובדה, כי נותני השירותים של החברות השונות, הם אותם נותני שירותים. לעניין הטענה, כי רואה החשבון של הנתבעת 2 הוא אותו רואה חשבון של הנתבעת 3, ממצאי החקירה לא מצביעים ברמה הנדרשת, כי המדובר באותו רואה חשבון. השיחה שתועדה על ידי החוקרים אינה ממצה ואין בה הוכחה לזהות האדם איתו דיברו וממנו קיבלו את המידע שתועד במסקנותיהם.

"ש. אני מפנה אותך להקלטת שיחה בעמ' 7 נספח ג' –שאלנו את שאדי לגבי מאג'די אם הוא בעל הבית והוא השיב בחיוב. מי זה שאדי שאתה מזכיר את שמו.

ת. שאדי רשום , במהלך החקירה התברר כי מר שאדי מנה"ח במשרד בשארה המטפל בעניינו של מר חאמד מאג'די ושל חברת אנחנו הטופ. שאדי עובד בתפקיד מנה"ח במשרד רו"ח בשארה.

לשאלות ביהמ"ש:

ש. מה שם המשפחה של שאדי.

ת. לא יודע, לא רשום.

ש. איך אתם יודעים שהוא מנה"ח.

ת. כנראה שהוא הזדהה כמנה"ח וככה התנהלה השיחה.

המשך:

ש. תפנה אותנו לשיחה שבה מוקלט שאדי.

ת. מה שאני יכול להפנות זה לדוח החקירה, שם מצוין תקציר שיחה טלפונית שערכנו עם שאדי.

לשאלת ביהמ"ש:

ש. יש תמלול של כל החקירה.

ת. צריך לבדוק ולחפש." (ראו, פרוטוקול, עמודים 32-33).

בנוסף, מר אביאני הבהיר את מטרת החקירה שבוצעה על ידו- "דוח החקירה לא מתייחס למצב הכלכלי של החברה אלא מתייחס לחקירה פיננסית שמטרתה איתור רכוש/כספים לצורך עיקול – גביית כספים. זו מטרת החקירה כפי שקיבלתי הנחיות ממזמין החקירה." (ראו, עמוד 27).

ניכר, כי עיקר המסקנות מבוססות על תחושות סובייקטיביות של מר אביאני.

"ת. זו שאלה שמתייחסת למכלול הראיות וכל חומרי החקירה שנאספו, אני יכול להעיד באמונה שלימה שמי שמבצע הרבה חקירות פיננסיות כי מדובר בחברה של איש אחד, שהוא מבצע המוציא לפועל וזו חברה שפועלת מביתו, לא שוכרת משרדים, כלומר כלל החברות, זו התרשמותי האישית ובהערת אגב לגבי חברת אנחנו הטופ הוא דאג בשלב מאוחר יותר להירשם כבעל מניות באופן פורמאלי ודירקטור בחברה שזה ראיה שמדברת בעד עצמה." (ראו, עמוד 30).

לסיכום, מדוחות החקירה עולה, כי לא הוכחה זהות לקוחות בין החברות, לא הוכחה זהות בכתובות החברות, ולא הוכח שימוש באותו ציוד של התובעת. בנוסף, החקירות בוצעו תוך הסתמכות על סברות ותחושות סובייקטיביות, ללא ממצאים עובדתיים בפועל, וכן השיחות שבוצעו בין החוקרים לבין צדדים שלישיים, אין אסמכתא להוכחת זהות הדוברים.

להשלמת התמונה יצוין, כי גם עדותו של מנהל המכירות אצל התובעת, מר אשר יוסף, אין בה כדי להוכיח את טענות התובעת, כאשר ברובה העדות מסתמכת על ממצאי החקירה כמפורט לעיל.

עד כאן הדיון בראיות התביעה. בשלב זה ולאחר שמיעת כלל הראיות בתיק, בית משפט שוקל את מכלול הראיות שהובאו בפניו, ובכלל זה את הראיות שהובאו על ידי הנתבעים.

בהקשר זה, הנתבעים הציגו גרסאות חדשות, שלא הוזכרו בתצהיריהם ובכתבי טענותיהם. בעדויותיהם של הנתבע 1 והנתבעת 4 התגלו סתירות רבות. כמו כן, הנתבעת 4 נכחה באולם כשהושמעה עדות הנתבע 1 ונתנה עדותה לאחריו, ולכך משמעות על משקל עדותה. הנתבע 1 ניסה להתחמק ממספר שאלות ובחלק מהמקרים ניתנה על ידו גרסה חדשה במענה לשאלה ללא כל הסבר מדוע גרסה זו לא מצאה ביטוי בתצהיר עדות ראשית מטעמו.

לעניין הנסיבות שהביאו להפסקת פעילות הנתבעת 2, נתגלו מספר סתירות בין עדויותיהם של הנתבעים.

הנתבעת 4 תיארה חובות ובעיות גבייה בנתבעת 2 בחודשים יוני – יולי 2011 או לפני כן (עמוד 78, שורות 34-35). לדבריה, הנתבע 1 "בקושי שילם לי ולעובדים משכורות ..." (עמוד 78, שורות 31-32).

מנגד, גרסתו של הנתבע 1 באשר לנסיבות שהביאו להפסקת פעילות הנתבעת 2 אינה עקבית. תחילה טען, כי הנתבעת 2 נקלעה למשבר בשנת 2015 (פרוטוקול, עמוד 54, שורה 5). בהמשך טען, כי המשבר בנתבעת 2 החל בשנת 2011 ובמהלך 2012 (עמוד 54, שורה 8, עמוד 62, שורות 17-21). בתצהיר תשובות לשאלון השיב, כי הנתבעת 2 נקלעה לקשיים כבר בשנת 2010 (ראו תשובה לשאלה מספר 3.2 במוצג ת/6, תצהיר מיום 8.2.2015. השאלה מוצגת במסגרת ת/4). בנוסף לכך, בכתב הגנתו (במשותף עם הנתבעת 2) שהוגש בחודש 5/2014 נטען, כי החברה הנתבעת 2 עדיין לא קרסה כלכלית וכי הנתבע 1 מנסה להצילה (סעיף 38 לכתב ההגנה).

בחקירתו הנגדית הנתבע 1 טען, כי התובעת הביאה להפסקת פעילות הנתבעת 2 לאחר שהפקידה באחת את השיקים (שמסר לה עבור סחורה שקיבל, ואשר לא פרע אותם) (ראו, פרוטוקול, עמוד 54, שורות 9-10 וכן עמוד 55, שורה 19). יודגש, כי המדובר בטענה חדשה שלא הועלתה באף מסמך שהוגש על ידי הנתבע 1 במסגרת ההליך שבכותרת. בנוסף, טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבע 1 בהליך שמתקיים נגד הנתבעת 2 בפני לשכת ההוצאה לפועל (ראו, ת/12). הנתבע לא נתן הסבר מניח את הדעת לעניין זה.

בפועל, הנתבע 1 אישר, כי החברה הנתבעת 2 לא חוסלה ולא פורקה ולמעשה עודנה פעילה (עמוד 55 שורות 22-35). בתצהיר תשובות לשאלון (ת/6) הנתבע 1 השיב שלא נותרו בידיו משאבים כספיים לגביית חובות ובכלל זה פניה לעו"ד (ראו שאלה 3.3 בת/6). מנגד, בעדותו ציין הנתבע 1 כי "המצב השתפר ואנו ממשיכים עם מ. חאמד יזמות" (עמוד 56, שורה 1). אם המצב השתפר כדבריו, מדוע לא פעל לגביית כספים המגיעים לנתבעת 2 ומדוע לא פעל לתשלום חובות הנתבעת 2 לתובעת.

סוגיה נוספת שמעלה מספר תהיות נוגעת לישיבה בה הוחלט על הקמת הנתבעת 3. מהעדויות בתיק עולה, כי הנתבעים קיימו ישיבה בה נכחו כל עובדי הנתבעת 2 ובהם גם הנתבעת 4, ותכננו את אופן הקמת הנתבעת 3. הנתבעת 3 ציינה, כי משנקלעה הנתבעת 2 לקשיים כלכליים, לא נותרה בידה כל ברירה, אלא לחפש מקור פרנסה אחר. לאור זאת, החליטה להקים חברה פרטית אשר תהא בבעלותה, ואשר מצויה בתחום בו התמקצעה עם השנים. הנתבעת 4 הוסיפה, כי לאור הקשרים האישיים הטובים אשר נשתמרו בינה לבין הנתבע 1, פנתה אליו בבקשה לספק לה שירותי ייעוץ על פי ניסיונו המקצועי הרב. נטען, כי הנתבע 1 הסכים לבקשה. כך, הנתבעת 4 הקימה את הנתבעת מספר 3. (ראו, סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת 4 וכן פרוטוקול, עמוד 79, שורה 9). בהקשר זה ראוי עוד לציין, כי מעדותה של הנתבעת 4 עולה תיאור שונה באשר לתפקידה בנתבעת 2, דבר שמשליך על אמינות גרסתה לעניין יכולתה להקים חברה עצמאית (ראו דיון בהמשך).

יוער, כי התובעת ביקשה להסתמך על תצהירו של מר מוסלימוב מהמן, אולם משנמשך תצהיר זה מתיק בית המשפט, הוא לא קיים יותר בתיק. התובעת יכלה לבקשה את זימונו למתן עדות משנמצא כי הנתבעים מוותרים על עדותו.

המועד בו הוקמה הנתבעת 3, יולי 2011 (ראו, ת/18) הינו מוקדם למועד בו "לכאורה" הפסיק הנתבע 1 את פעילות הנתבעת 2, ואף מוקדם למועד בו הזמין הנתבע 1 את ההזמנה האחרונה מהתובעת (דצמבר 2011). התובעת טענה, כי התנהלות זו מראה בבירור את התכנון וההתארגנות המוקדמות להברחת פעילות הנתבעת 2 אל הנתבעת 3 ושמיטת החובות שנותרו לנתבעת 2 לתובעת- תכנון שלקחו בו חלק הנתבע 1 ביחד עם הנתבעת 4 ובאמצעות הנתבעת 3. לאחר בחינת כלל הראיות בתיק, לא עלה בידי התובעת להוכיח תכנון מוקדם של כל הנתבעים יחדיו וקשירת קשר כנטען על ידה. מנגד, מועד הקמת הנתבעת 3 מעלה סימני שאלה ניכרים לעניין פעילותו של הנתבע 1 ביחס להזמנה העיקרית מחודש 12/2011.

יצוין ויודגש, כי רק במהלך דיון ההוכחות, בו נחקרו הנתבע 1 והנתבעת 4, התברר כי עוד בחודש אפריל 2016 הועברו המניות וניהול החברה הנתבעת 3 מהנתבעת 4 לנתבע 1, זאת בניגוד מוחלט לנטען בתצהירי הנתבעים 1 ו- 4, שם טען הנתבע 1 (בסעיף 5 לתצהירו שנחתם ביום 29.7.16) "איני הבעלים ו/או המנהל של הנתבעת מס' 3", והנתבעת 4 טענה (בסעיף 5 לתצהירה שנחתם ביום 1.7.16) "הנתבע מס' 1 אינו מנהלה של הנתבעת 3, אלא אנוכי היא המנהלת בפועל של הנתבעת 3 ...".

כך גם כל הקשור בטענות הנתבעים 1 ו- 4 ל"תמורה" ששילם הנתבע 1 לנתבעת 4 בעבור מניות וניהול הנתבעת 3, גרסה שאין כל הגיון בצידה ואשר הוצגה לראשונה בחקירתם הנגדית (פרוטוקול, עמוד 57-58, ועמוד 77), ובפרט נוכח אי הצגת "הסכם מכירת המניות".

לטענת הנתבע 1 המניות הועברו אליו בשנת 2016, לאחר שרכש אותן מהנתבעת 4 בתמורה לתשלום סך של 80,000 ₪ (פרוטוקול, עמוד 58, שורות 4-6). דא עקא, מיד שינה את גרסתו וטען, כי תמורת המניות שילם חוב של הנתבעת 3 ובנוסף רכש רכב או כי בוצע קיזוז חוב (של הנתבעת 3) אל מול רכישת המניות ורכישת הרכב (שם, שורות 8-11). יצוין, כי את הרכב רכש עבור חברת מ. חאמד יזמות בע"מ (שם, שורות 12-13).

הנתבע 1 נמנע אף מלהציג את "הסכם הרכישה" לכאורה, אשר נטען על ידו לראשונה בחקירתו הנגדית. מהמוצגים ת/8 – ת/10 עולה, כי המניות הועברו על שם הנתבע 1 ביום 12.4.2016, לאחר ש- 3 בקשות קודמות נדחו על ידי רשם החברות, המוקדמת מבניהם מיום 6.5.2015.

מנגד, לטענת הנתבעת 4 ישנו פרוטוקול או הסכם שנערך בינה לבין הנתבע 1, אולם אף היא לא הציגה אותו (פרוטוקול, עמוד 77, שורות 1-7). עם זאת, פרטי העסקה, לכאורה, שונים מאלו שנטענו על ידי הנתבע 1. הן הטענה לעניין רכישת הרכב, הן הטענה לעניין החוב לחברת איזוטופ והן לתשלום כספים המגיעים לנתבעת 4 מגופת גמל, הטענות נטענו בעלמא ולא ניתן כל הסבר כיצד טענות אלו עונות על הגדרת "התמורה" עבור רכישת המניות.

זאת ועוד. במהלך חקירתו הנגדית, הנתבע 1 העלה גרסה עובדתית חדשה שלא בא זכרה בתצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבע 1 טען, כי התנהלות התובעת הביאה להפסקת הפעילות של הנתבעת 2 ועקב כך נאלץ הנתבע 1 לעבור ולעבוד כשכיר במאפיה אצל אחיו, "הקמנו מאפיה לאחר שעזבתי את הגילוי. המאפיה היתה שלי ושל אחי, הוא תמך ועזר לי בגלל הקריסה ולא הלך והייתי חייב לחזור לעבוד או להיות מובטל בגילי" (פרוטוקול, עמוד 51, שורות 30-31). למיותר לציין, כי הנתבע 1 לא מצא לנכון לזמן את האח כדי לתמוך בגרסתו וכן לא צירף תלושי שכר כלשהם מתקופת עבודתו במאפיה.

בפועל הוכח, כי החברה הנ"ל (מ. חאמד יזמות) הינה חברה נוספת המוקמות על ידי הנתבע 1 ולצרכיו (ראו, מוצגים נ/ 1-2, ת/1, ת/3). מדובר בחברה שהוקמה ב 2/2015 (הבקשה להקמתה מ- 1/15 ת/3). החברה הוקמה על ידי אחיו של הנתבע 1, מר מוחמד חאמד (ת/1) ובתאריך 30.7.15 דווח על העברת המניות בחברה לידי הנתבע 1 (ת/2). הנתבע 1 אישר שהוא הבעלים והמנהל של החברה הזו ואישר, כי הוא עושה בה שימוש לצורכי עבודתו בתחום העיסוק נשוא תובענה זו ומשתמש בה במקביל לשימוש שהוא עושה בחברה הנתבעת 3, שאף היא בבעלותו המלאה כיום, לצורכי הגשת הצעות (מקבילות) למכרזים. הנתבע 1 לא ידע להסביר כיצד מתיישבת גרסה זו עם העובדה שאחיו עודנו רשום כדירקטור בחברה (ת/1 ופרוטוקול, עמוד 53 שורות 13-16).

זאת ועוד. בחודש מאי 2017 הגישה הנתבעת 4 הודעה לבית המשפט (בקשה מספר 14- מוצג ת/14), בה הודיעה, כי אינה מכירה את בא כוחה, עו"ד האני עובייד והוא אינו מייצג אותה בתיק דנן. עו"ד שחאדה אף הוא אינו מייצג אותה בתיק למרות שהוא שמטפל בתיק ועו"ד עובייד רק חותם על ניירת ולא מכיר את התיק בכלל.

בהסבר הנתבעת 4 להודעתה הנ"ל (ראו, פרוטוקול, עמוד 73, שורה 6), מציגה הנתבעת 4 גרסה חדשה שלא בא זכרה בתצהיר עדות ראשית מטעמה. לטענת הנתבעת 4 היא לא אמרה אמת כאשר הודיעה לבית המשפט, כי אינה מכירה את בא כוחה דאז, עו"ד עובייד, וכי הוא אינו מייצג אותה. הנתבעת 4 לא ידעה להסביר מדוע לא הבהירה את הדברים במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמה או בכל שלב שלאחר מסירת הודעתה ת/14 (5/2017). למרות שבשני המועדים כבר לא הייתה בעלים ומנהלת של החברה הנתבעת 3, הרי שעובדה זו לא אוזכרה בכל תצהיר מטעמה, והתבררה רק במסגרת חקירתה הנגדית. הנתבעת 4 התבקשה להסביר גם סתירה זו, אך לא נתנה כל מענה של ממש מלבד התחמקויות וגלגול האחריות על עורך הדין מטעמה (פרוטוקול, עמודים 75-76).

בעדות הנתבעת 4 התגלו סתירות רבות. הנתבעת 4 טענה, כי עזבה את עבודתה אצל הנתבעת 2 בסוף 2011 (פרוטוקול, עמוד 81, שורות 30-32). בפועל, התברר שהנתבעת 4 המשיכה לעבוד גם בחודשים הראשונים של שנת 2012. בהקשר זה, הוצגו לה תעודות משלוח בחברה הנתבעת 2 עליהם מופיעה חתימתה "מהא". הנתבעת 4 הכחישה, כי מדובר בחתימתה, אך אישרה, כי הייתה מקבלת משלוחי ציוד כאשר עבדה אצל הנתבעת 2.

בנוסף לכך, הנתבעת 4 מסרה תיאור שונה באשר לתפקידה בנתבעת 2. בעוד בתצהיר צוין, כי שימשה בתפקיד מזכירה, בעדותה ציינה כי היא הייתה "מנהלת משרד ומנהלת פרויקטים (עמוד 77 שורה 28). כאשר התבקשה להתייחס להבדל בגרסאותיה, הטילה את האשמה לניסוח על עורך הדין שאימתה את חתימתה על התצהיר (עמוד 78, שורות 3-5). לכך, יש השלכה ישירה לעניין מידת הניסיון המקצועי שנטען כי צברה משך השנים באופן שהביאה לפתוח חברה עצמאית בבעלותה ובניהולה הבלעדי בתחום שיווק והתקנת מערכות גילוי וכיבוי אש. זאת להדגיש, כי על אף שנטען כי הנתבעת 4 צברה ניסיון והתמקצעות בתחום זה, מעדותה עולה, כי לא חזרה לעסוק בתחום לאחר מכירת מניות הנתבעת 3 לידי הנתבע 1 והיא פנתה לתעסוקה באפיק אחר לגמרי.

הנתבעים 1-2 נמנעו מלהעיד עדים שאת עדויותיהם ביקשו מלכתחילה. מוסלימוב מהמן, אשר תצהירו הוגש במסגרת תצהירי הנתבעים 1-2. דראושה ג'מאל, גזבר מ"מ אכסאל, ואחמד איבראהים, מנהל חשבונות במ"מ אכסאל, אשר התבקשו להעיד ללא הגשת תצהיר עדות ראשית. כמו כן, במהלך שמיעת הראיות התברר, כי הנתבעים נמנעים מלגלות מסמכים המוחזקים בידיהם, כגון הסכם מכר מניות הנתבעת 3, מהנתבעת 4 לנתבע 1, והסכם העסקת הנתבע 1 בנתבעת 3.

בנוסף לאמור לעיל, התנהלותו של הנתבע 1 במסגרת המשא ומתן שהתנהל במהלך שנת 2012 מול התובעת, מלמד על ניהול משא ומתן שלא בתום לב, כאשר במקביל למשא ומתן, הנתבע 1 כבר "כביכול" הועסק על ידי הנתבעת 4 כשכיר בנתבעת 3. הנתבע 1 לא הציג כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד, כי פעל להביא לידיעת התובעת כי הוא כבר מועסק כשכיר בחברה אחרת.

כאמור, בחינת ההתכתבות שצורפה נספח ו' לתצהיר מר אשר יוסף, כמו גם עדותו של מר אשר, מראה התנהלות סבלנית של התובעת כלפי הנתבעת 2. העסקה האחרונה והגדולה ביותר שביצע הנתבע 1 הינה מדצמבר 2011. ההזמנה סופקה בינואר ובפברואר 2012, כשנגדה נתן הנתבע 1 סדרה של 9 שיקים עוקבים החל מינואר 2012. בפועל, מיד לאחר אספקת מלוא הסחורה, נתן הנתבע 1 הוראת ביטול לשיקים שנותרו, והותיר את התובעת עם חוב (סעיפים 12-17 לתצהיר אשר ועמוד 41-43). בשלב זה, פנה הנתבע ליוסף אשר וביקש ממנו להתאזר בסבלנות בגבייה, נוכח קושי תזרימי שהוא נקלע אליו. התובעת המתינה בסבלנות עד שבאוקטובר 2012 הודיעה לנתבע, כי הגיעה העת להסדיר את חובותיו או לפחות להציע הצעה הולמת כיצד בדעתו להסדיר את החוב (מכתב מיום 18.10.12).

בשלב זה התנהלה תכתובת בין הצדדים במסגרתה עלו הצעות להסדרת החוב על ידי הנתבע 1. הנתבע 1 אישר, כי לא הייתה לו יכולת לעמוד בהצעה שהעלה וכי ההצעה הועלתה ללא כל כיסוי (עמוד 65). כן הודה, כי ההתנהלות מול התובעת היתה חודשים לפני שהוגשו השיקים לבנק (עמוד 62, שורות 6-9). לעניין זה השלכה ישירה לעניין תום ליבו של הנתבע 1 בניהול המשא ומתן מול התובעת ובנוגע לכוונותיו האמיתיות להסדיר את החוב כלפי התובעת.

הנתבע 1 טען, כי הוא ממשיך במאמצים לגביית חובות צדדים שלישיים כלפי הנתבעת מספר 2. הוא אף צירף לתצהירו טבלת חובות. מנגד, לא עלה בידי הנתבע 1 להראות כל פעולות גבייה בהם נקט כנגד מי מהצדדים השלישיים שבטבלה שצורפה לתצהירו. בנוסף, הנתבע 1 לא נתן הסבר כלשהי בנוגע להמשך פעילות עסקית באותו תחום עיסוק באמצעות 2 חברות חדשות במקום לפעול באמצעות הנתבעת 2 ובכך להביא להגברת הכנסותיה, לחילוצה מהמשבר הכלכלי שנקלעה אליו ובסופו של דבר להסדרת חובה של הנתבעת 2 כלפי התובעת.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 2 לבין הנתבע מספר 1 ולייחס לנתבע 1 את חוב הנתבעת 2 כלפי התובעת. בהקשר זה אציין, כי מצאתי שאין ממש בטענת הנתבעים 1-2, לפיה התובעת הינה "נושה רצוני" ומשכך אין מקום להרמת מסך בנסיבות העניין.

מנגד, בשים לב שלא עלה בידי התובעת להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, זהות בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 3, בתקופה הרלוונטית, לא הוכחה זהות לקוחות בין החברות, לא הוכחה זהות בכתובות החברות, ולא הוכח שימוש באותו ציוד של התובעת, מצאתי כי אין לייחס לנתבעות 3-4 את חוב הנתבעת 2 כלפי התובעת.

לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי אין מקום להטלת אחריות על מי מהנתבעים מכוח הסעיפים השונים בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שפורטו על ידי התובעת.

כמו כן, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת 3. בסופו של דבר, הוגשו סיכום טענות מטעם הנתבעות 3-4 יחדיו. על כן, לא ניתן לטעון, כי הנתבעת 3 זנחה את התיק (אף, כי במועד הגשת הסיכומים הנתבעת 4 כבר לא שימשה כבעלים של הנתבעת 3).

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל חלקית.

התביעה כנגד הנתבעים 1-2 מתקבלת. משכך, אני מחייב את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה (620,969 ₪) בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות התובעת כולל שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 38,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעות 3-4 נדחית.

בשים לב למסקנות אליהם הגעתי לעניין עדותה של הנתבעת מספר 4, ולחשד שעולה מדוחות החקירה, מצאתי, כי אין מקום ליתן צו להוצאות. הנתבעות 3-4 יישאו בהוצאותיהן.

 

המזכירות תעביר העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים.

זכות ערעור כחוק

 

ניתנה היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

 

 

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ