דחיית טענת הבעל לשיתוף בדירת האישה

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ"ט בשבט תשע"ב (22.2.12), ומנישואין אלו נולדו שני ילדים: ת' (ת"ל 15.12.12) וש' (ת"ל 6.1.15). הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך ד' בתמוז תשע"ח (17.6.18).

נותרה להכרעה תביעת רכוש שכרכה האישה לתביעת הגירושין, כאשר בשלב מאוחר יותר אף הבעל תבע תביעת רכוש. התקיימו מספר דיונים בהם העלו הצדדים את טענותיהם באריכות רבה, וכן נחקרו בחקירה נגדית, ראה פרוטוקולים מהדיונים בתאריכים: י"ט בחשון תשע"ט (28.10.18), כ"ז באדר א' תשע"ט (4.3.19), כ' בסיון (23.6.19). מדובר בדיונים ארוכים ביותר, שהתפרסו על פני שעות רבות של דיונים. הצדדים הציגו מסמכים רבים (באת כוח האישה המציאה ספר עב כרס של מסמכים). יש לציין את עבודתה היסודית של באת כוח האישה, מבלי למעט בחשיבות עבודתו הקשה של בא כוח הבעל. כמו כן באי כוח הצדדים הגישו סיכומים.

הנכסים שבמחלוקת

יש מחלוקת בין הצדדים בקשר לשלשה נכסים הרשומים על שם האישה ולבעל טענות לבעלות חלקית עליהם. הנכסים הם:

1. דירה ברחוב [ל'] בעיר [ה'] (להלן: הדירה ברחוב [ל']), שנרכשה באמצעות כספים שהביאה האישה ממתנה שקיבלה מסבתה, וכן כספים שנתנו לה במתנה על ידי הוריה. דירה זו נרשמה על שם האישה בלבד. דירה זו נרכשה לפני הנישואין, אך היה זה יום אחד אחרי שהצדדים החליטו להינשא זה לזה (בשלהי חודש יוני 2011).

2. דירה ברחוב [ח'] בעיר [ה'] (להלן: הדירה ברחוב [ח']), שנרכשה בתאריך א' באלול תשע"ד (27.8.14). הדירה נרכשה מכספים שנתנו הורי האישה, שהועברו דרך חשבון הבנק של הצדדים. הדירה נרשמה על שם האישה ואחיה - א', בחלקים שווים. דירה זו משמשת להורי האישה בשהותם בארץ, ואינה מושכרת כלל וכלל. הצדדים מעולם לא התגוררו בדירה, והבעל לא ידע למסור כל פרט רלוונטי בעניינה הקושר אותו בדרך כלשהי לדירה.

3. תכולת כספת - בבנק לאומי סניף [כ'], שעלותה בסך 900 ש"ח שולמה מחשבון הצדדים, אך לדברי האישה, הוריה, שהם אזרחי חו"ל ואינם בעלי חשבון בנק בארץ, החזירו לה את הסכום הנ"ל. הכספת שימשה לכספים שהשאירו הורי האישה בארץ (מט"ח ואג"ח), וכן מדי פעם לשמירה על תכשיטים שנתנו לאישה הוריה או סבתה. הכספת כבר אינה בשימוש האישה והוריה, וכיום אינה נשכרת על ידם.

בכתב התביעה ציין הבעל גם לשטח אדמה בשכונת [צ'], ולנכסים רבים בחו"ל. הבעל לא מסר כל פרט בעניין נכסים אלו, והם אף לא עלו בדיונים שהתקיימו בבית הדין. משכך אין אפילו מקום לדון בהם.

טענות הבעל

לטענת הבעל יש לו חלק בדירה ברחוב [ל'] שנרכשה במועד סמוך ביותר להחלטת הצדדים להינשא. אמנם הדירה נרכשה מכספי מתנה שנתנו הסבתא של האישה והורי האישה, ואין חולק שהדירה נרשמה על שמה בלבד, אולם לדבריו - הורי האישה והאישה אמרו לו שהדירה הינה מתנה של שניהם – הבעל והאישה (פרוטוקול הדיון 28.10.18 שורה 36-38). כמו כן טען הבעל שעשה שיפוצים בדירה (הוא ואביו) (יוער כבר כעת כי לא מדובר בשיפוצים יסודיים אלא בטיפולים פשוטים, שהבעל מכנה "שיפוצים", כמו צבע, הכנה למזגן, טפול בלוח החשמל, ראה שם שורה 40 ולהלן, אף לטענת הבעל, בפרט למה שהשיבה האישה). הכסף לרכישת הדירה הועבר דרך חשבון האישה, שבאותה תקופה היה על שמה בלבד.

טענה בדבר אמירה או הבטחה כי הדירה של שניהם, חוזרת על עצמה בעניין הדירה ברחוב [ח']. הוא ידע בדיעבד שהדירה נרשמה על שם האישה ואחיה א'. (ראה שם בפרוטוקול, שורה 66 ולהלן). בחקירה הנגדית טען הבעל כי אמה של האישה התיעצה עם אביו בקשר לעיצוב הדירה. הבעל לא ידע למסור פרטים מתי נרכשה הדירה (ראה שם בפרוטוקול שורה 547-554). בעניין העברת הכסף דרך החשבון המשותף, כאשר הורי האישה (תושבי חו"ל, שלא היו בעלי חשבון בנק בארץ) העבירו את הכסף לחשבון האישה ומשם שולם למוכר, מודה הבעל כי הכסף היה בחשבון מספר ימים בלבד (שם שורה 556), כאשר הכסף הועבר משוויץ לבלגיה, ומשם לחשבונם. כאמור, הדירה ברחוב [ח'] אינה מושכרת, והיא משמשת אך ורק למגורים להורי האישה בשהותם בארץ, ואף הארנונה משולמת על ידי אח האישה, והיא רשומה על שמו.

בעניין הכספת. יש כספת בסניף [כ'] בנק לאומי, שדמי השכירות שלה שולמו מהחשבון המשותף. לדבריו, מעולם לא התקרב לכספת, והאישה מנעה ממנו כל גישה לכספת. לדבריו, התכשיטים של האישה, שהיו בכספת, ניתנו לה על ידי הוריה, ומעצם העובדה שהאישה לא ענדה אותם, יש ללמוד שתכשיטים אלה ניתנו להשקעה, וממילא הם גם שלו. כמו כן תכשיטים מסבתא ומאמה של האישה, שמעולם לא הלכה עם אותם תכשיטים, הינם לטענתו – תכשיטים להשקעה, ראה שם בפרוטוקול שורה 71-82.

בחקירה הנגדית, בתאריך ג' בניסן תשע"ט (8.4.19), הציג הבעל מסמך, כתוב בצרפתית וחתום על ידי הורי האישה, מתאריך ב' בטבת תשע"ט (5.12.13), ובו כותבים ההורים לשני ילדיהם, האישה ואחיה א':

"בעקבות רצונכם להשתחרר מאחריות הנאמן שלכם, החלטנו לסיים החל מהיום את אחריותכם בגין קרנות הנאמנות ("הקרנות") ולשחרר אתכם מכל חובתכם הקשורה לנאמנות. עוד החלטנו לתת לכם את הכספים בחלקים שווים. אנו מאמינים כי כל אחד מכם, לפי שקול דעתו הבלעדי, ישתמש בחלקו לטובת בני משפחתנו".

בא כוח הבעל רצה לטעון כי במסמך זה מוכח שההורים נתנו את הכספים במתנה גם לבעל. על אתר העיר בית הדין כי אין במסמך זה כל ראיה ואפילו לא "קלה כנוצה". מפורש במסמך שההורים נותנים את המתנה לשני ילדיהם. ואף הנאמר בסיפא: "אנו מאמינים כי כל אחד מכם, לפי שקול דעתו הבלעדי, ישתמש בחלקו לטובת בני משפחתנו", לא מביע כל רצון לתת לבעל איזה חלק ונחלה בכספים אלו. הם השאירו את העניין לשקול הבלעדי של כל אחד מילדיהם, ויכולים להשאירו לעצמו או להשתמש בכל דרך שיראה, כך שאין במסמך זה כל ראיה למתנה שניתנה לבעל!

[כך גם הנספחים ז-ח בסיכומי הבעל, שלא הוצגו במהלך הדיונים, ובכל מקרה אין בהם אפילו לא בדל של הוכחה, היוצרת זיקה של הבעל לכספים אלו, שמקורם מהורי האישה].

בעניין בקשת בא כוח הבעל לחקור את הורי האישה על אותו מסמך, בית הדין הבהיר שלא ייתן לחקור את הורי האישה על מסמך זה, שהרי כוונת המסמך ברורה ומפורשת, ואינו ניתן לפרשנות אחרת. כעקרון, בית הדין אינו מאפשר חקירה, אלא על "ראיות לכאורה" המוצגות לפניו, כדי לאפשר למציג הראיה להוכיח את נכונותה. כשאין לפנינו אף ראיה "לכאורית", אין מקום לחקירה בעניין ראיה זו. ראה עוד להלן בעניין.

טענות האישה

בעניין הדירה ברחוב [ל'] - בשנת 2006, עוד בטרם הכירה האישה את הבעל, קיבלה מסבתה, שמכרה בית ב[ב'], חצי מתמורת הבית בסך 267 אלף דולר. ביולי 2011, כשנרכשה הדירה ברחוב [ל'], השלימו הוריה את הסכום לרכישת הדירה – 1,200,000 ש"ח. הדירה עברה בטאבו על שם האישה בלבד (בשלהי ספטמבר 2011), וזאת עוד לפני נישואי הצדדים. (הצדדים נישאו מאוחר יותר, בפברואר 2012). (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.19 שורה 12 ולהלן). בסוף יולי 2012, כשהשוכרים עזבו את הדירה, עברו הצדדים להתגורר בדירה, לאחר שהאישה הייתה כבר בהיריון, ורצתה לחסוך בעלות השכירות (שם פרוטוקול שורה 76 ולהלן).