פס"ד הדן בשאלת יורש אחר יורש- הסכמים והסדרים בין יורשים ביחס לירושה בעבר ובעתיד

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ - אב"ד:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה (כב' השופטת אסתר ז'יטונסקי רקובר), מיום 31.3.16, אשר דחה את תביעת המערערת לקיום צוואה מיום 1.3.13.

רקע עובדתי:

2. עיקרי העובדות אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים.
3. לעו' ק. (להלן: האב) ולאשתו לשעבר (מזה כ-40 שנה) ר' ק ז"ל (להלן: האם) היו שלושה ילדים - ע', א' ות' ז"ל (להלן: ע'; א'; ת'). ייאמר כבר בתחילת הדברים כי במהלך חייה סבלה ת' מבעיות נפשיות מסוימות. משכך, רכשו ההורים עבור ת' דירה (להלן: הדירה) - אשר הזכויות בה נרשמו 2/3 על שם האם ו-1/3 על שם האב. משך השנים התגוררה ת' בדירה, ולאחר מכן השכירה אותה ושכרה דירה אחרת תחתיה.
4. בשנת 2005, לאחר מות האם ר', הגישו המשיבים בקשה לקיים את צוואתה האחרונה (להלן: צוואת האם ר') - ואילו ת' התנגדה לבקשה זו. 
בצוואתה ציוותה האם כי חלקה בדירה יועבר בשלמות על שם המשיבים, כנאמנים, לפעול לפי הצוואה, כאשר זכות המגורים בדירה שייכת לת' בלבד ולצאצאיה, תוך רישום הערת אזהרה כי אין לעשות דיספוזיציה בדירה כל עוד ת' בחיים. בהמשך צוואתה, תחת הכותרת "יורש אחר יורש לגבי הדירה", ציוותה האם כי אם לת' יהיו צאצאים הרי שיהיה על המשיבים להעביר על שם הצאצאים - בהעברה ללא תמורה - את הזכויות בדירה. עוד נקבע כי מיתרת העיזבון תקבל ת' סכום של 50,000 $, שיופקד בנאמנות, כאשר יתרת העיזבון שתיוותר תחולק בין המשיבים בחלקים שווים. האם אף טרחה לציין כי לחברה לחיים של ת' באותה עת (או כל חבר אחר) לא יהיו כל זכויות בדירה או בכספים. לבסוף, נקבע בצוואה כי אם לת' לא יהיו צאצאים בעת פטירתה, הדירה תעבור לצאצאי מי מהמשיבים.
5. ביום 13.12.06 נתן בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת טובה סיון ז"ל), תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהגישו ע', א' ות' בקשר לירושת אמם (להלן: הסכם הפשרה או ההסכם).בעיקרו של הסכם הפשרה, העברת הבעלות בדירה לת' וכן סכומים כספיים שונים (להלן: הכספים). עם זאת, נקבעו בהסכם הוראות המגבילות את מימוש הזכויות בדירה ובכספים (להלן: הנכסים) - ובעיקר את העברתן לצדדים שלישיים, כפוף לאפשרות של ת' לפנות לבית המשפט על מנת לבטל את ההגבלות בתנאים שפורטו, לרבות באמצעות רישום הערת אזהרה ביחס למגבלות (להלן: הערת האזהרה).
במקביל לעריכת הסכם הפשרה והחתימה עליו, אך טרם שניתן לו תוקף של פסק דין, נכרת הסכם בין האב לת', לפיו התחייב האב להעביר את זכויותיו בדירה (1/3) ע"ש ת' (להלן: ההסכם עם האב). כך גם הוסכם בסעיף 2ג, כי כל הוראות הסכם הפשרה הן ביחס לדירה והן ביחס לכספים, יחולו גם ביחס לחלקו של האב בדירה אשר יעבור לת', וכי ההסכם מותנה במתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. 
6. בחודש אפריל 2007, הגישה ת' בקשה לביהמ"ש שאושרה ביום 2.7.07, לשחרור הכספים וכאשר בשנת 2011 אישר בית המשפט (כב' השופטת סיון ז"ל) את מחיקת הערת האזהרה, באופן שלמעשה בית המשפט אישר כי התקיימו התנאים לשחרור המגבלות, הגם שבפועל הכספים מושא המגבלה הושארו באותו חשבון הגם שלא כחשבון נאמנות, וכך גם הדירה לא נמכרה.
7. ביום 1.3.13 ערכה ת' - שלא היו לה באותה עת בן זוג או ילדים - צוואה לטובת עמותת תנו לחיות לחיות (להלן: העמותה), היא המערערת. צוואה זו (להלן: צוואת ת') מתייחסת לזכויות ת' בדירה ובכספים - זאת ללא כל אזכור להוראות הסכם הפשרה.ביום 1.4.13 נפטרה ת', והעמותה הגישה בקשה לקיים את צוואתה - ואילו המשיבים התנגדו לבקשה זו.

פסק דין קמא:

8. בית משפט קמא דן בשתי שאלות: הראשונה - והעיקרית בפסק דין קמא - "כוונת הצדדים בהסכם הפשרה", וזכאות ת' לצוות את הנכסים לטובת העמותה; והשניה חוקיות הסכם הפשרה לאור הוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה).
9. בדיון בשאלה הראשונה התייחס בית המשפט הן להוראות הסכם הפשרה (וזאת בהרחבה) והן להוראות צוואת האם ר', הצוואה מושא הדיון המשפטי אשר במסגרתו אושר ההסכם הפשרה. את אומד דעתם של הצדדים קבע בית המשפט לאחר שסקר את השתלשלות האירועים הרלוונטיים לאחר חתימת הסכם הפשרה, ואף בהתאם לעדויות באי כוח הצדדים בעת חתימת הסכם הפשרה.
מסקנת בית משפט קמא כי מלשון הסכם הפשרה והעדויות "...עולה בבירור שכוונת המנוחה והנתבעים כאחד הייתה שהמנוחה רשאית לעשות בדירה כרצונה, למעט לצוותה על ידי צוואה, הסותרת את הסכם הפשרה" (סעיף 7.3.5), וכך גם בהמשך, בהתייחס לכספים, נקבע כי ת' לא הייתה רשאית "...לצוות את הכספים שנשארו בקרן לתובעת..." (סעיף 7.3.8.4).
10. בשאלה השניה קבע בית המשפט כי הסכם הפשרה תואם את הוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה, וזאת מהטעם שת' "קיבלה מלכתחילה את הדירה והכספים בסייג של "יורש אחר יורש", בהתאם לצוואת אמה והוראות אלה תקפות לפי חוק הירושה ואינן עומדות בסתירה לסע' 8(א) לחוק הירושה, המתייחס לבעל נכס המגביל את הזכאות הקיימת לו להוריש את הנכס" [ההדגשה במקור, פיסקה 8.4 לפסק דין קמא].