פלוני ואח' נ' ההסתדרות המדיצינית הדסה ואח'

א.      טענות הצדדים והמחלוקת

א.1.     לב המחלוקת

1. לפניי תביעת רשלנות רפואית שבבסיסה שתי טענות: הראשונה - טענת אי-מתן חיסון ליילוד, חיסון נגד וירוס המכונה - RSV; והשנייה, חילופית, אי-מתן "הנחייה לחסנו מייד עם שחרורו" של היילוד מבית החולים.
2. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי באי-מתן החיסון התרשלות. מאידך, כן מצאתי כי היעדרה של כל הנחייה מאת הצוות הרפואי, ולו במועד שחרורו של היילוד, שמצביעה על האפשרות לבקש מקופת החולים אישור חריג להתוויית החיסון מהווה התרשלות בענייננו.  
3. השאלה שנשאלת בבסיסה של תביעה זו היא: מה הוא היקף חובתו של הרופא במסירת מידע רפואי וטיפולי להורי יילוד שנולד עם תסמונת דאון, שקיבל משך מרבית הימים מ-31 הימים ששהה בבית החולים לאחר לידתו – רמות שונות של חמצן לסיוע נשימתי במטרה לשמור על רוויון חמצן (סטורציה)? ככל שיימצא כי החובה כוללת מסירת מידע על הסיכון שבהידבקות בווירוס RSV והחיסון שקיים כנגדו, נשאלות השאלות: האם נגרם נזק בגין אי-מסירת המידע שחובה היתה למוסרו? מה הנזק? ומהו הסעד שיש ליתן בענייננו?
4. כפי שיפורט להלן, בנסיבות ענייננו, אני רואה מחדל באי-מתן מידע (הנחייה כלשהי) בענין החיסון מאת צוות בית החולים, שהקשר הסיבתי שלו לכך שבסופו של יום היילוד לא קיבל חיסון הוא חלקי בלבד. בנסיבות כאלה, אני מוצא כי ראוי ליישם בענייננו את דוקטרינת "הפחתת סיכויי ההחלמה", ולזכות את התובעים בפיצוי בגין ראש נזק זה בלבד; בנסיבות, יש לכמת את הפיצוי על פי אומדן.

א.2.     החיסון נגד וירוס ה-RSV - שלא ניתן

5. בענייננו תביעה בטענת רשלנות רפואית של צוות בית החולים בו נולד היילוד, בגין אי-מתן חיסון או אי-מתן הנחייה להורים, התובעים 1 ו-2, לחיסון של היילוד, התובע 3 (להלן "התובע" או "היילוד"), בחיסון נגד RSV, שהוא וירוס נפוץ ומדבק לילדים; כל זאת – בטרם שחרורו מבית החולים.
6. הנתבעים להם מיוחסים שני המחדלים לעיל הם מפעילי ומנהלי בית חולים שבו נולד התובע ושבו טופל במשך 31 יום עד ששוחרר לביתו (להלן: "בית החולים").
7. "נגיף RESPIRATORY SYNCTIAL VIRUS (RSV) הוא גורם שכיח למחלות דרכי הנשימה בתינוקות. למעשה עד גיל שנתיים כל התינוקות נדבקים בנגיף זה, רובם בשנת החיים הראשונה ואף בחודשים הראשונים לחייהם. המחלה מתחילה בדרך כלל כנזלת וסימני זיהום בדרכי הנשימה העליונות למשך מספר ימים. בכשליש מהתינוקות ההדבקות בנגיף מלווה במחלה של מערכת הנשימה התחתונה שנקראת "ברונכיוליטיס". כאשר דרכי הנשימה התחתונות מעורבות בולט שיעול שעלול להיות מלווה בקוצר נשימה, אי שקט, צפצופים ריאתיים וקשיי האכלה. יתכן גם חום. הפסקת נשימה (אפניאה) יכולה להיות חלק ממהלך המחלה בייחוד בתינוקות מתחת לגיל חודשיים ובפגים, ובאחוז קטן הפסקת הנשימה תהיה הסימן הראשון למחלה. תינוקות שלוקים בברונכיוליטיס בצורה בצורה הקשה ונזקקים לאשפוז בבית חולים נמצאים בסיכון מוגבר לאסתמה בילדות" [עמ' 3 לחוות הדעת הרפואית שנתן המומחה מטעם הנתבעים].
8. החיסון המדובר הוא חיסון פסיבי פרופילקתי (מניעתי) נגד RSV. "אין בנמצא חיסון פעיל נגד הוירוס. פליויזומב (sinagis) הינה תרופה המכילה נוגדנים נגד הוירוס RSV ויש בידה למנוע או להוריד את התחלואה מדלקות ריאה כמו גם דלקות של דרכי האוויר הקטנות בתינוקות וילדים קטנים" [עמ' 4 לחוות הדעת הרפואית שנתן המומחה מטעם התובעים וצורפה לכתב התביעה].
9. כפי שיפורט להלן, מטבע הדברים, ילודים ותינוקות (בגיל פחות משנתיים) שאצלם מאפיינים נסיבתיים או בריאותיים מסוימים נמצאים בסיכון מוגבר יותר מכלל הילדים ללקות בסיבוכים של ברונכיוליטיס, הן בשלב המחלה החריפה והן כתוצאה ממנה (להלן נכנה אותם: "אוכלוסיית היילודים בסיכון").
10. מהראיות ומהעדויות בנדון, עולה שהנחיות משרד הבריאות בענין הזכאות לקבלת החיסון וההנחיות המקובלות בעולם (מארה"ב) מבוססות בעיקרן על תפיסה של עלות-תועלת, על רקע דרישות חלוקת המשאבים הציבוריים. כך שאף, שכאמור, מעשית, כל אוכלוסיית היילודים חשופה להדבקות בווירוס בשנתיים הראשונות לחייהם, גם לא כל "אוכלוסיית היילודים שבסיכון", כהגדרתה לעיל, זכאית אוטומטית לקבל את החיסון. מדובר בחיסון שעלותו גבוהה יחסית, ורק חלק מסוים, מוגדר ומצומצם, מתוך "אוכלוסיית היילודים שבסיכון" זכאי לקבלו; אותו חלק שעומד בקריטריונים מוגדרים, וזכאי אוטומטית לחיסון.
11. התובעים טוענים שהיילוד בענייננו, בנסיבות לידתו, בגין אבחונו כמי שנולד עם תסמונת דאון, ובשל מצבו הרפואי בעת שהותו בבית החולים, נכלל באותו חלק מסוים מתוך "אוכלוסיית היילודים בסיכון" שיש לחסנו – הן לפי הנחיות מערכת הבריאות בארץ והן לפי הנחיות הגוף המוביל בקביעת מדיניות החיסונים בעולם, שהוא האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים [APP, American Academy of Pediatrics)]).
12. הנתבעים מכחישים את טענת הרשלנות הרפואית בענייננו, בטענה כי התובע איננו נכלל באותו חלק מסוים מתוך "אוכלוסיית היילודים שבסיכון" שזכאי לקבלת החיסון. מכאן, לעמדתם, יש לדחות את התביעה נגדם - בכל הקשור לאי-מתן חיסון או לאי-מתן הנחייה להורים, התובעים 1 ו-2, לחיסון של פעוט, התובע, בחיסון נגד RSV.
13. במסגרת פרשת התביעה בענייננו, לבד מתצהיר ההורים (תצהיר אחד שבסיפא שלו חתמו שני ההורים), הוגשה מטעם התובעים חוות דעת רפואית שנתן פרופ' אורי אפרתי (להלן: "המומחה מטעם התובעים"). מטעם הנתבעים הוגש תצהיר שנתן פרופ' בני בר-עוז, מי שהיה במועדים הרלוונטיים מנהל מחלקת ילודים ופגים של המרכזים הרפואיים שמופעלים ומנוהלים על ידי הנתבעים (להלן: "הרופא המטפל"), בו הוא מצהיר, בין היתר, כי אין לו זיכרון אקטיבי מתקופת אשפוזו של התובע, וכי הוא מסתמך בעדותו על הרשומות הרפואיות; עוד הוגשה מטעם הנתבעים, חוות דעת שנתן פרופ' יעקב סיוון (להלן: "המומחה מטעם הנתבעים"). לשני המומחים מטעם הצדדים מומחיות בתחום רפואת ילדים ובתחום מחלות ריאה ילדים. עוד הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת לענין היקף הטיפול שנדרש ליילוד בגין תסמיני והשפעות מחלת הברונכיוליטיס בה חלה.
14. כל ההדגשה בקו תחתון בפסק דין זה הוספה על ידי - להדגשה, אלא אם נכתב אחרת.

ב.      הדין וההנחיות הרלוונטיות