16 שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון בגין פיגוע דקירה ברחוב הנביאים בעיר

1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שלהלן: ניסיון לרצח – לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת סכין – לפי סעיף 186(א) לחוק האמור; ושהייה בישראל שלא כדין – לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הודאתו של הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המקורי ויוטל עליו עונש מוסכם. הצדדים הגיעו להסדר לאחר תום פרשת התביעה, לאחר שנשמעו עדותו של המתלונן ושל רעייתו. ההסדר כלל הסכמה לפיה יעתרו הצדדים להטלת עונש של 16 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, בצד פיצוי לנפגע העבירה, כאשר אין הסכמה לעניין שיעור הפיצוי.

2. על-פי עובדות כתב-האישום, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה, ביום 16.5.16 נכנס הנאשם לישראל שלא כדין והחליט לבצע פיגוע דקירה כלפי יהודי, במטרה להורגו. בסמוך לשעה 9:45, באזור רחוב הנביאים בירושלים, התקרב הנאשם למתלונן, בעל חזות חרדית, שישב על גדר בניין יחד עם אשתו ושני ילדיהם. הוא שלף את הסכין והניפה לעבר פלג גופו העליון של המתלונן בכוונה לדקרו למוות. המתלונן, אשר הבחין בנאשם בעת שליפת הסכין, נעמד וניסה להדוף את הנאשם, ותוך כדי המאבק נדקר בכתף שמאל. הנאשם המשיך לנסות לדקור את המתלונן בפלג גופו העליון, אך המתלונן התגונן והצליח להדפו לאחור. בשלב זה זרק הנאשם את הסכין לעבר ראשו של המתלונן והיא פגעה בראשו. לשמע זעקותיה של אשת המתלונן, הגיעו שוטרים לזירה, ובשלב זה החל הנאשם לברוח מהמקום. הוא נעצר לאחר מרדף קצר. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלונן חתך באורך שלושה ס"מ בזרוע שמאל, אשר טופל באמצעות תפירה. כמו כן, נגרמו למתלונן חבלות באזור הצלעות וחבלות בראש. בנוסף העיד המתלונן, כי האירוע גרם לו לטראומה נפשית המלווה אותו עד היום.

3. הנאשם הִנו יליד 10.9.1995, תושב אבו דיס. לדברי בא כוחו, התייתם הנאשם מאביו ומצבה הכלכלי של משפחתו קשה.

4. הצדדים ביקשו מבית-המשפט לאמץ את הסדר הטיעון בעניין רכיב המאסר בפועל, והמחלוקת התמקדה אך בשיעור הפיצוי.

            יצוין, כי בא כוח המאשימה הבהיר, שביסוד החלטתה של הפרקליטות להגיע להסדר הטיעון, עמדו גם קשיים ראייתיים.

5. מעשיו של הנאשם בפיגוע הטרור הנדון, חמורים, ובנס לא הסתיימו בפגיעות בנפש. מעשים אלו בוצעו על-רקע גל הטרור הפוקד את המדינה החל מסוף חודש ספטמבר 2015, שבמסגרתו בוצעו פיגועי טרור רצחניים ואלימים כלפי אזרחים ונגד כוחות הביטחון.

כבר צוין על ידינו, לא אחת, בגזרי-דין אחרים בעניין עבירות של ניסיון רצח במהלך פיגועי טרור, כי על גזר-הדין בעבירות של ניסיון לרצח, ליתן ביטוי הולם לערך של שלמות הגוף ולערך קדושת החיים של כלל הציבור – אזרחים וגורמי אכיפת החוק – שהנאשם ומפגעים אחרים מבקשים לפגוע בערכים אלו בפיגועי טרור, כמו "פיגועי דקירה", כפי שאירע בענייננו, או פיגועים באמצעים אחרים, כמו פיגועי ירי או דריסה. בענייננו נסיבות ביצוע העבירה חמורות, עת החליט הנאשם לדקור יהודי למוות, רק בשל היותו יהודי. הוא תכנן את מעשיו מראש, אגב הצטיידות בסכין, והחל לבצע את זממו בדקירתו של המתלונן, כאמור לעיל. הנחישות שהפגין, למימוש כוונתו הרצחנית, התבטאה בדקירתו של המתלונן בפלג הגוף העליון ובניסיון לדקור אותו פעם נוספת. המתלונן נפצע כמפורט לעיל; ורק בשל תושייתו של המתלונן שנאבק עם הנאשם לא הסתיים האירוע בתוצאה קשה יותר.

6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, החלטנו שלא לסטות מהסדר הטיעון בכל הנוגע לרכיב המאסר בפועל המוסכם, הגם שהעונש אינו חמור בזיקה לעבירות שביצע הנאשם ונסיבות ביצוען; זאת לאור ההלכה הפסוקה, המורה כי ככלל על בתי-המשפט לאשר הסדרי טיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרים אלו (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002)); ובפרט כאשר המאשימה הגיעה להסדר, לטענתה, לנוכח קשיים ראייתיים. סבורים אנו, כי העונש המוסכם מצוי במתחם "אי-ההתערבות" של בית-המשפט בהסדרי טיעון, ולפיכך לא נסטה ממנו. בכל הנוגע לפיצוי, הרי שנוכח הפגיעות במתלונן, הן הפיזיות, והן, ובעיקר, הנפשיות, מן הראוי לפצותו בסכום הולם של 80,000 ₪.