כהן ואח' נ' נתן ואח'

נגד: 

הנתבעת בת"א 41738-04-15: 

ציפי אמג'דיאן על ידי בא כוחה עו"ד אלון קראוס

רקע עובדתי:

1. השוכרת דבורה כהן שכרה מאת המשכירה , אראלה נתן יחידת דיור שפוצלה במסגרת פיצול נכס שיועד לתעשייה ושימש בעבר כנגריה למספר יחידות דיור. בשלב מסוים בעוד השוכרת בנכס , הודיעה עיריית תל אביב למשכירה כי ייעוד הנכס הוא למסחר ו/או תעשייה ומכיוון שייעוד הנכס אינו למגורים היה דרשה מהמשכירה לפעול לפינוי הדיירים המתגוררים ביחידות הדיור, שאם לא כן היא הייתה חשופה לנקיטת סנקציות כנגדה ע"י עיריית תל אביב.

    על רקע זה יש לראות את המסכת העובדתית כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין להלן.

    

2. לפניי שתי תביעות שאוחדו לדיון בפניי (תביעה ותביעה שכנגד בעילה חוזית – נזיקית, ותביעה בעילה שטרית) אשר עוסקות כולן במערכת יחסים בין משכירה – הנתבעת 1 בת"א 31977-09-14 לבין השוכרת – התובעת בת"א 31977-09-14, של נכס הממוקם ברח' נח מוזס 20 בתל אביב (שייקרא להלן: הדירה, יחידת הדיור או המושכר).

    

3. תחילתם של ההליכים שלפניי בתביעה שהוגשה על ידי השוכרת, גב' כהן דבורה (להלן: "התובעת" או "השוכרת"), כנגד המשכירה, גב' אראלה נתן (להלן: "הנתבעת" או "המשכירה") לקבלת סעד שימנע את פינויה של השוכרת מהדירה.

   ביום 23.9.2014 ניתן צו ארעי המונע את פינוי השוכרת מהדירה.

   במהלך דיון שהתקיים ביום 23.12.2014 ניתנה לשוכרת שלא הייתה מיוצגת בראשית ההליך האפשרות לעתור בבקשה לתיקון כתב התביעה על מנת לבסס את הנטען בו כנגד המשכירה.

    

   לאחר שנדונה ואושרה הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגש לתיק בית המשפט ביום 13.4.2015 כתב תביעה מתוקן כנגד המשכירה ובתה (להלן: הנתבעות) בגדרו עתרה השוכרת לפיצוי בסך של 100,000 ש"ח, לפיצוי שאינו ממוני בסך של 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש ופגיעה באיכות החיים, וכן פיצוי נוסף בסך 50,000 ש"ח בשל הפרת הסכם השכירות, רשלנות, מטרד ליחיד ותרמית.

    

4. התביעה שכנגד שהגישה המשכירה כנגד השוכרת נדחתה במסגרת פסק דין שניתן בדיון שהתקיים ביום 28.6.2017 בתום חקירתה של המשכירה, בגדרו הוריתי על דחיית התביעה שכנגד ללא צו להוצאות. זאת לאור קשיים וכשלים שהתגלו בקשר עם גרסתה של המשכירה. על רקע זה אף נקבע כי אין ליתן משקל לתצהירה של המשכירה, כפי שמפורט בנימוקי פסק הדין.

   יצוין כי קדמה לכך החלטה שניתנה ביום 7.6.2016 בגדרה נמחקה התובעת שכנגד 2 מכתב התביעה שכנגד לבקשת בא כוח התובעות שכנגד.

    

5. התביעה השטרית היא תביעה שהחלה בהגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב של שיק לביטחון ע"ס 20,000 ש"ח שניתן לפקודת המשכירה על ידי בתה של השוכרת- ציפי אמג'דיאן.

    

   עם הגשת ההתנגדות על ידי בתה של השוכרת הועבר בירור העניין לבית המשפט.

   כאמור הדיון בתביעה זו אוחד עם התביעה שהגישה קודם לכן השוכרת לאחר שניתנה רשות להתגונן בהסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 9.9.2015.

    

6. אציין כי במקביל לניהול ההליכים שלפניי התנהלה תביעה לפינוי מושכר שהגישה המשכירה כנגד השוכרת בינואר 2015 (תא"ח 980-01-15). ביום 30.3.2015 ניתן בה פסק דין בגידרו הוסכם על ידי המשכירה והשוכרת כי פינוי הנכס ייעשה ביום 30.6.2015 בהתאם להוראות חוזה השכירות שבידי השוכרת.

    

   כמו כן מתנהל הליך נוסף בין המשכירה לבין בתה של השוכרת (ת"ט 21715-04-16) לאחר ששיקים נוספים שנמסרו למשכירה על ידי בתה של השוכרת לא כובדו והוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. בהליך זה ניתנה החלטה על עיכוב בבירור ההליך עד להכרעה בתביעות המונחות בפניי בשל זהות העניינים בתביעות השונות.

    

   תמצית טענות התובעת הגברת דבורה כהן בתביעה החוזית – נזיקית (ת"א 31977-09-14)

7. לטענת השוכרת, היא התגוררה בדירה החל משנת 2011, מכוח הסכם שכירות שהוארך מדי שנה. התקופה האחרונה של ההסכם היא מחודש יוני 2014 כשבמסגרת הארכת החוזה מסרה בתה של השוכרת לידי בתה של המשכירה 12 שיקים עבור דמי השכירות וכן שיק ביטחון ע"ס 20,000 ש"ח.

   לטענת השוכרת נמשכו השיקים מחשבון בתה של השוכרת בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה השוכרת. בשלב מאוחר בשל סכסוך שפרץ בין השוכרת לנתבעות הורתה השוכרת לבתה לבטל את השיקים שנמסרו על מנת שלא לערבה בסכסוך שהתגלע בינה לבין המשכירה וביצעה את תשלום דמי השכירות בהפקדה ישירות לחשבון הבנק של המשכירה.

    

8. לטענת השוכרת, היא נאלצה להתמודד עם מסכת אירועים מצד המשכירה ומצד ביתה – הנתבעת 2 שכללה איומים באמצעות שיחות טלפון, מסרונים, שיחות ומכתבים מעורכי דין.

   עוד נטען כי בתה של המשכירה הגיעה לדירה ללא תיאום וכי המשכירה פעלה לניתוק אספקת החשמל והמים לדירה. כמו כן נעקרה דלת הדירה והוחלפו המנעולים בדירה.

   לטענת השוכרת הגיעו לביתה גורמים שונים על מנת לאיים עליה ולהביא לכך שתעזוב את הדירה. לטענת השוכרת המניע לפעולות אלו של המשכירה ובתה, היה הליכים מנהליים ופליליים שניהלה עיריית תל אביב כנגד המשכירה בשל עבירות בניה בנכס (פיצול דירות). פעולות אלו של הנתבעות מנעו מהשוכרת לטענתה שימוש סביר במושכר.

    

9. עוד נטעו כי גם לאחר שניתן פסק דין בהסכמה בתביעה לפינוי מושכר ביום 30.3.2015 לפיו על השוכרת לפנות את הדירה ביום 30.6.2015, המשיכו המשכירה ובתה במעשיהם כדי לגרום לכך שהשוכרת תעזוב את הדירה קודם למועד הפינוי המיועד.

    

10. נטען על ידי השוכרת כי דמי השכירות שולמו כסדרם. תשלומי ארנונה ומים נכללו בדמי השכירות שעמדו על סך של 2,600 ש"ח לחודש.

     

11. לטענת השוכרת פרצו בחודש ספטמבר 2014 לדירה ,בנותיה של המשכירה ללא תיאום מראש, כאשר השוכרת כלל לא הייתה בדירה. בכך הפרו את הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים.

    ביום שלמחרת התקשרה בתה של המשכירה אל השוכרת ודרשה את פינוי הדירה בשל הטענה כי השוכרת פלשה לדירה.

    עוד נטען כי לאחר מכן הגיעה בתה של המשכירה אל הדירה בלוויית שני אנשים שעקרו את דלת הדירה והותירו את השוכרת ללא הדלת. לאחר ויכוחים בין השוכרת לבתה של המשכירה שבו אותם אנשים והרכיבו את דלת הדירה במקומה.

     

12. במהלך אותו חודש ניתקה בתה של המשכירה את אספקת המים והחשמל וחתכה את כבלי התקשורת (בזק, אינטרנט וכו').

    בתה של המשכירה אף החליפה את המנעולים בדירה ורק לאחר תחנונים מצד השוכרת נמסר לה צרור מפתחות למנעולים החדשים.

     

    נוסף על כך נטען כי המשכירה ביצעה הריסה של 3 יחידות דיור שהיו סמוכות לדירת השוכרת והותירה את פסולת הבניין מול דירתה של השוכרת. לטענת השוכרת , הריסת יחידות הדיור הייתה כאמור תוצאה של הליכים שניהלה עיריית תל אביב בשל פיצול דירות שלא כדין בנכס כשאחת מיחידות הדיור שפוצלו היא המושכר שבו התגוררה השוכרת.

     

13. בשל ההטרדות המתמשכות מצד הנתבעות נאלצה השוכרת להגיש תלונה למשטרת ישראל ביום 19.11.2014.

     

14. לטענת השוכרת פסק הדין שניתן בתביעה לפינוי המושכר בגדרו הסכימו הנתבעות לכך השוכרת תפנה את הדירה רק בתום שנת השכירות ביום 30.6.2015 מהווה השתק פלוגתא בהתייחס לטענות שעלו מצד הנתבעות לפיהן הסכם השכירות לא חודש לשנה נוספת בחודש יוני 2014.

     

15. לטענת השוכרת הפרו הנתבעות את הסכם השכירות במעשיהן וגרמו לה לפגיעה נפשית ובשל כך יש לחייבן במלוא סכום התביעה.

     

    תמצית טענות הנתבעות

16. לטענת הנתבעות – המשכירה ובתה, השוכרת היא זו שהפרה את הסכם השכירות והסבה נזקים רבים למשכירה. בתוך כך נטען כי השוכרת התגוררה במושכר מבלי שהיה בידיה הסכם שכירות תקף שכן השוכרת זייפה את החתימות על גבי הסכם השכירות מחודש יוני 2014 שנחזה להיות חתום על ידי המשכירה.

    לטענת הנתבעות, ההחלטה שלא להאריך את הסכם השכירות התקבלה בשל כך שנודע לנתבעות כי השוכרת הותירה את ברזי המים בדירה במצב פתוח ובכך הסבה לנתבעות נזק שנאלצו לשלם חשבון בגין אספקת מים בסכום של כאלפי ש"ח לחודש.

     

17. כן נטען כי גם השימוש שעשתה השוכרת בחשמל אינו שימוש סביר .לראיה הוצגו חשבונות חשמל בסכומים של 1,265 ש"ח לחודש דצמבר 2014 וסכום של 1,023 ש"ח לחודש אפריל 2015, כאשר מדובר על יחידת דיור בשטח של 40 מ"ר בה התגוררה השוכרת לבדה.

    נוסף על כך התגלה לנתבעות כי השוכרת עושה שימוש ללא רשות במקרר של המשכירה שהיה מצוי ביחידת דיור הסמוכה ליחידת הדיור בה התגוררה השוכרת.

     

    לטענת הנתבעות אין לקבל מצב בו השוכרת מפקידה את דמי השכירות באופן חד צדדי מבלי שנחתם הסכם בין הצדדים כדי להכשיר את הישארותה במושכר ובמקביל לגרום לכך שהנתבעות תישאנה בחשבונות חשמל ומים בסכומים העולים על דמי השכירות החודשיים.

    לטענת הנתבעות לא שילמה השוכרת את דמי השכירות החל מחודש מרץ 2015, גרמה נזקים למטבח, לשיש ולכיור.

    עוד נטען כי בכך שהשוכרת לא פינתה את הנכס נגרם לנתבעות נזק נוסף על דרך תשלום ארנונה חודשית עבור שטח יחידות הדיור הנוספות שנהרסו שכן ללא פינוי המושכר על ידי השוכרת לא התאפשר לנתבעות להשכיר את היחידות הנוספות לשימושים עסקיים.

    מנגד נבצר מהנתבעות ליהנות מפטור מארנונה בגין נכס ריק.

     

18. לטענת הנתבעות, בשלהי חודש אוגוסט 2014 נמסרה הודעה מטעם עיריית תל אביב כי ייעוד הנכס הוא למסחר ו/או תעשייה ומכיוון שייעוד הנכס אינו למגורים היה עליהן לפעול לפינוי הדיירים המתגוררים ביחידות הדיור, שאם לא כן הן היו חשופות לנקיטת סנקציות כנגד המשכירה ע"י עיריית תל אביב.

     

19. החל מחודש ספטמבר 2014 נשלחו דרישות והודעות לשוכרת על פיהן נדרשה לפנות את הנכס מיידית. משלא נענתה השוכרת לדרישות אלו הוגשה תביעה לפינוי מושכר כנגדה ובהתאם לפסק הדין שניתן בתביעה נקבע בהסכמה כי פינוי המושכר ייעשה ביום 30.6.2015.

     

    תמצית הטענות בכתב התביעה שכנגד

20. חרף דחיית התביעה שכנגד אדרש בקצרה לטענות העולות ממנה בשל הדיון שאקיים בנוגע לטענות אלו כחלק מהדיון בתביעה השטרית.

    סכומה הכולל של התביעה שכנגד הוא 137,067 ש"ח.

     

21. נטען כי הנתבעת שכנגד- השוכרת לא שילמה דמי שכירות בגין החודשים מרץ – יוני 2015. לכן יש לחייבה בתשלום סכום של 10,600 ש"ח בגין 4 חודשי שכירות (2,650 ש"ח לכל חודש). התובעות שכנגד צירפו דפי חשבון בנק להוכחת טענתה כי הנתבעת שכנגד חדלה מהפקדת דמי השכירות בחשבון המשכירה.

     

22. התובעות שכנגד טענו כי הנתבעת שכנגד לא שילמה את מלוא התשלומים בגין אספקת החשמל בגין השנים 2012-2015, כאשר בחלק מהשנים שילמה חלק מתשלומי החשמל ובשנה האחרונה של תקופת השכירות לא שילמה כלל עבור אספקת החשמל.

    הסכום הכולל שנותרה הנתבעת שכנגד חייבת על פי חישובי התובעות שכנגד הוא 4,763 ש"ח.

     

23. עוד נטען כי יש לחייב את הנתבעת שכנגד בתשלומים בגין אספקת מים בשל צריכה חריגה ובלתי סבירה על ידי הנתבעת שכנגד, כאשר הסכום הכולל על פי חישובי התובעות שכנגד הוא 8,026 ש"ח.

     

24. בגין הנזקים שנגרמו לכיור ולשיש במטבח תבעו התובעות שכנגד פיצוי מוערך בסכום של 5,000 ש"ח. לצורך הוכחת הנזק צירפו תמונות המעידות על הנזק שנגרם הן בשל השימוש החריג במים על ידי הנתבעת שכנגד והן בשל תחזוקה לקויה של המושכר.

     

25. התובעות שכנגד טענו כי בשל סירובה של הנתבעת שכנגד לפנות את הנכס נמנעה מהן הזכות ליהנות מפטור מתשלום ארנונה בגין נכס ריק. לטענת התובעות שכנגד, על הנתבעת שכנגד לפצותן בסכום השווה לתשלום ארנונה לשנה מלאה בסך של 24,678 ש"ח שכן לא ניתן לפצל את התשלום חרף העובדה שהנתבעת שכנגד התגוררה במושכר רק עד מחצית שנת 2015.

26. טענה נוספת היא כי בשל אי פינוי המושכר על ידי הנתבעת שכנגד נבצר מהתובעות שכנגד להשכיר את הנכס בהתאם לשימושו הייעודי למסחר ותעשיה ובהתאמה נמנעה מהתובעות שכנגד הכנסה משכירות בסך 64,000 ש"ח.

     

27. לבסוף נטען כי בשל התנהלות הנתבעת שכנגד והטרחה שנגרמה לתובעות שכנגד יש לפצותן בסכום של 20,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה להן במהלך השנים.

     

28. במסגרת התביעה שכנגד עתרו התובעות שכנגד לקבלת היתר לפיצול סעדים ככל שיתגלו נזקים נוספים בעתיד הנובעים מעילת התביעה שנדונה בפני בימה"ש.

     

    תמצית הטענות בכתב ההגנה שכנגד

29. הנתבעת שכנגד חזרה במסגרת כתב ההגנה שכנגד על טענותיה בתביעה. אשר על כן אדרש רק לטענות שהן מוסיפות על הטענות שכבר הובאו לעיל.

     

30. לטענת הנתבעת שכנגד, המשכירה כללה את תשלומי הארנונה והמים במסגרת דמי השכירות החודשיים בשל אי חוקיות פיצול הדירות ועל מנת להסתיר מצב זה מהרשויות.

     

31. הנתבעת שכנגד לא הכחישה שלא שילמה דמי שכירות בגין 4 חודשים אך טוענת כי עומדת לה זכות על פי הדין שלא לשלם את דמי השכירות בשל תנאי המחיה בהם נאלצה להתגורר בשל הפעולות שננקטו על ידי התובעות שכנגד ובשל התשלומים בהם נאלצה לשאת לצורך ניקיון הנכס והכשרתו לקיום תנאי מחיה מינימאליים.

     

32. עוד טענה כי לא ניתן לערוך חישוב רק של צריכת החשמל ליחידת הדיור בה התגוררה הנתבעת שכנגד מאחר שמדובר במונה המציג את אספקת החשמל למס' דיירים בנכס.

    כמו כן טענה כי ההסכמה בין הצדדים הייתה כי הנתבעת שכנגד תישא בתשלום חודשי עבור אספקת החשמל בסך של 50 ש"ח.

     

33. הנתבעת שכנגד הכחישה את מכלול הטענות בנוגע לחיוב בגין אספקת מים שכן לטענתה תשלום בגין אספקת מים נכלל בדמי השכירות על פי ההסכם. מסיבה זו אין לחייבה לשאת בתשלום כלשהו.

34. בתשובה לטענה בגין נזקים למושכר נטען כי לא הוכח נזק כלשהו על ידי התובעות שכנגד וממילא מדובר בנכס המיועד להריסה.

     

35. לטענת הנתבעת שכנגד, יש לדחות את טענות התובעות שכנגד לעניין הפטור מתשלום ארנונה שכן הן נתנו הסכמתן להמשך מגורי הנתבעת שכנגד בנכס עד ליום 30.6.2015 במסגרת פסק דין שניתן בתביעה לפינוי המושכר. כן נטען כי התובעות שכנגד פעלו בניגוד לחוק ולכן אינן זכאיות לקבלת פטור מתשלום ארנונה.

     

36. הנתבעת שכנגד הכחישה את כל טענות התובעות שכנגד לעניין הפסד הכנסה בגין אובדן הזדמנות להשכרת הנכס למסחר ותעשייה על פי ייעודו בשל אי פינוי הנכס על ידי הנתבעת שכנגד שכן לא ידוע על שוכרים פוטנציאליים שהתעניינו בהשכרת הנכס.

     

37. הנתבעת שכנגד גם הכחישה את הטענות בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעות שכנגד וטענה כי יש לדחות את בקשתן למתן היתר לפיצול סעדים שכן עליהן לתבוע את מלוא הנזקים במסגרת תביעה זו.

     

    כתב התשובה לכתב ההגנה שכנגד

38. לטענת התובעות שכנגד הסכמתן לדחיית מועד פינוי המושכר עד ליום 30.6.2015 אינה מעידה על הכרה בתוקפו של הסכם השכירות אלא שהסכמה זו ניתנה מתוך חוסר ברירה ובמטרה להקטנת נזקיהן של התובעות שכנגד.

     

39. נטען כי הסכם השכירות אמנם כלל במסגרת דמי השכירות גם את החיוב בגין אספקת המים אולם הוסכם על שימוש סביר ואילו במקרה של הנתבעת שכנגד נמצא כי קיים שימוש חריג ובלתי סביר.

     

40. עוד נטען כי לנתבעת שכנגד לא עומדת זכות על פי דין שלא לשלם את דמי השכירות וכי החלטתה שלא להמשיך ולשלם את דמי השכירות החל מחודש מרץ 2015 היא בגדר עשיית דין עצמי.

     

     

    דיון והכרעה בתביעת השוכרת (ת"א 31977-09-14)

41. אף שהתביעה שכנגד נדחתה בשל הקשיים הראייתיים שהתגלו בעדותה הראשית של המשכירה, הרי שלתשובותיה של המשכירה בחקירה הנגדית יש חשיבות לצורך הכרעה בתביעת השוכרת המונחת לפניי. לכן אדרש לעדות זו.

     

42. המשכירה אישרה בעדותה כי הנכס נשוא התביעה שימש בעבר כנגרייה והוא חולק על ידי בעלה המנוח של המשכירה ל – 4 יחידות דיור. המשכירה אישרה כי הנכס לא היה מיועד למגורים (ראו פרוטוקול ישיבת קדם משפט מיום 23.12.2014 בעמ' 2). כן אישרה המשכירה בחקירתה הנגדית שחרף העובדה שהיה ידוע לה שהנכס אינו מיועד למגורים בחרה להשכיר את הנכס לשוכרת וזאת מבלי שיידעה את השוכרת בכך (עמ' 22, ש' 11-16 לפרוטוקול מיום 28.6.2017).

     

    המשכירה אישרה כי ביחידת הדיור שהושכרה לשוכרת דבורה כהן לא היה שעון נפרד לאספקת המים אולם היה מונה נפרד לאספקת החשמל.

    בעניין זה השיבה המשכירה כי חיוב המים לא חל על הדיירים אלא על המשכירה. רק בשלב מאוחר יותר לאחר שזיהתה צריכה מוגברת לקחה עניין זה לתשומת ליבה (עמ' 25, ש' 16-23 פרוטוקול מיום 28.7.2016).

    המשכירה אישרה בחקירתה כי בעקבות דרישות מעיריית תל אביב נדרשה לפעול אל מול השוכרת ואל מול דיירים נוספים לפינוי יחידות הדיור בשל אי חוקיות פעולות המשכירה שפיצלה את הנכס ליחידות דיור.

    מחקירת המשכירה עלה כי כלל לא נעשתה פניה לרשויות המוסמכות לקבלת אישור לפיצול הדירות שכן בעלה המנוח בחר לפצל את הנכס ליחידות דיור רק משום שבקומה שמעל הנכס שבבעלות המשכירה נעשה פיצול דומה.

     

43. תשובות המשכירה בחקירתה הנגדית מחזקות את טענות השוכרת לפיהן למשכירה היה מניע לפנותה מהנכס בשל אי חוקיות פיצול יחידות הדיור שנעשה על ידי בעלה המנוח של המשכירה ובשל הליכים משפטיים שהחלה לנקוט עיריית תל אביב כנגד המשכירה.

    כמו כן התנהלות המשכירה שהסתירה ביודעין ובמכוון מהשוכרת את העובדה כי יחידות הדיור אינן מיועדות למגורים ונבנו שלא כדין מהווה חוסר תום לב ומשליכה על הטענות השונות של המשכירה כלפי השוכרת הן בנוגע לצריכת חשמל ומים במושכר בשל הקושי לקבוע מהי הצריכה של השוכרת ביחידת הדיור בה התגוררה לעומת הצריכה בכלל הנכס בשל פיצולו באופן בלתי חוקי, הן בנוגע לטענות המשכירה לנזקים למושכר כאשר הנכס מיועד הלכה למעשה להריסה והן בנוגע להפסדים נוספים (פטור מארנונה לנכס ריק והיעדר הזדמנות להשכרת הנכס על פי ייעודו המסחרי), כאשר ביחס למרבית עניינים אלו אין למשכירה להלין אלא על עצמה בכך שבחרה לפעול בניגוד לחוק.

    אדרש לכל אחת מטענות אלו בהמשך.

     

44. המשכירה העלתה אמנם טענה לפיה חוזה השכירות שבידי השוכרת אינו בר תוקף שכן המשכירה לא נתנה הסכמתה להארכת החוזה לשנה נוספת החל מחודש יוני 2014 וכי החתימה המופיעה על גבי ההסכם והנחזית להיות חתימתה של המשכירה היא חתימה שזויפה על ידי השוכרת. המשכירה אף הגישה חוות דעת מומחה לעניין זיוף החתימה. ברם הן מחקירתה הנגדית של המשכירה והן מפסק הדין שניתן בתביעה לפינוי מושכר עולה כי יש לדחות את הטענות לגבי תוקפו של הסכם השכירות.

     

    המשכירה ובתה שהגישו את התביעה לפינוי המושכר הסכימו בסיום הדיון בתביעה לפינוי המושכר שהשוכרת תפנה את הנכס רק ביום -30.6.2015 בהתאם לתאריך המופיע על גבי חוזה השכירות.

    הסכמה זו היא חלק מפסק הדין שניתן בתביעה לפינוי מושכר והיא ניתנה לאחר שנפתחו ההליכים שנדונים לפניי.

    כמו כן המשכירה אישרה בחקירתה הנגדית כי הסכימה לקבל מבתה של השוכרת שיקים עבור דמי השכירות ושיק ביטחון לשנה נוספת (עמ' 29 ש' 25-29 לפרוטוקול מיום 28.6.17).

    המשכירה אף אישרה כי ניתנה רשות לשוכרת להמשיך ולהתגורר בדירה למרות המחלוקת ביניהן לגבי צריכת המים המוגברת על ידי השוכרת, כאשר המשכירה טוענת כי כלל לא ידעה שהוגשה בינואר 2015 תביעה לפינוי השוכרת (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 28.6.17).

     

45. על פי התביעה שכנגד, לא שילמה השוכרת את דמי השכירות עבור החודשים מרץ – יוני 2015. מכאן שעד למועד בו התבררה התביעה לפינוי המושכר שולמו דמי השכירות על ידי השוכרת. רק מהמועד שבו התבררה התביעה לפינוי המושכר ועד למועד הפינוי בפועל בהתאם להסכמת המשכירה והשוכרת לא שולמו דמי שכירות.

     

46. העובדה כי התגלו קשיים בגרסת המשכירה בין היתר לגבי הסכמתה להארכת החוזה בשנה נוספת, הסכמת המשכירה לקבלת שיקים עבור דמי שכירות לשנה נוספת מבתה של השוכרת, הפקדת דמי השכירות על ידי השוכרת עבור החודשים יוני 2014 – פברואר 2015, הגשת תביעה לפינוי מושכר רק בחודש ינואר 2015 ופסק הדין שניתן בתביעה לפינוי מושכר בו נרשם כי השוכרת תפנה את המושכר ביום 30.6.2015 בהתאם להוראות חוזה השכירות, כל אלו הביאוני לקבל את טענת השוכרת כי היא המשיכה להתגורר במושכר מכוח הארכת חוזה השכירות למשך שנה נוספת. ממילא מצאתי כי יש לדחות את טענות המשכירה כי חוזה השכירות זויף על ידי השוכרת.

     

    אציין כי לא נעלמה מעיניי חוות דעת המומחה שהוגשה בעניין זה על ידי המשכירה להוכחת טענת הזיוף – המומחה לא נחקר בבית המשפט על חוות דעתו – אך בשים לב להכרעתי בדבר הסכמת הצדדים להארכת הסכם השכירות, אינני נדרשת לממצאי חוות הדעת.

     

47. בתביעה שהגישה השוכרת כנגד המשכירה לא נטען לקיומו של נזק ממוני. אף לא הוגשו ראיות כלשהן המוכיחות נזק מסוג זה.

    הסעדים המפורטים בתביעה : פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין נזק של אובדן הנאה ועוגמת נפש וכן פיצוי נוסף גם הוא בסך של 50,000 ש"ח בגין הפרת הסכם השכירות ובשל עוולות נוספות (רשלנות, מטרד ליחיד ותרמית).

    סעדים אלו חופפים שכן הם מבוססים על מסכת עובדתית דומה שעניינה טענות השוכרת כלפי התנהלות המשכירה ובתה במשך מס' חודשים בתקופת הסכם השכירות.

    תחילה היה על השוכרת להוכיח את הפעולות שננקטו כנגדה על ידי המשכירה ובתה וככל שאלו תוכחנה יש לבחון האם קמה לשוכרת הזכות לפיצוי בגין פעולות אלו.

     

48. אמנם הסכם השכירות נכרת בין המשכירה לשוכרת בלבד אולם בתה של המשכירה שהיא הנתבעת הנוספת פעלה כזרועה הארוכה של המשכירה .פעולות רבות בגינן הוגשה התביעה במסגרת מסכת האירועים המפורטת בכתב התביעה שהגישה השוכרת מיוחסות לה באופן אישי אף שאינה צד להסכם השכירות ומכאן העתירה לחיוב המשכירה ובתה ביחד ולחוד בפיצוי הנתבע לשוכרת.

     

49. השוכרת העידה כי בתה של המשכירה נכנסה למושכר ביום 3.7.14 ללא תיאום מראש ומבלי שניתנה רשות בעת שהשוכרת לא שהתה בדירה – טענה זו לא הוכחשה על ידי המשכירה אך נטען כי הכניסה למושכר נעשתה לאחר שהתגלתה צריכת מים חריגה ובבדיקה של שרברב התברר כי מקור צריכת המים החריגה הוא במושכר.

    מאחר שעל פי סעיף 11.1 להסכם השכירות עומדת למשכיר הזכות להיכנס למושכר בתיאום מראש בלבד, הרי שבפעולה זו יש משום הפרת הסכם על ידי המשכירה.

     

50. השוכרת טענה כי המשכירה פעלה להפסקת אספקת המים והחשמל לדירה וכן ניתקה את החיבור לרשת האינטרנט והטלפון. הטענות בעניינים אלו נטענו באופן כללי מבלי שפורטו תאריכים מסוימים בהם הופסקה אספקת המים והחשמל או החיבור לרשת האינטרנט והטלפון.

    אמנם נוכחתי במספר מסרונים ששלחה השוכרת לבתה של המשכירה ובהן נטען כי אין אספקת מים וחשמל לדירה אולם אין במסרונים אלו משום הוכחה כי מדובר בפעולות יזומות שביצעה המשכירה או מי מטעמה. גם מהתמונות שצורפו לתצהיר השוכרת המציגות את ההרס בסביבת המושכר לא ניתן לקבוע כי המשכירה או מי מטעמה פעלו במכוון להפסקת אספקת המים והחשמל או ניתוק כבלי תקשורת במושכר.

     

51. עוד נטען על ידי השוכרת כי המשכירה ומי מטעמה הרסו את יחידות הדיור הסמוכות למושכר בו התגוררה השוכרת בשל הליכים משפטיים שננקטו כנגד המשכירה בשל הבניה הבלתי חוקית כאשר פסולת הבניין הושארה בסמוך למושכר ואף חסמה את המעבר למושכר.

     

    המשכירה ובתה לא הכחישו כי נאלצו להתחיל בפעולות הריסת יחידות הדיור בסמוך למושכר וגרסת השוכרת באשר להרס שנוצר בסביבת המושכר בתקופת הריסת יחידות הדיור לא נסתרה במסגרת החקירה נגדית.

    לתמיכה בטענות אלו הציגה השוכרת תמונות של פסולת בניין שהושלכה בסמוך למושכר במסגרת הפעולות להריסת יחידות הדיור.

    אין ספק כי בתקופת העבודות להריסת יחידות הדיור בעת שהשוכרת התגוררה בסמוך למקום ביצוע העבודות יש משום פגיעה בנוחות וברווחה הגופנית של השוכרת ולכן היא זכאית לפיצוי בגין נזק זה.

     

52. השוכרת הוכיחה שהמשכירה ובתה או מי מטעמן פעלו לפינוי השוכרת במהלך חודש ספטמבר 2014 בתוך תקופת הסכם השכירות. זאת בשל דרישות העירייה להריסת יחידות הדיור ופינוי כלל הדיירים אלא שדרישת המשכירה לפינוי המושכר לא נעשתה מכוח צו שיפוטי שכן תביעה לפינוי מושכר הוגשה רק בחודש ינואר 2015 . גם בסיומו של הליך זה הוסכם על פינוי המושכר רק בתום תקופת הסכם השכירות, קרי ביום 30.6.2015.

     

    המשכירה אף התעלמה מקיומו של הסכם השכירות וטענה כי השוכרת היא במעמד של "פולשת" בשל טענות בדבר אי תשלום דמי השכירות וטענות לגבי אי ביצוע תשלומים נוספים מכוח הסכם השכירות. גם לא הוצע לשוכרת פיצוי בגין הדרישה לפנות את הנכס עובר למועד סיום הסכם השכירות בשל שינוי הנסיבות ודרישת עיריית תל אביב להריסת יחידות הדיור שנבנו שלא כחוק על ידי בעלה המנוח של המשכירה.

     

    חרב הפינוי שהונחה על צווארה של השוכרת במהלך חודשים ספטמבר – אוקטובר 2014 באמצעות דרישות לפנות את הנכס באופן מיידי כפי שעולה מעיון במסרונים שצורפו לתצהיר בתה של השוכרת (נספח ג'1) וכן מהמסרונים שצורפו לתצהיר בתה של המשכירה (נספחים 4, 17), חרף העובדה כי היא מתגוררת במושכר מכוח הסכם שכירות ולאחר שתשלומי השכירות הועברו למשכירה. כל זאת רק משום שיחידות הדיור נבנו שלא כדין על ידי בעלה המנוח של המשכירה עובדה זו אף היא מהווה עילה לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לשוכרת במהלך תקופה של מס' חודשים בשל חששה מפינויה הקרב מהנכס ללא פתרון של דיור חלופי.

     

53. לא מצאתי לנכון להידרש לטענות השוכרת הנוגעות למיקום הדירה ותנאי המחיה בדירה בשל כך שהייתה מצויה במבנה מסחרי, שכן השוכרת התגוררה במושכר מס' שנים ובכל זאת בחרה לחדש את הסכם השכירות מדי שנה. מכאן שכל טענה בנוגע לנכס שקדמה לתקופת השכירות האחרונה שהחלה בחודש יוני 2014 איננה רלוונטית. שכן היה באפשרות השוכרת לבחור שלא לחדש את הסכם השכירות ולעזוב את המושכר. החלטתה לחדש את הסכם השכירות מלמדת כי לא היו לה טענות כלפי המשכירה בנוגע לתנאי המושכר קודם למועד הארכת הסכם השכירות.

     

54. השוכרת טענה גם לגבי אירועים ספציפיים שאירעו במושכר כגון: עקירת דלת המושכר על ידי המשכירה או מי מטעמה למשך זמן מסוים, איומים מצד בתה של המשכירה, החלפת המנעול במושכר והותרת השוכרת ללא מפתח עד שנמסר לידיה מפתח חלופי.

     

    בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם בתה של השוכרת נזכרים האירועים באופן דומה לאופן שבו הוזכרו בתצהיר השוכרת. ברם, נראה כי אירועים אלו לא היו בידיעתה של בתה של השוכרת אלא שהיא למדה עליהם מהשוכרת עצמה ולא הייתה עדה להתרחשותם שכן בסעיף 67 לתצהיר בתה של השוכרת נטען כי הייתה עדה רק למס' אירועים מצומצם: ניתוק אספקת מים למשך 4 ימים וניתוק אספקת חשמל, השארת פסולת בניין בסמוך למושכר ומניעת מעבר מהדלת החיצונית לדלת הפנימית של המושכר.

     

    בתה של השוכרת לא נחקרה בעניין האירועים המתוארים בעדותה. לכן ניתן לקבוע כי עדותה לא נסתרה. עם זאת מאחר ועסקינן באירועים ספציפיים יינתן לכך משקל נמוך בעת הכרעה באשר לגובה הפיצוי לו זכאית השוכרת.

55. טענות השוכרת לנזקים נפשיים וגופניים נתמכו באסמכתא רפואית המעידה על ביקור חד פעמי אצל מומחית בשיקום בה נכתב במסגרת תלונות השוכרת כי הייתה בייעוץ פסיכיאטרי ואובחנה כסובלת מדיכאון ופיברומיאלגיה.

    מסמך זה די בו כדי לבוא במקומה של חוות דעת רפואית ולא ניתן ללמוד ממסמך זה על הקשר שבין הטענות המועלות כנגד המשכירה או מי מטעמה לבין מצבה הרפואי של השוכרת ולכן טענות לנזקים אלו נדחות.

     

56. בשקלול כל טענות השוכרת ביחס להתנהלות המשכירה ובתה או מי מטעמן במהלך תקופת השכירות, ביחס לפגיעה לאיכות חייה , פלישה למגוריה , אני סבורה כי הפיצוי המידתי הראוי בגין תלאותיה של השוכרת נזקיה הבלתי ממוניים של השוכרת בעקבות התנהלות המשכירה ובנותיה הוא בשיעור של 12 חודשי שכירות. פיצוי זה משקף את הפגיעה בשוכרת בשל מסכת האירועים שהחלה מחודש ספטמבר 2014 ועד לסיום תקופת השכירות, חוסר השקט שעמו נאלצה להתמודד השוכרת בשל חששה מפינוי מהמושכר, ההליכים המשפטיים שננקטו כנגדה וזאת בייחוד לאור גילה המתקדם.

     

    מפיצוי זה יש לנכות תקופת שכירות של 4 חודשים החל בחודש מרץ ועד לחודש יוני 2015 שעבורם לא שילמה השוכרת את דמי השכירות בהתאם להסכם.

    מכאן שעל המשכירה ובתה לפצות את השוכרת ביחד ולחוד בפיצוי שהוא שווה ערך ל –8 חודשי שכירות בסכום של 20,800 ש"ח לפי דמי שכירות חודשיים בסכום של 2,600 ש"ח. [אשר לזכות לפיצוי בגין עגמת נפש בשל מסכת אירועים במערכת יחסים של משכיר – שוכר ראו: ע"א 8910/05‏ ‏ א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט, 20.9.2007].

     

57. אציין כי השוכרת טענה אמנם בחקירתה הנגדית כי שילמה את דמי השכירות עבור השנה במלואה תוך שטענה כי את החוב בגין 4 חודשי השכירות בסכום של כ – 10,000 ש"ח שילמה במזומן, אלא שטענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי והיא אף עומדת בסתירה לטענת השוכרת בכתב ההגנה שכנגד בו אישרה כי הפסיקה לשלם את דמי השכירות בגין 4 חודשים החל מחודש מרץ 2015 ועד ליוני 2015 (סעיפים 89-90 לכתב ההגנה שכנגד).

     

    דיון והכרעה בתביעה השטרית (ת"ט 41738-04-15)

58. המשכירה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 3.2.2015 שיק ע"ס 20,000 ש"ח משוך מחשבונה של גב' ציפי אמג'דיאן, בתה של השוכרת, שזמן פירעונו הוא 23.9.2014. השיק חולל מחמת אי פירעון בשל הוראות ביטול שנתנה מושכת השיק לבנק.

    נטען על ידי המשכירה כי שיק זה נמסר לידיה כשיק ביטחון כפי שאף נרשם על גבי השיק, להבטחת קיום התחייבות השוכרת על פי הסכם השכירות.

     

59. בתה של השוכרת לא הכחישה את מסירת שיק הביטחון לידי המשכירה אך טענה כי מאחר שהשוכרת לא הפרה את הסכם השכירות לא קמה הזכות למשכירה לפרוע את שיק הביטחון. עוד נטען כי הפקדת השיק נעשתה לצורך הפעלת לחץ על השוכרת כדי שתמשוך את תביעתה כנגד המשכירה. עוד טענה כי בנותיה של המשכירה איימו עליה כי תיאלץ לשאת בתשלום בגין כל הפרות ההסכם של המשכירה.

     

60. הנטל במקרה זה הוא על מושך השיק דהיינו על בתה של השוכרת. עליה להוכיח הן כי בנסיבות המקרה מדובר בשיק שניתן על תנאי ("שיק לביטחון") והן כי התנאי לא נתקיים [ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, לח(4) 281 (1984)].

     

61. במקרה שלפניי יש לבחון האם אכן התממש התנאי לפירעון שיק הביטחון בשל אי מילוי התחייבות השוכרת על פי הסכם השכירות.

    לטענת המשכירה היקף ההפרות והנזקים למושכר הוערך על ידה בסכום של 137,067 ש"ח, בסכום העולה באופן ניכר על סכום השיק שניתן לביטחון.

    היקף החוב הנטען של השוכרת כלפי המשכירה משקף את הסכום שבגינו הוגשה התביעה שכנגד שנדחתה והסעדים שנכללו בה אלא ששיק הביטחון שנמשך מחשבונה של בתה של השוכרת ניתן רק כנגד התחייבות השוכרת על פי הסכם השכירות ואילו בכתב התביעה שכנגד נתבעו גם נזקים שאינם עולים באופן מפורש מתוך ההתחייבויות על פי הסכם השכירות ולכן אדרש לכל אחד מרכיבי הסכום בנפרד.

     

62. אי תשלום דמי שכירות לתקופה של 4 חודשים – השוכרת אישרה בכתב ההגנה שכנגד כי לא שילמה את דמי השכירות בגין החודשים מרץ – יוני 2015. לכאורה די בכך כדי להקים למשכירה את הזכות להגיש את שיק הביטחון לפירעון עד לגובה דמי השכירות שלטענתה המשכירה עמדו על 2,650 לחודש ובסה"כ 10,600 ש"ח.

     

63. עם זאת לאור הכרעתי דלעיל במסגרתה התקבלה תביעת השוכרת לפיצוי ובמסגרתה הוריתי על ניכוי 4 חודשי שכירות מתוך הפיצוי הכולל הרי שאין מקום לחייב את בתה של השוכרת בסכום זה במסגרת התביעה השטרית, בגידרה הוגש שיק ביטחון לביצוע.

     

64. תשלומי מים – בסעיף 7.1.1 להסכם השכירות נכתב כך "מובהר בזאת כי התשלום בגין מים וארנונה כלול בדמי השכירות". חרף קיומו של סעיף זה נטען על ידי המשכירה כי השוכרת חרגה מצריכת המים הסבירה ובבדיקה שנעשתה התגלה כי השוכרת נהגה להשאיר את ברזי המים בדירתה פתוחים באופן קבוע.

    על פי הסכם השכירות לא נקבעה מכסה או הגבלה מסוימת לצריכת המים המותרת לשוכרת ואף לא היה קיים מונה נפרד לחישוב צריכת המים ביחידת הדיור של השוכרת שכן המונה היה מחובר לכל יחידות הדיור שהיו בבעלות המשכירה.

    בתה של השוכרת מסרה את שיק הביטחון כערבות למילוי התחייבות השוכרת על פי ההסכם בלבד ולכן תחומה ערבותה לגבולותיו של הסכם השכירות ולהתחייבויותיה של השוכרת ולא מעבר לכך.

    מאחר שבהסכם נרשם במפורש שבדמי השכירות נכלל גם החיוב בגין מים וארנונה ומאחר שתביעת המשכירה כנגד השוכרת בטענה לצריכת מים חריגה נדחתה הרי שדי בכך כדי לקבוע שלמשכירה לא קמה הזכות לעשות שימוש בשיק הביטחון בנוגע לחיובי צריכת המים של השוכרת.

     

65. תשלומי חשמל - על פי סעיף 7.1.2. להסכם השכירות היה על השוכרת לחשב את צריכת החשמל בהתאם למונה שהותקן במושכר עד ל – 5 בחודש, את החישוב נדרשה השוכרת לבצע אחת לחודשיים ולהעביר את התשלום למשכירה עד ל – 10 באותו חודש בצירוף אישור בדבר העברת התשלום.

    המשכירה טוענת כי נותר חוב בסכום של 4,763 ש"ח שהשוכרת לא שילמה בגין התקופה בה התגוררה במושכר.

    לצורך הוכחת החוב צורפו חשבון חשמל מיום 21.2.2015 עבור חודש דצמבר 2014 בסך 1,265 ש"ח וחשבון חשמל מיום 17.4.2015 עבור התקופה שבין 6.10.2014 ועד ליום 5.4.2015 בסך 1,023 ש"ח.

    המשכירה טענה כי החל מחודש ספטמבר 2014 שהתה רק השוכרת במושכר שכן הדיירים הנוספים פונו מכל יחידות הדיור ולכן כל צריכת החשמל במושכר על פי החשבונות שנשלחו משויכת לשוכרת בלבד.

    השוכרת הכחישה את הטענה לעניין החיוב עבור צריכת החשמל וטענה כי לא ניתן להסתמך על חשבונות החשמל שנשלחו למשכירה מחברת החשמל שכן הנכס מורכב ממס' יחידות נפרדות ואילו חשבון החשמל מציג את הצריכה הכוללת של הנכס שבבעלות המשכירה ולא את הצריכה ליחידת הדיור של השוכרת.

     

    אמנם נטען על ידי המשכירה כי החל מחודש ספטמבר 2014 רק השוכרת התגוררה בנכס אלא שבחקירתה הנגדית אישרה בתה של המשכירה כי רק בחודש ינואר 2015 נהרסו 2 יחידות דיור בנכס ויחידה נוספת שהייתה צמודה ליחידת הדיור של השוכרת לא נהרסה ואף נשאר בה המקרר והמטבח (עמ' 86 ש' 3-12 לפרוטוקול מיום 5.7.2017).

     

    בנסיבות אלו לא ניתן ללמוד מחשבונות החשמל שהצריכה בנכס היא של השוכרת בלבד ולא של משתמשים אחרים ביחידות הנוספות שבנכס. ככל שעולה טענה לחוב בגין צריכת חשמל היה על המשכירה להציג את חישוב החוב בהתאם למונה שהותקן ביחידת הדיור של השוכרת אשר משקף באופן וודאי רק את הצריכה של השוכרת ללא צורך בעריכת אומדנה או תחשיבים שאינם מבוססים על נתוני הצריכה בפועל של השוכרת.

     

    משנדחתה תביעת המשכירה כנגד השוכרת ומשאין בפניי ראייה חד משמעית לעניין הצריכה בפועל של החשמל חרף קיומו של מונה חשמל נפרד ביחידת הדיור שהותקן על ידי המשכירה לא מצאתי כי התקיים התנאי הקיים בשיק הביטחון שכן לא הוכחה הפרת התחייבות על ידי השוכרת.

     

66. נזקים למושכר – לטענת המשכירה גרמה השוכרת נזקים למושכר אותם העריכה המשכירה בסכום של כ – 5,000 ש"ח. המשכירה צירפה תמונות של הכיור והמטבח שבמושכר להוכחת הנזקים הנטענים.

    לא הוצגה כל ראיה לשיעור הנזק מלבד התמונות שצולמו על ידי המשכירה או מי מטעמה כאשר המשכירה הסתפקה באומדן כללי שערכה להוכחת הנזק הנטען.

    כאמור גם רכיב זה נכלל בתביעה שכנגד שנדחתה אך מעבר לכך מתעורר קושי נוסף בטענה לפיצוי בגין נזקים למושכר שכן המשכירה מאשרת שיחידת הדיור נהרסה לאחר עזיבתה של השוכרת (ראו חקירת בתה של המשכירה בעמ' 86, ש' 8-9 לפרוטוקול מיום 5.7.2017). משכך אין בסיס לטענה כי נגרם למשכירה נזק כלשהו בשל פגיעה בציוד הקיים במושכר כאשר ייעודו של המושכר וכל המצוי בו להריסה.

    על כן אין בסיס לחיוב בתה של השוכרת מכוח שיק הביטחון גם לעניין הנזקים למושכר.

     

67. הסעדים הנוספים שהופיעו בתביעה שכנגד שנדחתה כאמור ואשר לטענת המשכירה גם בגינם הוצג השיק לביטחון לפירעון אינם סעדים שניתן לשייכם להתחייבויותיה של השוכרת מתוך הסכם השכירות. עסקינן בטענה להפסד שנגרם למשכירה בשל מניעת זכותה לקבלת פטור למשך חצי שנה מתשלום ארנונה לנכס ריק וזאת בשל אי פינוי המושכר על ידי השוכרת, טענה להפסד דמי שכירות בשל מניעת אפשרות גישה לנכס על ידי השוכרת לצורך הצגתו לשוכרים פוטנציאליים בהתאם לייעוד הנכס למסחר ותעשייה וכן טענה לפיצוי בגין עגמת נפש.

    סעדים אלו טעונים בירור עובדתי והוכחה אלא שמעת שנדחתה התביעה שכנגד לא קמה למשכירה הזכות להיפרע בגין הנזקים הנטענים במסגרת התביעה השטרית שעניינה שיק ביטחון שניתן להבטחת קיום ההתחייבויות הנובעות מהסכם השכירות.

     

68. לסיכום לעניין התביעה השטרית, המשכירה עמדה אומנם בנטל להוכיח כי השיק שניתן על ידי בתה של השוכרת הוא שיק ביטחון שניתן על תנאי אלא שלא נוכחתי בהתקיימות התנאי המקים את הזכות להעמיד את השיק שניתן לביטחון לפירעון.

    מכאן שהתביעה השטרית כנגד הגב' ציפי אמג'דיאן נדחית. אשר על כן אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 536809-02-15 שנפתח כנגדה לביצוע השיק בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

    מחייבת את המשכירה אראלה נתן – התובעת בתביעה השטרית בהוצאות הנתבעת בתביעה השטרית בסך של 5,850 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

     

69. סוף דבר בתביעת השוכרת כנגד המשכירה  וביתה בתיק 31977-09-14

    ממכלול השיקולים הנימוקים והמסקנות כפי שפורטו לעיל אני מקבלת את התביעה העיקרית – החוזית נזיקית שהגישה השוכרת כנגד המשכירה וביתה -רויטל נתן - לבוטון ומחייבת את המשכירה – הנתבעת 1 אראלה נתן, ואת בתה הנתבעת 2 –חיוב ביחד ולחוד לשלם לנתבעת, דבורה כהן, את הסך של 20,800 ש"ח בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף מחייבת את המשכירה לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,020 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כוח הצדדים.

     

    ניתן היום, ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בהעדר הצדדים.