ר' נ' ביה''ס על יסודי "בית חיה מושקא",חב''ד-חיפה והקריות ואח'

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונה שאירעה לתלמידה במוסד החינוכי בו למדה. הנתבע 1 הנו אותו מוסד חינוכי – ב"ס לבנות של חב"ד. הנתבעת 2 הנה מי שביטחה את המוסד בביטוח אחריות לעת הרלוונטית.

2. במועד התאונה (24/02/09) הייתה התובעת בת 15 ותלמידה בכתה ט'. התובעת ילידת ינואר 1994.

שאלת האחריות:

3. א. התובעת העידה בתצהירה כי ביום התאונה השתתפה בהצגת פורים. הבמה עליה הופיעה יחד עם תלמידות נוספות, הייתה במה מאולתרת שהוקמה ממס' שולחנות כתה שהוצמדו אחד לשני. השולחנות כוסו ביריעת "עלבד." לדברי התובעת, זו הייתה הדרך בה הקימו בביה"ס את הבמה מדי שנה, וערכו הופעות. התובעת הייתה בסך הכל אחת התלמידות המשתתפות, והיא לא בנתה את הבמה או ארגנה את האולם.

ב. המורה היא שחילקה תפקידים: חלק מהתלמידות הופקדו על קישוט וארגון האולם, חלק אחר על שירה, חלק אחר על ריקוד וכו'. התובעת הייתה בין הבנות המציגות על הבמה.

ג. התאונה התרחשה כאשר תלמידה נוספת בשם חני, עמדה לפני התובעת וקפצה מן השולחן שלה. היות ועמדה עם רגליים בין שני שולחנות, הרי שקפיצתה של חני גרמה לתזוזה של השולחנות ואחד מהם נפל. הרגל של התובעת, שהייתה על השולחן, עפה באוויר, והתובעת עשתה בלשונה "שפגט". כך ארעה פגיעתה.

ד. לדברי התובעת כל ביה"ס והמורים היו עדים למחזה, לרבות המנהלת וחברותיה ללימודים.

4. התובעת עומתה בחקירתה עם הטענה שגם בדיסק התמונות שהגישה (המתעד חזרה או הצגה דומה משנת 2011) נראה שיש כיסא שהוצב כמעין מדרגה, ממנו ניתן לעלות לשולחנות הצמודים, ולרדת מהם. היא לא זכרה אם במועד האירוע היה כיסא כזה, וציינה ביושר שאין היא שוללת זאת. היא אישרה שאם היה כיסא, אז הרי מטבע הדברים הייתה משתמשת בו לשם ירידה; אולם לא כך ארעה התאונה. אכן, אף לטעמי אין רלוונטיות לקיומו של כיסא בנסיבות המקרה הקונקרטיות, שכן התובעת "עפה" מן הבמה המאולתרת.

5. התובעת לא יכלה להיזכר בפרטי רקע נסיבתיים האופפים הפגיעה מלפני שנים, אך ניכר היה שהיא זוכרת את נסיבות התאונה עצמה.