אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ו' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

ו' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 31/10/2019 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום נצרת
24690-07-10
07/10/2019
בפני סגן הנשיא:
יוסף סוהיל

- נגד -
תובע:
א' ו'
עו"ד ע. בדארנה ואח'
נתבעת:
הראל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד עמוס ניר ואח'
פסק דין
 

 

פתח דבר

  1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 06/10/1954, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 17/11/2009 (להלן: "התאונה"), כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

     

  2. הנתבעת כופרת בנסיבות התאונה ובעצם התרחשותה, אף שאין חולק כי הרכב בו נהג התובע ושהיה מעורב בתאונה הנטענת, היה מבוטח ע"י הנתבעת בביטוח חובה עפ"י פקודת ביטוח רכב מנועי.

     

    הראיות

  3. מטעם התובע העידו: התובע בעצמו (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/15); פאטמה ואכד, אשתו של התובע, שהעידה לגבי מצבו הרפואי של התובע, מגבלותיו ועזרת צד ג' (תצהיר עדותה הראשית סומן ת/14); עלי סולימאן, רואה חשבון, שהעיד ללא תצהיר לגבי הכנסות התובע.

     

  4. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים, אם-כי, הנתבעת הגישה סרטון מעקב של חוקר פרטי מטעמה (סומן נ/1), ואשר הוגש ללא התנגדות וללא חקירת החוקר אודותיו (ראו: עמ' 45 ש' 13-30). כן, הוגש מטעם הנתבעת פירוט תשלומי המל"ל לתובע בגין התואנה (סומן נ/2), וחוות דעת אקטוארית לעניין ניכויי רעיוני נטען (סומנה נ/3).

     

    דיון והכרעה בשאלת נסיבות התאונה

  5. כך נטען בכתב התביעה, באשר לנסיבות התאונה:

    "ביום 17.11.09 או בסמוך לכך, עת נהג התובע ברכב ותוך כדי כך הרכב התנגש בחוזקה בקיר, וכתוצאה מכך נחבל התובע בגופו" (סעיף 5 לכתב התביעה).

     

  6. לטענת הנתבעת, בהינתן כי מדובר בתאונה עצמית, כביכול, התובע לא טרח להביא כל ראיה להתרחשותה, ולא הציג תיעוד כלשהו בדבר נזק רכוש שנגרם לרכבו, כאשר בנקל היה יכול לעשות את זה. מה גם, התובע נמנע מהזמנת עדי ראייה לקרות התאונה ונסיבותיה, וחמור מזאת, נמנע מלהזמין את וליד שאער, מי שלטענתו הגיע למקום התאונה והזמין עבורו אמבולנס (הנתבעת מפנה לעדות התובע עמ' 41 ש' 5 -11).

     

  7. אקדים ואומר, כי נסיבות התאונה, כנטען ע"י התובע, הוכחו בפניי. לא נעלם מעיני, כי עדות התובע באשר לנסיבות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין. עם זאת, עדות התובע הותירה עליי רושם חיובי ומהימן, וקיבלה סיוע במסמכים אובייקטיבים כפי שיפורט בהמשך. למיותר להזכיר את הפסיקה לפיה, בית המשפט רשאי להסתמך על עדות יחידה של בעל דין, אף שאין לה סיוע במידה ונתן אימון מלא בגרסתו (ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1) 733 (1992), ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא כז (1) 681 27.3.73 וכן ת.א (י-ם) 1114/85 מזרחי מיכה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תש"מ (2) 221 6.8.86).

    קל וחומר כאשר העדות היחידה, הזוכה לאימון מלא של בית-המשפט, נתמכת בסיוע שבחומר הראיות.

     

  8. בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על גרסתו באשר לנסיבות התאונה (סעיף 3 ל-ת/15). התרשמתי מאמינות ומהימנות עדות התובע, בחקירתו הנגדית, ככל שהיא נוגעת לאופן התרחשות התאונה ונסיבותיה. התובע תיאר בעדותו נסיבות קרות התאונה, כהאי לישנא:

    "ש:ספר לנו בבקשה איך קרתה התאונה?

    ת:הייתי באיזור תעשייה בשפרעם, חוזר לנצרת, נכנסתי בטעות לכביש צר וארוך מאוד. חשבתי שיש מוצא לכביש, הגעתי למפעל בטון שאין מוצא ממנו, חזרתי ברוורס כי אין שם לו רכב ושום אדם, חזרתי במהירות הכי שאפשר. התנגשתי בצד של הקיר של ה-20 ס"מ, הוא נכנס באוטו מאחור עד 20 ס"מ לעומק.

    ש:באיזה צד של האוטו הייתה הפגיעה?

    ת:צד שמאלי אחורי של האוטו, כל הגוף שלי חזר מהמכה בצורה חזקה אחורה וטילטול, ממש כל הגוף שלי הצוואר והכתף כי החזקתי את ההגה ביד ימין. מעוצמת ההתנגשות הורידו את האוטו מהכביש" (עמ' 40 ש' 21 עד 29).

     

  9. על נסיבות התאונה ניתן ללמוד גם מהתיעוד רפואי וממסמכים נוספים. בסמוך לאחר התאונה, הובהל התובע ע"י אמבולנס לבית חולים משפחה קדושה בנצרת. בדו"ח ההעברה באמבולנס, נרשם בסעיף ההערות: "בן 56 אחרי ת.ד. בזמן עבודה קיבל פגיעה בגב מתלונן על כאב גב..." (נספח ג' לת/15).

    בתעודת חדר מיון מיום 17/11/2009 צוין כי: "לדבריו היה מעורב בתאונת דרכים. רגישות בגב תחתון אין סימני חבלה חיצוניים..." (נספח ד' לת/15).

    מדובר בשני מסמכים ראשוניים והתיאור שבהם באשר לנסיבות התאונה תומך בגרסת התובע.

     

  10. באשר לטענת הנתבעת לפיה התובע לא טרח להציג ראיות לגבי הנזקים שנגרמו לרכב, ואף נמנע מהזמנת עדים, כגון וליד שאער, אומר כי אין בכך כדי להכשיל את גרסתו. על-פי עדות התובע, שלא הופרכה, וליד שאער לא היה עד לתאונה, אלא הוזעק על ידי התובע לאחר קרות התאונה. אם כן, וליד שאער לא נכח בעת התאונה ואין ביכולתו להעיד אם התובע נפגע מתאונת דרכים, או נסיבות אחרות. אמנם מדובר בראיה נסיבתית, שמן הראוי לו הובאה ע"י התובע, אך, כאמור, אין במחדל זה כדי לקעקע אמינות גרסתו.

    תהיתי מדוע התובע לא טרח להביא תמונות של נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו. התובע נשאל בחקירה הנגדית מה עלה בגורלו של הרכב ובאם תוקן על ידו לאחר התאונה, והשיב, כי הוא לא תיקן את הרכב משום שהמבטחת, היא אותה נתבעת כאן, לקחה את השרידים (עמ' 41 ש' 17-18), כפי שנהוג במקרה של נזק טוטאלי ברכב המבוטח בביטוח מקיף. אילו הדברים אינם נכונים מצופה היה מהנתבעת להביא ראיות כדי להזים טענה זו, מאחר ויש בה ראיה לנזקי הרכוש שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה, ותימוכין לגרסת התובע.

    ראוי לציין, כי עצם העובדה שהנתבעת לקחה שרידי הרכב, וככל הנראה פיצתה את התובע על נזקי הרכוש, יש בה משום הודאת בעל דין באירוע התאונתי. ועוד, בסיכומיה של הנתבעת לא מצאתי כל התייחסות, לא לחיוב ולא לשלילה, לטענת התובע, כי שרידי רכבו נלקחו על ידה, במסגרת הליך הפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב.

    כך או כך, בידי הנתבעת הייתה הראיה הטובה ביותר באשר לשאלת נזק הרכוש שנגרם לרכב המעורב בתאונה הנטענת.

     

  11. לאור המקובץ, באתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התאונה כנטען על ידו, במידה הדרושה במשפט אזרחי.

     

    הנזק

    הפגיעה, הטיפולים הרפואיים והנכות

  12. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בגב תחתון. מיד לאחר התאונה הובהל למוקד רפואי "אבן סינא" בנצרת (נספח ד' לת/15), ולאחר מכן לבית חולים משפחה קדושה בנצרת. בבדיקתו לא היו סימני חבלה. שוחרר לביתו עם המלצה לטיפול בנוגדי כאבים.

     

  13. ביום 21/11/2009, 4 ימים לאחר התאונה, עבר התובע בדיקת CT (נספח ה' לתצהיר התובע), אשר הדגימה שינויים ניווניים של מפרקים פצטלים עם הצרות סגיטלית מולדת של תעלת השדרה, ניוון של דיסקים L4-S1 עם בלטי דיסקים אנולרים דיפוסיים בכל המרווחים הבין-חולייתיים הגורמים להחמרה ניכרת של הסטנוזיס הספינלית המולדת בגובה L1-L5.

     

  14. ביום 26/04/2010 עבר התובע בדיקת MRI ע"ש מותני, (נספח ו' לתצהיר התובע), אשר הדגימה שינויים ניווניים ודיסקוגניים מפושטים עם הצרות תעלת השדרה, בגבהים L4-5, L2-3 וניוון דיסקים L1-2, L2-3, L5-S1. טופל בתרופות נגד כאבים וזריקות אפידורליות.

     

  15. במהלך המעקב הרפואי, בוצעה לתובע ביום 08/07/2010 בדיקת EMG (נספח ז' לתצהיר התובע) אשר הדגימה גל F מוארך של עצבי פרונאליס וטיביאליס, ממצא מתאים לפגיעה שורשית ב-L4-S1 משני הצדדים.

     

  16. ביום 25/06/2013 עבר התובע בדיקת מיפוי עצמות (נספח ז (1) לתצהיר התובע), אשר הדגימה שינויים ניווניים בגב בצורה בולטת L5-S1 וכן קרע חלקי במניסקוס מדיאלי בברך ימנית.

    ביום 18/12/2013 עבר התובע בבית חולים רמב"ם בחיפה ניתוח תפירת קרע בשרוול המסובב בכתף ימין, אשר התגלה בבדיקת ההדמיה מיום 12/05/2013, שם אושפז במשך 3 ימים, ושוחרר ביום 20/12/2013 להמשך מעקב רפואי (נספח ט"ז(2) לת/15).

     

  17. ביום 29/03/2014 בוצעה לתובע בדיקת EMG (נספח ט' לתצהיר התובע) אשר הדגימה פגיעה שורשית בגובה L4-S1 מימין.

    ביום 30/11/2014 חזר וביצע התובע בדיקת MRI אשר הדגימה בלט דיסק מרכזי C2-3, C3-4-5 עם לחץ על החוט, ובקע מרכזי C5-6 עם לחץ על השורש מימין ולחץ על החוט (נספח י' לת/15).

     

  18. ועוד, לטענת התובע לאחר התאונה הוא סבל מבעיות בתחום האורולוגי, דחיפוּת ותכיפוּת במתן שתן, והפרעות ביחסי אישות.

     

  19. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ולתובע אושרה תקופת אי-כושר מיום התאונה עד 16/02/2010 (תקופה של 3 חודשים). הוועדה הרפואית מטעם המל"ל קבעה כי לא נותרה אצלו נכות צמיתה. משכך, הגיש התובע ערר לוועדת הרפואית לעררים של המל"ל. בהחלטת וועדת העררים מיום 19/03/2017, ציינו הבודקים כי נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע אשר לא מאפשר בדיקה של ממש, ולכן החליטו לעכב את הבדיקה עד שהתובע יהיה מוכן לשיתוף פעולה מלא.

     

    הנכות האורתופדית/חוות דעת פרופ' וולפין

  20. תחילה נבדק התובע ע"י מומחה רפואי בתחום האורתופדי, פרופ' גרשון וולפין, אשר מונה בהסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט (ראו פרוטוקול הדיון מ-20/03/2013). המומחה קבע בחוות דעתו מיום 3/10/2011 (סומנה ב/4), כי נותרה אצל התובע נכות צמיתה בשיעור של 8% בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני. בחוות דעתו הדגיש המומחה, כי לתובע בעיה רפואית מולדת בעמוד השדרה של הגב.

    ביום 8/12/2016 הוזמן המומחה לחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע, ונוכח תשובותיו שעלו בחקירתו ולבקשת התובע הוריתי על ביצוע בדיקה חוזרת על ידו (עמ' 23 ש' 22 עד עמ' 24 ש' 2).

    ביום 18/04/2017 בדק פרופ' וולפין את התובע פעם נוספת, ובשים לב לבעיה הרפואית המולדת בעמוד השדרה, קבע בחוות דעתו מ-30/4/2017 (סומנה ב/7) כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 16%, תוך שהוא מטעים, כי מאז חוות דעתו הראשונה חלה החמרה במצב תנועות עמוד השדרה המותני וכיום יש הגבלה בינונית בטווח התנועות ללא חסר נוירולוגי אובייקטיבי.

     

  21. בנוסף, מונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, פרופ' בורנשטיין, אשר קבע בחוות דעתו מ-30/03/2014, כי לא נותרה אצל התובע נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי.

    בשלב מאוחר מונה לבקשת התובע, מומחה רפואי שלישי בתחום האורולוגי, פרופ' עמיצור פרקש, אשר קבע בחוות דעתו מיום 21/03/2016 (סומנה ב/1), כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב הפרעה אורולוגית של אי-נקיטת שתן [דליפת שתן-ס"י] בדרגה זו או אחרת.

     

  22. פרופ' וולפין, התייחס לתלונות התובע ולממצאים הקליניים, וסיכם את חוות דעתו הראשונה מיום 21/08/2011, כדלקמן:

    "...

    2. הממצאים בבדיקתו מורים על קיומה של הגבלה בדרגה קלה בטווח התנועות של עמ"ש המותני, לפנים ולצדדים, ללא גרעון ניאורולוגי מוטורי אובייקטיבי.

    3.ב-CT ו-MRI מודגמים הצרות מולדת של תעלת השדרה עם בלטי דיסק הגורמים להחמרת ההצרות בגבה L4-5, ובנוסף כבר ביום הארוע שינויים ניווניים בולטים. אין אבל שום קשר בין תסמונת זאת של הצרות מולדת בתעלת השדרה (SPINAL STENOSIS) והשינויים הניווניים הבולטים בעמוד השדרה לתאונה הנדונה.

    יש אבל לזכור שתסמונת מולדת זאת עם שינויים ניווניים כאלה יכולה לגרום לכשעצמה ללא חבלה לכאבי גב מותני והגבלת תנועות, אולם אין בתיק קופ"ח מ-1984 שהועמד לרשותי ולו רישום יחיד על כאבי גב טרם התאונה הנדונה.

    ולכן אין ספק שבגין הארוע הנדון חלה האצה משמעותית בהתפתחות כאבי גב והגבלת תנועות ויש לזקוף לכן לדעתי את החלק העיקרי ממצבו כיום, להערכתי ארבע חמישיות ע"ח התאונה הנדונה.

    4. לאור כל האמור לעל הנני בדעה שמצבו הרפואי של מר ו' א' תואם כיום, בגין הגבלות תנועות עמ"ש מותני, כנובעת מתאונה הנדונה מיום 17.11.09, לדרגת נכות צמיתה בשיעור 8%, לפי סעיף 37.(7).(א). לתקנות המל"ל".

     

  23. בדיון מ-08/12/2016 נחקר פרופ' וולפין על חוות דעתו הנ"ל, ע"י ב"כ התובע. המומחה העיד כי:

    "ש:לאור המסמכים שצורפו למכתב עם שאלת ההבהרה שלי ולפיו התובע נמצא בטיפולים רפואיים וקיבל הרבה טיפולים רפואיים אחרי חוות הדעת שלך ובכלל זה עבר 2-3 פעולות כירורגיות בכתף ובברך וכן הוצגו לך מסמכים לגבי מצב הגב, האם אתה לא רואה לנכון לבדוק אותו אחרי הרבה שנים?

    ת:דבר ראשון, במכתב ששלחת לי, לא כתוב שזה ברשות בית המשפט.

    שתיים, לענייננו, בתאונה הנדונה אין קשר לכתף ולברכיים, אז בוא לא נתייחס אליהם.

    שלוש, לגבי מצבו הרפואי, ייתכן שחלה החמרה כללית. הבעיה לא קשורה לתאונה בנושא כתפיים.

    לגבי הגב, שזה נשוא התאונה הנדונה, מאז חמש השנים האחרונות, לפי רצף המסמכים הרפואיים שעומדים בפני הוא נמצא במעקב שוטף הולך וגובר עקב התגברות כאבי הגב שקיימים אצלו, כולל בעיות אחרות שהתפתחו, כולל תלונות על אי שליטה במתן שתן. הוא היה במעקב אורולוגי. העניין הזה הוא לא בסמכותי כמה הנכות שמגיעה לו. כל מה שאני אומר זה אחרי שנבדק על ידי ב-2011.

    צריך לזכור שאצל התובע יש בעיה קשה בגב שלא קשורה לתאונה, היצרות ניכרת של תעלת עמוד השדרה עם שינויים ניווניים שאובחנו מיד לאחר התאונה הזאת, שזה כשלעצמו בסיס שאנחנו צריכים לקחת אותו בחשבון בשיקולים של הנזק שבא מהתאונה. לכן, אני חושב שיהיה זה מהצדק ומההגינות שנאפשר לו לעבור בדיקה חוזרת בנושא הגב בלבד..." (עמ' 21 ש' 24 עד עמ' 22 ש' 13) (ההדגשות שלי – ס"י).

     

  24. כאמור, נוכח עדות המומחה בחקירתו הנגדית, ולבקשת התובע הוחלט להפנות את התובע לביצוע בדיקה חוזרת אצל המומחה וולפין (עמ' 23 ש' 22 עד עמ' 24 ש' 2). וביום 18/04/2017 ערך פרופ' וולפין בדיקה חוזרת לתובע, במסגרתה מצא כי חלה החמרה במצבו הרפואי, והעמיד נכותו הצמיתה, כתוצאה מהתאונה, על שיעור 16% (במקום 8%), ו-4% ייחס למצב אורתופד שאינו קשור לתאונה. המומחה סיכם ממצאיו ומסקנותיו, בזו הלשון:

    "...

    3. בבדיקתו נמצאה הגבלה בינונית בטווח תנועות עמ"ש המותני ללא גרעון מוטורי אובייקטיבי. ב-CTו-MRI מודגמים הצרות מולדת של תעלת השדרה עם בלטי דיסק הגורמים להחמרת ההיצרות בגבה L4-5, L5-S1 ושינויים ניווניים בולטים אשר הודגמו ביום הארוע. אין שום קשר בין תסמונת ההצרות המולדת בתעלת השדרה (SPINAL STENOSIS) והשינויים הניווניים בעמוד השדרה לתאונה הנדונה.

    מאז חות הדעת הקודמת הקודמת יש החמרה במצב תנועות עמוד השדרה המותני וכיום יש הגבלה בדרגה בינונית בטווח התנועות ללא חוסר נאורולוגי אובייקטיבי.

    ...

    4.לאור כל אמור לעיל הנני בדעה שמצבו הרפואי של מר א' ו' תואם כיום, בגין הגבלות תנועות עמ"ש מותני, כנובעת מהתאונה הנדונה מיום 17.11.09, לנכות צמיתה בשיעור 16%, כחלק יחסי של סעיף 37. (7). (א). לתקנות המל"ל" [צ"ל סעיף 37(7)(ב)-ס"י]". (ההדגשות שלי-ס"י).

     

  25. התובע חָלַק על קביעת המומחה, הן באשר לשיוך חלק ממנה למצב רפואי קודם, שאינו קשור לתאונה, והן בשל אי-הענקת נכות כלשהיא בגין חבלות נטענות באברים אחרים בגופו. לעומתו, הנתבעת מבקשת לאמץ קביעות פרופ' וולפין, כמות שהן (ראו סעיפים 7, 8, 9, 10 ו-19 לסיכומי הנתבעת).

     

  26. ביום 27/03/2018 נחקר המומחה שוב בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע. המומחה העיד ביחס לעוצמת הפגיעה והחבלה שנגרמה לתובע:

    "ש:זה טילטול?

    ת:לא יודע אם זה טילטול, אם זה חבלה קלה זה לא טילטול ואם זו הייתה התנגשות חזקה אז זה יכול לסובב את הרכב ולגרום להתנגשות עם עוד רכבים. אני מניח שזו הייתה חבלה קלה מאוד כי אחרת היינו שומעים על פגיעה הרבה יותר קשה, היינו רואים זאת בפציעות נוספות וקשות שלא היו קיימות לפי תעודות המיון. גם בבדיקה עצמה לא היו סימני חבלה. כתוב בבדיקה של המיון שהתנועות היו שמורות, בצילומי רנטגן לא ראו שברים רק שינויים ניווניים בולטים. אם הייתה פגיעה רצינית כמו טילטול קשה או נזק קשה היו מאשפזים אותו בבית החולים.

    ש:ענית תשובה ארוכה לשאלה שלא נשאלת, לא שאלתי על חומרת הפגיעה אלא רציתי להוסיף שהרכב היה טוטאלוס לאחר התאונה. שאלתי האם הפגיעה שלו בין קלה ובין חמורה היא מסוג של פגיעת טילטול?

    ת:לדעתי אין פה שום טילטול. יש הרבה מאוד פגיעות של טוטאלוס של רכבים שהאדם יוצא ללא שריטה.

    ש:התובע נפגע בתאונה, נחבל בה. איזה פגיעה זו הייתה?

    ת:אין לו סימני חבלה בבדיקה רפואית, אין סימני נזק כלשהו על הגוף שלו, אין פציעות ודימומים, לא מופיע בבדיקות גם בקופת חולים. כל מה שהוא התלונן במיון זה על כאבי גב. זה כל מה שאני יכול להיגד שהוא נבדק במיון על כאבי גב. כדי שלא יגידו שאני התחמקתי מתשובה, אדגיש כי אם הייתה פגיעה קשה בגוף שלו דהיינו טילטול חזק, או שרכב היה מתהפך או שהוא היה נכנס ברכב נוסף, היו פציעות קשות יותר שהיו מחייבות אישפוז בבית חולים. בדוח חדר מיון היו כותבים שיש סימני חבלה על גופו כמו דימומים, פציעות ושריטות, מה שלא היה. בצילומי הרנטגן יכולנו לראות שברים של זיזי חוליות או גופי חוליות, או פריקות שתודה לאל לא היו.

    ש:לתובע יש בעיה מולדת בעמוד השידרה?

    ת:יש בעיה מולדת התפתחותית

    ש:מעברו של התובע כפי שציינת בחוות דעתך לא היו תלונות על כאבי גב, נכון?

    ת:לא

    ש:לכן ראית לייחס 80% מאותה מגבלה לתאונה?

    ת:נכון" (עמ' 33 ש' 27 עד עמ' 34 ש' 25) (ההדגשות שלי-ס"י).

     

  27. אינני מקבל טענת התובע שהמומחה שגה משייחס 80% בלבד מנכותו לתאונה, על אף העדר תלונות עובר לתאונה על בעיות רפואיות בגב. אדרבא, המומחה היטיב עם התובע משהופחת חלק קטן יחסית מנכותו בשל שינויים ניווניים שנובעים מפגם מולד. הרושם, כי המומחה דווקא נהג לקולא עם התובע, עולה מעדותו הוא ומהממצאים ההדמייתיים שבסמוך לאחר התאונה, אשר לפיהם התובע סבל משינויים ניווניים שבוודאי לא התפתחו תוך 4 ימים. גם המומחה התייחס למצב הקודם בגב כ-"בעיה קשה בגב שלא קשורה לתאונה", בעוד שהתאונה "הייתה חבלה קלה מאוד", שלא הייתה חבלה במנגנון "טלטול", ללא סימני חבלה חיצוניים, ושב והשיב: "יש בעיה מולדת התפתחותית".

     

  28. עינינו הרואות, מקביעותיו ומעדותו של פרופ' וולפין, עולה חד-משמעית כי התובע סבל מפגם מולד בעמוד השדרה. המומחה ביסס קביעותיו על המסמכים הרפואיים והצילומים שבוצעו לתובע, וכלשונו בחוות דעתו השנייה: "ב-CT ו-MRI מודגמים היצרות מולדת של תעלת השדרה עם בלטי דיסק הגורמים להחמרת ההצרות בגבה L4-5..." (ראו גם חוות דעתו הראשונה) (ההדגשות שלי - ס"י).

     

  29. המומחה בחן את מצבו הרפואי של התובע במסגרת הבדיקה החוזרת, תוך השוואה עם מצבו הרפואי בעת מתן חוות דעתו הראשונה ועל בסיס המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו במשך כל התקופה. המומחה גם נתן משקל לפגם המולד בעמוד השדרה וסִפֵּק הסברים מקצועיים ומשכנעים לשינויי בקביעותיו ומסקנותיו, ואף פירט את ההחמרה בתנועות עמוד השדרה המותני, דבר שחזק מהימנותו ואמינותו. חוות דעתו של המומחה, על אף התמורות שחלו בה, עומדת איתנה וללא עוררין.

     

  30. אין בידי לקבל טענות התובע לפיהן המומחה דן את התובע לחומרא משלא קבע לו נכות כלשהי בגין הפגיעות בצוואר, בכתף ימין ובברכיים. בחקירתו מיום 08/12/2016, העיד המומחה ברורות:

    "ש:האם נכון שלפני התאונה אין לתובע בתיק קופ"ח תלונות על בעיות בכתף?

    ת:הלכתי על התלונות של כאבי הגב. אני לא יודע מה יש לגבי הכתף, אבל אין שום קשר, הוא לא נפגע בתאונה בכתפיים או בברכיים. אין קשר בין פגיעה בגב למטה ובין פגיעה בכתפיים. היה קרע בשרוול המסובב של הכתף שאין לה שום קשר ולו הקלוש לתאונה הנדונה. אותו דבר לגבי הברכיים, שם נמצא בארתרוסקופיה שינויים ניווניים שאין להם קשר לתאונה.

    אבקש להעיר שייתכן שאבדוק ואמצא שוב את אותם ממצאים שמצאתי בחוות הדעת הקודמת, שכן יש בעיות קודמות קשות ללא כל קשר לתאונה" (עמ' 22 ש' 22 עד 28) (ההדגשות שלי-ס"י).

     

  31. המומחה חזר בחוות דעתו השנייה על אותן קביעות לגבי הצוואר, הכתף והברכיים, באומרו:

    "...

    2. בתאונה הנדונה לא נחבל בצואר, בברכיים ובכתפיים ואין קשר בין תלונותיו על כאבי צואר והניתוחים שעבר בברך ימין (ארטרוסקופיה ב-29.7.14) ותפירת קרע בשרוול המסובב בכתף ימין (בוצע בינואר 2014)" (ההדגשות שלי-ס"י).

     

    בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 26/09/2017 (ב/9), חזר המומחה והדגיש כי התובע לא נחבל בצוואר, בכתפיים, או בברכיים. משכך, בצדק לא בוצעה הערכת נכות לגבי אברים אלה.

     

  32. מסקנה זו מתחזקת גם נוכח תשובות המומחה בחקירתו ע"י ב"כ התובע:

    "ש:כל נושא הצוואר של התובע שללת את הקשר?

    ת:לא שייך

    ש:למה?

    ת:הוא לא נחבל בצוואר בתאונה

    ...

    ש:נכון שהתיק הרפואי של התובע אין תלונות על בעיות בצוואר לפני התאונה?

    ת:אין תלונות על בעיות בצוואר בזמן התאונה ולאחר התאונה. בתעודת המיון וקופת חולים עד למשך כמה חודשים לא היו תלונות על הצוואר.

    ש:לגבי הכתף?

    ת:אותו הדבר, נכון גם לגבי הברכיים. 

    ... 

    ש:לפי הגישה שלך אדם שהיה מעורב בתאונה ונקבעת נכות על פגיעה בגב, הצוואר והכתף ושאר איברי הגוף לא מעורבים בתאונה?

    ת:הפגיעה אצלו הייתה בגב התחתון ולא בצוואר, בכתפיים ולא בברכיים. זה על סמך מסמכים רפואיים כשהגיע לבית החולים שטיפל בו"

    (פרוטוקול מיום 27/03/2018 עמ' 36 ש' 7 עד 28) (ההדגשות שלי-ס"י).

     

     

  33. לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל קביעת פרופ' וולפין, וקובע כי נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 16%.

     

    הנכות האורולוגית/חוות דעת פרופ' פרקש

  34.  כאמור, פרופ' פרקש קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10%. אין בידי לקבל טענות התובע כי מצבו הרפואי אינו תואם שיעור הנכות שנקבעה לו ע"י המומחה, וכי בחקירתו הנגדית העיד המומחה שנכותו של התובע ללא קשר לתאונה הינה 50%. פרופ' פרקש התייחס בחוות דעתו לתלונות של התובע ולממצאים הקליניים, וסיכם כדלקמן:

    "דיון:

    אתייחס רק לתלונותיו האורולוגיות של מר ו'.

    באשר לאי נקיטת השתן עליה מתלונן מר ו' הרי שאין לי ספק כי התלונות מוגזמות ביותר לאור הממצאים האובייקטיביים הן בבדיקת האולטרא סאונד העדכנית והבדיקות האורודינמיות לאורך השנים מה עוד שבחוות הדעת האורטופדית ע"י מומחה בית המשפט מצויין כי אין לאיש הפרעה או אי שליטה על הסוגרים.

    יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהממצא של Detrusor Instability [התכווצות לא רצונית של שריר השלפוחית – ס"י] שאובחן בשתי בדיקות מ-2012 ו-2014 (וזאת למרות שהבדיקה מ 2016 תקינה) ואשר למעשה מתאימות להפרעה הנוירולוגית הנובעת מהיצרות תעלת השדרה.

    באשר להפרעה בזיקפה אין הוכחה חד משמעותית [הטעות במקור  ס"י] בבדיקות שעשה והיכולות להצביע על פגיעה אורגנית במנגנוני הזיקפה. מה עוד שמר ו' עצמו טען כי יכול לבצע חדירה וכן כי עם טיפול תרופתי מצבו משתפר.

     

    סיכום ומסקנות:

    ההפרעה האורולוגית של אי נקיטת שתן בדרגה זו או אחרת (ושל הפרעה בזקיפה במידה וקיימת) הינה תוצאה של פגיעה בעמ"ש.

    קביעת פרופ' וולפין המומחה האורטופד מטעם בית המשפט היא שאומנם הממצא הבסיסי הוא ההיצרות המולדת של תעלת השדרה אך להערכתו קיימת החמרה במצב שהינה תוצאה של התאונה. בהתייחס לקביעה זו של המומחה הרי שגם עלי להתייחס שככל הנראה יש קשר שהוא בין התאונה שעבר מר ו' לבין ההפרעה האורולוגית.

    לאור זאת אני קובע את נכותו האורולוגית של מר ו' ל 10% מותאם לסעיף 11(2)23 של תקנות הבטוח הלאומי" (ההדגשות שלי-ס"י).

     

  35. ביום 09/11/2016 הוזמן פרופ' פרקש להעיד ונחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע. וכך העיד:

    "ש:אם אנחנו מדברים על מצב שכפי שאנחנו רואים אותו בשתי הבדיקות משנת 2012 ו-2014, מה הנכות שאתה חושב שמתאימה לתובע.

    ת:הלוא גם כתבתי בחוות דעתי, אין לי שום ספק שהאיש הזה סובל. רמת הסבל זה סיפור אחר. לאיש הזה אבל יש מחלה בסיסית של עמוד שדרה שלא שייכת לתאונה, יש לו ספיינל סטינוזיס (היצרות של עמוד השדרה) שהיא מחלה קשה מאוד. אם הייתי יודע שזה הבעיה שלו הייתי אומר שמבחינה זו כך וכך מגיע לו. אבל היות ואני צריך לתת חוות דעת לגבי מה מידת התאונה בעסק הזה, אז אני לא יכול להיות רשלן ולהגיד שאין כל קשר. אני קורא את חוות הדעת של פרופ' וולפין המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי והוא כותב אם אני זוכר נכון שבמידה מסוימת התאונה החמירה את המצב של הספיינל סטינוזיס ולכן נתתי לאיש נכות אורולוגית אבל כל זה כתוב.

    ש:תתעלם מהגורמים מהקשר הסיבתי, אני רוצה לדעת מה הנכות בגין אותו מצב נוכח הבדיקות משנת 2012 ו-2014 בהתעלם מהתאונה.

    ת:הייתי מתאים את זה לסעיף 23(2)(4) בהתאמה דלקת קשה עם... שזה נותן 50% נכות. 

    ש:בגלל שאתה אומר שאתה מסתמך בקביעה שלך על פרופ' וולפין המומחה האורתופד. הוא אמר שיש לו היצרות בגב שזה לא קשור לתאונה זה מולד אבל עד לתאונה לא היה לו כלום, כל התופעות הופיעו לאחר התאונה או בגלל התאונה.

    ת:זה מה שהוא כותב ? אני לא חושב.

    ש:כן. כן. הוא מחלק את הנכות שהוא קובע בחלק קשור למצב קודם וחלק קשור לתאונה. אתה מקבל את החלוקה שקובע פרופ' וולפין.

    ת:אני מעיין בחוות הדעת ואני עונה שאני לא מומחה באורתופדיה. אתה הפלת אותי בפח, שאלת אותי לאור שתי הבדיקות האורודינמיות משנת 2012 ומשנת 2014 איזה אחוז נכות מבלי להתחשב במשהו אחר שזה הבדיקה האורודינמית משנת 2016.

    ש:וביחס לשנת 2016.

    ת:הייתי נותן לו את מה שנתתי בחוות דעתי שזה 10%.

    ש:אי אפשר לשלול החמרה, עליות וירידות. האם זה בין 50% ל-10%.

    ת:בדרך כלל בפגם בעמוד שדרה המצב הוא בדרך כלל, כמעט ללא יוצא מהכלל, הוא בהידרדרות. אין מצב שזה יותר טוב ופחות טוב. פה מופיע לי שיפור משמעותי בבדיקה האורודינמית משנת 2016 ביחס לבדיקות הקודמות. הבדיקה ב-2016 היתה לפי בקשתי"

    (עמ' 17 ש' 16 עד עמ' 18 ש' 11) (ההדגשות שלי-ס"י).

     

  36. הנה-אם-כן, מעדותו של המומחה עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי תשובתו לפיה הנכות המתאימה לתובע הינה בשיעור 50%, מתבססת על הבדיקות האורודינמיות משנת 2012 ו-2014 בלבד (ת/1 ו-ת/2). בהמשך עדותו המומחה נימק והבהיר, כי קביעותיו בדבר הנכות הצמיתה שנותרה לתובע, ניתנו גם בהתחשב בבדיקה האורודינמית האחרונה מיום 17/02/2016 (ת/3), אשר הדגימה מפורשות שיפור ניכר במצבו של התובע, אך גם בהתחשב במצב הרפואי הקודם בעמוד השדרה שהגדיר אותו כ"מחלה קשה מאוד".

    ב'סיכום והמלצות' כתב המומחה: "לסיכום, הבדיקה האורודינמית שבוצעה היום ללא פתלוגיה מיוחדת שיכולה להסביר התלונות שלו. לציין זמן התרוקנות מעט מאורך" (ההדגשות שלי -ס"י), והוא רואה בכך כהטבה משמעותית במצבו הרפואי (עמ' 18, ש' 28-27).

    בהתייחס לעברו הרפואי של התובע בתחום האורולוגי, המומחה הפנה למסמך רפואי של ד"ר באסל פאהום מ-13/07/1999 (10 שנים עובר לתאונה) (סומן ב/3), שם נרשם שהתובע התלונן על תכיפות במתן שתן, כולל נוקטוריה (הטלת שתן לילית).

    המומחה גם שלל הפרעות בתפקוד המיני של התובע. ראה, בין היתר, עדותו בחקירתו הנגדית (עמ' 19 ש' 2 עד 27). גם ממצאים אלה עמדו, מן הסתם, בבסיס קביעת המומחה כי הנכות כתוצאה מהתאונה עומדת על 10%.

     

    37.הסבריו וקביעותיו של המומחה מקובלים על בית-המשפט, ולא ראיתי מקום לסטות מהם. התובע לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק סטייה מקביעות המומחה. כלל הוא כי המומחה המתמנה על ידי בית-המשפט משמש זרועו הארוכה, ובית המשפט נותן בו אמונו ומאמץ את קביעותיו, למעט מקרים חריגים ונדירים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם (ראו: ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (28/11/2007).

    משכך, אני מקבל קביעת המומחה כי נכותו הרפואית האורולוגית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 10%. 

    38.נוכח האמור, הנני קובע, כי לתובע נותרה נכות רפואית משוקללת, כתוצאה מהתאונה, בשיעור 24.4%.

     

    נכות תפקודית

    39.הלכה פסוקה היא, שאחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן השתכרות או אובדן כושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראו: ע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589, (1978)). מאידך, כלל הוא שברגיל, נקבע שיעור הנכות התפקודית כדי גובה הנכות הרפואית.

     

    40.התובע, יליד 06/10/1954, בן 65 כיום, בן 55 בעת קרות התאונה, עבד עובר לתאונה כעצמאי בתיקון מכשירי טלוויזיה ומכירת חומרי ניקוי למוסכים. באשר לנכותו התפקודית, טוען התובע כי נוכח חומרת הפגיעה הרפואית, והנכויות הצמיתות שנותרו אצלו, נמנע ממנו לחזור לעיסוקו הקודם, או לעסוק בעבודה אחרת הכרוכה במאמץ פיזי, מאחר ומדובר בעבודות המצריכות שימוש מוגבר בשתי ידיו (סעיפים 23 עד 29 לסיכומי התובע). לטענתו, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 50% לפחות.

    מנגד, לטענת הנתבעת, לא חלה כל פגיעה בתפקודו ובכושר השתכרותו של התובע, והנכויות שנקבעו לו אין בהן לשלול ממנו את מלוא כושר השתכרותו. התובע לא עשה מאמץ לחזור לעבודתו, ו/או להשתלב בעבודה אחרת כלשהי. מה גם, הוכח כי התובע הולך ומתפקד ללא כל מגבלה, נוהג ברכבו ומתנייד באופן עצמאי כפי שעולה מסרטון המעקב (סומן נ/1).

     

    41.אין בידי לקבל טענת התובע בדבר מידת הפגיעה בכושר השתכרותו. התובע לא טרח להזמין עדים מרכזיים ורלוונטיים, כגון קבלנים ו/או מעסיקים אליהם פנה בבקשה לעבוד, ואשר יש להניח כי היה בעדותם כדי לתמוך בטענותיו בדבר ניסיונות השתלבותו חזרה במעגל העבודה. התובע אף לא נקב בשם מקום עבודה כשלהו בו ניסה להשתלב.

    כן, לאור מהות הנכויות שנקבעו לתובע, ושיעורן, יהא זה מופרז בעליל לקבוע כי כושר השתכרותו נפגע כליל, או אף כדי 50%, כטענתו.

    לא מן הנמנע, כי התובע, על אף גילו המבוגר, יכול היה להשתלב בעבודה אחרת התואמת את כישוריו, ונראה כי לא נעשה ניסיון אמיתי למציאת עבודה חלופית אחרת. הלכה למעשה, התובע לא עשה מאמצים לשוב למעגל העבודה.

     

    42.התובע נחקר באשר לטענותיו בדבר ההגבלה בהליכה:

    "ש:אתה כל הזמן כפוף וצולע?

    ת:לא תמיד. הרופא המטפל נותן לי זריקות מרץ.

    ש:ואז אתה הולך רגיל?

    ת:לא, אז אני יכול לסבול את הכאבים. אם כן לתקופה קצרה אני יכול ללכת רגיל. תלוי בטיב הטיפול ובזריקות. יש זריקות שהן כמו הכנה לניתוח בבית חולים" (עמ' 43 ש' 27 עד ש' 31) (ההדגשות שלי-ס"י).

     

    לאחר שב"כ הנתבעת הציג סרטון המעקב (נ/1) לתובע, בו צולם התובע הולך רגיל מרחקים ארוכים יחסית, ללא צליעה כלשהי ו/או הגבלה, ניסה התובע לספק תשובות מגמתיות, שאינן מניחות את הדעת, באשר למה שנצפה בסרטון המעקב:

    "אני לא מכחיש, לפעמים אני יכול ללכת בצורה רגילה. ניסיתי כל הזמן לחזור לשיגרה, בהתחלה הייתי הולך עם כיסא מתקפל ומתי שהיה לי קשה הייתי פותח אותו ומתיישב. בסרט הזה כשלא הייתי נזהר והולך כפי שרואים בסרטון, הרגליים היו נרדמות והייתי נופל ומקבל פצעים ונפיחות. יש לי שבר בחזה שנגרם לי כתוצאה מנפילה. יש סיכומים אצל הרופא המטפל על כל הנפילות ועל הגורם להם" (עמ' 45 ש' 18 עד 22) (ההדגשות שלי – ס"י).

     

    43.איני נוטה ליתן אמון בעדות התובע באשר לתפקודו היומיומי והתעסוקתו לאחר התאונה. זאת בשים לב, כי סרטון המעקב צולם ביום 4/7/2016, כאשר עדות התובע והצגת הסרטון היו בישיבת ההוכחות מיום 27/03/2018 (לאחר כשנתיים). מצאתי, כי התובע הפריז בתיאור מגבלותיו, וכי הוא מסוגל לעבוד, אם כי במגבלות מסוימות.

     

    44.בקביעת שיעור הנכות התפקודית הבאתי בכלל שיקוליי גם את גילו של התובע, שהינו אדם מבוגר, תחום עיסוקו עובר לתאונה, העובדה כי לתובע היצרות מולדת בעמוד השדרה, מצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה (כתף ימין, ברכיים וצוואר), ויכולתו הצפויה להשתלב בשוק העבודה, והגעתי למסקנה, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית, לעתיד, כדי גובה נכותו הרפואית המשוקללת, היינו בשיעור 25% (במעוגל).

     

    בסיס השכר לעבר ולעתיד

    45.התובע היה בן 55 במועד התאונה. עובר לתאונה עבד כעצמאי בתיקון מכשירי טלוויזיה ומכירת חומרי ניקוי למוסכים. לטענת התובע, עובר לתאונה, בשנת 2009, הספיק לעבוד 10.5 חודשים בטרם פגיעתו בתאונה, כאשר הכנסותיו הסתכמו בסך של 101,880 ₪ נטו (סעיף 33 לסיכומי התובע, סעיף 26 לתצהירו). לשיטתו, הכנסתו החודשית עמדה על כ-9,702 ₪ ובשערוך להיום, סך של 10,550 ₪.

    התובע צירף אישור רואה החשבון לגבי הכנסותיו עובר לתאונה (סומן ת/5), אליו צורפו שומות המס לשנים עובר לתאונה (סומנו ת/6, ת/7, ת/8, ת/9, ת/10, ת/11, ת/12, ת/13).

     

    46.מנגד, לטענת הנתבעת, יש לחשב בסיס השכר לעבר ולעתיד על-פי אישור המוסד לביטוח לאומי, לפיו הכנסתו הרבע שנתית של התובע עמדה על סך 19,665 ברוטו. קרי, הכנסתו החודשית ברוטו עמדה על סך 6,555 ₪, ולאחר ניכוי מס הכנסה עומדת על סכום 5,570 ₪ נטו.

    כך או כך, לטענת הנתבעת, עיון בשומות המס שצופרו ע"י התובע, עולה כי הכנסתו ממוצעת זהה להכנסתו אשר נקבעה על ידי המל"ל בעת תשלום דמי הפגיעה.

     

    47.התובע צירף שומות מס עצמיות, ולא סופיות, לתקופה משנת 2006 ועד לשנת קרות התאונה (2009), ולאחר התאונה לשנים 2010 ו-2011 (ת/6 עד ת/11).

    הלכה פסוקה היא, ברגיל בסיס השכר אשר ישמש לצורך חישוב הפסדי שכרו של התובע, הוא שכרו עובר לפגיעתו בתאונה. לפי נתוני המס לשנת 2008 (ת/7), הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע, לאחר ניכוי מס הכנסה, עומדת על סך 5,550 ₪, בעוד שהכנסתו החודשית הממוצעת לשנת 2009 (ת/8) (תקופה של כ-10.5 חודשים), לאחר ניכוי מס הכנסה, עומדת על סך 9,805 ₪.

    בהתחשב בכך שאין המדובר בשומות מס סופיות, אלא בנתונים המבוססים על הצהרת התובע, ומשלא ניתן הסבר מדוע לא הוגשו עד כה שומות מס סופיות, ראיתי להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השכר של התובע, לעבר ולעתיד, על סכום של 6,500 ₪.

    זאת אני עושה גם משום שבהשוואה בין נתוני המס לשנת 2009 לעומת שנת המס 2008, ראיתי שחלה עליה דרסטית, לא מוסברת, בממוצע ההכנסה החודשית בשיעור של כ-77%, והדבר אומר דרשני. עולה החשש, בהעדר הסבר מניח את הדעת, כי מדובר בהגדלת הכנסה פיקטיבית במטרה להגדיל תגמולי מל"ל ופיצויים צפויים.

     

    הפסד השתכרות לעבר ולעתיד

    48.באשר להפסדי השכר לעבר, עסקינן בראש נזק מיוחד, אותו יש להוכיח בדרך כלל בראיות של ממש (ראו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809 (1981)).

    התובע טען, כי מיום התאונה לא הצליח לחזור ולהשתלב בעבודה כלשהי. התובע עותר לפיצויי מלא מיום התאונה ואילך, ובסה"כ 1,157,530 ₪, לפי הכנסה ממוצעת בסך 10,550 ₪. בנוסף, טען התובע כי יש לחשב הפסד השתכרות לעתיד על-פי נכות תפקודית בשיעור 50% ושכר חודשי בסך 10,550 ₪, כך שלטענתו יש להעמיד הפיצוי בגין רכיב זה על 347,183 ₪.

     

    49.מנגד, לטענת הנתבעת, יש להעמיד את בסיס השכר של התובע בהתאם לנתוני המל"ל, היינו 5,570 ₪ לחודש, וכי יש לפצות את התובע על פי התקופה שאושרה ע"י המל"ל בלבד (תקופה של 3 חודשים) בסך של 16,710 ₪ ומעבר לאותה תקופה אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר, במיוחד משלא נקבעו לו נכויות זמניות ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל.

    באשר להפסד השתכרות לעתיד, טוענת הנתבעת כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה, משבחר לא להשתלב במעגל העבודה "מסיבותיו האישיות". הרי לא יעלה על הדעת כי בגין התאונה יישאר התובע מחוץ למעגל העבודה תקופה כה ארוכה, כנטען.

     

    הפסד שכר לעבר:

    50.לא די בעובדה שהתובע לא שב לעבודה כלשהי לאחר התאונה למשך התקופה הנטענת כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין הפסד שכר מלא לכל התקופה הנטענת (118 חודשים), אלא יש להוכיח שהייתה הצדקה רפואית לכך.

     

    לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, ובכלל זה התיעוד הרפואי שהוגש, על הטיפולים הרפואיים שהוענקו לתובע, ובהתחשב בנכות הרפואית שנקבעה, הגעתי לכלל מסקנה כי יהא זה ראוי לחלק את תקופת העבר לצורך חישוב הפסדי שכר כדלקמן:

     

    תקופה א': הפסד שכר מלא לתקופה של 4 מיום התאונה:

    6,500 ₪ × 4 חודשים = 26,000 ₪.

     

    תקופה ב': הפסד שכר חלקי בשיעור 40% לתקופה של 6 חודשים נוספים:

    6,500 ₪ × 40% × 6 חודשים = 15,600 ₪.

     

    תקופה ג': הפסד שכר חלקי בשיעור 25% ליתרת התקופה (108 חודשים):

    6,500 ₪ × 25% × 108 חודשים = 175,500 ₪.

    סה"כ -.217,100 .

    אעיר כי לא ראיתי לנכון להוסיף ריבית משום שיש בחישוב, כולל קביעת בסיס השכר, מידה רבה של אומדנה.

     

    הפסד שכר לעתיד:

    6,500 ₪ × 25% × מקדם היוון לשנתיים = 37,800 .

     

    ס"כ הפסדי שכר לעבר ולעתיד = -.254,900 .

     

    כאב וסבל

    51.התובע עותר לפיצוי בסך 36,729 ₪; הנתבעת מציעה פיצוי בסך 35,000 ₪.

    משמדובר במחלוקת חישובית זניחה, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 35,800 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

    52.לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות רפואיות רבות בגין טיפולים רפואיים להם נזקק, לרבות תרופות ואביזרים כגון חגורת גב וכד'. בנוסף, נזקק התובע לשירותי נסיעה מיוחדים. התובע טען כי לא נהג לשמור את כל הקבלות בגין ההוצאות, אך צירף קבלות חלקיות בסך של 22,954 ₪ (נספח כ"ד ל-ת/15). התובע עותר לפסוק לו בגין רכיב ההוצאות אלו סכום גלובלי, בהתחשב בנכות הצמיתה שנותרה אצלו והכאבים וההגבלות מהם סובל עד היום. כן, לטענתו יזדקק למעקב רפואי ולטיפולים הידרותרפיים ופיזיותרפיה. התובע עותר לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 80,000 ₪.

     

    53.מנגד, לטענת הנתבעת, אין לפסוק פיצוי כלשהו משהוצאות אלו מכוסות על ידי המל"ל ו/או קופת חולים, בהיות התאונה תאונת עבודה. התובע לא צירף ראיות המלמדות על כך שנגרם לו הפסד כלשהו. מה גם, התובע בחר שלא למצות זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי. משכך, אין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה.

     

    54.אכן, התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע הוצאותיו הרפואיות, הנטענות, לא כוסו ע"י קופת חולים, או ע"י המל"ל. התובע גם ויתר, משום מה, על זכותו לפנות למל"ל לשם קבלת כיסוי או החזר בגין ההוצאות הרפואיות שהוציא עקב התאונה. התובע העיד בחקירתו, כי:

    "ש:אתה צירפת לתצהירך קבלות על הוצאות רפואיות שהיו לך, אתה פנית למל"ל כדי לקבל החזר?

    ת:לא

    ש:למה לא?

    ת:שלחו חוקר, הייתי אצלם אצל חוקר והוא לא ביקש. אני לא מודע שאני צריך לבקש" (עמ' 42 ש' 29 עד עמ' 43 ש' 1).

     

    זאת ועוד, התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת, כי הוא נדרש בעבר ו/או יידרש בעתיד לטיפולים שאינם מכוסים בסל הבריאות או ע"י המל"ל.

    עם זאת, ומשאין חולק כי התובע נזקק לטיפולים ומעקבים רפואיים, יהא זה נכון לפסוק לו פיצוי על דרך האומדנה ולשם "שמירה על האיזון הראוי" (ראה, לדוגמא: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67, מ"י נ' דהאן, פ"ד כא(2) 128; ת.א. (תל-אביב-יפו) 394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא -מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).

     

    55.באשר להוצאות נסיעה, לא הוצגה על ידי התובע ולו בדל ראיה המעידה על הוצאות הנסיעות. מה גם, התובע בעדותו הודה, כי הוא נוהג ברכב, כפי שגם עולה מסרטון המעקב. אולם, משניתן להיווכח מהתיעוד הרפואי הרב והמעקב הרפואי הממושך, כי התובע אכן נשא בהוצאות נסיעה מוגברות, יש מקום לפסיקת פיצוי על דרך האומדנה.

    לאור האמור, הנני מעמיד את הפיצוי לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על סך 25,000 ₪. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 

    56.התובע עותר לפיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסכום של 859,946 ₪ (סעיף 43 לסיכומי התובע).

    מנגד, לטענת הנתבעת, אין בסיס לדרישות המופרזות של התובע בהתחשב בנכות וההגבלה הקלה שנותרו אצל התובע עקב התאונה. מה גם, חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעם בית המשפט מלמדות, כי מצבו של התובע לא מצריך עזרת הזולת, לא לעבר ולא בעתיד. בנוסף, התובע לא פנה למל"ל ו/או לקופת חולים לאישור קצבת סיעוד. שכן, במידה והתובע היה פונה למל"ל היה נבדק ע"י צוות מיוחד אשר מוסמך לקבוע את מצבו ואת צרכיו ולאשר לו תשלום בגין עזרה אישית. מכאן, לטענתה, אין לפסוק לתובע פיצויי כלשהו בגין רכיב זה.

    57.אכן, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא אשר תעיד על הוצאות בגין עזרת הזולת, ולא צורפו קבלות או אסמכתאות אחרות להוצאות שנגרמו לתובע. אולם כבר נפסק כי אין צורך לשמור כל קבלה, משברור שהנפגע נזקק לעזרת בני משפחתו, עומדת לו הזכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

    לעניין שיעורו של הפיצוי, ראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/1973)), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, ייפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/1985), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/1990)). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

     

    58.התובע העיד אשתו, פאטמה וואכד, באשר לעזרה לה נזקק עקב התאונה. פאטמה העידה בסעיפים 5 ו-6 לתצהיר עדותה הראשית, כי:

    "5.לאחר שחרורו מבית החולים, כאשר סבל א' מכאבי גב עזים ונבצר ממנו להתנייד בכוחות עצמו, הוא היה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל הפעולות השגרתיות בחיי היומיום וכל המשפחה התגייסה לעזרתו, ובכלל זה, מעבר ממקום לאחר, כניסה לשירותים ולמקלחת, הלבשה, הכנת אוכל והגשתו וכו'.

    אציין כי בכל בוקר אני מסייעת לא' ועוזרת לו, לקראת תחילת היום, אני עוזרת לו לקום מהמיטה, עושה לו פיזיוטרפיה לרגליים, עוזרת לו בכניסה למקלחת ולשירותים, הלבשה, בעיקר פלג גופו התחתון, וכן בהכנת ארוחת בוקר.

    במשך היום וגם בלילה אני עוזרת לא' בכל אשר ידרש במיוחד בכניסה לשירותים וכן בחיתול והתקנת חגורת גב, וכן מסייעת לו במעברים.

    6. בתקופה בסמוך לאחר התאונה, אני וילדיי כמעט לא עזבנו את בעלי, שהינו במחיצתו וסעדנו אותו לאורך כל שעות היממה, כן דאגנו ללוותו לכל הטיפולים הרפואיים שעבר ובשל כך, אני נאלצתי להיעדר מעבודתי לסירוגין ובשל כך נגרמו לי הפסדי שכר באותה תקופה".

     

    ועוד, בסעיף 8 לתצהירה העידה פאטמה, כי:

    "נוכח אותה החמרה במצבו, כיום בעלי נזקק לעזרה וסיוע אינטנסיביים בהיקף גדול יותר ובשל כך, הפסקתי לעבוד בחברת אריג שם עבדתי משרה מלאה לאחר שפיטרו אותי לאור העדרויותיי הרבות, והתחלתי לעבוד בחברת רנד במשרה חלקית שם אני עובדת באותו היקף משרה עד היום".

     

    59.אין בידי לקבל עדות פאטמה לפיה עקב התאונה נזקק התובע לעזרה שלה באופן אינטנסיבי עד כי נאלצה להיעדר מעבודתה. פאטמה העידה בעניין זה, בחקירתה הנגדית, כי:

    "ש:את יכולה להציג אישור מעסיק שנעדרת מהעבודה בגלל התאונה של בעלך?

    ת:איך אוכל להוציא אישור עכשיו מהתקופה בה נעדרתי, עברו הרבה שנים. הפסקתי לעבוד שם לפני 7 שנים.

    ש:את חתמת על התצהיר בשנת 2016 ותביעה הוגשה בשנת 2010. עשית ניסיון לגשת לחברת אריג' ולהוציא אישור שנעדרת מהעבודה עקב התאונה?

    ת:לא

    ש:אני רואה לפי טפסי 106 שצורפו כנספחי כ"ג שלמעשה, עד אפריל 2011 עבדת באריג' ובמאי 2011 עברת לעבוד איפה?

    ת:בחברת רנד, איפה שאני עובדת עד היום.

    ש:במה את עוסקת היום?

    ת:עובדת סוציאלית.

    ש:את יכול להציג בבקשה את מכתב הפיטורין מחברת אריג' שפיטרו אותך או עזבת, יש לך איזה מסמך, סיבת עזיבת העבודה?

    ת:עכשיו אין לי

    ש:אז היה לך?

    ת:בטח, צריך להיות" (עמ' 39 ש' 1 עד 16).

     

    הנה-אם-כן, פאטמה נמנעה מהבאת ראיות לתמוך בטענתה בדבר היעדרות מהעבודה בתקופה הרלבנטית, ואף לא הציגה מסמך שיש בו להעיד על סיבת פיטוריה ממקום העבודה, שעה שהיא מאשרת כי מסמכים אלו היה בחזקתה.

     

    60.עם זאת, סביר להניח כי בחודשים הסמוכים שלאחר התאונה, ולהערכתי תקופה של כ-6 חודשים, נזקק התובע לעזרת הזולת במידה רבה. די לציין את ההמלצה הרפואית לשימוש בחגורה תומכת לגב, זריקות אפידוראליות וטיפולי הפיזיותרפיה. ניתן לקבל, כי אכן התובע אכן נזקק לעזרת הזולת. בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי:

    "ש:אתה מציין שאשתך הייתה צריכה לעזור לך בעקבות התאונה, באיזה עזרה מדובר?

    ת:העזרה מתחילה מהבוקר, בעקבות הפגיעה קשה לי לשנות תנוחה, אם אני ישן על המיטה אני לא יכול לבד עד היום, לרדת לבד מהמיטה. היא עוזרת לי, שמה לי בקבוק מים חמים על הגב התחתון, עושה לי מסאג'ים לפי הדרכה של מישהו שמתמחה בזה, היא מתרחק מעמוד השידרה בערך סנטימטר וחצי משני הצדדים ועושה לי מסאג'. לפעמים עם שמן ולפעמים בלי. היא עוזרת לי להגיע לשירותים, למקלחת, מלבישה אותי, בעיקר הבגדים התחתוניים, אחרי ניתוח בכתף ימין הייתה כמעט שנה, 11 חודשים, כל הגוף מלבישה אותי ומטפלת בי, היינו נוסעים כל חודש לרמב"ם לביקור חוזר כי הניתוח לא הצליח. זה לקח הרבה תשומת לב ועזרה ממנה.

    ש:היא צריכה לעזור לך ללכת לשירותים אחרי שאתה קם?

    ת:כן, עוזרת לי.

    ש:אתה לא יכול ללכת לבד לשירותים?

    ת:בבוקר כשאני קם אני לא יכול ללכת לבד. באמצע היום אני הולך לבד לשירותים כי המצב משתפר. היא שמה לי גם חיתולים במשך היום. אני לא יוצא מתוך הבית. מחוץ לבית אני כל הזמן עם חיתולים. אני גם עם חגורה מיוחדת לגב בהזמנה של האורתופד ממישהו בעפולה, מכון מיוחד.

    ש:את החגורה הזאת אתה בטח ניגשת עם העלות שלה וביקשת החזר מביטוח לאומי?

    ת:לא

    ש:אתה יכול למעשה להתנהל חופשי, להיכנס ולצאת מהאוטו?

    ת:כן, לפעמים אחרי טיפול וזריקות כן אני יכול לסבול את הכאב, אני מתגבר ומנסה לחזור לשיגרה. הרופא אמר לא כדאי להחזיק מקל לכתף כי זה יהיה יותר גרוע. הכתף והגוף יתרגלו למקל. עדיף אם אני יכול להלך בלי, אני קם לאט לאט ומתחיל להתיישר" (עמ' 43 ש' 2 עד ש' 23).

     

    61.בהתחשב בחומרת הפגיעה, מהלך הטיפולים והמעקבים הרפואיים, כפי שנסקרו לעיל,

     והנכויות לצמיתות שנקבעו לתובע, האורתופדית והאורולוגית, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 50,000 ₪, לעבר ולעתיד.

     

    ניכויים וניכויים רעיוניים/תגמולי המל"ל

    62.לטענת הנתבעת, יש לנכות דמי הפגיעה ששולמו לתובע בסך 13,105 ₪ לפי פירוט תשלומי המל"ל (סומנו נ/2), אשר בשערוך להיום עומדים על סך 15,500 ₪.

     

    63.בנוסף, עותרת הנתבעת לניכוי רעיוני. לאחר שוועדות המל"ל קבעו לתובע 0% נכות, הגיש התובע ערר לוועדה רפואית לעררים של המל"ל, אך המומחים הרפואיים שהיו בוועדות נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע, באופן שלא התאפשרה בדיקה של ממש, ועל כן החליטה הוועדה מיום 19/3/2017, לא לקיים בשלב זה בדיקה, וציינה שכאשר התובע יהיה מוכן לבדיקה בשיתוף פעולה מלא יפנה שוב למל"ל.

    לטענת הנתבעת, נוכח התנהלות התובע אשר נמנע מלהתייצב לוועדות המל"ל ונוכח אי-שיתוף הפעולה מצדו עם הרופאים בוועדות המל"ל, יש לערוך ניכוי רעיוני של תשלומי המל"ל שהיו משולמים לוֹ לוּ היה משתף פעולה כנדרש ממנו. יש לערוך ניכוי רעיוני של תקבולי המל"ל לפי חוות דעת האקטוארית שהוגשה לבית המשפט (נ/3), אשר לפיה חישוב הקצבאות הינו בהתאם לנכויות שנקבעו ע"י המומחים מטעם בית המשפט, ואשר עומד על סך 237,925 ₪.

     

    מנגד, התובע עתר בסיכומיו לניכוי התשלומים ששולמו לתובע בפועל, בלבד, קרי דמי הפגיעה בלבד (סעיף 51 לסיכומי התובע).

     

    63.כידוע, על מנת לצאת ידי חובת נטל הקטנת הנזק, על הניזוק למצות את זכויותיו במל"ל בכנות, בסבירות ובתום לב. שאם לא כן, יעריך בית המשפט את גובה הגמלאות להן היה זכאי הניזוק אילו היה פונה למל"ל, וינכה סכום זה מהפיצויים הנפסקים לתובע. יוצא אם כן, כי לצורך ניכוי הגמלה "הרעיונית" אין חשיבות לשאלה האם נתבעה הגמלה מהמל"ל וקיבל אותה הניזוק. די בכך שהוא זכאי לה כדי ששוויה ינוכה מהפיצוי (ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פ"ד נח(2) 375, 381 (2004); ראו גם: ע"א 1617/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סעדה, (מיום 28.5.2008)).

     

    64.ההלכה בעניין ניכוי תגמולים רעיוניים נקבעה בע"א 727/87 שור נ' בן הרוש (1990) (להלן: "הלכת שור"), לפיה על נפגע בתאונת עבודה לפנות למוסד לביטוח לאומי ולפעול באמצעים סבירים, על מנת לקבל את הגמלאות המגיעות לו:

    "במקרה שהנפגע על אף סיכויו לזכות בגמלה מהמוסד, אינו פונה למוסד בתביעה, לא יהסס בית המשפט לאמוד את תוצאתה האפשרית של תביעה כזו לגמלה לאור חוות הדעת של הרופאים שהעידו בפניו. בהתאם לכך יקבע את שיעור הגמלאות שהיה הנפגע זכאי לקבל מהמוסד ושלא קיבלם משום כך שלא פעל בסבירות ראויה, וינכה סכום זה מהפיצויים המגיעים לנפגע... דין דומה חל כשהנפגע פנה אמנם למוסד ונקבעה לו נכות על ידי ועדה רפואית של המוסד, אך כעבור זמן הוברר על פי חוות הדעת של מומחים שחלה החמרה במצבו, ואם יפנה למוסד בטענת החמרה במצבו יש סיכוי סביר שנכותו תיקבע על ידי הוועדה הרפואית של המוסד בשיעור גבוה יותר. גם במקרה כזה עליו לפעול בסבירות לשם קבלת מלוא המגיע לו מהמוסד. אם לא יפעל כך, תוצאת לוואי מכך תהיה בכך שיגדל הסכום בו יחוייב המעביד – המזיק בפיצויים שעליו לשלמם לנפגע...".

     

    עוד ברוח הלכת שור, ראו ע"א 9099/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פס' 13 (2006); ע"א 301/07 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אושרת גויטע, פס' 14 (2010).

     

    65.בית המשפט העליון בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (1/02/2016), התייחס לשאלה באם במסגרת מיצוי ההליכים במל"ל על הנפגע להיזקק גם להליכי ערעור ו/או ערר, בקבעו:

    "...

    הנטל על הנפגע אינו מוחלט, וככל שהנפגע פעל בתום לב ובסבירות למימוש זכויותיו במל"ל, אין דורשים ממנו להמשיך להתדיין עם המל"ל, לא בהגשת ערר לועדה הרפואית העליונה ולא בתביעה לבית הדין לעבודה. ודוק: יש להבחין בין המשך התדיינות בערכאות עם המל"ל לבין אקט מינהלי המתבקש מהנפגע נוכח החובה למצות את זכויותיו במסגרת המל"ל. לכן, אם הפסיק המל"ל מתן טיפולים המגיעים לנפגע תאונת עבודה, עליו למצות זכותו ולפנות למל"ל על פי הדרך המותווית בתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) (עניין אילוז).

    ...

    ומהתם להכא. על הנפגע חובה לפנות למל"ל על מנת שישולמו לו גמלאות, ואם חלה החמרה במצבו, לפנות בתביעה להגדיל את הגמלאות. כך בדיוק עשה המשיב במקרה דנן, כאשר פנה לועדה הרפואית במל"ל בתביעה להחמרה. המשיב פעל בכנות ובתום לב, ולא ניהל את עניינו כלאחר יד או באופן המעורר את הרושם כי הכשיל במתכוון את תביעתו. בתביעתו להחמרה, המשיב המציא לועדה הרפואית את חוות דעתו של מומחה בית המשפט אך ללא הועיל. עד כאן מגעת חובת המשיב להקטנת נזקו של המעביד, ואין להרחיבה על הגשת ערר לועדה הרפואית לעררים או על מתן יפוי כוח למעביד לפעול בשמו לשם כך. משלא נטען כי היה על המשיב להגיש תביעה לנכות כללית (וככל הנראה לא בכדי, באשר המשיב הוא תושב שטחים) איני רואה להידרש לטענה זו" (ההדגשות שלי - ס"י).

     

    66.בענייננו, התובע פנה לוועדה הרפואית במל"ל בתביעה לקביעת נכות, הוועדה קבעה לו 0% נכות. התובע הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים במל"ל, ובמהלך הבדיקות נתקלה הוועדה, ככל הנראה, בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע, דבר שאילץ את הוועדה לדחות את הערר בשלב זה, ולתת לתובע הזדמנות לחזור ולפנות למל"ל בעתיד.

    כך העיד התובע בחקירתו הנגדית, בהתייחסו להתנהלותו מול המל"ל:

    "ש:כל פעם שאתה מספר על העזרה והצרכים שלך, אתה פנית לביטוח לאומי בבקשה לעזרה ולסיעוד?

    ת:לא פניתי. הם שלחו לי הזמנות ונבצר ממני ללכת כי היה לי באותו הזמן, הייתי צריך ללכת למומחים וטיפולים, הודעתי להם והתייעצתי עם עו"ד בדארנה אם ללכת לועדת ביטוח לאומי או לטיפולים והוא אמר שהועדות של ביטוח לאומי, הבדיקות שלהם לא ענייניות ולא הוגנות.

    ש:לכן לא הופעת לבדיקות של ביטוח לאומי?

    ת:כשהייתי יכול הלכתי. בשנת 2016 הזמינו אותי לנצרת עילית באיזור תעשיה ב' והלכתי. ראיתי מה שאמר לי העו"ד שלי והוא צודק. בזמן הבדיקה הרופא לחץ על גבי בחלק התחתון שאחרי הבדיקה נפלתי על הריצפה, הרופא ואישתי עזרו לי לקום והרופא ביקש ממני סליחה שגרם לי לנפילה ולחבלות. הוא לא רשם זאת בדוח.

    ... 

    ש:סיפרת שקיבלת הזמנות לועדות ביטוח לאומי, הועדה ביקשה לבדוק אותך בשנת 31/12/2010 לא הופעת. נכון?

    ת:נכון, שלחתי מכתב ואמרתי להם שבאותו תאריך יש לי בדיקה אצל מומחה בחיפה או תל אביב, שלחתי העתק בכתב.

    ש:אתה יכול להראות לי את המכתב ששלחת?

    ת:לא שמרתי את זה אני אבדוק אולי יש לי את זה בבית. לפי עצת עו"ד שלי לא ללכת לוועדות ביטוח לאומי כי הן לא הוגנים ולא ענייניים. אפילו משפילים.

    ש:גם לוועדת המל"ל מיום 24/2/2011 שביקשה לבדוק את המגבלות שלך לא הופעת נכון?

    ת:נכון, שלחתי מכתב שנבצר ממני להגיע

     

    לשאלת בית המשפט: אתה לא הופעת כי לא יכולת להופיע או כי לא רצית להופיע לעצת עו"ד שלך?

    ת:שניהם יחד" (עמ' 44 ש' 1 עד ש' 29) (ההדגשות שלי-ס"י).

     

    67.יציין כי לא הוצגו דוחות הוועדות הרפואיות הרלוונטיות, כך שלא יכולתי לבחון את הרישומים של הוועדה הרפואית לעררים בעניין חוסר שיתוף הפעולה מצד התובע. עם זאת, מעדות התובע מתקבל הרושם, כי הוא לא שש להתייצב בפני וועדת העררים, אך, מאידך, אין לומר כי בכך הכשיל תביעתו, הרי בל נשכח כי הוועדה הרפואית מדרג ראשון כבר בדקה אותו וקבעה כי לא נותרה אצלו נכות צמיתה כלשהיא, ולא מחמת חוסר שיתוף פעולה. אין לומר כי התובע ניהל עניינו מול המל"ל כלאחר יד או בחוסר תום לב. התובע אכן בחר להגיש ערר, אך מעדותו לא ניתן להתרשם כי הכשיל את בירור עניינו בפני הוועדה לעררים בכוונה:

    "ש:בביטוח הלאומי נכתב שאתה לא שיתפת פעולה ולא איפשרת כל בדיקה, זה נכון?

    ת:היו לי שתי בדיקות באותו המקום, בביטוח לאומי בחיפה, בשדרות ההסתדרות 25 חיפה. בפעם הראשונה נכנסתי לוועדה וסירבו לבדוק אותי כי החיתול היה מלא ששתן. אמרתי לרופא שיש לי חיתול חדש והאישה תחליף לי במקום והוא סרב ודחה, זרק אותי החוצה אפילו, אמר לי "לך הביתה" בצורה משפילה, אמר לי "תבוא פעם הבאה יבש". בפעם השנייה נכנסתי לוועדה והיו שלושה רופאים, הם שאלו שאלות ענייניות והשבתי להן בצורה עניינית. הרופא שישב באמצע קם ואמר לי "תעמוד ותתיישר", ניסיתי, קמתי לאט לאט וניסיתי להתיישר כמה שאני יכול. הוא צעק עלי ואמר לי שאני לא משתף פעולה והוציא אותי החוצה" (עמ' 45 ש' 4 עד 12) (ההדגשות שלי – ס"י)

     

    ככלות הכל, ניכוי רעיוני הינו צעד דרסטי מבחינת התובע, כאשר נוגסים מסכום הפיצויים המגיעים לו סכום ניכר שלא שולם לו, וזאת אך בהסתמך על ההשערה כי אילו נהג אחרת היה זוכה, סביר להניח, באותו סכום. דומני, כי רמת ההוכחה והשכנוע הנדרשת מהנתבע הטוען כי התנהלות התובע מזכה אותו בניכוי רעיוני צריכה להיות מוגברת ומחמירה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

    68.לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לניכוי רעיוני, וכל שחב ניכוי הוא הסך של 15,500 ₪, ששולמו לתובע כדמי פגיעה.

     

    סוף דבר

    69.אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 325,200 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי המל"ל).

     

    לסכום הנ"ל יתווסף שכר טרחה עורך דין בשיעור 13% + מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.

     

    הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    זכות ערעור תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

     

    המזכירות תמציא לצדדים.

     

    ניתן היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ