בעניין הקטינים:
1. נ' ק' ת.ז. XXXX
2. ה' ק' ת.ז. XXXX
3. ע' ק' ת.ז. XXXX
- פסק דין זה עניינו בקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי, המצהיר שהנתבע 1, שייקרא להלן: "הנתבע", הינו אבי שלושת ילדיה.
- עיקרי העובדות:
2.1 ביום 7.2.16 הגישה התובעת תביעת אבהות כנגד הנתבע, בה עתרה למתן פסק דין המצהיר כי הנתבע הינו אבי שלושת ילדיה:
נ' ק', ילידת 6.7.10
ה' ק', יליד 17.2.13
ע' ק', ילידת 24.8.15
2.2 ב"כ היועמ"ש בפמת"א עמד על ביצוע בדיקת רקמות ועל כן ניתן, על ידי כבוד השופט נפתלי שילה, ביום 10.4.16, צו לביצוע בדיקת רקמות.
2.3 התובעת קבעה מספר מועדים לביצוע הבדיקה, כשבכל פעם הופיעה יחד עם שלושת ילדיה על מנת לבצע את הבדיקה, אך הנתבע לא הופיע למרות שידע על המועדים שנקבעו.
2.4 לאור התנהלות הנתבע אשר אף לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, קבע כבוד השופט נפתלי שילה מזונות לקטינים.
2.5 עקב אי התייצבותו של הנתבע בכל המועדים שנקבעו לבדיקת הרקמות עתרה התובעת בבקשה לביזיון ביהמ"ש.
2.6 ביום 15.10.17 התקיים דיון, שאף אליו לא הופיע הנתבע למרות שנמסרה לו הודעה, ובעקבות זאת ביקש ב"כ התובעת לקבל פסק דין הצהרתי, המצהיר על אבהותו של הנתבע על שלושת הקטינים, על בסיס ראיות התובעת.
2.7 ב"כ היועמ"ש בפמת"א התנגד למתן פסק דין וביקש שיעשו ניסיונות נוספים להבאת הנתבע לביהמ"ש ולביצוע בדיקת הרקמות, תוך הוצאת צווי הבאה.
2.8 בישיבה זו ניתן פסק דין הצהרתי לגבי תשלום המזונות בו הוצהר שהנתבע הינו אביהם של שלושת הקטינים לעניין המזונות והתיק נקבע לישיבה נוספת ליום 15.11.17, תוך הוצאת צו הבאה.
2.9 גם לישיבה שנקבעה ליום 15.11.17 לא הופיע הנתבע למרות שנמסרה לו הודעה על הדיון ועל כן נקבע מועד נוסף ליום 22.2.18, בו שוב לא הופיע הנתבע.
2.10 למרות שניתנו על ידי צווי הבאה כנגד הנתבע לגבי מועדי הדיון שנקבעו ליום 15.11.17 וליום 22.2.18 לא הצליחה משטרת ישראל לבצע את צווי ההבאה, שכן אין לנתבע כתובת מגורים ידועה וקבועה והינו עובד כמוביל ומרכיב במספר חנויות המצויות במתחם גדול, המכונה XXX וקשה לאתרו.
2.11 לאור התנהלותו המתחמקת של הנתבע עתר ב"כ התובעת שוב למתן פסק דין הצהרתי על בסיס ראיות שתציג התובעת, כשב"כ היועמ"ש בפמת"א התנגד לכך וביקש לבצע בדיקת רקמות לאחי הנתבע.
2.12 ביום 15.5.18 ניתנה על ידי החלטה שלאור הנסיבות המיוחדות הקיימות בתיק זה, יש מקום להתיר לתובעת להגיש את ראיותיה בדבר אבהותו של הנתבע על שלושת הקטינים ובמקביל ניתן צו למשרד הפנים לקבלת פרטי הורי הנתבע ואחיו על מנת לבדוק אפשרות לביצוע בדיקת רקמות של בני משפחת הנתבע.
2.13 ביום 21.10.18 ניתנה החלטה המורה כי שני אחי הנתבע יבצעו את בדיקת הרקמות ואף נקבע מועד לביצוע הבדיקה, כשבמועד זה הגיעה התובעת שוב עם שלושת ילדיה ואילו אחי הנתבע לא הגיעו למרות שהזמנה לבדיקה נמסרה להם.
2.14 התובעת הגישה את תצהירי העדות מטעמה וביום 30.12.18 נשמעו הוכחות בתיק.
- טענות הצדדים
3.1 התובעת טענתה שהיות והנתבע מסרב לבצע את בדיקת הרקמות למרות הניסיונות הרבים שנעשו יש מקום להתיר לה להוכיח את אבהותו של הנתבע על הקטינים בראיות.
3.2 ב"כ היועמ"ש בפמת"א עומד על ביצוע בדיקת רקמות והינו מתנגד להוכחת אבהות הנתבע בדרך אחרת שאינה באמצעות בדיקת רקמות.
- המצב המשפטי
4.1 פסק דין המצהיר על אבהות של פלוני הינו קביעת סטטוס, שתוקפו כלפי כולי עלמא. ראה בנידון ע"א 431/80 גד רוזנברג ואח' נ' קרן חזן, פ"ד לה(2) 742, בעמ' 750-751:
"... לקביעת האבהות יש השלכות ותוצאות מעבר לקביעה זו עצמה ומעבר לזכויות וחובות שבין הקטין לבין מי שהוכר או הוצהר כאביו, ואם כי מרבית הסכסוכים, אשר באים לפני בתי המשפט, מתמקדים בעיקר בשאלת הסטטוס של הקטין ובעניין המזונות, להם הוא זכאי מאביו, הרי מעבר לכך כרוכות בהכרת האבהות בעיות נוספות, הנגזרות מעצם ההכרה, כי פלוני הוא אביו של הקטין, ובין היתר לענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, כשרות יוחסין וכדומה עניינים, שאין הכרח למצותם כאן".
4.2 דרך המלך להוכחת הורות גנטית, בעלת הסיכוי לקבלת תוצאה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, הינה באמצעות בדיקת גנטית (רא' 548/78 שרון נ' לוי, פד לה (1), 736, 748).
4.3 עם זאת, יש מקרים בהם ניתן להוכיח אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית אלא על בסיס ראיות בדבר נסיבות הורתו של הקטין. רא' בנדון בג"צ 566/11 דורון ממט נ' משרד הפנים [פורסם בנבו] (28.1.14):
"דרך המלך להוכחת הורות גנטית היא באמצעות בדיקה גנטית. יחד עם זאת, אין מקום לחסום את הדרך בפני המעוניינים להוכיח בראיות אחרות הורות ביולוגית לצרכי קבלת מעמד... המבקשים לעשות כן בדרך שונה מבדיקה גנטית רשאים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. ככל שיציגו בפניו ראיות אובייקטיביות שיניחו את דעתו של בית המשפט כי קיים קשר ביולוגי בין ההורה והילד, גם בלא בדיקה גנטית, רשאי בית המשפט לקבוע כי לפניו קשר של הורות ביולוגית".
4.4 הטעם העומד בבסיס מתן האפשרות להוכיח אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית הינה, בין היתר, בשל ההכרה בזכותו של הקטין לדעת מי הוא אביו. זכות המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכפי שנקבע על ידי כבוד הנשיא מ' שמגר, בע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ואח', פ"ד מח(3) 837, עמ' 843-844):
"... לקטין שמורה גם כן הזכות לכבוד האדם, וכי, בין היתר, רשאי הוא, לשם שמירת כבודו האישי והאנושי, ולשם הבטחת זכויותיו על פי הדין האישי ועל פי דיני הקניין, שלא לרצות להיחשב לבן בלי-אב-ידוע אלא לדרוש לדעת מי אביו...".
4.5 כב' השופט פורת חזר על דברים אלה במ"א 3206/94 ברונשטיין נ' כץ (לא פורסם):
"בהכרת אבהות כרוכים עניינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא אביו של פלמוני ובין היתר ענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, רישום במרשם האוכלוסין וכשרות יוחסין (והרי ידועה הסוגיה של 'שתוקי' – מי שאביו אינו ידוע – ופסלותו/הגבלתו לנישואין). לעניין יש השלכות אף על צאצאי התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה, במזונות ואפילו במידה מסוימת בענייני אפוטרופסות (לגבי זכויות-חובות נכדים/סבים), ואף להם עניין שאמם לא תהיה בגדר 'שתוקי' שכן פגם זה הוא רב דורי. אין לפקפק איפוא בזכות, באינטרס ובעניין שיש לתובעת מבחינה משפטית, להם ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת האבהות".
4.6 בנסיבות דנא, כפי שפורט לעיל, עשתה התובעת כל שלאיל ידה על מנת לבצע את בדיקת הרקמות והופיעה שלוש פעמים לבדיקה יחד עם שלושת הקטינים, כשהנתבע בחר שלא להגיע, כן הופיעה התובעת פעם נוספת לבדיקה שנקבעה עם אחי הנתבע, אשר אף הם בחרו שלא להגיע לבדיקה.
4.7 צווי ההבאה שהוצאו כנגד הנתבע לא סייעו לאכוף עליו לבצע את הבדיקה, שכן משטרת ישראל לא הצליחה לאתרו.
4.8 התביעה הוגשה בחודש פברואר 2016, לפני כשלוש שנים, בה התקיימו כ- 4 דיונים, בהם בחר הנתבע שלא להופיע ולא להגיש כל תגובה, המנמקת את סירובו שלא לבצע את בדיקת הרקמות.
4.9 בנסיבות אלה, בהם בחר הנתבע, פעם אחר פעם, לסרב לביצוע בדיקת הרקמות, מוצדק וראוי להתיר לתובעת להוכיח את אבהותו של הנתבע על שלושת הקטינים שלא באמצעות בדיקה גנטית וזאת מכוח עיקרון טובת הקטינים, כשטובת הקטינים הינו "עיקרון על" המנחה את ביהמ"ש בכל פסיקותיו. ראה בנדון תמ"ש (משפחה כ"ס) 17340/05 פלוני נ' עזבון פלוני ז"ל, פורסם בנבו (26.7.06), פסק דין שניתן על ידי כב' השופט צבי ויצמן.
4.10 וכפי שנקבע בע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני פ"ד מט(2) 578:
"מצווה הוא שאדם יידע מניין בא- דע מאין באת – וציווי זה משמיע מעצמו זכותו של אדם: זכותו שידע מניין בא. זה כבודו של האדם באשר הוא אדם: עמו נולד, ובאשר ילך ילך אף הוא. לו אמרנו לנעול שערי בית-משפט בפניה של הילדה – ולהותירה שתוקית כל ימי חייה – כי אז הורינו הלכה הנוגדת את חוש ההגינות וההוגנות הטבוע בנו. קשה – קשה מאד – להשלים עם הלכה מעין זו, ולא בכדי דיברנו במשפט הטבע אשר יצק עצמו אל תוך כבוד האדם שבחוק – יסוד: כבוד האדם וחירותו".
וכן נקבע בע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה:
"הוריו וילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ"האני" האישי , המשפחתי והחברתי שלו, אולי יותר משמו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו ולקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו , את רגשותיו ואת חובותיו במישור האתי-מוסרי".
4.11 בנסיבות דידן היה ולא אתיר לתובעת להוכיח את אבהות הנתבע על שלושת הקטינים באמצעות ראיות, אזי לא יוכלו הקטינים להוכיח את תביעתם ויישארו בגדר "שתוקי" על כל המשתמע מכך.
4.12 יודגש שסעיף 28ח'(ב) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 קובע:
"בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם".
4.13 סעיף זה בחוק מידע גנטי מדבר על אפשרות לקבוע קשרי משפחה ובכללם אבהות מסירובו של אדם להיבדק. משמע סעיף זה מקנה אפשרות להוכיח אבהות אף ללא ביצוע בדיקה גנטית מעצם סירובו של האב לבצע את הבדיקה.
- העובדות דנא
5.1 התובעת הוכיחה את העובדות הבאות:
5.1.1 התובעת הכירה את הנתבע לפני כ-11 שנה ועד לפני כשנתיים התגוררו הצדדים יחד.
5.1.2 במהלך מגוריהם המשותפים נולדו שלושת הקטינים.
5.1.3 הצדדים נפרדו לפני כשנתיים, לבקשת התובעת, היות והנתבע לא הסתדר עם בנה הגדול של התובעת מקשר אחר.
5.1.4 גם לאחר הפירוד מצוי הנתבע בקשר רציף עם הקטינים וממשיך לבוא, מדי בוקר, לבית התובעת, על מנת לקחת את שלושת הקטינים למוסדות החינוך ואף לוקח אותם בשבתות למספר שעות ומתייחס לשלושת הקטינים כאביהם. ראה עדות התובעת, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 13-19:
"ש. לאור התמונות אשאל שאלה שהיא עדכנית, באחת התמונות משנה שעברה שהצגתם לביהמ"ש האם את יכולה להגיד לי פעם אחרונה יצרת איתו קשר מתי?
ת. כמעט כל יום הוא לוקח את הילדים לגן ולבית הספר. גם היום הוא לקח את הילדים.
ש. אין בידיך כתובת מדויקת שאפשר להביא צו מביהמ"ש?
ת. אני בעצמי לא יודעת איפה הוא גר. הוא מספר לי שהוא ישן באוטו.
לשאלת בית המשפט:
ש. הוא לא לוקח את הילדים אליו הביתה?
ת. לא. הוא לוקח בשבתות לכמה שעות את הילדים".
5.1.5 התובעת העידה שכיום הקשר שלה עם הנתבע מתמצה אך ורק בכל מה שנוגע לשלושת הקטינים ("אין לנו קשר בכלל רק מה שקשור לילדים", רא' עמ' 17 ש' 2-3).
5.2 התובעת גם הציגה תמונות מברית המילה של הקטין ה', בה נכחו הנתבע ואמו המנוחה של הנתבע, כן הציגה התובעת תמונות מימי ההולדת של הקטינים בגן, בה נכח הנתבע.
5.3 התובעת הגישה תצהיר של אמה, הגב' י' ק' ק', שממנו עולה שהנתבע ניהל זוגיות ממושכת עם התובעת במהלך התקופה שבה הרתה התובעת ונולדו שלושת הקטינים. כן עולה מתצהיר האם, כי לאורך השנים הנתבע לקח חלק בגידול הילדים וכי מאז הפירוד בין הצדדים, הוא ממשיך להגיע כמעט מידי בוקר כדי לקחת את הקטינים למסגרות החינוך. יודגש, כי ב"כ היועמ"ש בפמת"א ויתרה על חקירת האם, ועל כן אין מקום לקבל את טענתה כי עדות התובעת בעניין השתתפות הנתבע בגידול הילדים היא עדות יחידה ובלתי מספקת.
5.4 אין מקום לקבל את טענת ב"כ היועמ"ש בפמת"א, שהעובדה שלתובעת ילד נוסף בן 14, שאינו מהנתבע, מעלה ספקות לגבי אבהותו של הנתבע על הקטינים נשוא הדיון בייחוד שהתובעת לא נחקרה על כך בחקירתה הנגדית, וגרסתה לא נסתרה.
5.5 מידת ההוכחה הנדרשת בתביעת אבהות היא זו הנהוגה במשפט האזרחי "הטיית מאן ההסתברויות". על כן, על התובעת להוכיח במידה של מעלה 50% שהנתבע הוא אבי הקטינים (רא' תמ"ש 19600/06 ל.נ. ואח' נ' היועמ"ש, פורסם בנבו (8.2.07).
5.6 סעיף 28ח'(ב) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 קובע: "בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם".
5.7 ראוי לחזור ולהדגיש שהמדובר בנתבע המצוי בקשר יום יומי עם הקטינים ואשר ידע על מועדי הבדיקות ולמרות זאת סירב פעם אחר פעם להתייצב לשלושת מועדי הבדיקות שנקבעו.
5.8 הימנעות הנתבע לבצע את בדיקת הרקמות, ללא מתן כל הסבר לכך, מהווה אף היא ראיה בעלת משקל לחובת הנתבע, שכן אילו סבר הנתבע שאינו אבי הקטינים סביר להניח שהיה מבצע את הבדיקה.
5.9 סירוב זה בצירוף הראיות שהובאו ע"י התובעת מביאים אותי למסקנה שהתובעת עמדה בנטל הנדרש והוכיחה שהנתבע הינו אביהם של שלושת הקטינים.
- סיכום
6.1 לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהנתבע מ' ג' ת.ז. XXXX, הינו אביהם של הקטינים: נ' ק' ת.ז. XXXX, ה' ק' ת.ז. XXXX וע' ק' ת.ז. XXXX.
6.2 אני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעת בסך 10,000 ₪.
6.3 פסק הדין יישלח לצדדים.
6.4 אני מתירה את פרסום פסק הדין תוך השמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.