עיזבון המנוחה ר.צ. ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון

צד ג' י.א.א.

אדם נסע ברכב הסעות שעבר מהשטחים לתוך ישראל. במהלך מרדף לא קצר אחר הרכב, בעת שהרכב היה בישראל, ירו כוחות הביטחון ברכב ועקב כך נפטר אדם. האם על המדינה לפצות יורשיו?

זו בתמצית השאלה הטעונה דיון והכרעה.

העובדות

1.המנוחה ר.צ., אם חד הורית לשניים שאחד מהם היה קטין, תושבת הכפר XXX שXXX, יצאה ביום 11.07.01 עם חברותיה לעבודה ברכב הסעות, על מנת לעבוד במפעל עופות בקרית מלאכי.

כפי שיפורט להלן, הימים היו ימי לחימה לא פשוטים.

הרכב נכנס מתוך שטחי הרשות לכוון ישראל.

2.לטענת הנתבעת, הרכב נסע בדרך חסומה לתנועת כלי רכב, עורר את חשדם של חיילי הסיור שרצו לעצור את הרכב לבדיקה, הנהג לא שעה לסימונים, והחל מרדף אחר הרכב. החיילים אף יצרו מחסום והנהג נמלט. בהמשך המרדף, סימנו החיילים לנהג לעצור, ניסו לחסום את נתיב הנסיעה של הרכב ולאחר מכן פתח הנהג בנסיעה והחל להימלט מהמקום, החיילים פתחו בנוהל מעצר חשוד קראו לנהג לעצור וירו יריות אזהרה ולאחר מכן ירו מספר יריות לגלגלים ומשאבד קשר עין עם הרכב, חדלו החיילים לירות.

3.הירי היה בתוך שטח ישראל כ-100 מטר מהכביש לכיוון צומת שוקת (ראו דוח פעולה של סמ"ר אבו רביעה אסרף מיום 11.07.11).

המנוחה מצאה את מותה נוכח פגיעת הקליע (סעיף 62 לסיכומי הנתבעת) והגיעה לבית החולים ללא רוח חיים.

ההתנהלות הדיונית

4.התיק דנן הוגש בשנת 2006 כ-5 שנים לאחר האירוע.

כתב ההגנה הוגש ביום 29.08.07, נוהלו מספר דיונים על ידי מותב קודם, אשר קבע כי יש מקום להפקיד ערובה ומשלא הופקדה הערובה נדחתה התביעה. בהמשך, לאחר מספר שנים התקבלה הבקשה לביטול פסק הדין.