דחיית בקשה להגדלת מזונות, לאור מיעוט יכולת של האב

בפני  בית הדין תביעת האם להגדלת מזונות, לקציבת מחצית ההוצאות החריגות ולחיוב האב בהוצאות בר המצווה של הבן שהגיע לאחרונה לגיל מצוות.

רקע הנצרך לעניין

הצדדים התגרשו בתאריך ד' כסלו תשע"ה (26.11.2014) ולהם ארבעה ילדים: שלושה בני אחת עשרה, ואחד בן שלוש עשרה.

בתאריך י"ד טבת תשע"ה (5.1.2015) ניתן פסק דין בדעת רוב בעניין מזונות הילדים כדלקמן:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ התובעת, ולאחר העיון בסיכומי ב"כ התובעת, ומאחר ולא נמצאו הוכחות לטענת ב"כ האשה, שהכנסותיו של הנתבע הם מעבר למה שהוצג בפנינו ע"י הנתבע, שכלל תלושי שכר של החודשים האחרונים, ביה"ד, בדעת רוב, מחייב את האב במזונות ארבעת ילדיו [...] סך 4,000 ₪ שישולמו לתובעת מידי חודש, וזאת החל מתאריך 26.11.14 שבו הסתיימו המזונות הזמניים. ביה"ד מבהיר שגובה המזונות הנ"ל, הינו על בסיס הנחת היסוד, שהכנסותיו של האב הם כפי שהוצג בפני ביה"ד. במידה ויוכח ע"י התובעת שהכנסותיו גבוהים יותר תהא רשאית התובעת להגיש בקשה להגדלת מזונות בכל עת."

בהמשך לפסק דין זה ניתנה על ידי בית הדין הבהרה שסכום המזונות צמוד למדד המחירים לצרכן, ובנוסף יישא האב במחצית הוצאות רפואיות חריגות ומחצית הוצאות חינוך חריגות, כמקובל.

טענות האם

לטענת האם שכרו של האב בעת פסק הדין למזונות עמד על סך של 6,200 ₪ וכעת עומד על סך של 8,200 ₪.

עוד טוענת היא כי האב אינו משלם מחצית מהוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות ולכן יש צורך לקוצבם בסכום ברור.

בנוסף עותרת לחייבו במחצית הוצאות בר המצווה בסך 10,000 ₪.

טענות האב

בעניין הגדלת המזונות:

האב מודה כי שכרו עלה, אולם טוען כי גם אצלו השתנו הנסיבות שכן נולדה לו בת נוספת. כאסמכתא הציג האב ספח תעודת זהות בו רשומה הבת. עוד טען האב כי נשא אשה וגם זו סיבה לתוספת בהוצאות. כאסמכתא הציג האב הסכם ממון.

בעניין ההוצאות החריגות טוען האב כי הוצאות התלמוד תורה כלולים במזונות. בעניין ההוצאות הרפואיות טוען הוא כי האם היא זו שעל דעת עצמה גרמה לטיפול בתרופות יקרות.

בעניין הוצאות בר המצווה טוען האב כי ההוצאות "מנופחות". אירועי בר המצווה נעשו שלא מדעתו ולכן אין לחייבו בתשלום כלשהו.

דיון והכרעה

האב חויב בעבר במזונות ילדיו בסך של 4,000 ₪ לארבעת ילדיו, לא כולל הוצאות חריגות. נמצא שחויב בסך של 1,000 ₪ לכל ילד, סכום שאין ספק שהוא נמוך.