L'OREAL. נ' חודדה

התביעה:

1. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם - צו מניעה קבוע וצו עשה.

   סכומה הועמד על 300,000 ₪, לצורכי אגרה בלבד.

    

   2.לפי כתב התביעה, התובעת (שתיקרא להלן גם: "לוריאל") משווקת מוצרי טיפוח איכותיים לשיער תחת הסימן המסחר KE'RASTASE. המוצר המפורסם ביותר בסדרה המצליחה של מוצרי KE'RASTASE הינו מסכת הזנה לשיער KE'RASTASE Masquintense (להלן: "המסכה" ו/או "המוצר").

    

   3.מראה המוצר הינו ייחודי, מיכל עגול בצבע קרם מכסה בצבע כתום, במרכז המכסה הכתום מדבקה עגולה בצבע קרם שעליה מופיע שם המוצר. מסביב למדבקה שוליים עגולים בצבע כתום. בישראל נמכרת המסכה במיכל של 500 מ"ל.

   התובעת טוענת, כי מוצר זה זוכה להצלחה מסחרית משמעותית תודות לאיכותו הגבוהה ולהשקעות שהיא מבצעת בפרסום וקידום מכירות. המסכה מיועדת לשיווק במספרות מורשות, אך בפועל נמכרת גם בשוק החופשי. התובעת היא הבעלים של הזכויות הבלעדיות בסימני המסחר הרשומים על שמה בישראל, ובמראה הייחודי של המסכה.

   4.מוסיפה לוריאל וטוענת, כי בשל המוניטין שרכשו מוצרי התובעת וסימן המסחר המאפיין את המסכה, מנסים גורמים שונים להפיץ מוצרים מזויפים או חיקויים של מוצרי התובעת. במהלך חודש נובמבר 2015, נודע לה כי הנתבע מפיץ בישראל מסכות הזנה לשיער מזויפות, של המותג KE'RASTASE Masquintense .

    

   5.התובעת הגישה תלונה במשטרה כנגד הנתבע בגין שיווק מוצרים מזויפים. ביום 16.12.15 פשטה יחידת הקניין הרוחני של משטרת ישראל על ביתו ומכוניתו של הנתבע ברח' העצמאות 13, קרית-אתא ועל המחסן שהחזיק הנתבעת במושב רכסים.

   במהלך פשיטת המשטרה נתפסו כ- 500 מסכות שיער מזויפות של המותג KE'RASTASE Masquintense הנושאות את סימני המסחר של התובעת.

    

   6.התובעת טוענת, כי בשיווק המוצרים המזויפים גרם לה הנתבע לנזקים ישירים ועקיפים. נזק ישיר נגרם, כאשר לקוחה שרכשה מאת הנתבע או באמצעותו מוצר מזויף נמנעה מלרכוש מוצר אמיתי ממנה.

   נזק עקיף נגרם, שכן המוצר שמכר הנתבע הוא מזויף, לא איכותי וכך שחק ודילל את מוצרי התובעת וגרע מערכם המסחרי.

   מכאן התביעה.

    

   ההגנה:

    

   7.הנתבע אישר כי מכר מוצרי שיער. ברם, לטענתו לא היה מודע לכך שמדובר במוצרים מזויפים או חיקויים של מוצרי התובעת.

   לדבריו, עבד כמפעיל עגורן בנמלים ובעקבות תאונת עבודה נאלץ לפרוש ויצא לדרך עצמאית של רכישת ומכירת "סטוקים" של מוצרים שונים. הוא אינו עוסק במוצרי טיפוח וקוסמטיקה אלא רכש "סטוק" של מוצרי טיפוח לשיער.

   שני אנשים מן הכפר טמרה, איברהים ויאסר, ללא שהנתבע נוקב בשם משפחתם, הציעו לו לקנות סטוק של 96 ארגזים ממוצרי KE'RASTASE Masquintens.

   הנתבע רכש את הסטוק במחיר כולל של 23,040 ₪ לפי תעריף של 40 ₪ ליחידה.

   לטענתו טרם הרכישה בירר ומצא, כי מוצר זה נמכר בדרך כלל למספרות במחיר של כ- 100 ₪ ליחידה.

   הנתבע טוען, כי פעל כרוכש תמים, שאינו מצוי בעסקי הקוסמטיקה, סבר כי הוא רוכש מוצרים מקוריים של התובעת ושילם עבורם סכום נכבד.

   8.זאת ועוד, לאחר שרכש את סטוק המוצרים הוא מכר 12 ארגזים, במחיר של 80 ₪ לכל יחידה, לצד ג' המצוי בעסקי קוסמטיקה וטיפוח באזור אשקלון.

   צד ג' בדק את המוצרים טרם הרכישה, ומעולם לא החזירם לנתבע.

   משכך לא התעורר אצל הנתבע חשש למקוריות המוצרים.

    

   9.רק לאחר מכן, כאשר מכר הנתבע את יתרת הסטוק של 84 ארגזים לפלוני, מר איברהים מאזור חיפה העוסק במוצרי טיפוח והנ"ל החזיר לו אותם לאחר מכן בטענה שהמוצרים מזויפים, התברר לנתבע כי הולך שולל. לדבריו ניסה למצוא את המוכרים ולהחזיר להם את הסטוק, אך לא צלח הדבר.

   זמן קצר לאחר מכן, נתפס הסטוק ע"י משטרת ישראל.

    

   10.הנתבע טוען כי פעל בתום לב, לא ידע כי מדובר במוצרים מזויפים. מדובר במכירה חד פעמית, נקודתית וקטנה של 12 ארגזים. התיאור אותו מתארת התובעת, כביכול מדובר בפגיעה מהותית בחברת ענק גלובאלית בתחום הקוסמטיקה והטיפוח, הוא תיאור אפוקליפטי ובלתי סביר.

    

   11.הנתבע טוען כי הולך שולל ע"י המוכרים מכפר טמרה. היה זה אירוע רכישה חד פעמי שהסתיים ואין לנתבע כל מוצרים נוספים של התובעת. גם אם מדובר במוצר המוגן ע"י סימני מסחר, הרי בהתאם למסכת העובדתית שתיאר, קיימת לו הגנת רכישה בתום לב ובתמורה. לפיכך, סבור הוא כי יש לדחות את התביעה על כל מרכיבה.לחילופין, להעמיד את הפיצוי באופן יחסי לרווח ברוטו אשר הפיק מן המכירה החד פעמית שביצע, דהיינו סך של 2,880 ₪ בלבד.

    

   עדויות התובעת:

    

   12.התובעת הביאה שלושה עדים לתמיכה בטענותיה.

   מר עמוס פם, מנהל חטיבת המוצרים המקצועיים של חברת לוריאל ישראל קוסמטיקס בע"מ העיד באשר לאיכויות של מוצרי השיער המפורסמים תחת הסימן KE'RASTASE Masquintense. הוא ציין, כי לוריאל משקיעה סכומי עתק במחקר ופיתוח ומוצרי ההזמנה נחשבים לעילית שבמוצרים (סעיף 4 לתצהיר). מסכת ההזנה המדוברת היא אחד המוצרים המבוקשים והמצליחים בסדרה ומשמשת ממש כ"היהלום שבכתר".

   לוריאל משקיעה משאבים אדירים בפרסום ושיווק המוצר (סעיפים 7 -9 לתצהיר).

   לתובעת זכויות בלעדיות בסימן המסחר ובמוניטין האדיר שרכש המוצר.

   13.לתובעת נודע, כי הנתבע מפיץ בישראל מסכות הזנה מזויפות למוצר KE'RASTASE Masquintense. לפי סעיף 17 לתצהיר התקבלו תלונות אצל לוריאל ישראל על גורם המסתובב ברכבו (שברולט שחורה מספר רישוי 2574232), ומוכר את המוצרים המזויפים למספרות וסלונים לשיער ברחבי הארץ.

   חקירה סמויה שנערכה בעניין באמצעות חברת דיטקט חקירות העלתה, כי הרכב הוא של הנתבע, אותר מקום מגורים והמחסן שלו והוא קשר עצמו במישרין לפעילות הפיראטית של ייבוא ושיווק מוצרים מזויפים.

    

   14.חוקרת שנשלחה לנתבע גב' עדן כהן קיבלה ממנו דוגמא של המוצר ובשיחה עמה, כך נטען בסעיפים 18 – 19 לתצהירו של מר פם, הפגין הנתבע בקיאות רבה בתחום מוצרי השיער.

   מר פם טען, כי הנתבע מעמיד פני תם כאשר הוא טוען כי לא ידע שהמוצרים מזויפים.

   הנתבע ידע היטב שהמוצרים מזויפים ולכל הפחות עצם את עיניו לכך משיקולי רווח קצרים (סעיפים 27 – 28 לתצהיר). בכך דרס הנתבע ברגל גסה את זכויות לוריאל, גרם לה נזקים כבדים תוך שהוא משווק מסכות המיועדות לשימוש על גוף האדם כמוצרים מקוריים של לוריאל אף שאלה לא עברו את בדיקות האיכות המחמירות של לוריאל ואינם תואמים את הסטנדרטים הקפדניים שלה (סעיף 36 לתצהיר).

    

   15.מר יבגני סלטייסקי, עד התביעה מועסק במשרד הפרקליטים המייצג את התובעת. לדבריו, ביום 16.12.15 הצטרף לפעילות המשטרתית שנערכה ע"י שוטרי יחידת הקניין הרוחני מחוז צפון של משטרת ישראל. בדירתו של הנתבע לא אותרו מוצרים הנחזים להיות מפרים (סעיף 3 לתצהירו). ברכבו של הנתבע נמצאה קופסת קרטון אחת ובה שלוש מסכות לשיער מזויפות הנושאות את סימני המסחר של התובעת (סעיף 4 לתצהירו). במחסן במושב רכסים התגלו לעומת זאת עשרות קופסאות קרטון המכילות מוצרים מזויפים (סעיף 7 לתצהירו).

    

   16.עדה נוספת מטעם התביעה הינה הגברת עדן כהן, אשר עבדה במועדים הרלוונטיים לתביעה במשרד החקירות "דיטקט". היא נפגשה עם הנתבע תחת השם "דניאל" והקליטה את שיחותיה עמו. תמלול השיחות, מתאריכים 20.11.15, 24.11.15 צורפו כנספחים 1 ו- 2 לתצהירה.

   היא מעידה, כי במהלך הפגישות עם הנתבע סיפר לה בפתיחות ובגילוי לב על שיטות העבודה שלו ואף מסר לה את המסכה KE'RASTASE Masquintense, שתמונותיה צורפו כנספח 3 לתצהיר.

    

   17.גברת עדן כהן ציטטה בתצהירה (סעיף 6) קטעים מן השיחה:

    

   "את זה למשל אני לא מייצר. את זה אני מביא מחו"ל. הבאתי לך את המסכה הכי משובחת זה של לוריאל". ובהמשך:

   "נתבע: זה עכשיו הכנסתי 30 קרטונים כאלה באוטו. 30 קרטונים כאלה זה כמעט 20,000 ₪. כן, אבל אלה מסכות שאני מביא מחו"ל. זה למשל אסור לי להביא כי זה של לוריאל.

   חוקרת: נו אז מה שזה של לוריאל ?

   נתבע: רק להם מותר. פשוט יזיינו אותי. כן, אז אני מייצר את שלי ועל הדרך אני מכניס עוד איזה 30 קרטונים כאלה שמביאים לי מחו"ל. 30, 50, 70.

   חוקרת: איזה יופי. אתה סומך עליהם ?

   נתבע: כן. זה חברים שלי שעובדים איתי שנים. מעבירים את זה דרך סין וזה מגיע לפה. גם ככה הם יבואנים אז הם מכניסים לי בקונטיינר שלהם".

    

   זו היתה מסכת עדויות התביעה.

    

   עדויות הנתבע:

    

   18.הנתבע גרס, כי אינו מפיץ מוצרים מזויפים ו/או חיקויים של מוצרי התובעת.

   עוד גרס כי אין ממש בטענות התובעת, לפיהן ייבא ושיווק מוצרים מזויפים באיכות ירודה.

   לטענתו, פרט לאירוע נשוא כתב התביעה שהיא אירוע חד פעמי ובודד, לא הוכיחה התובעת את טענותיה במישור זה. דהיינו כי הוא מייבא או מפיץ או מייצר את מוצריה באופן שיטתי. הוא חזר על עמדתו, כי לאחר שנפגע בתאונת עבודה מעבודתו כמפעיל עגורן נמלים, החל לעסוק כעצמאי ברכישת ומכירת "סטוקים" של מוצרים שונים. הוא אינו עוסק במוצרי טיפוח וקוסמטיקה ואינו מתרכז בהם באופן מיוחד. התגלגלה לידו הזדמנות לרכוש סטוק של 96 ארגזים של מסכות ההזנה KE'RASTASE Masquintense, דרך שני אנשים מכפר טמרה והוא נענה לעיסקה שהוצעה לו. הא ותו לא. (ראו סעיפים 9-18 לתצהירו). לטענתו, לא היתה לו סיבה לחשוד שהמוצרים מזויפים והוא אף מכר חלק מהם ללא כל תלונות. לאחר שרוכש פלוני, איברהים מחיפה, טען כי המוצרים מזויפים הוא ניסה לפנות למוכרים מכפר טמרה ולדרוש את כספו בחזרה אך לשווא.

    

    

    

   19.בסעיף 27 לתצהירו הוא מדגיש:

    

   "אני תם לב ולא עסקתי כלל בעסקי קוסמטיקה קודם לאירוע זה. באמת סברתי כי המדובר במוצרים אמיתיים ולא מזויפים, וכן למרות שהפסקתי למכור את המוצרים מיד שנודע לי שיש חשש למקוריותם, ולמרות כי בפועל מכרתי מוצרים באירוע חד פעמי אחד בלבד בשווי כספי זעום, העדיפה התובעת להגיש את התביעה דנן".

    

   לדבריו, הולך שולל ע"י גורמים עבריינים שמכרו לו מוצרים מזויפים, כאשר בסופו של דבר הוא הניזוק העיקרי בפרשה זו.

    

   20.הנתבע שולל את עמדת התובעת. הוא סבור כי תמליל דיסק השמע והאודיו של החוקרת אינו תקין ואינו עומד בתנאי הדין והפסיקה וכי התובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה. החוקרת יצרה אוירה אינטימית, שגרמה לו לחשוב כי ייווצר קשר אישי ביניהם ועל כן אמר את מה שאמר.

    

   פסק הדין בהליך הפלילי:

    

   21.ראוי לציין, כי בצד ההליך האזרחי אשר התנהל לפני, ננקט כנגד הנתבע בגין האירועים נשוא כתב התביעה גם הליך פלילי בבית המשפט השלום בקריות במסגרת

   ת.פ. 39583-06-17.

   כתב האישום המתוקן מיום 18.6.17 צורף ע"י הנתבע עצמו לסיכומיו.

    

   22.בהחלטתי מיום 4.11.18 במסגרת בקשה 24 בתיק הוריתי, כי פסק הדין שניתן בהליך הפלילי ישמש ראיה גם בתיק זה וזאת מתוקף הוראות סעיף 42 א' לפקודת הראיות הקובעת כדלקמן:

   "קבילות פסק דין

   • הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה באמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

     לפיכך, התייחסו שני הצדדים בסיכומיהם ובטענותיהם גם לנושא פסק הדין בהליך הפלילי.

     23.על פי כתב האישום המתוקן שהוגש כאמור ע"י הנתבע עצמו, הרי ביום 16.12.15 ובסמוך לפניו, החזיק הנתבע (הנאשם) ב- 494 מסכות שיעור מזויפות מסוג KE'RASTASE Masquintense, הנחזות להיות כמוצרים מקוריים של חברת לוריאל ואשר יוצרו ללא הרשאת או ידיעת לוריאל, אך סומנו בסימני המסחר שלה או בסימנים הנחזים להיות סימני המסחר שלה, באופן העלול להטעות.

     הנתבע הואשם בניסיון להחזקת ומכירת טובין הנושאים סימן מסחרי רשום, ללא היתר כדין, בהיקף מסחרי.

      

     24.מפרוטוקול הדיון במסגרת ת.פ. 39583-07-17 מיום 21.5.18, אשר צורף ע"י הנתבע עצמו, עולה, כי המדינה והנתבע בכובעו כנאשם, הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם חזר בו מכפירתו. הוסכם כי יוגש כתב אישום מתוקן והנתבע/נאשם יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע על פיו.

     עו"ד דוד מזור המייצג בהליך הנוכחי ייצג גם בהליך הפלילי. בפרוטוקול ישיבת יום 21.5.18 בתיק הפלילי נכתב, כי לא תהיה חזרה מהעובדות בדרך הטיעון, אך לעניין רמת הידיעה הנאשם יטען כי לא היתה לו מחשבה פלילית.

      

     25.עוד צורף פרוטוקול הדיון מיום 2.1.19 שם נשמעו טיעונים לעונש. צורף ע"י הנאשם גם גזר הדין. העונש נקבע בקצהו התחתון כמאסר על תנאי ובקצהו העליון ששה חודשי מאסר, עם אפשרות לרצותם בדרך של עבודות שירות.

     יחד עם זאת ראוי להזכיר, כי על פי הוראות סעיף 42 א' (א) לפקודת הראיות, רק הכרעת הדין תשמש בסיס בהליך אזרחי אך לא גזר הדין.

      

     26.אשר על כן, למסכת הראיות שהובאה ע"י הצדדים בשתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו בתאריכים 18.3.18 ו- 25.3.18, מצטרפת העובדה לפיה הנתבע הורשע על פי הודאתו, בהחזקת וניסיון למכירת מסכות מזויפות. יחד עם זאת, הנתבע כנאשם הדגיש בהליך הפלילי, כי לא הייתה לו ידיעה/כוונה למכור מסכות מזויפות. הכל כעולה מן הנתונים שצורפו בעניין זה בנוגע לפסק הדין בהליך הפלילי.

      

     במישור העובדתי:

      

     27.בבחינת עמדות הצדדים, המסקנות העובדתיות הן כי הנתבע כפי שהודה בהליך הפלילי אכן רכש מסכות מזויפות של חברת לוריאל, ופעל בניסיון למכירתן בשוק החופשי.

      

     28.כתוצאה מכך, העדויות שהובאו ע"י התובעת גם מפי העד מר עמוס פם, גם מפי העד מר יבגני סלטייסקי וגם מפי העדה הגב' עדן כהן, באשר לעובדה כי מדובר במוצר מזויף, מתחזקות ומקבלות אישור חד משמעי מפיו של הנתבע עצמו בהליך הפלילי.

      

     29.הטענות שמתייחסות לצורת האותיות, צבע המדבקה וכל כיוצא באלה, אינן מצריכות איפוא בירור מעמיק במסגרת הליך זה. לאחר שהנתבע הצהיר באופן חד משמעי בהליך הפלילי, כי מדובר במסכות מזויפות, זוהי תשתית עובדתית מספקת גם לצורך ההליך האזרחי הנוכחי.

      

     30.נותר לבחון את שאלת הידיעה. האם רכישת החזקת וניסיון מכירת המוצרים המזויפים ע"י הנתבע, נעשתה מתוך מודעות לכך שהמוצרים הינם מזויפים. גם בהליך לפני, וגם בהליך הפלילי, הנתבע הכחיש כי ידע שמדובר במסכות שיער מזויפות וטען כי סבר כי מדובר במוצר אמיתי. מכאן, הוא מבקש להחיל עליו את הגנת תום הלב.

      

     31.במישור זה, ניצבת עדותו של הנתבע מול עדותה של הגב' עדן כהן, החוקרת הפרטית.

     גב' כהן שוחחה פעמיים עם הנתבע כמפורט בתצהירה ונפגשה עמו פעם אחת ביום 24.4.15.

     גב' כהן הקליטה את השיחה והתמליל צוטט לעיל בפרק העדויות.

     הנתבע תוקף בחריפות את השיח עם גב' כהן ואת התמלול שהוגש באמצעותה.

     לדבריו גב' כהן לא בדקה את המסכה (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 25-28), היא חוקרת פרטית מתחילה ואולי אפילו מתמחה. המאמן שלה הוא מר בנימין מזר (עמ' 29 לפרוטוקול). לא היא ערכה את התמלילים של ההקלטה שהוגשו כנספחים לתצהירה ואינה יודעת מי ערך אותם (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 20-27, עמ' 28 ש' 1-8). את התצהיר הכינה יחד עם המאמן שלה בהיותה מתמחה (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 1-15). הנתבע טוען כי גב' כהן הוליכה אותו שולל כאשר השיחה ביניהם הסתיימה בנשיקות. מסכה שהנתבע העניק לחוקרת במתנה במהלך הפגישה ביניהם לא הובאה לדיון ואף לא נבדקה ע"י החוקרת או מאן דהוא מטעם התובעת (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 7-10). לא ברור מי צילם את תמונות המסכה שצורפו לתצהירה, האם היא צילמה אותן או המאמן שלה מר בנימין מזר (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 16-26).

      

     32.התובעת מצדה, מצביעה על כך שגרסת הנתבע היתה מפוקפקת מיסודה, רצופה תמיהות וכשלים וקועקעה בחקירתו הנגדית. הנתבע ניסה לטעון במהלך שמיעת הראיות כי המוצרים אינם מזויפים, עובדה שנסתרה על פניה בפסק דין הפלילי המרשיע. גרסתו של הנתבע כביכול לא ידע כי המוצרים מזויפים, נשללה מכל וכל ע"י התובעת.

     33.מקובלת עלי עמדת התובעת במישור זה. חרף כל הניסיונות של הנתבע להטיל ספק באמינותה, אני מוצאת כי עדותה של גב' עדן כהן מוצקה ונאמנה. גב' עדן כהן נפגשה עם הנתבע באופן אישי ושמעה מפיו את הדברים המוקלטים. היא גם ביצעה באופן אישי את ההקלטה. ניסיונותיו של הנתבע להטיל דופי בתמליל, הוא ניסיון להתנער מן הדברים המרשיעים שנאמרו מפיו באותה שיחה. גב' כהן העידה באופן ברור על הדברים שנאמרו לה ע"י הנתבע. ניסיונותיו להציג אותה כחוקרת זוטרה, שפלרטטה עמו וכך קיבלה מפיו תשובות, לא גרעו מאמינות העדות שנשמעה מפיה.

     העדה העידה בתצהירה ובדיון לפני, כי הנתבע סיפר לה שמדובר במסכה משובחת ובמוצרים שאסור לו לייבא אותם לארץ (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 24-32).

      

     34.גם אם מדוברת בחוקרת זוטרה המלווה ע"י חוקר בכיר, וגם אם מדובר במתמחה, אין בכך כדי לגרוע מן הדברים שאמר לה הנתבע באותה שיחה. הנתבע הכיר בכך שאסור לו לייבא את המוצרים וכי הוא צפוי לסנקציות מצד לוריאל אם יתברר כי המוצרים מיובאים על ידו. הכל כפי שצוטט לעיל. מעדותה של גב' כהן המקובלת עלי, אני קובעת כי הנתבע ידע היטב על הבעייתיות בשיווק המוצר KE'RASTASE Masquintense על ידו.

      

     35.ניסיונות הנתבע לעמעם את תוקף הדברים שאמר, ע"י תקיפת התמליל לא יצלחו. החוקרת גב' עדן כהן התייצבה לדיון ואישרה במו פיה שאכן נאמרו הדברים המופיעים בתמליל. זוהי עדות מכלי ראשון ולא עדות מפי השמועה, ועל כן יש להעניק לה משקל מיטבי.

     אעיר, כי גם פגישה מקרית של העדה גב' עדן כהן עם מר עמוס פם עד התביעה האחר במעלית טרם הדיון, שהנתבע מבקש לייחס לה חשיבות רבה, אינה משמעותית ואינה גורעת מתוקף עדותה וגרסתה.

      

     36.לא זו אף זו, יש לתת משקל משמעותי למכלול הנסיבות.

     האופן בו הגיעו המסכות לידי הנתבע כשלעצמו אומר דרשני. הנתבע מעיד שקנה "סטוק" של מסכות מידי שני אנשים מכפר טמרה. הנתבע נמנע לאורך כל הדרך מציון שמם המלא של אותם אישים. הוא מסתפק בנקיבת שמותיהם הפרטיים : איברהים ויאסר.

     לנתבע אין קבלות על הרכישה (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 20-21).

     הנתבע טוען כי שילם עבור המוצרים לאותם איברהים ויאסר במזומן (עמ' 49 לפרוטוקול ש'22- 26).

      

     37.הנתבע מתאר, כי מכר קרטונים של מוצרים לשני סוחרים, אחד מאשקלון שבשמו איננו נוקב והשני מחיפה שהוא נוקב רק בשמו הפרטי איברהים. התיאורים הללו בעייתיים מבחינת הנתבע. אילו היה מדובר בעיסקה כשרה לחלוטין, שאינה מעוררת תמיהות, לא היה הנתבע נמנע מלברר ולציין את שמותיהם המלאים של האישים מהם רכש את המסכות ושל האישים להם מכר את המסכות. הנתבע שילם במזומן למוכרים איברהים ויאסר מכפר טמרה. גם נתון זה אומר דרשני.

      

     38.על כן, מכלול הנסיבות האופפות את התנהלות הנתבע בעסקה זו מלמד, כי מדובר בעסקה מפוקפקת. לא בכדי התברר כי המסכות הן מזויפות. התנהלות זו אמורה להדליק אור אדום אצל הנתבע באשר לכשרות העיסקה וכשרות המוצרים הנמכרים במסגרתה, באופן המקים מחשבה כי הנתבע ידע או שהיה עליו לדעת כי אין המדובר במוצרים אותנטיים של התובעת. הנתבע התייהר באוזני החוקרת, כי המוצרים הללו יובאו באמצעותו דרך חברים שצרפו אותן לקונטיינר שהביאו מסין. עובדות אלה לא בוררו ולא הושם עליהם דגש במסגרת ההליך שלפני, ואף לא במסגרת ההליך הפלילי.

     די בצרוף הנסיבות שתיארתי, הרכישה במזומן, ממוכרים בכפר טמרה, ששמם המלא לא ננקב, והעדר פירוט בדבר הגורמים להם ניסה הנתבע למכור את המוצרים - כדי להציב את הנתבע בפוזיציה לפיה ידע או היה עליו לדעת כי המוצרים אינם כשרים, מזויפים.

      

     39.נתון נוסף שהיה אמור לעורר את חשדו של הנתבע הוא פער המחירים. הנתבע העיד כי רכש את המוצרים בעלות של 40 ₪ לכל יחידה כאשר על פי הגרסה שלו עצמו, מדובר במוצר יוקרתי הנמכר בערכים של 100 ₪ ליחידה. פער כזה מדבר בעד עצמו.

      

     40.בבדיקת הצילומים שצורפו לתצהירו של מר פם (סעיף 23) יש פער משמעותי בין ההדפסה על המוצר שנתפס אצל הנתבע לבין המוצר המקורי של התובעת.

     ישנן שגיאות כתיב בולטות על מדבקות אריזת המוצר שאף הן מעוררות חשד לזיוף.

     למשל :

     • בכתובת אתר האינטרנט של התובעת, השם הנכון הוא: www.kerastase ואילו על מדבקת המוצר של הנתבע מופיעה הכתובת: www.kerstse ללא האות "a";

     • בכיתוב "sensitized har" על מדבקת המוצר של הנתבע, לעומת הכיתוב הנכון ונטול השגיאות במסיכה המקורית של לוריאל : "sensitized hair".

     • אין קוד אצווה ייחודי בתחתית המיכל של התובע;

     • הכיתוב FINS-FINE במוצר של התובע הינו בצבע לא נכון;

        

       כל השגיאות הללו היו אמורות לעורר אצל הנתבע מחשבה והבנה כי המוצר מזויף.

       41.יתר על כן, העובדה שהמוצרים היו מזויפים נקבעה מעל לכל ספק בהליך הפלילי.

       דבר המשליך גם על הממצאים והמסקנות בהליך שלפני.

       אני קובעת, לאור העדויות שנשמעו בהליך לפני וממכלול הנסיבות שאפפו את כלל ההתנהלות, כי הנתבע ידע או שהיה עליו לדעת שהמדובר במוצרים מזויפים.

       הנתבע חויב בגין זה בהליך הפלילי. חרף השגותיו, כי ההרשעה נעשתה תוך כדי הסדר טיעון וכי הודה בעובדות אך לא במחשבה פלילית, ברי כי אין עבירה פלילית רק במעשה פלילי ללא שמצטרפת אליו מחשבה פלילית.

        

       המישור המשפטי:

       חוק עוולות מסחריות:

        

       42.במישור המשפטי, התובעת משתיתה את תביעתה על בסיס חוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

       התובעת מציינת אומנם, כי על המוצר רשומים סימני מסחר לטובתה, אך היא אינה משתיתה תביעתה זו על פקודת סימני מסחר (נוסח חדש) תשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר") אלא כאמור על חוק עוולות מסחריות בלבד.

       ולא בכדי. התביעה לפי חוק עוולות מסחריות קלה יותר לניהול והוכחה, מאשר התביעה לפי פקודת סימני מסחר.

        

       ראו בספרו של המלומד פרופ' מיגל דויטש "עוולות מסחריות וסודות מסחר" (הוצאת נבו תשס"ב-2002) שם בעמ' 89 :

        

       "לא למותר להעיר, כי קביעת הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גניבת עין, בחוק עוולות מסחריות, יוצרת הינע מסוים גם לבעל סימן מסחר רשום, להשתית תביעתו דווקא על העוולה של גניבת עין, במקום על פקודת סימני מסחר [נוסח חדש] שאינה מקנה פיצוי ללא הוכחת נזק. אין מניעה לתביעה בעוולה של גניבת עין גם כאשר מדובר בסימן רשום".

        

       הסנקציות שהתובעת מבקשת להשית על הנתבע, ייבחנו אפוא במשקפי חוק עוולות מסחריות.

        

        

        

       43.סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

        

       "גניבת עין

        

       א.לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

       ב.שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".

        

       אבחן עתה, האם ההתנהלות של הנתבע שתוארה בפרק העובדתי לעיל מקימה תשתית לעוולת גניבת עין.

        

       44.בעוולת גניבת עין, יש לבחון שני יסודות מרכזיים ומצטברים:

        

       א.המוניטין שרכש היצרן ;

       ב.החשש הסביר להטעיית קהל הצרכנים;

        

       45.כב' השופט סולברג ציין ברע"א 1065/18 ו- רע"א 1521/18 רשת חנויות רמי לוי, שיווק השקמה 2006 בע"מ ואח' נ' BARILLA (ניתן ביום 22.4.18, פורסם בנבו) (להלן: "עניין ברילה") כי:

       "הוראה זו היא חלק משורה ארוכה של דינים, שמטרתם "להבטיח כללים בסיסיים של תחרות הוגנת ולהציב גבולות לשחקני השוק"... על-פי ההלכה הפסוקה, עוולת גניבת עין מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: המוניטין שרכש היצרן; והחשש הסביר להטעיה של קהל הצרכנים, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע..."

       (שם, סעיף 28).

        

       46. עוד ראו בסוגיית עוולת גניבת עין ומשמעותה מדברי כב' השופטת תמר אברהמי בת.א. (מחוזי ת"א) 50353-03-18 בלדי בע"מ נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (ניתן ביום 2.4.18, פורסם בנבו. שם בפסקאות 20-22 של פסק הדין:

        

       "העילה המרכזית עליה נסמכת המבקשת בעתירתה לצו מניעה היא גניבת עין לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). כידוע, לצורך ביסוסה של עילה כזו יש להוכיח שני יסודות מצטברים: קיום מוניטין וחשש להטעיית הציבור כי הנכס (או השירות) שמציע הנתבע הוא למעשה נכס (או שירות) של התובע. לענין זה ר' למשל: ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (31.08.2017) (להלן: "ענין פישר פרייס"); ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (9.9.2014) (להלן: "ענין מרכז המתנות"); ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (30.5.2013) (להלן: "ענין אנג'ל"); ע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ, (25.6.2007) (להלן: "ענין שמעוני"); ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ, פ"ד נח(5) 632 (3.5.2004). ר' גם פסק דינו (החלקי) של ד"ר בנימיני בת"א (מחוזי ת"א) 1561/03 פלסטו-ווק (1990) בע"מ נ' מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ (26.11.2008). גניבת עין היא עוולה שנועדה להגן על תובע מפני פגיעה בזכות קניינית במוניטין. בשונה מדיני סימני מסחר למשל, אין מדובר בעוולה שנועדה להגן על הצרכן מפני תחרות לא הוגנת (למשל - ענין אנג'ל, בסע' 8; ע"א 9070/10 דדון-יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ (12.3.2012) (להלן: "ענין סנאפ") בסע' 7; ע"א 5207/08 World ORT נ' אורט ישראל (1.2.2011) בסע' 16 (להלן: "ענין אורט"); ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224 (23.4.1991) (להלן: "עניין פניציה"), בעמ' 232-231). התנאי הראשון הוא אפוא להוכיח את אותו מוניטין המהווה קניין עליו נועדה העוולה להגן. זהו "יסוד מכונן של העוולה" אשר ההגנה על המוניטין "היא-היא תכליתה" (ענין אורט, בסע' 20). בהעדר הוכחת מוניטין, תביעה בעילת גניבת עין תדחה מבלי לבחון האם קיים חשש להטעייה (ר' למשל גם: ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933 (23.5.2001), בעמ' 942; ענין פניציה, עמ' 232-231)".

        

       47.אבחן תחילה את יסוד המוניטין.

       תנאי להוכחת יסוד המוניטין הוא כי הציבור מזהה את השירותים שמציעה התובעת עם העסק. על התובעת להראות, כי קיימת תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר יוצרת שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו.

       עוד נדרשת התובעת, להוכיח כי יש לה זכויות קניין במוניטין דנן.

        

       ראו:

       פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בת.א. 1661/07, 2101/08 ארט אופטיק בע"מ נ' טומשובר ואח' (ניתן ביום 30.12.12, פורסם בנבו). שם בעמ' 17 של פסק הדין.

       פסק דינו של כבוד השופט מלצר, כתוארו אז (פסק הדין המרכזי ניתן על ידי כב' המשנה לנשיאה (בדימ') השופט רובינשטיין בע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (31.8.17, פורסם בנבו). שם פסקה 6 של פסק הדין.

        

       פסק דינו של כבוד השופט עמית בע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (ניתן ביום 30.5.13, פורסם בנבו) בהסכמת כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז) וכב' השופט דנציגר. שם סעיפים 18-19 של פסק הדין.

        

       48.בענייננו, מן העובדות שפורטו לעיל, לית מאן דפליג, כי למוצר מסכות השיער של התובעת קיים מוניטין רב ותדמית חיובית בעיני הקונים הפוטנציאליים. הדבר הוכח לא רק מעדויות התובעת, אלא גם מעדותו של הנתבע עצמו. הנתבע אף הודה במסגרת ההליך הפלילי, כי מדובר במוצרים מזויפים. מכאן נלמד, כי המוצרים הללו הם בעלי מוניטין רב, שאם לא כן לא היה טורח מאן דהוא לזייפם כדי ליהנות מהמוניטין שצברו המוצרים המקוריים. רכיב המוניטין התקיים אפוא בענייננו.

        

       49.מכאן נעבור לבחון את היסוד השני המצטבר שהוכחתו נדרש לצורך ביסוס עוולת גניבת עין, הוא יסוד ההטעיה.

        

       50.לצורך הוכחת יסוד זה לא נדרש להוכיח כוונה להטעות, ולא נדרש להראות הטעיה בפועל.

       המבחן שהוכר בפסיקה לצורך כך, הוא "המבחן המשולש" ואלו רכיביו:

        

       1. מבחן דמיון הסימנים במראה ובצליל.

       2. מידת החפיפה בקהל הלקוחות ובסוג הסחורה.

       3. יתר נסיבות העניין.

       מבחנים אלה אינם בהכרח מצטברים, והמשקל מוענק לפי העניין.

       הפסיקה הוסיפה לכך גם את מבחן השכל הישר:

        "..אשר על פיו כאשר הדמיון שבין המוצרים מגלם מסר רעיוני כלשהו, מעין "אוּמנות קונספטואלית", יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על ידי שני המוצרים. במקרים שבהם המסר הרעיוני זהה, או דומה מהותית לזה העולה מסימנו של התובע, עשוי בית המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל".

       (ע"א 5066/10 הנ"ל, שם בסעיפים 24-25).

       להלן אבחן האם המבחנים דנן מתקיימים בענייננו.

       51.מן התמונות שצורפו לתצהירו של מר עמוס פם ומעדותו של מר יבגני סלטייסקי, ברי כי המוצרים ששיווק הנתבע, עוצבו כך שייחזו כזהים למוצרים של התובעת המפורסמים תחת הסימן KE'RASTASE Masquintense. (ראו סעיף 20 לתצהירו של עמוס פם והתמונות שצורפו אליו). הוא הדין בעדותה של החוקרת גב' עדי כהן (ראו עמוד 29 לפרוטוקול ישיבת יום 18.3.18, בין השורות 15 – 19).

       מכאן, שמבחן הדמיון במראה התקיים בענייננו.

        

       52.גם יסוד מידת החפיפה בקהל הלקוחות ובסוג הסחורה התקיים בענייננו, כאשר הוברר מן העדויות, כי הנתבע פעל לשווק את המוצרים למספרות וללקוחות פרטיים החפצים בכך. התובעת ציינה ואני מאמינה, כי הנתבע נסע ממקום למקום כדי לשווק את המוצרים אצל מספרות שונות. הנתבע עצמו העיד ואישר, כי מכר 12 קרטונים של מוצרים לגורם העוסק בענייני קוסמטיקה וטיפוח באזור אשקלון. (סעיף 19 לתצהירו, עמ' 50 לפרוטוקול ישיבת יום 25.3.18 בין השורות 20- 29).

        

       53.יתר נסיבות העניין, מצביעות אף הן על קיום יסוד ההטעיה. כך למשל העידה החוקרת עדי כהן, כי הנתבע ציין בפניה כי מדובר במסכת השיער הטובה בעולם (עמ' 30 לפרוטוקול ישיבת יום 18.3.18 בין השורות 30 – 32).הנתבע כאמור הודה במסגרת ההליך הפלילי שמדובר במוצרים מזויפים. מה יותר מכך כדי לבסס את יסוד ההטעיה ?

        

       54.אשר על כן, אני קובעת, כי התובעת הוכיחה שהנתבע בענייננו עיוול כלפיה בעוולת גניבת עין כמובנו של ביטוי זה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות.

        

       תום לב :

        

       55.הנתבע העלה בסיכומיו טענה הנוגעת לתום לבו במכר המוצרים המזויפים. לדבריו פעל בתום לב ובתמורה, כמובנו של ביטוי זה בסעיף 8(א) לחוק עוולות מסחריות.

        

       ברם, לצורך ביסוס אחריות של עוולת גניבת עין, רכיב תום הלב אינו נחוץ כלל ועיקר.

       התובעת לפי עוולה זו, אינה נדרשת להוכיח תום לב או העדרו.

       הנתבע לפי עוולה זו, לא יוכל לעמעם את חיובו לפיה, בטענת פעולה בתום לב.

        

        

       בדברי ההסבר לחוק עוולות מסחריות מודגש, כי סעיף 8 האמור מתייחס להגנה על סודות מסחריים. דהיינו:

       "מידע עסקי מכל מין וסוג שהוא, שאינו נחלת רבים או שלא ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י הרבים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון על גבי מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

       ראו:

       הצ"ח 2471 י"א בטבת התשנ"ו 3.1.1999. שם בעמ' 348 – 349.

        

       המסקנה לענייננו, כי הסתמכותו של הנתבע על הוראות סעיף 8 לחוק עוולות מסחריות לעיל, בסוגית תום הלב, אינה חלה בענייננו. שעה שאין המדובר בסודות מסחריים אלא בעוולת גניבת עין. עם זאת ועל מנת שנושא זה יישאר ללא מענה, אתייחס אליו להלן.

        

       56.כפי שציינתי, התובעת לא ביססה את תביעתה כלל ועיקר על פקודת סימני מסחר, הגם שלטובתה רשומים שני סימני מסחר על המוצר KE'RASTASE Masquintense .

       יסוד תום הלב נבחן אומנם לצורך פקודת סימני המסחר, אך אינו נחוץ כלל ועיקר לצורך ביסוסה של עוולת גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות.

       ראו בספרו לעיל של המלומד פרופ' מיגל דויטש "עוולות מסחריות וסודות מסחר" :

        

       "לעניין העוולה של גניבת עין, הרי שעוולה זו איננה מחייבת יסוד אשמתי, אף שכמובן, כוונת הוכחה להטעות יכולה להקל על הוכחת חשש להטעיה".

       (שם, עמ' 57).

        

       57.הדין בפקודת סימני המסחר קובע, כי הגנת תום הלב תישלל מקום בו המפר "ידע או היה עליו לדעת" כי מדובר בהפרה מצדו. בענייננו, ממכלול נסיבות העיסקה היה על הנתבע לדעת כי המוצרים בעייתיים.

        

       ראו ספרו של המלומד עו"ד עמיר פרידמן "סימני מסחר, דין, פסיקה ומשפט משווה" מהדורה שלישית, שם בעמ' 869 – 871:

        

       "על מנת שתוכר הגנת תום לב בתחום סימני המסחר, יש צורך באלמנט נוסף לחיזוק, אשר בדרך כלל יימצא באופיו המאבחן המולד החלש של סימן המסחר הרשום, אשר הוביל את הנתבע להאמין בכנות ובתום לב שהסימן שבו הוא משתמש איננו מוגן כסימן מסחר. טענה לפיה הנתבע לא התכוון להפר את הסימן הרשום לא תקים טענת הגנה רק בשל העובדה שהנתבע פעל בתום לב סובייקטיבי ולא היה מודע לקיומו של הסימן הרשום. על הנתבע להוכיח בראיות אובייקטיביות, שלא עלה בדעתו שהמילה החלשה שנרשמה כסימנו המסחרי של המתחרה העסקי הופקעה מרשות הכלל. בכל מקרה, עצם העובדה שהנתבע לא ידע ולא היה מודע לקיומו של הסימן הרשום, רחוקה מלהוביל לגיבושה של טענת ההגנה בדבר שימוש בתום לב.

       בעת גיבוש ההכרעה לפיה השימוש בסימן הרשום בוצע בתום לב, ניתן להסתייע באמת המידה שנקבעה בפסיקה לעניין הגנת תום הלב בענף זכויות היוצרים. בהתאם לפסיקה זו, הגנת תום הלב תוכר רק במקרים חריגים בהם לגורם המפר לא היה יסוד לחשוד בדבר קיומה של הזכות הקניינית. בהתאם לגישה זו, די ברמת מודעות של "עצימת עיניים" על מנת שתישלל הגנת תום הלב.

       ....

       טענת תום הלב תתקבל רק במקרים חריגים בהם יוכיח המפר, כי מבחינה אובייקטיבית לא ניתן יהיה להבין את המונופולין הנובע מהסימן הרשום בשל אופיו המולד החלש. בעת בחינת תום הלב, אין להתייחס לעמדתו הסובייקטיבית של המפר המתחרט, אלא לשאלה האם מתחרה ממוצע בתחום הרלוונטי היה מבחין בקיומו של הסימן או מודע לזכויות הנובעות ממנו".

       ( ההדגשה אינה במקור – נ.ג.).

        

       58.כפי שצינתי בפרק המתייחס לעובדות, מצאתי כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת, כי מדובר במוצרים מזויפים. הנתבע פעל במקרה הטוב בעצימת עיניים ובמקרה הפחות טוב בכוונת מכוון. מכאן, כי גם על פי פקודת סימני מסחר היה הנתבע יוצא בהליך זה וידיו על ראשו. קל וחומר לפי חוק עוולות מסחריות שם רכיב זה כלל אינו נשקל לצורך ביסוס אחריותו של הנתבע.

        

       הסעדים המבוקשים:

        

       59.בכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים הבאים:

       "מהות התביעה: צו מניעה קבוע, צו עשה, חשבונות.

       סכום התביעה: 300,000 ₪ עד למתן חשבונות (לצרכי אגרה בלבד)".

        

       60.במהלך הדיון התברר, כי התובעת השכילה לסגור את הפירצה של שיווק מוצרים מזויפים ע"י הנתבע. התובעת הכניסה לתמונה את יחידת הקניין הרוחני של משטרת ישראל, אשר פשטה על ביתו ומכוניתו של הנתבע ברח' העצמאות 13, קרית-אתא וכן על המחסן שהחזיק הנתבע במושב רכסים.

       המוצרים המזויפים שהיו ברשותו של הנתבע, כ- 500 מסכות שיער של KE'RASTASE Masquintense נתפסו. הנתבע הועמד לדין והורשע בפלילים עקב כך. הנתבע אינו מפיץ עוד את המוצרים של KE'RASTASE Masquintense. לתובעת הוברר היטב, גם מעדותו של הנתבע לפני וגם במסגרת ההליך הפלילי, שהיקף המכירות שביצע הנתבע במוצר KE'RASTASE Masquintense היה דל ביותר. בסה"כ 12 ארגזים.

       לפיכך, הדרישה לסעד של מתן חשבונות מתייתרת בענייננו.

        

       61.נותר לבחון את הפיצוי אותו דורשת התובעת.

       הנתבע העיד, כי הפיק רווח חד פעמי דל ביותר מכל המהלך והרוויח בסה"כ 2,880 ₪.

       הנתבע אף הציע לחילופין, בסעיף 37 לתצהירו, כי לתובעת יוענק פיצוי בהיקף הרווח אותו הפיק מהמכירה של 12 הארגזים, דהיינו סך של 2,880 ₪ הנ"ל.

       אילו היה מתברר, כי הנתבע הפיק רווח משמעותי מכל הפרשה, היה מקום לשקול חיוב גם לפי הרווח, על בסיס הדרישה שהעלתה התובעת למתן חשבונות.

       משהתברר כי לא הופק רווח משמעותי וכי רכיב מתן חשבונות בתביעה אינו נחוץ עוד, ייבחן עתה הסעד הכספי הנדרש מהתובע באספקלריית הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק עוולות מסחריות.

        

       62.התובעת מבקשת להשית על הנתבע, משיקולי הרתעה, פסיקת פיצוי סטטוטורי ברף העליון. משיקולי אגרה היא מסתפקת בסך של 300,000 ₪.

       התובעת טוענת כי נגרם לה נזק משמעותי ודורשת פיצוי בהתאם.

       התובעת צרפה אסמכתאות לתקדימים בהם חויבו נתבעים בפיצוים סטטוטוריים משמעותיים.

        

       63. התובעת דורשת פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999. וזו לשון הסעיף:

        

       "פיצוי בלא הוכחת נזק

       13.    (א)בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

       (ב)לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת.

                   (ג)         שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות בצו את הסכום שבסעיף קטן (א)".

        

       המחוקק ייחד שם פיצוי סטטוטורי, לסיטואציה בה לא ניתן להוכיח עד תום את פרטי העוולה, אך ברור כי בוצעה עוולה באופן המצדיק פיצוי. שיקולי ההרתעה אף הם מצטרפים לנתון זה. בשקילת הפיצוי הסטטוטורי - הסכום שנקבע לכל עוולה ללא הוכחת נזק, עומד על סך של עד 100,000 ₪.

       התובעת הגבילה את תביעתה משיקולי אגרה לסכום של 300,000 ₪.

        

       64. בפסק דינה של כבוד השופטת אבניאלי בת"א (מחוזי ת"א) 1661/07, 2101/08 שאוזכר לעיל, נקבע פיצוי על בסיס נזקי התובעת בפועל ולא על בסיס הפיצוי הסטטוטורי שלא נתבע שם. בית המשפט העריך את הפיצוי שם על דרך האומדנה. על פסק הדין הוגש ערעור אזרחי 1203/13 טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ (נידון בהרכב כבוד השופטים מלצר, הנדל וסולברג, ניתן ביום 6.5.15, פורסם בנבו). בית המשפט שם, הסתייג קמעה מפסיקה על דרך האומדנה. גישה זו עומדת לימין התובעת בענייננו, שבחרה להשליך יהבה על פיצוי סטטוטורי ולא פיצוי הנגזר מנסיבות המקרה.

        

       65.בת"א (מחוזי ב"ש) 3025/09 Sprit Aktiebolag (publ) V&S Vin נ' ברזילי (ניתן מפי כבוד השופט שלמה פרידלנדר ביום 25.8.16, פורסם בנבו). נדון עניינו של זייפן משקאות מסוג וודקה אבסולוט. כבענייננו, הורשע שם הזייפן בפלילים ולאחר מכן הוגשה נגדו תביעה אזרחית. בית המשפט, כבוד השופט פרידלנדר, מצא כי הנתבע שם אשר הורשע בזיוף המשקה פעל באופן המפר את זכויותיהן של התובעות שם בתחום זכויות היוצרים כולל סימני מסחר. בפסקה 21 לפסק הדין מציין הוא כי חרף היקף ההפרה שם, הרי הפיצוי בגין חוק זכויות יוצרים לא יעלה על סך של 100,000 ₪. הפיצוי שם חושב בערכים ריאליים והגיע לסכום גבוה יותר.

        

       66.כבוד השופט בנימין ארנון נדרש אף הוא לסוגיה זו, בפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי מרכז) 44503-03-10 Tommy Hilfiger נ' בן שורץ (ניתן ביום 20.2.2012, פורסם בנבו). שם נקבע, כי הנתבע רכש סחורה מזויפת מתוך כוונה לסחור בה והתנהלותו מהווה הן הפרה של סימן המסחר הרשום של המבקשת והן גניבת עין.

       בסעיפים 65 – 70 לפסק הדין שם, שם נדרש בית המשפט לשיעורו של הפיצוי הסטטוטורי בקורלציה למספר העוולות בגין גניבת עין שביצע הנתבע. כך אמר בפסקה 66:

        

       "יוצא אפוא כי בהתאם להוראת סעיף 13(א) בחוק עוולות מסחריות יש לקבוע את שעורם של הפיצויים הסטטוטוריים בשני שלבים: בשלב הראשון יקבע מספר העוולות שבוצעו על ידי הנתבע כלפי התובעות. במסגרת קביעה זו ייושם תחילה העיקרון הקובע כי יש לראות 'עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת'. בשלב השני יש לקבוע מהו גובה הפיצוי הסטטוטורי שייפסק בגין כל אחת מהעוולות שבוצעו על ידי הנתבע כלפי התובעות".

        

       עוד נקבע שם, כי השאלה הרלוונטית היא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה.

        

       67.בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פד"י נ"ט(1) עמ' 883 נקבע, כי במסגרת תביעת גניבת עין הרי גובה הפיצוי לפי חוק עוולות מסחריות הינו ללא הוכחת נזק. דברי כבוד השופטת דורית בייניש בהסכמת השופטים גרוניס וג'ובראן. שם בעמ' 903 – 904:

        

       "שני עיקרים עומדים בבסיס הסעיף המאפשר פיצויים לא הוכחת נזק: העדר יכולת להוכיח את הנזק המדויק שנגרם בעקבות גניבת העין והרצון להרתיע מעוולים בכוח... רשימת השיקולים שישקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר גובה הפיצויים בהתחשב ברציונלים אלה, איננה סגורה. בין היתר, יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, במספרן ובמישכן, באשמו של המפר, באופיו ובגודלו של העסק המפר וכדומה".

        

       68.לצורך בחינת הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, ניתן לראות עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת. ראו דברי כבוד השופט ארנון בת"א (מחוזי מרכז) 44503-03-10 הנ"ל, שם בפסקה 69:

        

       "יישומו של מבחן זה לגבי גניבת עין מחייב התמקדות בשאלת הזכויות שנקבעו. ככל ומדובר בטובין בעלי מוניטין עצמאי ופוטנציאל שיווק עצמאי, וככל שמדובר במוצר אשר קיים חשש להטעיית ציבור הלקוחות לגבי רכישתו, מדובר במקרה אשר יתקיימו היסודות הנדרשים להוכחת עוולה של גניבת עין. מאחר וכל דגם של פריט הלבשה רלוונטי מהווה מוצר עצמאי ובעל ערך כלכלי משל עצמו – אני קובע כי לבעל המותג קיימת זכות עצמאית בכל אחד מהדגמים הנכללים במוצרי המותג. לפיכך, אני קובע כי יישומו הנכון של 'מבחן הזכות שנפגעה' מוביל למסקנה כי מספר העוולות של גניבת עין שבוצעו ע"י הנתבע במקרה דנן הינו כמספר הדגמים שזויפו. אני סבור כי פרשנות זו, התואמת את ההלכות שנפסקו בפרשת שגיא ובפרשת דקל, הינה מחויבת נוכח תכליתו החקיקתית של סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות".

        

       69.כבוד השופטת דפנה ברק ארז, בהסכמת כבוד השופטים מרים נאור ויורם דנציגר, אף היא נדרשה לגובה הפיצוי הסטטוטורי. זאת בע"א 7629/12 אלעד מנחם סוויסה נ' Tommy Hilfiger (ניתן ביום 16.11.14, פורסם בנבו):

        

       "חשוב עוד לציין, כי, כאמור, פקודת סימני המסחר אינה מקנה לבעל סימן מסחר את האפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, ואילו סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע כי במקרה של גניבת עין יכול בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד לכל עוולה, כאשר רואים עוולות המתבצעות בסדרה אחת של מעשים כעוולה אחת. אין צריך לומר שלא ניתן לתבוע 'כפל פיצוי' בגין אותה עוולה הן במסלול הסטטוטורי והן במסלול הדורש את הוכחת הנזק (ראו: פרידמן, סימני מסחר, בעמוד 976)". (ההדגשה אינה במקור – נ.ג.).

        

       70.בענייננו, הנתבע אכן נמצא כמי שרכש סטוק של מוצרי שיער מזויפים במטרה להפיצם הלאה. אילו הדבר היה עולה בידו היה עשוי להיגרם לתובעת נזק כבד. התובעת השכילה לאתר את הנתבע בשלב מוקדם, כאשר לפי הודאתו ביצע מכירה של 12 ארגזים בלבד לסוחר באשקלון. מכירה זו יכול ותיחשב כעוולה אחת לפי הוראות סעיף 13(ב) לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999. בנוסף, הנתבע לא הצליח למכור את הסטוק ונתפסו אצלו 491 מסכות. מספר גדול המעיד על כך שהנתבע לא ביצע מכירות משמעותיות.

       נזקה של התובעת, הן הישיר והן העקיף, אינו רב וטוב שכך. בנסיבות אלה, הפיצוי אותו יש לשקול הוא אכן הפיצוי הסטטוטורי ולא פיצוי בעין.

        

       71.אחזור ואדגיש : בפועל, כאמור הנתבע לא הספיק לחולל גדולות ונצורות במכר מוצרים מזויפים של התובעת. יתר על כן, התובע אף הועמד לדין והורשע בגין פעילותו זו. נראה כי הפן ההרתעתי הושג במלואו במישור הפלילי. ההרתעה במישור האזרחי אף היא צריכה להיות מידתית ושקולה בהתאם.

        

       72.אני קובעת, כי מכר 12 הארגזים ע"י הנתבע לסוחר מאשקלון, כמפורט בסעיף 19 לתצהירו של הנתבע, בשווי מכירה של 5,760 ₪ בלבד כמפורט בסעיף 24 לתצהירו של הנתבע, ייחשב כאירוע מכירה בודד, שיש לראות בו הפרה אחת בלבד, ולא מעבר לכך.

       כפועל יוצא, מכירה זו מקנה בפיצוי סטטוטורי מקסימאלי של עד 100,000 ₪ בלבד, ולא 300,000 ₪ כפי שדרשה התובעת.

        

       73.יתר על כן, יש לקחת בחשבון כי הרווח של הנתבע בעסקה זו אכן לא היה משמעותי; כי הנתבע הועמד לדין והורשע על פי הודאתו בהליך הפלילי, כך שהיסוד ההרתעתי התקיים בענייננו; הנתבע חדל ממכר מוצרים מזויפים של התובעת מכאן ואילך; הנזק הממשי לתובעת, לא היה רב אפוא ונבלם בעודו באיבו;

       לאור כל זאת, ראיתי להפחית מהפיצוי הסטטוטורי המקסימאלי הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות ולהעמידו כדי מחצית בלבד, דהיינו על סך של 50,000 ₪. הא ותו לא. גם סכום זה הוא משמעותי עבור הנתבע כפי שצוין מפיו.

        

       74.לסיכום נושא הסעד הכספי, אני קובעת כי הנתבע יחוב כלפי התובעת בתשלום פיצוי סטטוטורי שאני מעמידה את שיעורו בנסיבות ענייננו על סכום של 50,000 ₪.

        

       75.לא למותר לציין, כי בנוסף לפיצוי הכספי זכאית התובעת לסעד של צו מניעה קבוע וצו עשה כמבוקש על ידה בכתב התביעה. פסק דין חלקי בעניין זה ניתן עוד ביום 7.11.16 על ידי כב' השופט גדעון גינת. לפיכך, נושא זה הוסדר ואיני נדרשת לשוב לכך.

        

        

       סיכום:

        

       76.מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן:

       • אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי סטטוטורי בהתאם לדין בסכום של 50,000 ₪.

       • אני פוסקת לתובעת שכר טרחת עו"ד צמוד למדד ונושא ריבית מהיום בסך של 25,000 ₪. לסכום זה תתווספנה אגרות משפט א' ו- ב', כל אחת מהן כערכן ביום תשלומן.

          

         ניתן היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.