טאטור נ' דודי ב. רכב והשקעות בע"מ ואח'

1.זוהי תביעה כספית בסך של 152,700 ₪, בנוגע לרכישת רכב משומש מסוג מרסדס בנץ, דגם 350CLS COUPE , סדאן 7,תוצרת גרמניה, שנת ייצור 2011 (להלן: "הרכב").

2.על פי כתב התביעה, ביום 4/10/15, רכש התובע מנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את הרכב, בסכום כספי של 348,118 ₪, בהתבסס על הודעת הנתבעת שהרכב לא עבר תאונה ומצבו המכני מצוין, ובהתבסס על בדיקה שערכה נתבעת 2 (להלן: "מכון רישוי") לרכב, ולפיה נמצא כי מערכות הרכב תקינות, למעט הליקויים שפורטו בטופס הבדיקה.

3.לטענת התובע, כשבא למכור את הרכב ביום 1/6/16, במחיר מחירון 310,000 ₪, התברר כי הרכב עבר תאונה. לאחר בדיקה במכון רישוי בירכא ובדיקה בסוכנות רכב של מרסדס, נמצא כי הרכב עבר שתי תאונות, האחת ביום 27/1/13 והשנייה ביום 26/6/11, מה שהביא אותו למכור את הרכב לצד שלישי במחיר מופחת בסך של 240,000 ₪.

4.התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008 (להלן: "החוק") והסתירה ממנו את המידע בנוגע לתאונות שעבר הרכב. ועוד טען, שבשל הפרת חובת הגילוי, הטעייה מצד הנתבעות, הצגת מצג כוזב של עובדות ופעולה בחוסר תום לב, יש להשית על הנתבעות את נזקיו, כלהלן: פיצוי מוסכם בהסכם בסך של 50,000 ₪, אובדן הכנסה בסך של 70,000 ₪, תשלום אגרת בדיקות בסך של 1,842 ₪ ועוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

5.הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי פעלה כמתווך למכירת הרכב וכי הרכב אינו בבעלותה. התובע בדק את הרכב במכון רישוי שממצאיו לגבי שלדת הרכב נמצאו "לא תקין" מה שמעיד הרכב עבר תאונה, דבר שהיה ידוע לתובע בטרם הרכישה. עוד טענה, כי הנתבעת מילאה טופס גילוי נאות בהתאם להוראות החוק, והרכב נמכר במצבו הנוכחי, ללא אחריות הנתבעת, והתובע חתם על הטופס. בנוסף, לטענת הנתבעת, הרכב נמכר על ידה, במחיר מופחת מהמחירון המשוקלל המשקף את מצב הרכב, וכי מכירת הרכב על ידי התובע לצד שלישי במחיר נמוך ממחירו האמיתי, ללא שפנה לנתבעת עובר לכך, יש בכך לפגוע במהימנות המכירה וכל מבוקשו של התובע להתעשר שלא כדין.

6.מכון הרישוי התגונן כנגד התביעה, וטען שערך את בדיקת הרכב במקצועיות, בהתאם לנהלי משרד התחבורה והעלה את הממצאים על כתב, שאת משמעותם וערכם הכספי יש לבחון במוסך מורשה או שמאי רכב. לטענת מכון הרישוי, תוצאות הבדיקה מדברות בעד עצמן ונראה שהרכב עבר פגיעות. מכון הרישוי טען כי אין לו כל אינטרס כלכלי ברכישת הרכב, לרבות מחיר הרכב והוא אינו חלק מהמשא ומתן שהתנהל לרכישת הרכב. עוד נטען, כי מכון הרישוי אינו יכול לעשות שימוש במילה "תאונה", והוא נדרש לתאר את הליקויים הנחזים בעת הבדיקה, כפי שעשה.

7.מטעם התובע, העיד התובע בעצמו, עו"ד אמגד עדוי, מר עומר בסול, מר נימר בסול ומר עתאללה פייסל. מטעם הנתבעת העיד מר דוד ברזני. מטעם מכון הרישוי העידו מר אריאל צוינס, מר עבוד סלאמה ומר חאלד שיבאן.

דיון והכרעה לגבי הנתבעת

8.השאלה העיקרית היא, האם גילתה הנתבעת לתובע את כל הפרטים הרלבנטיים לגבי מצבו של הרכב והתאונות שעבר? שתי הוראות חוק חלות בענייננו, האחת, החוק לעיל, השנייה, הוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ניהול משא ומתן בתום לב. חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת נובעת מחובת תום הלב המוטלת על צד המתקשר בחוזה, בגדרה היה על הנתבעת לגלות לתובע את כל האינפורמציה הרלבנטית להתקשרות בעסקה ולתנאיה.

9.אין ספק, שבמשא ומתן למכירת רכב, העובדה שהרכב עבר תאונה, מדובר בעובדה שהיא בגדר מידה מהותי שהמוכר חייב למסור לקונה, ויש בקיומה של עובדה זו, להשליך על עצם ביצוע העסקה ועל מחיר הרכב.