16 שנות מאסר לנאשם שהיכה בעל מכולת בראשו והביא בכך למותו

1.         לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן והורשע בהתאם. כן, הוסכם בין הצדדים, שהמאשימה תעתור למאסר בפועל בן 16 שנה ומאסר מותנה ואילו ההגנה לא תהיה מוגבלת בטיעוניה.

מעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם עולה, כי בתאריך 21/12/08, בין השעות 05:00 ל-06:00, הגיע הנאשם לחנות "מכולת אלי" שבאשדוד, כאשר הוא מצוייד בשקית ובה חפץ כהה. באותה עת היה במכולת יעקב קיקוזאשווילי ז"ל (יליד 1937, להלן: "המנוח"), אביו של בעל המכולת איליה קיקוזאשוולי, אשר נהג לפתוח את המכולת בכל בוקר. הנאשם ביקש מהמנוח לרכוש סיגריות וכאשר המנוח הסתובב לדלפק על מנת לקחת את הסיגריות, תקף אותו הנאשם בכך, שחבט באמצעות השקית בראשו של המנוח, עד שנפל.

כתוצאה ממעשי הנאשם דימם המנוח מראשו, ובנו איליה הזעיק את מד"א. תוך פינויו של המנוח עלה לחץ הדם שלו, הוא איבד את הכרתו, הורדם והונשם והובהל בדחיפות לבית החולים "שיבא". בבית החולים אובחן, כי המנוח סובל מחתכים בגולגולת, משברים רבים בגולגולת, מדימום תוך מוחי נרחב הפורץ לחדרים ומסטיה של קו האמצע. המנוח נותח ובהמשך מצבו התייצב, אך שהה בתרדמת עד ליום 7/2/09, מועד בו נפטר.

נוכח מעשים אלה, הורשע הנאשם בביצוע עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.         כחלק מראיות התביעה לעונש העידו שני בניו של המנוח - מאיר ודני. הבנים התרגשו מאוד עת העידו בפני ביהמ"ש וסיפרו על אביהם המנוח ועל החלל שהותיר עם מותו הפתאומי. הם סיפרו, כי עלו ארצה בשנת 1972 ואביהם עסק כל הזמן בעבודה, כאשר תחילה ניהל את המכולת השכונתית ולאחר מכן עזר לבנו בעבודה זו. הוא היה פעיל מאוד בקהילה וסייע לרבים בין בעצה טובה ובין במתן בסתר. המנוח היה אדם בריא, היה עצמאי לחלוטין ואף תמך כלכלית בילדיו עד לאירוע נשוא כתב האישום. כל המשפחה - הילדים והנכדים והמשפחה המורחבת חוו חוויה קשה ביותר עקב הפגיעה בראש המשפחה והם חווים את האובדן מאז ומידי יום ביומו. אשתו של המנוח, שהייתה מאוד תלויה בבעלה, אינה מצליחה להתאושש מאז נלקח ממנה, וגם אם היא פוחדת להיות לבדה, היא אינה מוכנה לעבור ולהתגורר עם ילדיה שכן אינה רוצה לעזוב את הבית בו גרה עם המנוח. האב היה מרכז חייהם, מרכז הבית ומרכז המשפחה, ומאז שנפטר הכל התפרק.

3.         במסגרת ראיות ההגנה לעונש העיד, כעד ההגנה הראשון, שי צדיק, אשר הנאשם עבד אצלו שנים רבות בחברת בניה העוסקת בתחום הבטון. לדבריו, עד היום הלקוחות שלו שואלים אותו היכן הנאשם, שכן היה אהוד על לקוחותיו ומסור בעבודתו. מעולם לא היו עמו בעיות - לא בעיות של אלימות ולא בעיות אחרות. הנאשם אף היה מרוויח אצלו יפה, כאחד מעובדיו הטובים ביותר.

            עד ההגנה השני לעניין העונש היה אפריים אלבן, גיסו של הנאשם (נשוי לאחותו). לדבריו, הנאשם תמיד תרם למשפחתו ושלושת ילדיו של העד מאוד אהבו אותו ומתגעגעים אליו. יחד היה מתפלל עם הנאשם בבית הכנסת והיה עד לכך שהנאשם עזר פעמים רבות לגיסתו (אחות הנאשם) שהתאלמנה, בין בעזרה כספית ובין בעזרה בגידול ילדיה היתומים.

            עדת ההגנה השלישית לעניין העונש הייתה גוליקו חכיאשווילי, קרובת משפחה של הנאשם דרך בת זוגו. לדבריו, היא מכירה את הנאשם שנים רבות כמי שעזר תמיד לאחרים, והיא, כאלמנה, גם נעזרה בו רבות. אפילו מהכלא מתקשר הנאשם לילדיה ושואל אותם לשלומם, שכן יש לו לב טוב ועזר תמיד לכל קרוביו.

            בת זוגו של הנאשם - אילנה ציצואשווילי, העידה כעדת ההגנה האחרונה לעניין העונש. לדבריה, התגרשה לפני 14 שנה מבעלה הראשון ושנה לאחר מכן פגשה את הנאשם ומאז הם ביחד. הוא זה שמגדל את בתה, שהייתה כבת 3 בעת שהתגרשה, והוא מתייחס אליה כאל בתו שלו. גם מהנאשם נולדה לה בת, שהיא כיום כבת 11. לדבריה, הנאשם היה בעל טוב, עבד כל הזמן ופרנס את משפחתו. ילדיה מתגעגעים אליו מאוד. היא ציינה, כי היא בהלם ממה שארע, שכן בעלה הוא איש טוב, היה אבא טוב והייתה רוצה שימשיך ויגדל יחד עמה את ילדיה. בבכי סיפרה, כי היא מאמינה שבעלה לא רצה שהמנוח ימות " הוא לא איש כזה" וציינה, כי ממילא לא היה צריך את הכסף ולכן איננה יודעת מה קרה לו. בסיום דבריה ביקשה את רחמי ביהמ"ש ואף ביקשה סליחה מילדי המנוח בשמה ובשם בעלה.

            נציין, כי בחקירתה הנגדית, הודתה הגב' ציצואשווילי, כי אכן היו תקופות בהן בעלה לא היה בביתו ובלשונה " בימים שהוא היה משתמש אז הוא היה הולך לאמא שלו, שהילדים לא יראו אותו שהוא במצב כזה. אבל הוא לא היה כל הזמן משתמש. כשהבעל של אחותו נפטר, הוא היה בדיכאון, אז הוא היה דואג לאחותו הצעירה, בת 35, אז הוא היה יותר משתמש בסמים ".

4.         לנאשם 6 הרשעות קודמות - הראשונה משנת 2002 בגין עבירות רכוש משנת 1999; לאחר מכן, נדון בשנת 2003 בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית; הרשעתו השלישית אף היא משנת 2003, הפעם בגין עבירה של החזקת אגרופן; בשנת 2008 נדון שוב בשל החזקת אגרופן ובשנת 2009 נדון בגין שתי עבירות של תקיפת שוטרים בעת מילוי תפקידם; הרשעתו האחרונה של הנאשם הינה משנת 2009 בשל עבירת גניבה. יצויין, כי הנאשם לא ריצה עונש מאסר.

5.         במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה התובעת המלומדה, עו"ד אלמקייס, על חומרת מעשיו של הנאשם. היא ציינה, כי אמנם במקור כתב האישום שהוגש ייחס לנאשם עבירת רצח, תוך שהוא חפץ לשדוד את קופת המכולת, אך התיקון נעשה בשל קשיים ראייתים, לאחר שהתביעה סברה, שיקשה עליה להוכיח את העבירה - הן במישור של הוכחת תקיפתו של המנוח על מנת להקל את ביצוע עבירת השוד והן במישור של הוכחת הקשר הסיבתי בין התקיפה של המנוח לבין מותו.

נוכח קשיים אלה ולאחר שכבר מתחילה היה ברור לתביעה, כי לא הייתה לנאשם כוונה להמית את המנוח, תוקן כתב האישום תוך שהמדינה עותרת להטיל על הנאשם עונש מאסר של 16 שנה בפועל, עונש אשר משקף כראוי את חומרת המעשים, לדבריה.

            התובעת הדגישה, כי הנאשם תקף את המנוח המבוגר באמצעות חפץ כהה מאחור, בלא שקדמה לתקיפה כל התגרות מצידו של המנוח ובלא שניתן כל הסבר למעשים. האובדן שחוותה משפחת המנוח והנזקים הנלווים למותו, מחייבים, לדבריה, ענישה מחמירה כפי שנתבקש.

על רקע האלימות הגואה בחברה שלנו, במיוחד כאשר מדובר בעבירה של הריגה, כאשר חיי אדם ניטלים תוך שימוש באלימות קשה, הפסיקה קובעת, כי הענישה צריכה לבטא את ההתייחסות הערכית למעשים וזאת בדרך של החמרה. האיזון הראוי, להבנתה, הוא 16 שנות מאסר ועל כן ביקשה לאמץ רף ענישה זה.

6.         לעומתה, הסנגור המלומד, עו"ד לחן,  סבר שיש להטיל על הנאשם עונש נמוך בהרבה. הוא הדגיש, כי הנאשם היכה את המנוח מכה אחת בלבד בראשו, שיתף פעולה כבר במהלך החקירה והודה בביהמ"ש לאחר שכתב האישום תוקן, שכן הוא שלל לחלוטין את עניין השוד שיוחס לו בכתב האישום המקורי. הדרך להסדר הטיעון נסללה, לדבריו, כאשר עניין השוד הנ"ל הוסר מכתב האישום. כבר מתחילה לא הייתה יכולה להיות מחלוקת, שהנאשם לא רצה במותו של המנוח ולאורך כל חקירותיו ביקש שאלוהים יעזור לו ושיחלים מפצעיו.

הנאשם, שעלה ארצה לפני כ-13 שנה, ולמרות קשיי הקליטה, עבד בצורה מסודרת בטרם נעצר ופרנס את משפחתו ואף קיבל קיצבת נכות עקב ליקויים רציניים בעיניו (יש לו עין אחת תותבת בה אינו רואה מאומה ובעין שניה ראייתו מוגבלת). יש לו קשר זוגי עם אשה שאוהבת אותו, הוא אב לשתי ילדות, אחת מנישואיה הקודמים של רעייתו, והוא אף תמך באחותו האלמנה שמות בעלה, שהיה יקר לו כאח, ציער אותו עד מאוד. הוא גם תמך בקרובי משפחה אחרים, כפי שהעידו עדי ההגנה לעניין העונש, בין מבחינה רגשית, בין בביצוע מטלות ובין בקניית מתנות לילדים. גם מעסיקו סמך עליו וציין, שהיה עובד טוב ויעיל.