גאליה נ' עמותת דיאלה בע"מ

לפנינו תביעה לתשלום פיצוי מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים" או "החוק") או מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") או פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע. הסוגיה העיקרית העומדת לפני בית הדין – האם ניתן להודיע לעובדת על פיטוריה בתקופת הלידה וההורות כהגדרתה בחוק עבודת נשים או בתקופה המוגנת לפיטורין לפי חוק עבודת נשים – משמועד סיום יחסי העבודה, נקבע לאחר התקופה האסורה לפי הדין.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

1. התובעת מרפאה בעיסוק במקצועה.
2. הנתבעת עמותה המפעילה בתי ספר לחינוך מיוחד בכל הארץ.
3. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמורה בתחום הפרה רפואי, בבית ספר אותו ניהלה בכפר מג'ד אלכרום, מיום 1.9.15 ועד ליום 31.8.17. התובעת עבדה יומיים בשבוע ראשון ורביעי או ראשון וחמישי.
4. מיום 7.12.16 ועד הלידה, התובעת נעדרה מעבודתה והציגה אישור מחלה מיום 12.12.16 לגבי תקופה זו.
5. ביום 29.12.16 ילדה התובעת בנה ויצאה לחופשת לידה. 
6. לאחר תום חופשת הלידה ב-7.4.16, חזרה התובעת לעבודתה. מיום 8.4.16 ועד 14.4.16 הנתבעת שילמה לתובעת משכורת בתקופת חופשת האביב והחל מיום 14.4.17 חזרה התובעת לעבודה רגילה כעובדת הוראה.
7. ביום 18.5.17 הוציאה הנתבעת זימונים לשימוע לתובעת ולמורים נוספים בתקופת ניסיון.
8. ביום 24.5.17 התקיימה שיחת שימוע בין מנהל בית הספר סאלח אלחאג' לבין התובעת.
9. ביום 25.5.17, נמסר לתובעת, ידנית, מכתב פיטורים בו נקבע כי ביום 31.8.17 יסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.
10. בין הצדדים היו חילופי תכתובות לעניין סיום העסקת התובעת, אך הם לא הגיעו לכדי הבנה.
11. ביום 1.3.18, פתחה התובעת בהליך דנן.

הליך התביעה

12. התובעת הגישה תצהירה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר ניסים כליפא – יועץ ארגוני בנתבעת וכן תצהירו של מר סאלח אלחאג' – מנהל בית הספר בו עבדה התובעת. ביום 17.4.19 התקיים דיון הוכחות (להלן: "דיון הוכחות" ובהתאמה "פרוטוקול ההוכחות"). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

עיקר טענות התובעת –

13. חופשת הלידה וההורות ואיסור הפיטורים - התובעת טוענת כי תקופת חופשת הלידה החלה ביום 29.12.17 – עם לידת בנה. טרם לכן הייתה בחופשה מחלה (מיום 7.12.16) שאינה נספרת כחלק מחופשת הלידה, דבר המוכח לטענתה ע"י תלוש שכר לחודש 12/16 בו שולמו לה 6 ימי מחלה. סעיף 9(ג)(1) וכן 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים אוסרים על מתן הודעת פיטורים בתקופה של 60 יום מתום תקופת הלידה וההורות שנמשכה 26 שבועות – עד לחודש יולי 2017. רק בתום 60 יום ממועד זה, באמצע ספטמבר 2017, היה ניתן למסור לתובעת הודעת פיטורים. לעניין טענה זו הסתמכה התובעת על ע"ע 42097-12-11 חורי – רותם אמפרט נגב בע"מ (22.6.16) (להלן: "הלכת ח'ורי"). עוד טענה כי למרות שמכתב הפיטורים נמסר לה בחודש מאי, עד חודש אוגוסט הייתה סבורה כי לא פוטרה בפועל וברגע בו הודיעו לה רשמית כי אינה משובצת כמורה, התריעה כנגד מעשה אסור זה.
14. התקנון - עוד חולקת התובעת כי על הצדדים חלות הוראות תקנון שירות עובדי הוראה המגביל את מועד הפיטורים טרם סיום שנה"ל (להלן: "התקנון") כעמדת הנתבעת, וטוענת כי הנתבעת מעסיק פרטי לכל דבר ועניין. מכל מקום, גם אם התקנון חל בעניינה, כך טוענת התובעת, הרי חוק עבודת נשים גובר על הוראותיו ו/או על כל נוהל ו/או הוראה ממשרד החינוך. בסיכומי התשובה מטעם התובעת, בתשובה לטענת הנתבעת להרחבת חזית, טענה התובעת כי כבר בחקירה הנגדית מטעמה העלתה את הנושא וכי הנתבעת לא התנגדה בזמן אמת ולא התריעה כי מדובר בהרחבת חזית, דבר המוכחש על ידה בין כה וכה.