16 שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון הכולל ענישה מופחתת בגין רצח בכוונה תחילה

כתב האישום

1.         הנאשם, אזרח אריתריאה אשר הגיע לארץ בשנת 2007, הועמד לדין בכתב אישום המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין").

כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם הכיר את המנוחה, אף היא אזרחית אריתריאה, במשך מספר שנים בארץ מוצאם. המנוחה הגיעה ארצה בשנת 2007.

במהלך שנת 2008 נרקמו בין השניים יחסי זוגיות ובמועד שאינו ידוע, מספר שבועות לפני ה-01.06.09, הציע הנאשם למנוחה להינשא לו, אך היא לא נעתרה לבקשתו. הנאשם התקשה לקבל את סירובה ובליבו גמלה ההחלטה לרצוח אותה.

ביום 01.06.09, לפני השעה 21:00, הצטייד הנאשם בסכין והלך לביתה של המנוחה. משלא מצאה בביתה חיפש אותה באזור הסמוך לביתה. קרוב לשעה 22:00 פגש הנאשם במנוחה ברחוב ולאחר חילופי דברים קצרים עימה שלף הסכין שהכין עמו מבעוד מועד ודקר את המנוחה עשרות פעמים בכל חלקי גופה, בכוונה לגרום למותה. כתוצאה ממעשיו, נפלה המנוחה ארצה וגם אז לא חדל הנאשם ממעשיו והמשיך לדקור אותה.

דקירותיו של הנאשם, בבסיס צווארה של המנוחה, בחזה ובגוו גרמו למותה מיד לאחר מכן.

לאחר שרצח את המנוחה נמלט הנאשם לביתו, שם התקלח והחליף את בגדיו ואת אלו המוכתמים בדם המנוחה השליך לפח אשפה ברחוב.

השתלשלות ההליך הפלילי

2.         לאחר הגשת כתב האישום, ביום 14.07.09, נשלח הנאשם להסתכלות על פי סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1991 (להלן: " חוק לטיפול בחולי נפש") בבית החולים "אברבנאל", וזאת במטרה לקבוע את מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה במועד הגשת כתב האישום.

לבית המשפט הוגשו שתי חוות-דעת של ד"ר שילד. האחת, מתאריך 09.11.09 והשנייה, חוות דעת משלימה, מיום 09.12.09. שתי חוות הדעת קבעו כי הנאשם היה שפוי בעת ביצוע העבירה, אך כיום אינו כשיר לעמוד לדין. ביום 13.12.09, על-פי חוות הדעת ועל-פי בקשת הצדדים, הורינו על אשפוזו של הנאשם על-פי סעיף  15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש וההליכים נגדו הופסקו.

הנאשם אושפז בבית החולים "אברבנאל", שם שהה מאז אוקטובר 2009 ועד ליולי 2010. בשלב מסוים במהלך אשפוזו הגיש בית החולים בקשה לשחרורו של הנאשם והחזרתו לבית המעצר.  הועדה הרפואית שאליה הופנתה הבקשה דחתה אותה משום שהתרשמה כי הנאשם היה במצב פסיכוטי פעיל בעת שהובא בפניה וכן לאור דיווחים על דרך התנהגות הנאשם במחלקה, בעת שהיה נתון שם.

כמה חודשים לאחר מכן, ביולי 2010, בהתאם לחוות דעתו של ד"ר אלכס אביב, החליטה וועדה חוזרת  כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, לאור הטבה במצבו. בעקבות כך חודשו ההליכים נגדו.

החל מיולי 2010 שוהה הנאשם במב"ן שב"ס (להלן: " מב"ן"), כאשר הוא עובר בין המחלקה הסגורה למחלקה הפתוחה, לאחר שהוא מקבל טיפול, ומצבו משתפר.

במהלך מעצריו וגם במהלך התקופה בה הוא שהה במב"ן היו לנאשם מספר ניסיונות אובדניים.

ביום 17.01.11 התקבלה מטעם ההגנה חוות דעת שערך ד"ר גיא אור ובו קבע, כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, אך ספק משמעותי אם יכול היה להימנע מעשיית המעשה בשל מחלת הנפש ממנה סובל.

לאור קבלת חוות הדעת מטעם ההגנה ולאחר שניסיונות ההידברות והמשא ומתן בין הצדדים לא צלחו, פנו הצדדים, ביום 28.06.11, להליך של גישור.

במסגרת הליך הגישור הופנה הנאשם להסתכלות נוספת בבית החולים "שערי מנשה" וניתנה חוות דעת ע"י ד"ר גבריאלה קנול ובה נאמר, כי בעת ביצוע המעשה היה הנאשם שרוי במצב נפשי מעורער, אשר הגביל באופן ניכר את יכולתו, אך לא בחוסר יכולת של ממש, להבין את טיב תוצאות מעשיו ולהימנע מכך. חוות דעת זו היוותה את הבסיס לגיבוש הסדר הטיעון בין הצדדים.

הסדר הטיעון כלל הסכמה לענישה מופחתת, לפי סעיף 300א לחוק העונשין, במסגרתה נקבע טווח ענישה, בו התביעה תבקש להטיל על הנאשם עונש של 17 שנים מאסר בפועל בעוד ההגנה תעתור לעונש של 10 שנים מאסר בפועל. כמו כן יעתרו הצדדים להטיל על הנאשם מאסר על תנאי.

ראיות לעונש