שאוליאן ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

במוקד הדיון ניצבות השאלות העיקריות שבמחלוקת - האם פגעו הנתבעות בפרטיותו של התובע 1 והאם הגישו נגדו הליך סרק בגין הפרה נטענת של צו שיפוטי.

התובעים הגישו כנגד הנתבעות תביעה כספית בעתירה לחייבן בפיצוי בסכום של 250,000 ₪. עילת התובענה מושתתת על עוולות נטענות שבוצעו כלפי התובעים על ידי הנתבעות, במסגרת הסמכות שהוענקה להן על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

רקע

1. התובעים הם בני-זוג ובעלי הזכויות המחזיקים, במשותף, בבית צמוד קרקע בן שתי קומות, הממוקם ברחוב קפריסין 14 תל-אביב, הידוע גם כחלקה 269 בגוש 6627 (להלן: הבית").

2. ניתן לחלק את המסכת העובדתית שבבסיס התובענה לשתי פרשות עובדתיות, שלהלן עיקריהן.

    

   פרשה א' - העוסקת בעיקר בפגיעה נטענת בפרטיות התובע

3. ביום 22.1.12, הגיעו לבית פקחים מטעם הנתבעות. ביום 8.8.12 ובעקבות ביקור זה, עליו נסבה עילת התביעה בפרשה זו, הוגש כתב אישום כנגד התובעת 2 (להלן: "התובעת", "כתב האישום", בהתאמה). כתב האישום ייחס לתובעת עבירה של שימוש חורג במקרקעין, לפי סעיפים 145 ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה.

4. על פי עובדות כתב האישום, הבית נבנה בהתאם להיתר בניה מס' 568 מיום 31.8.1950 ובהתאם להיתר שינויים מס' 227 מיום 24.6.1952. בקומת הקרקע של הבית קיימת יחידה בשטח של 120.44 מ"ר (להלן: "היחידה"). מביקור הפקחים בבית נמצא כי נעשה ביחידה שימוש הכולל שתי יחידות מגורים עצמאיות ונפרדות, בעוד שהיתרי הבניה מאפשרים לעשות ביחידה שימוש בדמות חדרי שרטוט, מחסן וחדר שירות בלבד.

   התובעת כפרה בעבירות המיוחסות לה ומטעמה העיד בעלה – התובע 1 (להלן: "התובע").

5. בהכרעת הדין מיום 25.11.13 הורשעה התובעת בעבירות המיוחסות לה (להלן: "הכרעת הדין" -ר' נספח 1 לתצהיר הנתבעות). ביום 3.1.14, נגזר דינה של התובעת והושת עליה קנס בסכום של 165,000 ₪, התחייבות בסכום של 25,000 ₪ וצו להפסקת שימוש אסור במקרקעין והתאמתם להיתרי הבניה, או השבת המצב לקדמותו.