דורנבוסט ואח' נ' הכונס הרשמי

ובעניין: עו"ד ניר שדה- הנאמן

ובעניין : בנק מזרחי טפחות בע"מ- ע"י עו"ד יניב אידל

בפניי בקשת החייבים להורות לבנק להעביר להם את יתרת התשלום אשר נקבע בגין דיור חלוף, בהתאם להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה בדיון שהתקיים ביום 17.5.18 (בבקשה 8).

רקע

ביום 23.9.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים.

בקשה 5

ביום 27.2.17 ביקש הבנק, להמשיך ההליכים למימוש דירתם של החייבים, הנמצאת ברח' A ב- B  (להלן: "הדירה"), המשועבדת לטובתו, בתיק הוצאה לפועל אותו הוא פתח למימוש הדירה (בקשה 5).

החייבים התנגדו להמשך הליכי המימוש

לאחר מספר בקשות והחלטות, הגישו החייבים והבנק, ביום 13.4.18, בקשה לאשר הסכם ביניהם, על פיו תמומש הדירה, והחייבים יהיו זכאים לדמי דיור חלוף בסכום של 144,000 ₪. ב-30.4.18 התנגד בעל התפקיד לתשלום דמי הדיור החלוף הגבוהים.

נוכח האמור, נקבעה בקשה 5 לדיון ליום 17.5.18.

בדיון אשר התקיים ב-17.5.18, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה, למימוש הדירה ותשלום דיור חלוף, תוך שהבנק התחייב לשלם חלק מהדיור החלוף, במקרים מסוימים.

בסוף הדיון אושרה הסכמת הצדדים, על פיבה הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש, בכפוף לתשלום דיור חלוף בסכום של 144,000 ₪, וכי אם תיוותר יתרה לאחר סילוק החוב לנושה המובטח, תשלום הוצאות הכינוס ותשלום דיור חלוף בסך 77,4000 ₪, אזי ישלם הבנק 33,300 ₪ מתוך דמי הדיור החלוף.

מתן הוראות לבדיקת גובה החוב המובטח

ביום 12.9.18 התקיים דיון בבקשת החייבים להפטר.

בדיון טען בעל התפקיד טענות כנגד התנהלות הבנק, ולכן נקבע בסוף הדיון (בין השאר):

"לטענת המנהל המיוחד, גבה בנק מזרחי טפחות כספים מעבר למגיע לו ממימוש הדירה.

נוכח זאת, אני מורה לבנק מזרחי טפחות ולכונס מטעמו כדלקמן:

א.כונס הנכסים מטעם בנק מזרחי טפחות, עו"ד אידל, ימציא למנהל המיוחד דוח בדבר תוצאות המכר, כולל פירוט ההכנסות וההוצאות.

ב.בנק מזרחי טפחות יגיש תביעת חוב לה יצרף את כל המסמכים המגבשים את זכותו כנושה מובטח והמוכיחים את גובה החוב, תוך 45 יום מהיום.

ג.תוך 45 יום לאחר מכן יבדוק המנהל המיוחד את תביעת החוב של הבנק ויכריע מה גובה החוב המובטח ואם קיים חוב שאינו מובטח, יכריע גם בו.

אם סבור המנהל המיוחד שיש לבטל את השעבוד ביחס לחלק מהחוב לבנק, יגיש הוא בקשה מתאימה עד לאותו מועד. "

ביום 25.10.18 ביקש הבנק לבטל את החלטתי מיום 12.9.18 (בקשה 18).

הבקשה נדחתה בהחלטתי מאותו יום.

טענות הצדדים בבקשה 19

ב-28.10.18 ביקשו החייבים לחייב את הבנק להעביר לידיהם את יתרת דמי הדיור החלוף, אשר לטענתם לא שולמו להם.

הבנק השיב וטען כי בהתאם להסכמות הבנק והחייבים שהוגשה בבקשה 5, מכירת הנכס תשמש לפירעון חובם של החייבים כלפי הבנק בחשבון ההלוואה באגף המשכנתאות והחוב בחשבונות החייבים "בבנק המסחרי".

עד הדיון שהתקיים ביום 12.9.18 לא התעוררה מחלוקת בקשר לחוב לבנק, ובית המשפט אישר את הסכמת הבנק והחייבים, בכפוף לשינוי שצוטט לעיל בעניין תשלום דמי הדיור החלוף.

על כן, כך לטענת הבנק, הסכמתו לשאת בחלק מתשלום דמי הדיור החלוף (33,300 ₪) נבעה והתבססה על ההסכמות שאושרו, ואם ההסכמות יבוטלו, מבטל הבנק את הסכמתו להשתתף בתשלום דמי הדיור החלוף. אין לבנק התנגדות כי ככל שנותר בקופת הכינוס סכום מספיק לתשלום יתרת דמי הדיור החלוף שאושרו, וככל שביהמ"ש סבור שיש מקום ליתן דיור חלוף חריג בנסיבות העניין, יעשה התשלום שלא על חשבון הבנק.

לכן מבקש הבנק לדחות את בקשת החייבים ולהורות שהעברת דמי הדיור החלוף לחייבים תיבחן לאחר הכרעת בעל התפקיד לעניין גובה החוב כלפי הבנק והיקף השעבוד שברשותו.

בעל התפקיד הגיב ולא התנגד לעכב את תשלום דמי הדיור החלוף.

החייבים הגיבו ועמדו על זכותם לקבל את דמי הדיור החלוף.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור שהדין עם החייבים ויש להורות לבנק לשלם להם את דמי הדיור החלוף, מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

בניגוד לטענת הבנק, הצדדים (כולל בעל התפקיד והכונ"ר) לא הסכימו ובית המשפט לא אישר את הסכמת הבנק עם החייבים באשר לגובה החוב המובטח או החובות המובטחים בשעבוד על הדירה. בדיון הסכימו הצדדים ביחס למימוש הנכס וגובה הדיור החלוף, וזו ההסכמה שאושרה.

בדיון הודיעו הצדדים:

"עו"ד אידל:

שוחחתי עם חברי עו"ד עזרן ועו"ד שדה, והגענו להסכמה כי מבחינת הליך המכר, הדיור חלופי יאושר בסכום של 144,000 ₪ - ככל שמתמורת המכר, לאחר סילוק החוב לנושא מובטח ותשלום הוצאות כינוס ותשלום דיור חלוף בסך של 77,400 ₪ תיוותר יתרה.

מתוך 66,600 ₪ ההפרש של הדיור החלוף, הנושה המובטח יספוג מחצית מסכום זה, ויתרת הסכום, תועבר לקופת הכינוס.".

וביהמ"ש קבע:

" ... ביחס לבקשה 5 – ביום 13.4.18 הגישו הנושה המובטח והחייבים בקשה לאשר הסכמות הצדדים.

במהלך הדיון היום שינו הצדדים את ההסכמה, כך שבסעיף 4 להסכמה תתווסף האמירה הבאה:

'הדיור חלופי יאושר בסכום של 144,000 ₪ - ככל שמתמורת המכר, לאחר סילוק החוב לנושא מובטח ותשלום הוצאות כינוס ותשלום דיור חלוף בסך של 77,400 ₪ תיוותר יתרה. מתוך 66,600 ₪ ההפרש של הדיור החלוף, הנושה המובטח יספוג מחצית מסכום זה, ויתרת הסכום, תועבר לקופת הכינוס.'.

נוכח האמור, אני מאשר את הסכמות הצדדים בכפוף לתיקון המפורט לעיל, היינו, מאושר תשלום עבור דיור חלוף לחייבים בסכום של 144,000 ₪.

לכן, אני מתיר לנושה המובטח להמשיך בהליכי המימוש של דירת החייבים

...".

דהיינו, הסכמת הצדדים התייחסה אך ורק למימוש הנכס ודמי הדיור החלוף, וכך גם החלטת בית המשפט.

הצדדים הגיעו להסכמה כי הדירה תמומש, וכנגד זאת יהיו החייבים זכאים לדמי דיור חלוף, בסכום שסוכם. דירת החייבים מומשה, ועתה, לאחר שהחייבים קיימו את מלוא חלקם בהסכמה, נסוג הבנק מהסכמתו לתשלום דיור חלוף.

אין מקום לאפשר לבנק לסגת מהתחייבותו, לאחר שהחייבים קיימו את חלקם בהסכמה.

אין קשר בין בדיקת גובה החוב המובטח לבין הסכמת הצדדים ביחס למימוש הנכס וגובה הדיור החלוף.

החייבים והבנק אינם רשאים להסכים על גובה החוב המובטח או על שינוי אופיו של חוב, מחוב בדין רגיל חוב מובטח, ואם הגיעו להסכמה כזו, אין היא תקיפה כלפי בעל התפקיד ויתר הנושים. על כן, יש לאפשר לבעל התפקיד לבחון את ההסכמים בין החייבים לבנק, לבחון אם ואיזה מהחובות מובטחים ובהתאם לכך להכריע בגובה החוב המובטח (ראו בעניין זה, החלטתי מיום 25.10.18 בבקשה 18).

אם יסתבר שהבנק פעל כהלכה וכדין, הרי שמלוא החוב יאושר כחוב מובטח ואין מקום לשנות את ההסכמה.

אם יסתבר שהבנק ניסה לנצל את מעמדו, ולשדרג את מעמדו מנושה רגיל לנושה מובטח (ביחס לחלק מהחוב), הרי שמדובר בהתנהלות בניגוד לדין, חסרת תום לב, וספק בעיני אם יהיה מקום לאפשר לבנק לסגת מהסכמתו.

טענת הבנק כי יש קשר בין גובה החוב המובטח לגובה דמי הדיור החלוף, מעוררת חשש להתנהלות חסרת תום לב של הבנק- הבנק היה מוכן להעניק לחייבים דמי דיור חלוף בסכום גבוה, על חשבון הנושים האחרים, כאשר היה סבור שמלוא החוב כלפיו יאושר בדין קדימה. אולם, כאשר הסתבר שייתכן שגובה החוב המובטח יופחת (וזאת יקרה, כאמור, אם הבנק ניסה לשדרג את מעמדו בניגוד לדין), טוען הבנק כי מדובר ב-"... תשלום הדיור החלוף המוגדל ..." (ס' 13 לתשובת הבנק בבקשה 19, מיום 19.11.18).

הנושה המובטח (והכונס מטעמו) צריכים היו לפעול לתועלת כל הנושים בהליך המימוש, ואם סבור היה הבנק שהסכום שסוכם כתשלום בגין דיור חלוף הוא גבוה, הוא לא היה רשאי להגיע להסכמה עם החייבים כדי להקל על המימוש, תוך ראיית האינטרס הצר שלו ופגיעה באינטרס של יתר הנושים. 

בכל מקרה, לא ייגרם נזק לנושה. אם חששותיו יתאמתו ויסתבר שהחוב המובטח נמוך מהסכום אותו הוא טען, והוא יהיה סבור שהדבר מעורר עילה לביטול ההסכמה וההחלטה שנתנה לה תוקף, יהיה רשאי הוא לפעול לביטול ההסכמה וההחלטה, בדרך הקבוע בדין [לעניין ביטול הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, ראו: רע"א 9614/05 רז גל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 16.3.06].

אולם, הנושה אינו רשאי להחליט על דעת עצמו לא לקיים את ההסכם וההחלטה, וכך הוא עושה בהחלטתו החד צדדית שלא להעביר לחייבים את דמי הדיור החלוף.

על כן, השתכנעתי שעל הבנק להעביר לחייבים את מלוא הדיור החלוף שנקבע.

התוצאה

נוכח האמור, ישלם הבנק לחייבים את מלוא דמי הדיור החלוף שסוכמו, באופן מידי.

מאחר שאני סבור שלא היה מקום לעיכוב העברת הכספים ללא החלטה שיפוטית ונוכח התנהלותו של הבנק, ישלם הוא את הוצאות הבקשה לקופת פשיטת הרגל, בסכום של 4000 ₪.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.