תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לעובדת משרד החינוך עקב נפילתה לאחר היתקלותה במפגע במדרכה

תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן – התובעת), עקב פגיעתה בתאונה שארעה לה במסגרת עבודתה, ביום 7.6.2012 (להלן – התאונה או האירוע).

התובע 2 (להלן - המל"ל), שהכיר בפגיעת התובעת בתאונה כפגיעה בעבודה, הצטרף להליכים דנן, ותבע את הנתבעות 1 ו- 2, לשיפויו בגין מלוא הסכומים ששולמו על ידו לתובעת בעקבות התאונה.

בטרם אגש לסקירת טענות הצדדים, לדיון ולהכרעה בהן, אקדים ואציין, כי לאחר שמיעת הראיות, לאחר עיון בסיכומי הצדדים ונוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובעת ומכלל העדויות שמטעם הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד עיריית שפרעם (להלן – הערייה) וכנגד הראל - חברה לביטוח בע"מ (להלן – המבטחת), שביטחה את העירייה במועדים הרלבנטים לתאונה בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג', להתקבל. בד בבד, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן – המדינה) להידחות.

כבר אציין עוד, כי הוכח כי העירייה - שלא ייתכן כל חולק כי היא האחראית על תקינותם של הכבישים והדרכים בשטחה המוניציפלי - התרשלה במילוי חובותיה ותפקידה כאמור, כשבין היתר הוכח, ולפי מאזן ההסתברויות, כי העירייה לא דאגה לפינוי הגזם והפסולת משולי הדרך בה צעדה התובעת יחד עם תלמידיה, לא תחזקה את הדרך באופן סביר ולא סללה מדרכה בטוחה לשימוש הולכי רגל.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בקצרה

1. התובעת ילידת 1960, מורה לגיל הרך באחד מבתי הספר בשפרעם (להלן – בית הספר).

    

2. ביום 7.6.2012, ובמסגרת פעילות בית ספרית, ליוותה התובעת את תלמידי כיתתה (להלן – התלמידים) לביקור בית אצל אחת התלמידות בכיתה (להלן – ל.ש).

    

3. ביתה של ל.ש ממוקם על הכביש הראשי המוביל לבית הספר, במרחק הליכה ממנו (ראו: סעיף 2 למוצג ת/4), בערך 250 מטרים מבית הספר (מרחק של כחמישה או שישה בניינים) [עמ' 13 לפרוט', ש' 30-31, עדותו של מנהל בית הספר (להלן – המנהל)].