150 שעות לתועלת הציבור בגין עבירות של החזקת סכין וחבלה ברכב - בעקבות סכסוך על חניה

1.    במסגרת הסדר טיעון חלקי הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן  בביצוע עבירות של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: " החוק") ובעבירה של חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק.

2.    עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם מייחסות לנאשם, כי בתאריך 16/04/09 בשעה 14:45 או בסמוך לכך ברחוב כצנלסון 38 בגבעתיים, על רקע ויכוח חניה, חיבל הנאשם במזיד ברכב של מר מרדכי נסים (להלן: " המתלונן") בכך ששרט את שמשת הרכב באמצעות סכין.

3.    ב"כ הצדדים הציגו הסדר טיעון חלקי לפיו הנאשם יופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן והטיעונים לעונש ידחו.  ב"כ הנאשם יעתור לבית משפט להורות לשירות מבחן לבחון ביטול הרשעה, כשהמאשימה תתנגד לבקשה של ב"כ הנאשם, ותסכים להפניית הנאשם לתסקיר שירות מבחן לאור עמדתה להטלת עונש שיכלול רכיב של מאסר בפועל.

4.    מבלי לפתח ציפיות בנאשם, דחיתי את הטיעונים לעונש והפניתי את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן, שיבחן בין היתר את עתירת ב"כ הנאשם לביטול ההרשעה.

5.    מתסקיר שירות המבחן עולה, כי מדובר בנאשם נורמטיבי בן 75, אשר לקח אחריות וביטא חרטה. הנאשם הסביר לשירות המבחן את הרקע לביצוע העבירות בכך, שהסיע את אשתו, אחות במקצועה, הסובלת ממחלת "אלצהיימר" חזרה לביתם, לאחר שהייתה בבדיקות רפואיות, ונאמר לו שמצבה הרפואי מתדרדר ואין תרופה היכולה לסייע לה. כאשר הגיע לביתו הבחין ברכב שחסם את הכניסה ועל רקע תחושותיו, חוסר האונים והתסכול שחווה, פעל ללא שיקול דעת. הנאשם הביע בפני שירות המבחן צער וחרטה. שירות המבחן התרשם      שהנאשם  הבין את חומרת מעשיו ומדובר באירוע חריג לתפקודו של הנאשם. עוד התרשם שירות המבחן שההליכים המשפטיים הינם בעלי השפעה מרתיעה על הנאשם ושירות המבחן התרשם שלא קיים סיכון להישנות מעשיו.     

מתסקיר שירות המבחן עולה, שהנאשם עבד כנהג אוטובוס ומאז צאתו לגמלאות עובד כמדריך תיירות, ומטפל באשתו בת 75, הסובלת ממחלת "אלצהיימר", כשלאורך השנים התנדב הנאשם למשמר האזרחי ולגופים נוספים, וממשיך להתנדב בעמותת "כנפיים". כמו כן, לנאשם רישיון של מדריך טייס והנאשם הביע חששו, כי הרשעה תפגע בחידוש רישיונו, ותפגע בפעילות התנדבותית במסגרת עמותת "כנפיים", שבמסגרתה  הנאשם מתנדב כמדריך טייס לבני נוער בסיכון.

6.    ב"כ המאשימה עתרה בטיעוניה לעונש להותיר את הרשעתו של הנאשם על כנה ולהטיל על הנאשם ענישה הרתעתית ופיצוי למתלונן על הנזק שנגרם לרכושו. בטיעוניה ציינה, כי הנאשם יליד 1935, נעדר הרשעות קודמות ולא נפתחו לו תיקים נוספים. הנאשם הורשע בביצוע עבירות חמורות ואין באמור בתסקיר כדי לעמוד במבחני הפסיקה ולבטל הרשעה. יחד עם זאת, לאור האמור בתסקיר חזרה המאשימה מעמדתה להטלת עונש מאסר בפועל.

7.    ב"כ הנאשם הגיש אסופת מסמכים בהם מכתבים המצביעים על התנדבות הנאשם ומסירותו בהתנדבות בגופים שונים, כדוגמת מכתב שכתב פרופ' אמיר אלעמי אשר כתב בין היתר שהנאשם "בעל מודעות חברתית עמוקה ורצון לתרום לזולת בכל דרך אפשרית", ומכתבים מתא"ל (מיל') אודי זהר מנהל לשעבר של רשות התעופה האזרחית במשרד התחבורה המשמש כיו"ר עמותת "קלוב התעופה לישראל-דאיה".

ב"כ הנאשם עתר לבטל את ההרשעה ולאמץ את המלצת תסקיר שירות מבחן. בטיעוניו ציין, כי מדובר במעשה חד פעמי, הרשעה עלולה לפגוע ברישיון הטייס שמחזיק הנאשם, ואשר משמש את הנאשם בין היתר לפעילות התנדבותית שנים רבות. עוד ציין, שמדובר בסכסוך שכנים  "עתיק יומין", כיום הושם שער חשמלי במקום. המתלונן עשה דין לעצמו ונכנס למקום לא לו והחנה את רכבו ואין מקום ליתן לו פיצוי או לחילופין יש לפסוק פיצוי נמוך.

8.    הנאשם הורשע  בביצוע עבירה של חבלה במזיד לרכב ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

מדובר בעבירות חמורות שהמחוקק הביע דעתו לחומרת העבירות בקובעו שמדובר בעבירות מסוג פשע. עוד נקבע בפסיקה, שיש להחמיר בענישה של המורשעים בעבירה של החזקת סכין שלא כדין ולהטיל על המורשעים בעבירה זו, לרבות על נאשמים נעדרי הרשעות קודמות עונש של מאסר בפועל.

9.    כאמור, ב"כ הנאשם עתר לבטל את הרשעת הנאשם. 

כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 9893/03 לאופר נ' מ"י (פורסם באתרים משפטיים) סקרה את ההלכה  וכתבה:

"... סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 מסמיך בית משפט שהרשיע נאשם לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, מהווה, ביסודה, חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין... הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית... היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו... חרף הכלל האמור, המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין...

מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי.

מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה - האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין..."

10. בשוקלי את עתירת הנאשם לביטול הרשעה עמדו לנגד עיניי חומרת העבירות שביצע הנאשם והאינטרס הציבורי המחייב ענישה מרתיעה, על מנת להרתיע נאשמים פוטנציאלים מלבצע עבירות של החזקת סכין שלא כדין וחבלה במזיד, ועל מנת להביע את סלידת החברה ממעשי הנאשם.

מנגד עמדו לנגד עיניי גילו של הנאשם, הנעדר הרשעות קודמות ואשר מעולם לא נפתחו לו תיקים פלילים, אשר הודה, לקח אחריות והסביר את נסיבות ביצוע העבירה, אשר התרחשו לאחר ששמע  שאין מרפא למחלת אשתו.

עוד עמדו לנגד עיני הודאת הנאשם ותרומתו של הנאשם במשך שנים רבות למדינת ישראל בכך שבמשך שנים רבות התנדב לגופים שונים וממשיך להתנדב, ואשר הרשעה עלולה לשלול את רישיון הטייס שלו.