1. ביום 2.12.12 בשעת ערב נהג התובע 1 (להלן התובע) ברכב שמספרו 9522635 בכביש באשדוד. ברכב ישב גם התובע 2. בשעה 18:30 התנגש הרכב בו נסעו השניים בעצמה ברכב אחר.
הנתבעת היא המבטחת של הרכב.
2. התובע, יליד שנת 1951, הובהל לבית החולים "ברזילי", שם אובחן כסובל מחבלות בראשו, בצוואר, בגב ובבית החזה. בצילום רנטגן הודגמו ממצאים המתאימים לשבר בחוליה C4. בדיקת CT ראש הדגימה דימום במוח.
התובע אושפז בבית החולים למשך 3 ימים, ושוחרר להמשך טיפול ומעקב בקופת חולים. בהמשך אובחנו אצל התובע כאבי ראש עם תופעות נוירולוגיות פוסט טראומטיות.
3. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.1.14, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 ב – 1/3.
שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בעקבות התאונה עמד על 15% בגין הגבלת תנועה בינונית בתנועות עמוד השדרה המתני (ולאחר הפחתה של 5% בגין מצב קודם).
הוועדה קבעה עוד כי אין קשר בין תלונותיו של התובע בתחום הא.א.ג. לבין התאונה.
כן קבעה הוועדה הרפואית כי התובע סבל מנכות זמנית בשיעור של 30% החל מיום 1.3.13 עד ליום 31.10.13, ובשיעור של 20% מיום 1.11.13 עד ליום 31.12.13.
4. עובר לתאונה עבד התובע, טכנאי לעיבוד מתכות במקצועו, כפועל ייצור במפעל מתכת ומסגר רתך. בעבודה זו עבד התובע עוד בארץ הולדתו, רוסיה, מאז גיל 26, ובארץ עבד בעבודה זו במשך כחמש עשרה שנים. עובר לתאונה עבד התובע בחברת שטל הנדסה, וסמוך לאחריה, בחודש מרץ 2013, פוטר התובע מעבודתו.
התובע נרשם ללשכת התעסוקה אך לא הוצעה לו עבודה כלשהי (נספחים 23 – 26 לתצהיר התובע; ראו גם ת/1 – אישור התייצבות עדכני בלשכת התעסוקה מחודש נובמבר 2016).
5. התובע מתאר בתצהירו כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבי גב תחתון עזים וממגבלה קשה בתנועות הגב התחתון, מהקרנת הכאבים לרגליים ומהפרעות בתחושות הרגליים. התובע אף מתקשה להרים משאות ולשמור על שיווי משקל. לפיכך אין הוא יכול עוד לעסוק בעבודה בה עסק קודם לכן, ואף לא לעבוד בעמידה או לעלות על סולם. לדברי התובע הוא אף סובל מירידה בשמיעה בעקבות חבלת הראש שספג בתאונה.
6. לאחר שנחקר התובע על תצהירו בחקירה נגדית, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ולמנות מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. במסגרת הבקשה הסתמכה הנתבעת, בין היתר, על סרטון אותו הציגה לתובע במהלך חקירתו הנגדית, ואשר צולם במהלך חודש ינואר 2016.
בהחלטה מיום 7.6.17 דחיתי את הבקשה, תוך שקבעתי כי לא התקיימו במקרה דנא נסיבות יוצאות דופן וחריגות המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור. כך, קבעתי כי בשים לב לכך שמצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה הובא בחשבון על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר ניכתה מהנכות הרפואית שנקבעה שיעור של 5%, הרי שבניגוד לטענות הנתבעת לא נמצא כי נפל פגם בהליך בפני הוועדה או בהתנהלותה. לעניין סרטון המעקב שהציגה הנתבעת, הרי שהתובע נצפה במהלכו מבצע פעולות פשוטות שאינן בלתי מתיישבות באופן קיצוני ומטריד עם הנכות הרפואית שנקבעה לו.
הנכות הרפואית אותה יש אפוא להביא בחשבון היא בשיעור של 15%.
7. חרף ניסיונותיה של הנתבעת לקעקע את אמינות גרסתו של התובע בחקירתו הנגדית, הדבר לא עלה בידה.
התובע הצטייר בחקירתו כאדם לא מתוחכם, ולא נמצאו בקיעים בגרסתו. כך, הנתבעת הציגה לתובע שאלות בחקירה הנגדית הנוגעות לחשיבות חוש השמיעה לעבודתו כמסגר רתך, ותשובותיו של התובע הוא פשוטות וישירות:
"ש. אם יש עובד במפעלים האלה פה בארץ, שיש לו בעיית שמיעה, באוזן אחת הוא לא שומע ובאוזן אחת הוא שומע חלקית, האם עובד כזה שעל אוזן אחת שומע ועל אוזן אחת חלקי
ת. אפשר לעבוד בלי בעיה. אני שם אטמי אזניים בכל זה ועובד איתם, לא עובדים בלי אטמים"
(עמ' 6 ש' 10 – 13)
בחקירתו הנגדית של התובע אף הסתבר כי רק בלשכת העבודה נודע לו שעליו לפנות למוסד לביטוח לאומי לשם מיצוי זכויותיו (עמ' 8 ש' 25 – 26), וכי מילא את הטפסים הנדרשים בעזרת אחייניתו, ואף התייצב עמה לבדיקת הוועדה, מאחר שאינו שולט בשפה העברית (עמ' 10 ש' 14 – 15, עמ' 11 ש' 3 – 31).
משהוצג בפניו סרטון בו הוא נראה בתחנת דלק בצומת עד הלום בשעת ערב, אישר התובע כי הוא עובד במקום מעת לעת בשמירה. לדברי התובע, הוא עובד מעת לעת בעבודות מזדמנות של שמירה, כשהוא מתבקש מעת לעת להחליף מישהו. דבר זה אמנם לא נזכר בתצהירו של התובע, אך לדבריו, נכון למועד בו נחתם התצהיר טרם עבד כאמור (עמ' 16 ש' 1 – 3; ראו גם עמ' 17 ש' 16 – 17). גרסתו זו של התובע לא נסתרה.
משנשאל התובע מדוע אין הוא נצפה בסרטון כשהוא אוחז במקל השיב התובע:
"אני שותה תרופה ומקבל זריקה אני יכול גם ללכת בלי מקל, אבל זה מספיק לי לשעתיים שלוש, לא יותר"
(עמ' 16 ש' 29 – 30)
משנצפה התובע בסרטון מרים דבר מה עשוי מתכת, ונשאל על כך בחקירתו, הבהיר התובע כי המדובר באלומיניום קל משקל (עמ' 16 ש' 31 – 32). בהמשך נצפה התובע כשהוא סוחב כסאות בידיו ומתנדנד (עמ' 17 ש' 1 – 2).
תשובותיו של התובע לשאלות שהופנו אליו בחקירה הנגדית במהלך הצגת הסרטון הותירו רושם כללי מהימן. אף שציינתי בפרוטוקול במעמד הדיון כי הרושם המתקבל במהלכו הוא שהתובע מעצים את כאביו ונוטל תרופה (עמ' 18 ש' 9 – 10), לא די בהתרשמות זו על מנת לשנות ממסקנה זו. מעמד החקירה הנגדית אינו פשוט, ודאי לאדם שאינו מתמצא בהליך ואינו דובר את השפה. מעבר לכך, אף אם עשה התובע מאמץ מסוים במחוות גוף מסוימות על מנת לשכנעני כי הוא אכן סובל מכאבים, לא די בכך כדי להוביל למסקנה אותה מבקשת ממני להסיק הנתבעת, כאילו עדותו בדבר תפקודו וכאביו היא בלתי מהימנה.
בהמשך ישיר לדברים אלה, וכפי שקבעתי בהחלטתי מיום 7.6.17, דבר מהדברים ש"חשפה" הנתבעת בחקירה הנגדית אינו מצדיק הבאת ראיות לסתור, תוך ערעור קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד הלאומי בדבר נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה.
8. באשר לנכות התפקודית: אני מקבלת את טענתו של התובע, ולפיה בשים לב לעיסוקו ולגילו במועד התאונה, שיעור נכותו התפקודית גבוהה משיעור נכותו הרפואית. התובע, יליד 1951, עבד עובר לתאונה ושנים רבות לפניה בעבודה שהצריכה מאמץ פיזי ממושך, והדעת נותנת כי לא יוכל עוד לשוב ולהשתכר בעבודה זו כמקודם. לתובע אין הכשרה מקצועית אחרת כלשהי, ובפועל הוא נפלט כמעט כליל משוק העבודה בעקבות התאונה. לפיכך, ובהתאם להלכה שנפסקה בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 799 (1995), אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 40% החל מתום תקופת אי הכושר המלא (ראו והשוו למשל לע"א (חי') 7545-05-14 ראיף עבדאללה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 18.1.2015)).
הפסד שכר לעבר
9. שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 6,782 ₪ לחודש.
התובע הוכר כבעל אי כושר מלא לתקופה של שלושה חודשים, ולאחר מכן כבעל אי כושר של 30% למשך 9 חודשים ואי כושר של 20% למשך חודשיים נוספים.
כאמור, התובע פוטר מעבודתו סמוך לאחר התאונה ומאז לא מצא עבודה מסודרת אחרת, חרף מאמציו לעשות כן (ראו אישור התייצבות עדכני בלשכת התעסוקה ביום 24.11.16 ת/1).
הפסד שכר מלא לעבר יחושב בהתאם לתקופת אי הכושר המלא ולנכות התפקודית שנקבעה לעיל:
6782 בצירוף הפרשי הצמדה = 6810 ₪
שלושה חודשי אי כושר מלא:
6810 X 3 = 20,430
ובתוספת ריבית מאמצע התקופה = 20,500 בעיגול.
החל מחודש מרץ 15' ועד היום:
6810X40% X56 = 152,544
ובתוספת ריבית מאמצע התקופה, ובתוספת פנסיה של 12% על הסכום הכולל = 177,000 ₪ בעיגול
הפסד שכר לעתיד
10. התובע עבד בעבודתו כמסגר רתך בגיל 61, ואין כל סיבה להניח שלא היה ממשיך לעבוד בעבודה זו, חרף המגבלות הרפואיות המתונות מהן סבל בהתחשב בגילו, עד גיל הפרישה.
חישוב אקטוארי של אבדן השכר של התובע עד גיל 67 לפי נכות תפקודית של 40% ובתוספת פנסיה של 12% מוביל לתוצאה של 71,000 ₪ במעוגל.
כאב וסבל
11. ראש נזק זה יחושב בהתאם לגילו ולנכותו הרפואית של התובע בשיעור של 15% ותוך שיובאו בחשבון 3 ימי אשפוז, והוא עומד על 20,000 ₪ במעוגל.
עזרת הזולת
12. נוכח טיב פגיעתו של התובע וגילו אני מעמידה את שיעור הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סך של 20,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות
13. התובע לא הציג קבלות בגין הוצאות רפואיות כלשהן או בגין הוצאות נסיעה, ואף לא התרשמתי כי נגרמו לו הוצאות נסיעה מוגברות. בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, ובשים לב לכך שהמדובר בתאונת עבודה, זכאי התובע לשיפוי בגין ההוצאות האמורות מהמוסד לביטוח לאומי (לעניין הוצאות נסיעה – הכוונה להוצאות הנגרמות בשל צורך בנסיעה לקבלת טיפול רפואי; ראו תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה, תשכ"ח-1968).
לפיכך איני פוסקת פיצוי לתובע בראשי נזק אלה.
ניכויים
14. לתובע שולמו דמי פגיעה בסך של 15,271 ₪ וכן ניתנו לו קצבאות בגין נכות ומענק חד פעמי בסכום של 57,772 ₪. הסכום אותו יש לנכות מהפיצוי כולל הצמדה עומד אפוא במעוגל על סך של 75,000 ₪.
סיכום
15. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
הפסד שכר ופנסיה לעבר 177,000
הפסד שכר ופנסיה לעתיד 71,000
כאב וסבל 20,000
עזרת הזולת לעבר ולעתיד 20,000
ובניכוי 75,000
סה"כ תשלם אפוא הנתבעת לתובע סך של 213,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ (כלומר בשיעור של 15.21%) ובתוספת החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד התשלום.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.
ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
