פס"ד בתביעה להיקף עיזבון

תביעה להיקף עיזבון.

התבקש סעד הצהרתי המצהיר כי חשבון המנוחים-הורי התובעים, מהווה חלק ממסת נכסי עיזבונם.

הצדדים וטענותיהם:

1. התובעים הם שניים (2) מבין שבע (7) ילדי המנוחים ב.מ. ז"ל ת.ז. -------- וי.מ. ז"ל ת.ז. --------- והזוכים בכל עיזבון המנוחים על פי צווי קיום צוואה שניתנו אחר עיזבונם.

האב המנוח ב.מ. ז"ל הלך לעולמו ביום 27.12.2003 והאם המנוחה י.מ. הלכה לעולמה ביום 09.05.2010 (לעיל ולהלן: "המנוחים").

2.עבור תובע 2 מונה אפוטרופוס מאז 12.12.2010 מר א.מ., גם הוא בן המנוחים.

3.הנתבעת היא אלמנתו והיורשת הבלעדית של עיזבון המנוח ד.מ. ז"ל ת.ז. -------, שהלך לעולמו ביום ---------. גם הוא בן המנוחים, אחי התובעים.

4. בכתב התביעה נטען כי בשנת 1972 או סמוך לכך פתחו המנוחים חשבון בבנק "דיסקונט" סניף "בית הקרנות", חיפה שמספרו ------- (להלן: "חשבון הבנק"). עוד נטען כי בשנת 2000 לערך לאחר שהתדרדר מצבם הבריאותי של המנוחים והם נזקקו לעזרה בניהול ענייניהם, צורפו שניים מבין ילדי המנוחים, מר ד.מ. ז"ל ומר א.מ. (כיום האפוטרופוס עבור תובע 2) כבעלים נוספים בחשבון הבנק. נטען כי הצירוף נעשה מכוח דיני שליחות גרידא – מר ד.מ. ז"ל צורף בשל היותו האח הבכור וא.מ בשל היותו בקיא בניהול כספים. נטען גם כי בפועל לאחר הצירוף, רק א.מ. בלבד סייע בניהול הכספים עבור ההורים המנוחים ומר ד.מ. ז"ל לא ביצע כל פעולה בחשבון הבנק. התובעים טענו כי מאחר וצירוף העלים היה מכוח דיני השליחות בלבד, הם פנו ביום 02.05.2018 בבקשה לקבל את הכספים שבחשבון מכוח צווי קיום הצוואה בהיותם הזוכים במלוא העיזבון. נטען כי במענה לדרישה נמסר להם מהבנק כי יש צורך בהסכמת עִזבון המנוח ד.מ. ז"ל על-מנת לבצע החלוקה. עוד נטען כי א.מ. פנה לנתבעת אשר סירבה לתת הסכמתה ודרשה רבע מהזכויות בחשבון הבנק.

התובעים טענו כי הכספים בחשבון הופקדו רק על ידי המנוחים ולא נעשו פעולות משמעותיות על ידי ד.מ. ז"ל או א.מ., כי הצירוף נעשה מטעמי נוחות בלבד - ולא מתוך רצון להעניק מתנה. על כן, בית המשפט התבקש להורות כי מלוא הכספים המופקדים בחשבון שייכים לעיזבון המנוחים ולהורות לבנק על חלוקת הכספים לתובעים.

5. בכתב ההגנה נטען כי המנוחים העניקו ל.ד.מ. ז"ל ולא.מ. ז"ל מתנה, מחצית לכל בן – ובכללם ניירות ערך וחסכונות. נטען כי ברקע, צוואת המונחים שנערכה כשנתיים קודם לכן, אשר על פיה הזוכים במלוא עיזבונם הם התובעים. נטען כי המתנה מאזנת בין התובעים ובין ד.מ. ז"ל וא.מ.: התובעים זכאים לרשת את ההורים לאחר לכתם ואילו ד.מ. ז"ל וא.מ. מקבלים מתנה בעוד המנוחים בחיים. נטען כי מתן המתנה נועד למנוע הכללת חשבון הבנק בין נכסי עִזבון המנוחים. עוד נטען כי ממועד המתנה בשנת 2000 ועד מות המנוחים, לא ביצעו המנוחים פעולה כלשהי בחשבון הבנק וכל פעולה שבוצעה בחשבון בוצעה על-ידי א.מ. בלבד, כחשבון אשר שייך לו ולד.מ. ז"ל.