מ. נ' חברת דואר ישראל בע"מ

לפניי תביעה על סך 402,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב התרשלות של הנתבעת אשר אפשרה רישום של העברת בעלות על רכבה בלא ידיעתה ובלא הסכמתה.

רקע

1.התובעת, גב' ק. מ., הייתה הבעלים של רכב יוקרה מסוג B.M.W, שעלה לכביש בשנת 2016 ("הרכב"). ביום 20.7.2017 חתמה התובעת על זיכרון דברים למכירת הרכב לאדם בשם קמאל ("קמאל"). המשא ומתן עם קמאל נוהל באמצעות בעלה של התובעת, מר מ. מ. ("מ."). לפי זיכרון הדברים, נמכר הרכב תמורת סך של 450,000 ש"ח בתשלומים, כאשר קמאל מסר שיקים בגין מרבית הסכום. כמו כן, נכללה בזיכרון הדברים התחייבות של קמאל כדלקמן:

"מתאריך 20.7.2017 הקונה מתחייב על כל עבירה מתאריך זה או כל דבר שיקרה לרכב מבחינה פלילית או מבחינה תעבורתית יחול על הקונה משעה 20:00".

בנוסף, התחייב קמאל לעשות ביטוח על הרכב החל מיום 1.8.2017. עוד נרשם, כי "העברת הבעלות תתבצע לאחר שישולם כל הסכום למוכר". לטענת התובעת ומ., לא נמסרה לקמאל תעודת הזהות של התובעת או צילום שלה, והיא רק הוצגה בפניו על מנת לאשר כי התובעת היא הבעלים של הרכב.

2.קמאל שילם לתובעת סך של 48,000 ש"ח במזומן, והעביר לה שני שיקים, בהם נרשם שמו של מ. כמוטב: האחד, על סך 152,000 ש"ח שזמן פירעונו 15.8.2017, ואשר נמשך על ידי חברה בשם "בארסה כח אדם בע"מ"; והשני, על סך 250,000 ש"ח, אשר זמן פירעונו 30.8.2017, ואשר נמשך על ידי אדם בשם מקסים פרולוב.

3.במועד פירעון השיק הראשון הוא חולל. מ. פנה לקמאל שאמר לו כי גם השיק השני צפוי להיות מחולל, והעביר לו 15 שיקים חלופיים, על סך 26,800 ש"ח כל אחד, שנמשכו על ידי אישה בשם טיפאני. לטענת מ., הוא שוחח עם טיפאני שאישרה לו כי השיקים ניתנים על דעתה ואף חתמה על אישור לכך (נספח ו' לתצהיר מ.). מועד הפירעון של השיק הראשון היה 28.9.2017.

לטענת מ., בשלב זה הוא החל לחוש אי נוחות ופנה למכר העוסק בתחום המימון, אשר אמר לו כי השיקים של טיפאני מסתובבים בשוק, וייתכן כי נפל קרבן למרמה. ביום 6.9.2017 הוא פנה למשטרה והופנה לחוקר, אשר יעץ לו לא להגיש תלונה באותו שלב אלא לנסות למשוך את קמאל בלשונו על מנת שיזכה לראות ולו חלק מהכסף. אולם, בהגיע תאריך הפירעון של השיק הראשון שנתנה טיפאני הוא חולל מחמת העדר כיסוי מספיק. לפיכך, הגיש מ. ביום 2.10.2017 תלונה למשטרה על הונאה. עם זאת, לדבריו הוא נותר אופטימי מכיוון שידע כי הוא לא נתן לקמאל תעודת זהות של התובעת או ייפוי כוח להעברת הרכב, כך שהרכב היה אמור עדיין להיות רשום על שם התובעת.

אלא שבדיקה שנעשתה על ידי חוקר פרטי אליו פנה מ. העלתה, כי כבר ביום 23.7.2017 נרשמה הבעלות ברכב על שם טיפאני. כפי שעולה מטופס אישור רישום הבעלות (נספח י"ב לתצהיר מ.), ההעברה נעשתה על ידי ייפוי כוח, כאשר מיופה הכוח היה קמאל. מדו"ח החוקר הפרטי שנערך ביום 6.11.2017 (נספח ט' לתצהיר מ.) עולה, כי נכון למועד הבדיקה רשום הרכב על שם אדם בשם עאזם אמין. במסגרת ההליך התברר, כי לאחר שהרכב נרשם על שמה של טיפאני הוא עבר עוד חמש ידיים עד שנרשם, ביום 26.10.2017, על שם עאזם אמין (נספח י"א לתצהיר מ.).

לאור האמור, הגישה התובעת ביום 7.11.2017 את התביעה שלפנינו, נגד חברת דואר ישראל בע"מ, אשר בסניפה בוצע הרישום של העברת הבעלות הראשונה על שם טיפאני. אעיר, כי מכיוון שמי שהיו מעורבים על פי הנטען במעשה ההונאה אינם צד להליך וגרסתם לא נשמעה, צוין שמם הפרטי בלבד.

התביעה

4.הטענה העיקרית העולה בכתב התביעה היא כי הנתבעת ביצעה את רישום העברת הבעלות מהתובעת לטיפאני, מבלי שהתובעת נכחה פיזית במעמד הרישום ומבלי שהוצגו המסמכים הנדרשים על פי דין, לרבות ייפוי כוח מקורי ותעודת זהות של המוכר. בהקשר זה מציינת התובעת, כי פקיד הדואר היה אמור לסמן בגב טופס אישור רישום העברת הבעלות כי הוצגו בפניו המסמכים הנדרשים ובוצעו על ידו הבדיקות הנדרשות, אך הוא לא עשה כן.

5.לטענת התובעת, התנהלות זו עולה כדי רשלנות ועוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בהקשר זה טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה את תקנה 284(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ("תקנות התעבורה"), ואת הוראות נוהל מס' 5/2010 של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

לטענת התובעת, כתוצאה ממעשיה וממחדליה של הנתבעת נגרם לה נזק המתבטא בכך שאין באפשרותה להשיב את הרכב לידיה, ואין לה גם אפשרות לקבל את תמורתו. בהקשר זה מציינת התובעת, כי לקמאל תיקי הונאה רבים במשטרת ישראל. הנזק הנטען עומד על יתרת התמורה שלא שולמה בסך 402,000 ש"ח.

6.בכתב ההגנה דוחה הנתבעת את טענות התובעת. לטענתה, פקיד הדואר ביצע את המוטל עליו על פי הדין והנהלים המחייבים. הנתבעת מדגישה, כי אין זה מתפקידה לבצע בדיקה בדבר אותנטיות המסמכים המוצגים בפניה, ועובדיה אינם מומחים לאיתור זיופים. בנוסף טוענת הנתבעת, כי שינוי רישום הבעלות ברכב הוא בעל אופי דקלרטיבי בלבד, והעברת הבעלות נעשתה עם מסירת החזקה הפיזית ברכב, אותה ביצעה התובעת בעצמה לאחר שקיבלה המחאות של צדדים שלישיים שהתברר שלא היה להן כיסוי. לפיכך, כך לטענת הנתבעת, לא מתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. עוד טוענת הנתבעת לאי הקטנת נזק על ידי התובעת.

7.במסגרת ההליך הוגשו מטעם התובעת תצהירי עדות ראשית שלה ושל מ.. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חאלד חסונה, סוכן הדואר שלדבריו הוא זה שטיפל ברישום העברת הבעלות. לאחר שהעדים נחקרו הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

8.השאלה המרכזית העומדת להכרעה במסגרת ההליך היא האם התרשלה הנתבעת בעת ביצוע רישום העברת הבעלות ברכב על שם טיפאני. ככל שיימצא כי הנתבעת התרשלה, יתעוררו שאלות נוספות: האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזק; האם לא עמדה התובעת בנטל הקטנת הנזק המוטל עליה; והאם יש לייחס לתובעת אשם תורם.

נפנה אפוא לבחינתן של השאלות האמורות, ובראש ובראשונה לשאלה האם התרשלה הנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שאפשרה את רישום העברת הבעלות על הרכב בלא שהוצגו בפני הפקיד ייפוי כוח מקורי החתום על ידי התובעת ותעודת זהות של התובעת. מסקנה זו לומדת התובעת מכך שדבר הצגת המסמכים האמורים לא תועד. הנתבעת טוענת כי לא הייתה רשלנות בהתנהלותה, וכי היא אינה אחראית לזיהוי זיופים במסמכים המוצגים בפניה. לטענתה, גם אם מחמת טעות לא סימן הפקיד כי הוצגו המסמכים הנדרשים, אין בכך כדי להטיל ספק בעובדה שהדבר נעשה, שכן מדובר בבדיקה הנעשית תמיד על ידי פקיד הדואר.