חלוקת רכוש לא חוקי

רקע ועובדות

הצדדים התחתנו בשנת תש"נ 1990, היו נשואים כ-26 שנה והתגרשו בשנת תשע"ו (2016) ולהם ארבעה ילדים, 2 בגירים ו-2 קטינים (בגילאי 16, 17).

שני הצדדים התגוררו ברחוב XXX ב-XXX. לפי המדידות שנעשו בשטח ע"י מומחי ביה"ד עולה כי שטח יחידת המגורים בה הם גרו היא 73 מ"ר, יש בה 3 חדרים + סלון, והיא צמודה ליחידת מגורים נוספת על שטח של 77 מ"ר שבה התגוררו הוריו של האיש (להלן: "יחידת הורים").

שני הצדדים מסכימים, והדבר מגובה במסמכים (שטר קנייה של שני ההורים והצוואה שכתב האב ואושרה ע"י הרשם של בית המשפט), כי השטח הנ"ל נקנה כדת וכדין ע"י הורי האיש, והוא רשום ב"רשות מקרקעי ישראל" על שם שניהם. האב כתב צוואה שבה הוא מצווה את כל השטח הבנוי שיש בו 3 יחידות דיור ל-3 ילדיו, ומציין שהוא מייחד ונותן את יחידת הדיור שבה התגוררו הצדדים לבנו המשיב (את יחידת הדיור שההורים גרו בה הוא נותן לבתו, ואת יחידת הדיור האחרת הוא נותן לבן אחר). הצוואה אושרה ע"י רשם בית המשפט (לא ברור לנו האם הוצא צו ירושה על עיזבון האם כך שחלקה של האם בנכס שייך לאב, וממילא הצוואה של האב כוללת את חלקה של האם. משתיקת הצדדים נראה שאכן האב הוא המוריש את כל הנכס הנ"ל). למעשה היורשים לא מימשו את הצוואה, והשטח עדיין אינו רשום על שמם ברשות מקרקעי ישראל. יצוין בזה, שברשות מקרקעי ישראל רשום שיש במגרש יחידת דיור של 2 חדרים ומחסן. שאר יחידות הדיור הבנויות בשטח אינן רשומות, וכנראה לא קבלו אישורי בניה.

מומחי ביה"ד שביקרו במקום ומסרו לביה"ד את הפרטים הבאים ששמעו מהצדדים וראו במקום, כדלהלן:

אמו של המשיב נפטרה בשנת 1997, ואביו בשנת 2002.

האישה ו-4 הילדים נשארו להתגורר ביחידת המגורים שבה גרו הצדדים עד היום. דהיינו ברחוב ש'.

בשנת 2007 עזב האיש את יחידת המגורים ועבר להתגורר בעיר XXX בדירה שכורה למשך 5 שנים בשכירות של 3,000 ₪ לחודש.

לאחר מכן עבר להתגורר ביחידת דיור השייכת לדודתו לתקופה של שנתיים בשכירות של 3,000 ₪ לחודש.

החל משנת 2014 ועד היום האיש מתגורר ביחידת מגורים הסמוכה ליחידת המגורים הנ"ל, ברחוב נ', ויש בה 2 חדרים.

האישה טוענת שהאיש בנה שם עוד יחידות דיור לפני מועד הקרע אשר הוא משכיר אותן. האיש מכחיש את הדברים.

יחידת מגורים זו שברח' נ' לא נרכשה כדין והיא על שטח "פלישה" עוד מתקופת אבי האיש, ונבנו עליה כמה יחידות דיור לא חוקיות. האב כתב בצוואתו שהוא מחלק גם את השטח הנ"ל לשלושת ילדיו שווה בשווה, ואחד מהם הוא המשיב הנ"ל (איננו נכנסים לשאלת חוקיותה של צוואת האב על 'שטח הפלישה' שלכאורה אינו בבעלותו).

היחסים בין בני הזוג לא היו טובים מאז תחילת נשואיהם: היו להם חשבונות בנק נפרדים, בגלל חוסר אמון ומריבות, שהגיעו לידי אלימות שבגינה ריצה האיש חצי שנת מאסר, השתחרר מהכלא לפני 10 שנים, ומאז הם נפרדו והאיש אינו גר עם אשתו בבית.

לדברי האיש הוא אינו עובד והוא חי מקצבת הביטוח הלאומי בסך 1,600 ₪.

לדברי האישה, האיש משכיר יחידות דיור בשטח ה"פלישה" וממנה הוא מתפרנס.

לדברי האישה, היא אינה עובדת אלא בעבודות מזדמנות בלבד.

נקודת המחלוקת העובדתית בין הצדדים