נשא בתולה ונמצאת בעולה הפלה יזומה שנעשתה שלא ברשות הבעל

עניינו של פסק דין זה בבקשת המבקשת, כי בית הדין יחייב את בעלה לשלם את דמי כתובתה. 

תיאור העובדות:

הצדדים נישאו בתאריך י"ט באדר א' תשע"ו (28.2.16) נישואין ראשונים לצדדים ללא ילדים משותפים. ביום ב' בתמוז תשע"ו (8.7.16) שהם כחמשה חודשים אחר הנישואין נפרדו הצדדים. בסופו של דבר התגרשו הצדדים כשנה לאחר הנישואין ביום ט' אדר תשע"ז (7.3.17) והמבקשת תובעת את כתובתה בסך שלוש מאות וששה עשר אלף ₪. 

לטענת המבקשת המשיב הוא זה שיזם את הגירושין והיא איננה יודעת מדוע (שורה 5 לפרוטוקול מיום י"ח בכסלו תשע"ח (6.12.17)) בא כוחה הוסיף כי אדרבה המבקשת סבלה במהלך הנישואין מהשפלות רבות והמשיב הכה אותה נמרצות אף בעודה מעוברת.

המבקשת עירבה את שרותי הרווחה וביום ה' בתמוז תשע"ו (11.7.16) הוציאה כנגדו צו הרחקה לחודש ימים. שרותי הרווחה ציינו כי המבקשת נמצאת במסוכנות גבוהה והמליצו על הפסקת ההיריון.

לדבריה, למרות כל האמור לא ביקשה להתגרש וסברה כי המשיב יחזור למוטב. משכך אף שבסופו של דבר הסכימה להתגרש אין להפסידה את כתובתה.

מאידך המשיב הרבה להשיב אפו על המבקשת הן בקללות וגדופים והן בחוסר ניקיון בבית (שורות 14-18 שם). עוד ציין כי המבקשת התנזרה מחיי אישות באמתלות שונות (שורה 33 שם) והמבקשת אף סירבה לכסות את ראשה למרות שהבטיחה לפני הנישואין שתעשה כן. (שורות 39-40 שם).  לדבריו כבר כשלושה חודשים אחר הנישואין בקש ממנה לפנות יחד ליעוץ מתאים אך המבקשת סירבה.

בא כוח המשיב הוסיף כי אף התלונה שהוגשה כנגד המשיב נסגרה ללא הגשת כתב אשום. עוד ציין כי המבקשת יזמה את ההפלה לחינם ואדרבה צוין בתסקיר כי כל המדדים היו תקינים. לדבריו המשיב ידע מההפלה רק חמשה חודשים לאחר שנעשתה.

מאידך טענה המבקשת כי רק בבית הלכה ללא כסוי ראש והמחלוקת בניהם לא הייתה על הכסוי ראש אלא על אורך השיער הטבעי (שורות 100-104 שם). לדבריה ההפלה בוצעה מחמת המצב המסוכן בו הייתה (שורות 105 – 107 שם).

בתום הדיון החליט בית הדין בהסכמת הצדדים כי המסמכים הרפואיים יופנו למומחה ביילוד וגינקולוגיה לברור נסיבות ההפלה. כמו כן הסכימו שניהם לוותר על סודיות רפואית כדי להציג פסיקתאות שיחשפו מסמכים נוספים.

והנה ביום ז' בשבט תשע"ח (23.1.8) טען בא כוח המשיב כי במהלך איסוף המסמכים גילה כי ביום ז' בתשרי תשע"ד (11.9.13) בהיות המבקשת כבת עשרים פנתה לבדיקה רפואית בגין חשד להידבקות ב – HPV  מאחר ולבן זוגה לשעבר נמצאו נגעים רפואיים.

כמו כן ציין בא כוח המשיב כי ביום כ"ב בניסן תשע"ד (22.4.14) בעת שהייתה רווקה פנתה לרופא נשים בבקשה לקבלת אמצעי מניעה וחזרה על בקשתה ביום ד' בחשון תשע"ה  (28.10.14) ואף במהלך השנה שאחריה. לדבריו המשיב נשא את המבקשת כבתולה המגיעה מבית דתי ומאחר והמבקשת הטעתה אותו אין לה כתובה כלל כדין הנושא את האישה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה.

בא כוח המבקשת בתגובתו המתפתלת מיום י"ג בשבט תשע"ח (29.1.18) טען כי אין לחטט בעברה של המבקשת מלפני הנישואין והוסיף כי בכל אופן המשיב עצמו חי עם המבקשת חיי אישות עוד לפני הנישואין.

המשיב הכחיש בתוקף את המיוחס לו מה גם שבא כוח  המלומד לא התייחס כלל לגלולות למניעת הריון שנטלה המבקשת.

בתגובה מאוחרת וחוזרת מיום כ"ג בשבט תשע"ח (8.2.18) טען בא כוח המבקשת כי האישה קבלה גלולות שונות כולל גלולות נגד הריון כדי להסדיר את הווסת (סעיף ג' לתגובה) והוסיף, התובעת לא נטלה 'אמצעים למניעת הריון' רק גלולות להסדרת הווסת (סעיף ד לתגובה). ע"ש. הרואה יראה כי בא כוח המלומד ה'ן נסת'ר מחמת'ו.

ביום כ"ה באייר תשע"ח (10.5.18) התקבלה חוות דעת המומחה בה קבע כדלהלן:

מהתיק הרפואי עולה כי הגברת ה' נבדקה בדיקה גניקולוגית פנימית מלאה ב-1.8.2012. ניתן להסיק מכך כי בתאריך הנ"ל הגב' ה' כבר לא הייתה בתולה. לא ניתן להסיק מכך כי קיימה יחסים עם גבר. לא מצוין באף מקום בתיק הרפואי כי הגברת ה' מקיימת יחסי מין.

מצד שני מנקודת מבט הרופא – אין טעם בבדיקה גינקולוגית ובלקיחת משטח פאפ מחשש להדבקות בוירוס הפפילומה אם האישה לא קיימה יחסי מין, ובוודאי עם גבר החשוד בהדבקות בעבר, בדיקה כזו אכן בוצעה.