14 שנות מאסר הושתו על מורשע בהריגת בת זוגו במהלך ויכוח

            כללי

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, בכך שגרם למותה של טטיאנה מטייב ז"ל (להלן: " המנוחה") בדקירות בירכיה אשר גרמו לאיבוד דם נרחב. בגופה של המנוחה נמצא אלכוהול ברמה גבוהה שיכולה היתה להחיש את הדימום.

הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון על פיו תוקן כתב האישום המקורי אשר ייחס לנאשם עבירה של רצח אשר הומרה, בכתב האישום המתוקן, בעבירת הריגה.

עוד הסכימו הצדדים כי לעניין העונש יעתרו במשותף להשתת 14 שנות מאסר בפועל על הנאשם ומאסר מותנה.

לעניין הפיצויים לילדיה של המנוחה, הסכימו הצדדים כי כל צד יטען כהבנתו.

בעניין זה הוסכם כי יוגש תסקיר נפגע אשר מתייחס לשני ילדיה של המנוחה.

הצדדים נימקו את הסדר הטיעון לעניין העונש בקשיים ראייתיים, לנוכח מיקום הדקירות בגופה של המנוחה וכן העובדה שהאלכוהול שהיה בגופה של המנוחה החיש את מותה וכן טענת השכרות של הנאשם שלא הופרכה.

2.         בשים לב לנימוקי הסדר הטיעון ובנסיבות העניין בכללותן, נראה לנו הסדר הטיעון לעניין העונש סביר ובדעתנו לכבדו ולאמצו.

            עיקרי תסקיר הנפגע וטיעוני הצדדים

3.         לעניין הפיצויים הוגש תסקיר נפגע ממנו עולה תמונה קשה של מסכת חייהם של ילדי המנוחה היתומים מאבותיהם אשר נפטרו ממחלת הסרטן והתייתמו כעת גם מאימם.

ילדי המנוחה, היום בני 21 ו-17, חיו בנתק מאימם המנוחה לאחר שבהיותם ילדים רכים בשנים הוצאו מרשותה למשפחה אומנת. למעשה ראו הילדים את המנוחה בפעם האחרונה לפני כשבע שנים.

עם הריגת האם מתה אצל ילדיה תקוותם וכמיהתם לחיבור מחודש עם אמם המנוחה.

4.         ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם פיצוי מרבי לילדי המנוחה. הודגש כי אי יכולת כלכלית לא מהווה אמת מידה בעת קביעת פיצוי לקורבנות עבירה ותסקיר הנפגע שהוגש ביחס לילדי המנוחה מתאר פגיעה קשה בהם שמצטרפת לחיים רוויי סבל.

            ב"כ המאשימה טענה כי אף כי הקשר של המנוחה עם ילדיה לא היה פשוט, עדיין הפגיעה בהם בשל מעשי הנאשם רבה מאוד.

5.         ב"כ הנאשם טען כי בנסיבות העניין, בהן העדר קשר ממושך כלשהו בין המנוחה ובין ילדיה ועל רקע היות הקשר שהיה קיים לפני שנים רווי אלימות מצידה כלפיהם, הרי שלא קמה זכאות לפיצויים לילדי המנוחה.

            לטענת ב"כ הנאשם, המנוחה התעלמה מקיומם של ילדיה משך שנים, ניהלה אורח חיים שולי, היתה מכורה לחומרים משני תודעה, ובין היתר נדונה בגין עבירת הריגה לעונש מאסר של 55 חודשים.

            לטענת הסנגור, המורכבות של מצב  ילדי המנוחה שעולה מתסקיר הנפגע היא בעיקרה נוכח העובדה כי הילדים חוו אובדן מהמשפחה ומהמנוחה. עוד לטענת הסנגור, הנאשם ערירי וחסר יכולת כלכלית.

            את מידת הזכאות לפיצויים, ככל שהיא קיימת, יש לברר לטענת הסנגור בהליך אזרחי ולא בהליך פלילי.

            על כן ביקש הסנגור לדחות את עתירת המאשימה לפיצויים ובוודאי לדחות את הבקשה לפסיקת מלוא הסכום שהחוק מאפשר להשית.