14 שנות מאסר בגין שתי עבירות של ניסיון לרצח ועבירה של אימונים צבאיים

1. ביום  13/7/10 הורשע הנאשם על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן, הכולל שלושה אישומים, בשתי עבירות של ניסיון לרצח ועבירה של אימונים צבאיים, עבירות בניגוד לסעיפים 305(1) ו- 143(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

      אין הסדר לעניין העונש.

2. על פי עובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, במועד כלשהו בשנת 2003 הודיע ריאד זענין, פעיל בארגון גדודי חללי אלאקצא, לנאשם ולבאסל זענין, פעיל בארגון גם כן, כי באזור סיקה ברצועת עזה נמצאים טנקים של צה"ל והציע לו להניח מטען והנאשם הסכים. חמד סיפק לנאשם ולבאסל מטען חבלה המכיל חומר נפץ שמשקלו 100 ק"ג ומופעל באמצעות פס דריכה הקרוי סרגל, המפעיל את המטען כאשר עולים על הסרגל. הנאשם ובאסל העמיסו את המטען על עגלה וחמור והובילו אותו לפרדסים באזור סיקה, שם הטמינו אותו ועזבו את המקום. תוכניתם של הנאשם ובאסל היתה שחיילי צה"ל יעלו ברכב או בטנק על פס הדריכה ויפעילו את המטען. דודתו של הנאשם הודיעה לו למחרת היום, כי

מטען הסרגל סומן בדגל אדום. בעקבות זאת, חזרו הנאשם ובאסל למקום וראו, כי המטען נחשף ונמעך.

       על פי עובדות האישום השני שבכתב האישום המתוקן, ביום בו נחשף המטען סיכמו הנאשם, באסל, ריאד וחמד להניח מטען נוסף ולגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים. חמד סיפק לשלושה מטען חבלה במשקל 55 ק"ג המכיל חומר נפץ. השלושה הובילו את המטען על אופניו של באסל לאזור סיקה ושם הטמינו אותו ומתחו כבל חשמל באורך 250 מטר עד למקום בו ישב ריאד שאמור היה להפעיל את המטען כאשר יגיעו למקום כוחות צה"ל. לאחר מכן, הנאשם ובאסל עזבו את המקום. כעבור שעה דיווח ריאד לנאשם ולבאסל, כי הוא עזב את המקום על מנת לאכול וכשחזר מצא את המטען מסומן בדגל אדום, דבר המוכיח כי המטען פוצץ על ידי חיילי צה"ל. הנאשם, באסל וריאד הוציאו את המטען, הובילו אותו לאזור החממות השייכות לבאסל ושם הסתירו אותו.

       על פי עובדות האישום השלישי שבכתב האישום המתוקן, במועד כלשהו בשנת 2005 פנה אל הנאשם פעיל ארגון גדודי חללי אלאקצא, נסים אל מצרי וביקש מהנאשם להעביר אימון צבאי לפעילי הארגון. הנאשם נענה לבקשתו והעביר אימון צבאי בבית חנון ל- 60 פעילים של הארגון. האימון נמשך 45 יום וכלל ריצות, פירוק והרכבת רובה קלצ'ניקוב ואימונים צבאיים אחרים.

3. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה את חומרת העבירות. מדובר בשני ניסיונות לרצוח ישראלים בשל היותם ישראלים. העבירות נעשו בסמיכות זמנים. העבירות בוצעו כאשר כוחות צה"ל היו ברצועת עזה ובטרם ההתנתקות, דבר המלמד על פוטנציאל הסיכון האדיר אשר גלום בכל אחד מהמקרים. שני המטענים היו במשקל רב וכוונו למקום מדויק בו עברו חיילי צה"ל במהלך פעילותם השגרתית ובמסגרת מילוי תפקידם בהגנה על מדינת ישראל. רק בזכות פעילותם של חיילי צה"ל שגילו את המטענים לא נגרם אסון כבד. לדבריה, הנאשם לא אמר נואש לאחר שהניסיון הראשון כשל, ועוד באותו היום, שב להטמין מטען רב עוצמה נוסף. אמנם האירועים קרו בשנת 2003, אולם הנאשם עצור משנת 2006 ורק עתה הגיע להסדר הטיעון בעקבותיו הודה בכתב האישום המתוקן, לאחר שהוחל בניהול משפטו, כך שאין אלמנט ניכר של חיסכון בזמן שיפוטי. לאמור יש להוסיף, את עבירת האימונים הצבאיים שהיא חמורה בפני עצמה. מדובר באימון ארוך ולפעילים רבים במסגרתו לימד הנאשם את הפעילים, בין היתר, לפרק ולהרכיב נשק.

4. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הדגיש, כי ההסדר הגיע לאחר שהנאשם טען טענות זוטא, וויתר על כל טענות ההגנה והעדיף לקחת אחריות. לטענתו יש לראות בכך משום הבעת חרטה וחיסכון בזמן יקר של בית המשפט. מדובר באירועים שארעו בשנת 2003, עת הנאשם היה בן 20, רווק צעיר ומושפע, אולם מאז הנאשם עשה כברת דרך והיום הוא נשוי ואב לשני ילדים. הוא לא עסק מאז בביצוע עבירות דומות. בנוסף, יש לזכור ששני המטענים לא הצליחו לגרום כל נזק. לדידו, דווקא העובדה ששני המקרים קורים יום לאחר יום מרמזת על מעידה חד פעמית שהיתה לנאשם ולא על פעילות מתמשכת ועקבית.

5. הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו וטען, כי הוא היה צעיר וטיפש באותם ימים. מאז שנת 2003 לא עסק בפעילות צבאית. עתה הוא נשוי ואב לשניים והוא היחיד שעוזר לבני משפחתו.

אביו של הנאשם, שלח מכתב בו הוא מבקש מבית המשפט לרחם על הנאשם ולסלוח לו.      האב הסביר, כי הוא זקוק לסיוע של הנאשם מבחינה כלכלית היות והוא מובטל משנת

2002, ובנוסף הוא סובל מבעיות רפואיות. האב כתב שילדי הנאשם            מתגעגעים אליו

ועצובים בשל היעדרו. האב ציין, כי הוא עבד שנים רבות בישראל והיה ביחסים טובים עם עמיתיו לעבודה.

6. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות. הנאשם לא הסתפק בניסיון פיגוע בודד שנכשל, אלא שב והטמין למחרת היום מטען רב עוצמה נוסף במקום בו ידע שחיילי צה"ל עוברים, והדבר מלמד על נחישותו לפגוע בחיילי צה"ל. בנוסף לעבירות אלו, הנאשם ערך במשך 45 ימים אימון צבאי רחב היקף במסגרת ארגון חללי גדודי אלאקצא שהוכרז ארגון טרור.

משקל המטענים שהוטמנו גדול ומכאן החומרה הרבה במעשי הנאשם, שכן גם עוצמת פגיעתם שנמנעה, היתה עלולה להיות קטלנית וקשה.

      אין צורך להכביר במילים בכל הנוגע לצורך הקיומי והחשוב של מדינתנו להגן על עצמה,     על תושביה ועל חייליה מפני הרוצים ברעתה ובפגיעה בכוחות צה"ל.        
 
      המסר שראוי שיצא מבתי המשפט הוא שכל המבקשים לעסוק בפעילות חבלנית עוינת בין    בהשתייכות לארגון ובין שלא בהשתייכות ממשית לשורות ארגון כזה או אחר, יראו לנגד      עיניהם את המחיר הכבד שעליהם לשאת באם יורשעו בדין.     
      נוכח המציאות הביטחונית הקשה בצלה אנו חיים, אין מנוס מענישה מחמירה שבבסיסה    

אלמנט ההרתעה העולה בחשיבותו על כל שיקול אחר.