פס"ד בשאלת זכאות לדיירות מוגנת בדירה להסכם גירושין

ההליך

1. התובע והנתבעת 1 התגרשו ביום 10.9.07 על-פי הסכם, אשר קיבל תוקף פסק דין והכול עת היו הם בעלי זכות לדיירות מוגנת בדירה נשוא התובענה.

2. בתביעתו, תיאר התובע מסעיף 5 ואילך, כדלהלן:

"5.         בסעיף 5 בהסכם השכירות המוגנת, נקבע כדלקמן: "השוכר מתחייב לא למסור או להעביר או להשכיר את המושכר או חלק ממנו או את זכותו על המוכר או חלק  ממנו או את זכותו על המושכר או על חלק ממנו וכן לא להרשות למי שהוא אחר להשתמש או להמשיך להשתמש במושכר או חלק ממנו וכן לא לשתף משהו בהחזקת המושכר או בשימוש בו או בכל הנאה ממנו בין אם השימוש או ההנאה החלקית מוגדרים או בלתי מוגדרים וכן אסור להעניק למי שהוא זכות במושכר כבר רשות בין בתמורה או בלי כל תמורה, בלי לקבל רשות בכתב מראש לכך מאת המשכיר.

8. סעיף 12 להסכם הגירושין קובע: "האם והקטינה יהיו זכאיות לגור בדירה וזאת עד להגיעה הקטינה לגיל 24 והאב מתחייב שלא לתבוע פירוק שיתוף הזכויות בדירה עד להגיע הקטינה לגיל 24 בכפוף לאמור בסעיף 12ד' להלן. תנאי זה הינו תנאי יסודי ומתלה להסכם.

               האשה מתחייבת שלא להכניס לדירה דייר או דיירת  למגורי קבע ושלא לגרום שזכויותיו של הבעל בדירה יפגעו בצורה כלשהי. מבלי לפגוע באמור לעיל, מתחייבת האישה לשפות את הבעל על כל נזק ו/או פגיעה שתגרם בזכויותיו בדירה שהינם תוצאה של מעשיה ו/או מחדליה.

9. סעיף 12 ד להסכם קובע: "האור (האמור) בסעיף 12 ג' לעיל הינו בכפוף לכך, שהאם לא תבצע כל פעולות שיש בהם כדי לפגוע בזכות הבעל בדירה, בכפוף למגוריה של הקטינה עם האם עד למועד הגיע הקטינה לגיל 24 ובכפוף לקיום התחייבויותיה של האם על פי הסכם זה.

10. סעיף 12 ה'ל הסכם להסכם קבוע: "בהגיע הקטינה לגיל 24 תועמד הדירה למכירה בתנאי השוק החופשי והצדדים יחלקו את תמורת הדירה (בניכוי חלקו של בעל הבית) בחלקים שווים ביניהם".

אין עורר כי תיאורו של התובע את המסמכים המשפטיים, נאמן הוא למציאות.

3. הנתבע 2 הוא בן זוגה של הנתבעת ועל-פי הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה מתגורר הוא עם הנתבעת בדירה זה 7 שנים (וראה גם סעיף 5 לסיכומי התובע). זאת ועוד, התובע הוסיף וטען כי הנתבעים עשו שינויים ושיפוצים במושכר שלא בהסכמתו. גם על עניין זה למעשה, אין מחלוקת.

4. משכך תבע התובע בשלושה: