מבחני חזקת והלכת השיתוף בנכס ירושה – עקרונות ויישום

רקע – פסיקת בית הדין האזורי והמחלוקות שבין הצדדים

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על קביעותיו של בית הדין הרבני האזורי נתניה בדבר חלוקת רכושם של הצדדים כדלהלן:

1. לאישה מחצית מהזכויות ב'דירה הקטנה'.
2. לאישה אין זכויות ב'דירה הגדולה'.
3. האישה פטורה מלשלם דמי שימוש עד היום.
4. מהיום ואילך על הצדדים להגיע להסדר כספי בעניין דמי השימוש בדירה לפי קביעת הזכויות דלעיל.

האישה מערערת על סעיפים 2 ו־4 לפסק הדין, האיש מערער על סעיפים 1 ו־3 לו.

נזכיר בקצרה:

בין העניינים שנדונו במסגרת סוגיית חלוקת רכוש הצדדים היו שני נכסים ש'היו לאחדים' ביד הצדדים – דירה שבמקורה ירש אותה המשיב מהוריו (להלן וכדלעיל: הדירה הגדולה) ודירה קטנה צמודה לה (להלן וכדלעיל: הדירה הקטנה) שאותה רכש המשיב לאחר זמן ושאוחדה פיזית עם הדירה הגדולה. שתי הדירות (להלן: הדירה המאוחדת) הושכרו יחדיו לצד ג', תוך שנערכו בהן שיפוצים. לאחר פרוץ המשבר בין הצדדים שבה המערערת ארצה בעוד המשיב נותר בחו"ל ודרה לבדה כמה שנים בדירה המאוחדת תוך שהיא אף עורכת בה שיפוץ נרחב.

האמור עד כה מוסכם הוא, אם כי מדברי הצדדים ומהחומר שבתיק עולה כי קיימות מחלוקות בדבר טיב הסכמתו של המשיב למגורי המערערת לבדה בדירה המאוחדת ולשיפוצים – אם הסכים להיקף ההוצאה שהוציאה המערערת על השיפוצים מן הנכסים המשותפים או להיקף מצומצם יותר; אם הסכים שהמערערת תגור בדירה לבדה, חינם, כל ימיה, או הסכים לשימוש מצומצם מזה, שלה, בדירה; ומתי חזר בו מהסכמתו זו. כמו כן היו מחלוקות בין הצדדים בדבר מקורות מימון רכישתה של הדירה הקטנה והסיבות לרישומה על שם המשיב לבדו ובדבר השיפוץ הראשון שנערך – מחלוקות שנעו בין הציר העובדתי של השאלה כיצד מומן שיפוץ זה לציר המשפטי של שאלה זו – מה משמעות מימון השיפוץ ועשייתו על ידי השוכר (צד ג' הנ"ל) תוך שהעלות מקוזזת מדמי השכירות שהוא משלם, דמי שכירות שנכנסו דרך קבע לחשבון משותף לצדדים.

הכרעה

לאחר עיון בחומר שבתיק, בדברי בית דין קמא ובטענותיהם של הצדדים – שתקפו כל אחד מצידו הוא ובתורו, בכתב ובעל פה – את מסקנותיו של בית דין קמא הגענו למסקנות דלהלן:

1. מקובלת עלינו מסקנתו של בית דין קמא כי המשטר הרכושי ששרר בין הצדדים, שנישאו טרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, ושחל עליהם – הלכתית – גם מכוח הקניין שקיבלו היה משטרה של הלכת השיתוף.
2. לדעתנו, בנוסף לכך וגם לולי האמור היה צורך לבחון את עניינם של הנכסים האמורים גם במשקפי כוונת השיתוף הספציפית.
3. מקובלת עלינו מסקנתו של בית דין קמא כי מכוח האמור יש לקבוע שהצדדים שותפים בחלקים שווים בדירה הקטנה.
4. אנו סבורים שלא כדעת בית דין קמא שסבר כי האמור בעניין הדירה הקטנה נובע רק מההנחה שבעניינה של הדירה הקטנה, שנרכשה במהלך הנישואין, עומדת חזקת השיתוף שביסוד הלכת השיתוף במלוא עוזה כל עוד לא נסתרה על ידי המשיב ומן העובדה שהמשיב אכן לא הרים את נטל הראיה הדרוש כדי לסתור חזקה זו.

המשיב טען כי הדירה הקטנה נרכשה מכספי ירושה שהיו בכספת ובית הדין קבע כי גרסה זו לא הוכחה ולכן 'מספק' יש להעמיד את הדירה על החזקה הכללית – חזקת השיתוף.

לדעתנו לא הכרעה מספק יש כאן ועל בסיס חזקה שלא נסתרה גרידא אלא הרבה מעבר לכך: ההסבר בדבר כספים שהיו בכספת עלומה, מלבד ביסוסו רק על עדות שגם בית דין קמא קבע שאי אפשר לסמוך עליה, הוא גם הסבר בלתי־קביל בנסיבות חייהם של הצדדים. המשיב עצמו טען שהצדדים נהגו בשיתוף מלא וכי הוא מצידו נהג ברוחב יד, ורק לגבי הדירה הגדולה לא שיתף את המערערת, בשל הסנטימנטים שיש לו אליה, בהיותה דירת הוריו שבה גדל. גם לו קיבלנו את הסברו זה באשר לדירה הגדולה קשה היה להלום את גרסת הכספת עם הודאתו בדבר השיתוף שבו נהגו הצדדים ביתר הדברים מלבד הדירה הגדולה. גם קשייהם הכלכליים של הצדדים בתקופות קודמות בחייהם מקשים על הטענה שטען שהיו בידיו כל אותן עיתים, מפטירת הוריו ועד לרכישת הדירה הקטנה, כספים בכספת. התיאור כולו נראה בלתי־סביר בעליל מכדי לקבלו ויכולים אנו לומר כי גם לו לא הייתה חזקה לא לכאן ולא לכאן היינו מניחים בקרוב לוודאי שגרסתה של המערערת בדבר רכישת הדירה הקטנה היא האמינה שבשתי הגרסאות.