13 שנות מאסר לאדם שתקף שכנתו על רקע סכסוך שכנים

לפניי בקשה למשפט חוזר. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 443/00) בגין ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ונגזרו עליו 13 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. בית משפט זה (ע"פ 4314/04) דחה את ערעורו של המבקש.

כתב האישום

1.        כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 26.12.2000 ייחס למבקש עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) וסעיף 329(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בכתב האישום נטען כי בין המבקש לבין שכניו לבניין, בני משפחת איצקוב, קיים סכסוך מר הנמשך מספר שנים. ביום 10.12.2000, הגיעה בלה איצקוב (להלן: המתלוננת) לבניין מגוריה כשהיא נושאת עימה סל קניות. במעלה מדרגות הבניין, פגשה המתלוננת את המבקש, וזה, על פי הנטען בכתב האישום, חבט בה מספר פעמים באמצעות כלי מושחז. כתוצאה מכך, נחבלה המתלוננת קשות בראשה, אולם היא הצליחה להגיע לדירתה כשהיא שותתת דם. המתלוננת הובהלה לבית החולים ובדיקה שנערכה לה, העלתה כי נגרמו לה מספר רב של חתכים בקרקפת ושברים מרוסקים ודחוסים בגולגולת. 

ההליך בבית המשפט המחוזי

2.        בפתח הכרעת דינו ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) מספר עובדות אשר לא היו שנויות במחלוקת: המבקש והמתלוננת מתגוררים באותו בניין - המבקש בקומה השנייה והמתלוננת בקומה השלישית; בין המבקש לבין משפחתה של המתלוננת התנהל סכסוך מר וממושך. בעת האירוע נשוא כתב האישום נכח המבקש בחדר המדרגות. לא הייתה מחלוקת גם על כך שהמתלוננת נחבלה בראשה ואושפזה בבית החולים. ואולם, הצדדים היו חלוקים ביניהם באשר לאופן שבו נחבלה המתלוננת. לפי גרסת המבקש, המתלוננת התגלגלה במדרגות הבניין ואז ראשה נחבט בסורגי המעקה ונפילה זו גרמה לחבלותיה (להלן: גרסת הנפילה). המתלוננת לא זכרה כיצד נחבלה בחדר המדרגות ועקב חבלת הראש הקשה שנגרמה לה, גם לא הייתה מסוגלת להעיד על האירוע בבית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המבקש, נוכח סתירות שעלו בה ונוכח ראיות נסיבתיות שנאספו בזירה ולא התיישבו עם גרסת הנפילה, וקבע כי המסקנה לפיה המבקש תקף את המתלוננת באמצעות חפץ חד, היא "המסקנה ההגיונית היחידה האפשרית לנסיבות שהוכחו". אשר על כן, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

3.        לצורך הרשעת המבקש, הסתמך בית המשפט המחוזי, בין היתר, על הראיות הנסיבתיות הבאות:

           (א) עדות בעלה של המתלוננת, בה נתן בית המשפט אמון, ולפיה הבעל שמע צרחה חדה בחדר המדרגות ולאחריה שמע את קולו של המבקש, אותו זיהה בבירור, כשהוא אומר משהו הקשור לשתיית מים ומקלל במילה "זונה" ברוסית. מייד לאחר מכן הגיעה המתלוננת שותתת דם לדירתה, כאשר התיקים עימם חזרה מן השוק מונחים לידה ובתוכם מצרכים ותיק היד שלה היה מונח עליה. בנוסף, הבעל הבחין בשלולית דם גדולה מול דלת ביתו של המבקש וכן בסימני דם שהיו על ידית הדלת ועל גרם המדרגות בין שתי הקומות. 

           (ב) המתלוננת הגיעה לדירתה עם שקיות המצרכים שקנתה בשוק, כאשר המצרכים הונחו בתוכן. אילו גרסת הנפילה שהעלה המבקש הייתה נכונה, יש להניח כי המצרכים היו מתפזרים על הרצפה, שכן אין זה סביר שהמתלוננת התגלגלה במורד המדרגות אל הקומה הבאה וסל המצרכים נותר בשלמותו.

           (ג) עדותו של הפרמדיק ממד"א, טל דרורי (להלן: דרורי), אשר העיד כי כאשר הגיע לזירת האירוע, ראה כמות גדולה מאוד של דם בחדר המדרגות וטיפות הדם הובילו אל הקומה השלישית (קומת המתלוננת). מן הממצאים בשטח הסיק דרורי כי לא מדובר בנפילת אישה בחדר מדרגות (כפי שדווח לו שעה שנקרא אל הזירה) ועל כן הזעיק את המשטרה. עדות זו נמצאה אמינה בעיני בית המשפט, שקבע כי ניתן ללמוד ממנה על התרשמותו של דרורי מן הפגיעה, אף שאינו מומחה לזיהוי פציעות או רופא.

           (ד) חוות דעתו של מומחה התביעה פרופ' היס קבעה כי המתלוננת נפגעה משולי חפץ חד ושללה את האפשרות של נפילה במדרגות. בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של פרופ' היס על פני זו של ד"ר רוגב מטעם ההגנה, לאחר שמצא כי היא משכנעת יותר וכי היא מתיישבת טוב יותר עם הממצאים האובייקטיביים בזירה. גרסת הנפילה נשללה בין היתר לנוכח העובדה שכל החבלות היו על צידו השמאלי של ראשה של המתלוננת, ובית המשפט קבע כי אין זה סביר שאדם המתגלגל במדרגות נפצע רק בחלק זה של הגוף, ובפרט שאין הוא נפצע כלל בפניו או בגפיו. בית המשפט הצביע על מספר חולשות בחוות הדעת של ד"ר רוגב: חוות הדעת התבססה על מסמכים בלבד ולא על בדיקה שנערכה למתלוננת; חוות הדעת התבססה על הנחה שגויה בדבר המרחק בין הסורגים במעקה חדר המדרגות, והנחה זו היוותה בסיס לקביעה כי המרחק בין הסורגים תואם את צורת החבלות בראשה של המתלוננת (ד"ר רוגב דיבר על מרחק של 2 ס"מ בין כל סורג, בעוד שהמרחק בפועל היה 8 ס"מ); חוות הדעת התבססה על עדויות בני משפחת המתלוננת ובני משפחת המבקש, אשר כלל לא היו עדים לאירוע; מחוות דעתו של ד"ר רוגב עלה כי הנפילה הייתה אמורה להסתיים באובדן הכרה של המתלוננת, מה שלא קרה, שכן המתלוננת עלתה לדירתה מייד לאחר הפגיעה.

           (ה) כתמי דם שנמצאו מול דירת המבקש, על דלת ביתו ועל מעקה המדרגות, לא התיישבו עם גרסת הנפילה במדרגות בהתחשב באופן פיזור כתמי הדם.

           (ו) אשר להתנהגות המבקש, בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שהמבקש הגיע באופן מיידי לתחנת המשטרה לאחר האירוע, על מנת לדווח עליו, אינה מעלה ואינה מורידה כשלעצמה, בייחוד בשים לב לסכסוך המתמשך בינו לבין משפחת המתלוננת. ואולם, נקבע כי גרסתו של המבקש אינה עקבית וכי הסתירות המהותיות בגרסתו, מערערות את אמינותו ופועלות לחובתו. כך בין היתר בהתייחס לסתירות שעלו בין הדברים שמסר המבקש בחקירתו במשטרה לבין דבריו בבית המשפט. בנוסף, בית המשפט דחה את עדויותיהם של שני עדי ההגנה - אלכסנדר גורליק, קרוב משפחה של המבקש, ואשת המבקש - לאחר שמצא אותן בלתי אמינות.

4.        ביום 25.3.2004 ניתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 13 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה לפי סעיף 329(1) או סעיף 329(2) לחוק העונשין וכן כל עבירת אלימות פיזית מדרגת פשע; ותשלום פיצויים למתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו כי אירוע תקיפתה של המתלוננת במדרגות אירע בעוד מתנהל בבית משפט השלום בחיפה דיון ב-ת"פ 6144/98, שבו עמד המבקש לדין בגין אירוע אחר בו תקף את הזוג איצקוב וגרם להם לחבלות גוף. עוד צוין כי לאחר שמיעת הראיות במסגרת ת"פ 6144/98, הורשע המבקש בביצוע עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין וכי ערעורו על הרשעתו ועל גזר דינו לבית המשפט המחוזי - נדחה. האירוע נשוא התיק הנוכחי אירע תוך כדי שמיעת הראיות בתיק שהתנהל בבית משפט השלום בחיפה. לעניין זה אשוב. 

הערעור לבית משפט זה

5.        המבקש ערער הן על הרשעתו והן על חומרת העונש וביום 5.9.2007, דחה בית משפט זה (כב' השופטים א' א' לוי, א' גרוניס ו-ס' ג'ובראן) את ערעורו על שני חלקיו. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי, בין היתר לגבי בעלה של המתלוננת ולגבי הפרמדיק דרורי, גם אם לא היה מקום לייחס משקל רב לעדותו של האחרון. גם בהעדפת חוות דעתו של פרופ' היס על פני זו של מומחה ההגנה, ד"ר רוגב - אין להתערב. זאת, בין היתר, נוכח העובדה שלא נמצאו חבלות בחלקי גופה האחרים של המתלוננת זולת בראשה, דבר שאינו מתיישב עם התיזה של ד"ר רוגב בחוות הדעת מטעמו. בנוסף, נקבע כי על פי המסקנות העולות מחוות הדעת, הייתה המתלוננת אמורה לאבד את הכרתה, מה שלא אירע כאמור. עוד עמד בית המשפט על כך שאין מחלוקת כי נתון בעל חשיבות נשמט מחוות דעתו של ד"ר רוגב - הנתון הנוגע למרחק הקיים בפועל בין סורגי המעקה בחדר המדרגות (אשר היה 8 ס"מ ולא 2 ס"מ, כפי שכתב ד"ר רוגב).

6.        בית המשפט ציין מספר חיזוקים נוספים התומכים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי: ראשית, העדר חבלות על חלקי גופה של המתלוננת למעט ראשה. ניתן היה לצפות כי כתוצאה מנפילה שכזו ייפגעו גם חלקי גופה האחרים, כמו הפנים, החזה והגפיים. שנית, העובדה שסל המצרכים של המתלוננת לא התפזר על הרצפה. נקבע כי על פי ההיגיון, אם אדם מתגלגל במורד המדרגות, תכולת התיק אמורה להתפזר על הרצפה. במהלך הדיון בערעור, אפשר בית המשפט למבקש לומר את דברו, לאחר שבין המבקש לבין באי כוחו התגלע ויכוח בעניין זה. המבקש טען בפני בית המשפט כי המתלוננת אחזה בתיק בשתי ידיה ולא הרפתה ממנו גם בעת נפילתה. ואולם, בית המשפט הביע תמיהה כיצד טיעון זה מתיישב עם העובדה לפיה לא נמצאו חבלות כלשהן על ידה של המתלוננת וכל החבלות התמקדו בחלק העליון של גולגולתה. לעניין העובדה שהמבקש הלך אל תחנת המשטרה בתכוף לאחר האירוע, נקבע כי זהו נתון ניטרלי (כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי) - אפשר שהמבקש מיהר אל המשטרה בשל תחושת האשם שפיעמה בו, אך ייתכן שעשה כן בשל חשש מפני הפללה נוכח הסכסוך המתמשך עם משפחת איצקוב. ואולם, טענתו של המבקש לפיה כשהלך אל המשטרה לבש בגדים נקיים - נזקפה לחובתו. נקבע כי אדם שממהר אל המשטרה בטרם יוחשד במעשה שלא עשה, לא יתפנה ל"קטנות" כמו החלפת בגדים וכי החלפת הבגדים מתיישבת עם האפשרות שהמבקש פעל להעלמת ראיות מפלילות. לבסוף, בית משפט זה התייחס לסברה שהעלה המבקש במהלך שמיעת הערעור ולפיה נפילת המתלוננת במדרגות נגרמה בעטייה של מחלת האפילפסיה (כפיון) ממנה היא סובלת. בעקבות סברה זו, נתבקשו מוסדות רפואיים שטיפלו במתלוננת להשיב מתי אובחנה אצלה מחלת האפילפסיה. מן התשובות שהגיעו לבית המשפט עלה כי ההתקף האפילפטי הראשון התרחש רק לאחר תקיפת המתלוננת, ואף אפשר שהמחלה התפרצה כתוצאה מחבלת הראש אשר נגרמה למתלוננת בעקבות התקיפה. אשר לכתמי הדם שנמצאו בזירה, גם בעניין זה קבע בית המשפט כי מדובר בנתון ניטרלי המתיישב הן עם גרסת ההגנה והן עם גרסת התביעה, כך שאין להעניק לו משקל כלשהו לצורך ההרשעה. וכך נקבע לבסוף:

"נוכח כל האמור, סבורני כי שוב אין ספק שפציעתה של המתלוננת נגרמה מידיו של המערער, ומכאן דעתי שבהרשעתו על ידי בית המשפט המחוזי לא נפל פגם".

7.        אשר לערעור כנגד חומרת העונש, נקבע כי חרף גילו המבוגר של המבקש ומצב בריאותו, לא ניתן להתעלם מכך שמעשה התקיפה שלו גרם חבלת ראש קשה למתלוננת, שאף היא אינה אישה צעירה. בית המשפט ציין כי מדובר במי שכבר חטא באלימות כלפי משפחת איצקוב: בשנת 1998, נכנס המבקש לדירה של משפחת איצקוב והחל הולם בבני הזוג באמצעות שרפרף מעץ (ת"פ 6144/98). בגין אותו מעשה אלימות נדון המבקש בחודש אוקטובר 2002 ל-20 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי והוא חויב לשלם פיצוי למתלוננים.

הבקשה למשפט חוזר