בעניין: גב' מ. ב. (אדם שמבוקש לו אפוטרופוס)
ע"י ב"כ עו"ד צביקה מועלם
לקראת כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, בפברואר 2020, טוב יעשו העוסקים במלאכה אם יבינו שעיקר השינוי ברוח התקנות הוא בהבנה שהזמן השיפוטי של מערכת בתי המשפט שהיא בבעלות עם ישראל כולו, היא בגדר משאב מוגבל ומשכך הליכי סרק לא ייתקלו עוד בסלחנות יתרה שעה שהם באים להשחית לריק את זמנו של הציבור.
תובענה שעניינה מינוי אפוטרופוס, גם אם חיצוני כפי שמבקשת בתה של זו שהיא קוראת לה "חסויה" (הביטוי כבר אינו קיים יותר בדין הישראלי), מדובר באדם שיש אפשרות שימונה לו אפוטרופוס, היא תובענה שמניה וביה, מצריכה ייעוץ משפטי גם מצד צאצאיה האחרים של האם, במקרה הזה בנה ואפוטרופא הוא ומובן מאליו שהיא מחייבת גם את מדינת ישראל, באמצעות ב"כ היועמ"ש, להשקיע זמן שיפוטי.
הדברים כולם נאמרים במובנו של בג"צ 891/05, לאמור כי לא רק טיבו ואורכו של ההליך הוא המשליך על התוצאה השיפוטית, אלא גם ובעיקר, בעצם, דרך התנהלותו של בעל דין בבואו למצות את זכויותיו הדיוניות.
אין עורר כי האם לגביה מוגשת הבקשה היא כבת 87 שנים. אלא שהדין הישראלי בוודאי לאחר תיקונו של החוק, אינו ממהר למנות אפוטרופוס ולשלול את כשרותו המשפטית של אדם באין סיבה טובה לכך. כך היו פני הדברים בעבר ומשתוקן תיקון 18 נכונים הדברים ביתר שאת ובמצוות המחוקק.
ברירת המחדל היא, אפוא, שלא ימונה לאדם אפוטרופוס בכל מקום בו ניתן להימנע מכך.
העובדה שהאם היא בת 87 אין בה די כשלעצמה כדי למנות לה אפוטרופוס ובכלל, כבר כתבתי בעבר כי החברה מעודדת מצבים בהם מטפלים בני משפחה בזקניהם וללא כל צורך במינוי אפוטרופוס. ילדים רבים עושים זאת ביושר ובאהבה תוך שמצוות הדין לנהוג זהירות ברכושו של הזולת, במיוחד אשר הוא מוחלש, די בה ואין צורך במינוי אפוטרופוס גם אם אדם נחלש מבחינת מצבו הגופני, מפאת גילו.
אמור מעתה, כי כדי למנות אפוטרופוס לאדם אין די במלל שאין מאחוריו מאום. יש צורך בצירוף מסמכים רפואיים או מסמכים אחרים שיש בהם כדי להוכיח שלפלוני נדרש אפוטרופוס.
בא כוח המשיב הניח לפניי מסמך חתום על-ידי הפסיכיאטר, דוקטור .... (יואיל בא כוח המשיב לסרוק את המסמכים שהגיש במזכירות, לאחר הדיון) מיום 02.06.2019 הקובע במפורש כי האם אינה אדם עם מוגבלות הזקוקה להתאמה.
בנוסף ועל-מנת להסביר מדוע לא התייצבה האם לדיון היום עקב ניתוח שעברה, צירף בא כוח המשיב תעודת שחרור רפואית מבית החולים ..., שם נכתב במפורש כי אי התייצבותה נובעת מטיפול רפואי (פגיעה בירך אשר חייב אשפוז עד לאחרונה). באותו מסמך נכתב במפורש כי מדובר בהתמצאות תקינה, בשמיעה תקינה, מצב התנהגותי רגשי תקין, משתפת פעולה ובהכרה מלאה. עוד נאמר כי היא מודעת למצבה.
במילים אחרות, לא רק שאין לי סיבות לסבור כי האם זקוקה לאפוטרופוס, מונחים לפניי מסמכים רפואיים על-פיהם ניתן לקבוע כפי הנטל במשפט אזרחי, כי אל לי למנות לאם אפוטרופוס.
לכאורה די היה בכך כדי לדחות את התובענה. אלא שבכך לא סגי.
ביום 18.10.2018 אגב תמ"ש 35073-06-18, באו לפניי הצדדים בתביעה לפירוק השיתוף תוך שהמבקשת מתנגדת נמרצות לפירוק השיתוף בבית השייך ברובו לאם.
אגב פסק הדין תמצא אמירה מפורשת ששימשה בסיס למתן הצו לפירוק השיתוף ולפיה התנגדה הבת לפירוק השיתוף בשל תועלת כלכלית כפי השקפתה.
באותו פסק דין תמצא כי כבר שוחחתי עם האם ובאותו מועד קבעתי שהיא יודעת מה רצונה וחפצה היא בפירוק השיתוף. המצב היה שהאם רצתה לממש את ביתה ואילו הבת התנגדה.
נחזור, אפוא, אל כתב התביעה ונמצא כי הסיבה המנומקת בסעיפים 2-3 לתביעה היא טענתה של הבת, שמשך שנים סובלת האם מאיבוד זיכרון ובעיות פסיכיאטריות קשות.
אלא שכאמור, כחמישה חודשים טרם הגשת התביעה שוחחתי עם האם ולא כך התרשמתי. המבקשת פשוט התעלמה לחלוטין מפסק הדין, לא אזכרה אותו, טענה שאמה היא חולה פסיכיאטרית ובלא שום תימוכין והדבר היחיד אשר צורף הוא מסמך של רופאת המשפחה המפרט קיומו של פרקינסון, הסחות דעת כפי גילה של האם וחרדה מלווה בדיכאון, תופעות שגם הן אופייניות לבני הגיל השלישי.
כל אלה כמובן מטופלים בטיפול תרופתי או ניתנים לטיפול תרופתי, אך בוודאי שאינם הופכים את האם לכזאת שיש לשלול ממנה את כשירות המשפטית או לענוש אותה, בשל חרדה.
לו היינו צריכים בשל חרדות למנות אפוטרופוס לכל מי שנרשמה לו תרופה בגין חרדה, מן הסתם היינו מדברים בתוספת של עשרות אלפי מינויים.
המרצע ההולך ויוצא מן השק אשר למניעי התובענה בסעיף 7 לה, שם נאמר כי מינוי אפוטרופוס לאם דרוש לצורך ניהול ענייני דירה, לרבות השכרתה ותחזוקתה, כך לשון התביעה.
במילים אחרות, לא רק שהמבקשת לא התייחסה במילה לעובדה שקיים פסק דין לפירוק שיתוף באותה דירה ולכן אין צורך בהשכרה ולא בתחזוקה אלא במכירה ולמעשה לו היה ניתן סעד בנימוק שצריך לתחזק ולהשכיר את הדירה אז היתה המבקשת משיגה את שכשלה בו בהליך הקודם, לאמור עצירת פירוק השיתוף.
בתי המשפט לענייני משפחה נתקלים לצערם, מדי פעם, בתיקים שהם מכנים בעצב "קדם עיזבון".
אגב הדיון היום לא הסתירה המבקשת את המטרה האמיתית של התביעה.
במילים אחרות, למנוע הדרתה של המבקשת מעזבון האם.
אלא שתובענה למינוי אפוטרופוס מוכוונת כל כולה לטובתו של זה שטוענים שיש למנות לו אפוטרופוס.
מינוי אפוטרופוס אינו מינוי לתועלתם של יורשים פוטנציאליים לשמור להם את כספי הזולת שהם חפצים לרשת.
אומר לי בא כוח המבקשת כשהוא מגלה שהאישור הפסיכיאטרי ניתן לצורך כשירות צוואה, שזוהי סיבת התובענה, לאמור – מניעת נישולה של המבקשת מן העיזבון.
החירות לצוות שמורה לכל אדם וה"פטנט" של מי שרואה עצמו יורש פוטנציאלי, למנות למוריש בחייו אפוטרופוס כדי להבטיח את זכייתו בעיזבון הוא מעשה הראוי לגנאי.
כלל הוא שבתי המשפט אינם נותנים סעד המבוקש למטרות זרות. אלא שכאשר המטרות הזרות הן בלתי חוקיות, לאמור שיבוש אפשרותו של מוריש להוריש, הגבלת יכולותיו המשפטיות אולי אף תיוגו כאדם מוגבל והכל על-מנת לוודא זכיה בכסף, במקרה שכזה חורגים אנו מתחומי פסיקת ההוצאות הרגילה ופסיקת ההוצאות הופכת להיות גם "מכשיר" להסביר בו לציבור מה היא הנורמה הראויה ומה היא התנהגות אשר הציבור סולד ממנה וכך הוא המצב בכאן.
מספרת המבקשת כי נכתב שאמה בעלת בעיה פסיכיאטרית והדרישה היא למנוע נישולה מן העיזבון, הואיל והמשיב מונע ממנה קשר עם האם.
ביני לביני, יכול גם יכול והאם מטעמיה שלה אולי אינה רוצה לפגוש במבקשת וראה גם ההליכים בתיק שציינתי קודם לכן – אין אני יודע.
המבקשת לא ביקשה סעד אשר יאפשר לה להיפגש עם עמה, סעד אשר הייתי שמח ליתן.
כל שביקשה המבקשת הוא "לתייג" את האם, כדי שצוואתה ככל שנעשתה לא תנשלנה.
אם זו אינה תביעה למטרות זרות אז כנראה שמתקשה אני באבחנה תביעה למטרות זרות מה היא.
התובענה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות הבן באמצעות האפוטרופוס בסך 6,000 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הוצאות היועמ"ש על סך 6,000 ₪ נוספים - בסך הכל סך 12,000 ₪.
אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
המזכירות תסגור התיק.
<#3#>
ניתן והודע היום ט' סיוון תשע"ט, 12/06/2019 במעמד הנוכחים.