צד ג':
1. טיב מעליות בע"מ
ע"י עו"ד נדב קציר
פסק דין
הצדדים הגיעו, לאחר סיום פרשת התביעה, להסדר פשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין חלקי, לפיו הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:
התובעים 1-2 סך של 45,000 ש"ח בגין ירידת ערך, וסך נוסף של 25,000 ש"ח בגין עגמת נפש;
התובעת 3 - סך של 55,000 ש"ח בגין ירידת ערך, וסך נוסף של 25,000 ש"ח בגין עגמת נפש;
התובעים 4-5 - סך של 90,000 ש"ח בגין ירידת ערך, וסך נוסף של 25,000 ש"ח בגין עגמת נפש;
התובעים 6-7 - סך של 120,000 ש"ח בגין ירידת ערך, וסך נוסף של 25,000 ש"ח בגין עגמת נפש.
(להלן: "סכום הפשרה")
עוד הוסכם כי סכום הפשרה בעילת ירידת ערך ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד רכישת הדירות ועד למועד התשלום בפועל.
עוד הוסכם כי צד ג' ישלם סך של 120,000 ש"ח מתוך סכום הפשרה, והתשלום יבוצע במישרין לידי התובעים – וכך אני מורה. יודגש כי בהתאם להסכם הפשרה, צד ג' אינו מחוייב בתשלום סכום נוסף כלשהו.
עוד הוסכם להשאיר בידי בית המשפט את ההכרעה בשאלת פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה, וכאן אנו עומדים.
התובעים 1-5 טענו כי יש לפסוק להם את מלוא הוצאותיהם. עוד הציגו התובעים 1-5 הסכם שכ"ט אשר בו התחייבו לשלם לב"כ שכ"ט בסך של 22,500 ש"ח, בתוספת שיעור של 20% +מע"מ מכל סכום שייפסק לטובתם, וטענו כי יש לפסוק להם את מלוא ההתחייבות.
התובעים 6-7 טענו אף הם כי יש לפסוק להם את מלוא הוצאותיהם. עוד הציגו התובעים 6-7 הסכם שכ"ט אשר בו התחייבו לשלם לב"כ שיעור של 20% + מע"מ מכל סכום שייפסק לטובתם, וטענו כי יש לפסוק להם את מלוא ההתחייבות.
הנתבעת טענה כי המדובר בתביעות מנופחות, כאשר בחוות הדעת מטעם מומחה התובעים נקבעה ירידת ערך בסך כולל של 800,000 ש"ח ואילו בפועל מומחה בית המשפט מצא ירידת ערך בסך של 300,000 ש"ח, סכום הקרוב להערכת המומחה מטעם הנתבעת (193,000 ש"ח).
עוד נטען כי סכומי ראשי התביעה האחרים בתביעות התובעים היו מופרזים, ועל כן על התובעים לשפות את הנתבעת בגין הוצאותיה.
הכלל הרחב שהשתרש בפסיקה לעניין הוצאות המשפט הינו כי בעל דין שזכה בריבו זכאי לשיפוי מלא בגין הוצאותיו מיריבו. עם זאת לבית המשפט קיים שיקול דעת בעניין (תקנות 511-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר ואח' (30.6.2005).
בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד נקבע כי זה לא יפחת מהתעריף המינימלי המומלץ, זולת החליט בית המשפט לסטות מכך מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 512(א) לתקסד"א).
בענייננו, אין ספק שהתובעים עברו דרך חתחתים לא פשוטה. נזכיר כי המדובר בתביעה שעילתה במעלית שנבנתה בבניין שעבר תמ"א 38, כאשר התובעים רכשו את הדירות החדשות שנבנו, בקומות החמישית והששית. במפרט הדירות התחייבה הנתבעת לספק מעלית המתאימה לארבעה נוסעים ובפועל סופקה מעלית המתאימה לשני נוסעים. לאחר שהוגשה התביעה, בהתערבות בית המשפט, ובהתאם לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, הסתבר כי ניתן לבנות בפיר הקיים מעלית המתאימה ל – 3 נוסעים, והמעלית נבנתה תחת פיקוחו.
כאמור, פיתרון זה הושג רק לאחר הגשת התביעה, והמחדל בעניין זה רובץ לחלוטין לפיתחה של הנתבעת, אשר לא קיימה את הוראות מפרט דירות התובעים, וסיפקה להם מעלית קטנה מהמוסכם. אמנם, הנתבעת טענה כי עקב סעיף עליונות שקיים בהסכמי המכר, ביחס להסכם עם דיירי הדירות הישנות של הבניין, היא רשאית היתה לבנות מעלית קטנה יותר, ואין בכך הפרת חוזה מצידה. ואולם, כפי שהערתי בדיון, מטעמים שלא כאן המקום לפרטם, טענה זו נחזית להיות מוקשית. גם טענת הנתבעת לפיה ניתן היה לבנות בבניין מעלית ל - 4 נוסעים תוך הגדלת הפיר אינה טענה ריאלית, שכן פיתרון זה חייב את הקטנת שטח הדירות הגובלות בפיר.
לסיכום, התובעים קיבלו מעלית קטנה מהמוסכם. מעלית זו אינה נוחה ואינה מאפשרת, למשל, עלייה במשותף של משפחה בת 4 נפשות ואף יוצרת אי נוחות בסיטואציות שונות, כפי שתואר על ידי התובעים במהלך הדיון. על כן תביעתם נחזית להיות מוצדקת.
אמנם, סכום התביעות גבוה יותר מסכום הפשרה, ובמקרים רבים שיקול זה הינו שיקול להפחתת ההוצאות ושכר הטירחה, וחריגה מכללי הבסיס בעניין. נכון הוא כי התביעות הוגשו בעת שבבניין היתה מעלית לשני אנשים בלבד. נכון הוא כי אילו המצב היה נותר כמות שהוא - סכומי ירידת הערך היו גבוהים יותר ובמקרה זה, סכום ירידת הערך הכולל של הדירות היה מגיע, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, ל – 450,000 ש"ח.
מאידך, גם בהינתן זאת, מסכים אנוכי עם ב"כ הנתבעים כי סכומי התביעות, שאינם בראש ירידת הערך היו מופרזים, ועולים בהרבה על הנזק האמיתי שנגרם לתובעים. כך, תביעת התובעים 1-5 עמדה על סך של 1,075,000 ש"ח ואילו סכום תביעת התובעים 6-7 עמד על סך של 610,000 ש"ח. סכומי תביעה אלה רחוקים מלשקף את הנזק שנחזה עובר להגשת התביעות, והם גרמו לנתבעת להתגוננות יתר.
באשר לשכ"ט עו"ד - אין ספק כי בהתאם לנוהל נשיא בית המשפט העליון בעניין, יש מקום להביא בחשבון, בפסיקת שכ"ט עו"ד את שיעור שכר הטירחה המוסכם. זהו שיקול חשוב כמובן, אך לא מכריע.
אין חולק גם, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובענה נסתיימה בהסכם פשרה, חסכה זמן שיפוטי ואת זמנם של הצדדים וב"כ, ואין לדעת כיצד היתה מסתיימת אילו התנהלה עד תום.
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמבואר, אני קובע כדלקמן:
הוצאות המשפט
הנתבעת תישא ב – 75% מאגרות המשפט ששילמו התובעים, וכן במחצית שכ"ט המומחה מטעמם. כמו כן תישא הנתבעת במלוא חלקם של התובעים בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט לרבות שכר טירחתו בגין עדותו בבית המשפט, וכן במלוא חלקם של התובעים בהוצאות הקלטת הדיון. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל.
שכ"ט עו"ד
הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור של 17.5% מסכום הפשרה + מע"מ.
ניתן להגיש פסיקתות לחתימה.
ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
