15 שנות מאסר לתושב נהריה בגין ניסיון לרצח של בת זוג ותקיפתה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות

השופט אברהם אליקים, סגן נשיא:

מבוא

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין התשל"ז-1997 (להלן - החוק) ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק.

תמצית המסכת העובדתית בה הורשע הנאשם על פי הכרעת הדין:

האירוע הראשון בזמן (האישום השני בכתב האישום)– ביום 14.2.2014, היו הנאשם והמתלוננת בני זוג. בהכרעת הדין אומצה גרסת המתלוננת לפיה באותו יום הלכה לביתו של ידיד, הנאשם הגיע לבית הידיד, דרש שתשוב לדירתם, דחף אותה במהלך הדרך חזרה לדירה, וכאשר היו שניהם בדירתם, התפתח ביניהם מאבק אלים במהלכו הנאשם הפיל אותה, חנק אותה באמצעות ידו, הטיח את ראשה על הרצפה, נשך אותה וגרם לה חבלות ממשיות על המצח, הגב, הכתף ועל מרפק יד שמאל.

האירוע השני בזמן (האישום הראשון בכתב האישום)- ביום 15.8.2015 בשעה 19:05 התקשר הנאשם למתלוננת וקבע עמה פגישה על ספסל בגן ציבורי.  השניים נפגשו סמוך לשעה 19:27. תחילה שוחח עמה ולפי עדות המתלוננת, שאומצה בהכרעת הדין, ערך עליה חיפוש לוודא שאין עליה "שום דבר", ביקש שתכבה את הטלפון הנייד והניח את תיקה עם מכשיר הטלפון הכבוי בצד. לאחר מכן ביקש ממנה להמתין לו. הנאשם עזב את המקום לפרק זמן קצר וחזר כשהוא לבוש בגדים ארוכים, על ידיו כפפות ובידו סכין ואז דקר את המתלוננת, שיסף את גרונה באמצעות הסכין בכוונה להמיתה, והותיר אותה מדממת כאשר הוא אומר לה שיזעיק אמבולנס ובפועל לא עשה כן. המתלוננת גררה עצמה לכיוון הכביש, אותרה על שפת הכביש על ידי עובר אורח בשעה 20:56 והובהלה לבית חולים, שם נותחה ואושפזה מיום 15.8.2015 ועד ליום 23.8.2015.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חתכים בצוואר ו-10 פצעי דקירה: דקירה חודרת בבטן, ארבע דקירות בגב מימין, שתי דקירות בגב משמאל, דקירה במותן ימין ושלוש דקירות בחזה. המתלוננת סבלה מקריסה משני צדי הריאות, דימום בחלל הבטן כתוצאה מפגיעה בעורק הסמוך לכלי דם גדולים, מספר קרעים בכבד והיא נזקקה לכריתת אפנדציט בנוסף לחתכים ארוכים בצוואר ובלסת עד לסנטר, חתכים שנתפרו.

ראיות לעונש

הצדדים לא הגישו ראיות לעונש, לנאשם אין הרשעות קודמות.

תמצית טענות הצדדים

1. ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע כי מעשי הנאשם מהווים שני אירועים נפרדים לגביהם יש לקבוע מתחמי ענישה שונים. כך ביקשה לקבוע לאירוע הראשון, בהתבסס על פסיקה שאוזכרה, מתחם עונש הולם שנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל. לגבי האירוע השני ביקשה לקבוע בהתבסס על פסיקה מתחם ענישה שנע בין 16 ל-20 שנות מאסר בפועל. עוד ביקשה שייגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל בקצה העליון של המתחמים וכי העונשים בגין כל אירוע יוטלו באופן מצטבר. בנוסף ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי מרתיע ופיצויים גבוהים לטובת המתלוננת.

בטיעוניה שמה דגש על חומרת המעשים של הנאשם במיוחד בקשר לאירוע השני שהוא האישום המרכזי כדבריה, בו האכזריות והאלימות של הנאשם היו ברף הגבוה. המניע לביצוע העבירה נשאר לטענתה עלום, אולם המעשים היו מתוכננים היטב, הנאשם הזמין את המתלוננת למפגש בדחיפות תוך שהוא מגדיר במדויק את מקום המפגש, ספסל בגן ציבורי. לאחר שנפגשו ביקש ממנה לכבות את הטלפון שלה, חיפש על גופה לקח את תיקה ואת הטלפון שלה והניחם בצד, הוא עזב את המקום לזמן קצר וחזר כשכפפות על ידיו וברשותו סכין. הנאשם הוביל אותה לפינה חשוכה בגן, שם דקר אותה דקירות חוזרות ונשנות בכל חלקי גופה, שיסף את גרונה והותירה מדממת בדשא החשוך ועזב את המקום. רק בזכות תושיותיה של המתלוננת היא לא דיממה למוות ובשארית כוחותיה היא חילצה עצמה מהמקום.

2. אשר לטיעוני הסנגור אזכיר כי הנאשם כפר במיוחס לו ולכן התמקד הסנגור בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אדם נורמטיבי כבן 27 במועד ביצוע העבירות, שמעולם לא היה מעורב בפלילים. במהלך חייו הפגין אומץ לב ותרם למדינה. שירת בצבא ביחידה קרבית מובחרת, השתתף במבצעי צוק איתן ועופרת יצוקה וסייע במהלך אסון השריפה בכרמל. לדבריו מאסר ארוך יקשה על שיקומו ועל חזרתו לחיים שגרתיים ולכן ביקש התחשבות בעת קביעת העונש.