13 חודשי מאסר לפלוני שהודה במעשה מגונה בקטין

הערה: גזר הדין המקורי ניתן בנוסח מלא וללא מחיקות ביום 17.12.13 והוא חסוי על פי צו בית המשפט. בהתאם להחלטה מאותו יום, ובהסכמת הצדדים, מפורסם - לשם הרתעת הרבים, נוסח "מצונזר" זה, על מנת שלא לחשוף ו/או לפגוע בכל אופן שהוא בקורבן, הקטין, או בבני משפחתו.

1.      בהכרעת הדין מיום 15.1.13 הורשע הנאשם, על פי הודאתו ובטרם שמיעת ראיות, בעבירה של מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.                         

2.      העובדות בהן הודה הנאשם מתוארות בכתב האישום כדלקמן:

הנאשם .....  במקצועו, השתתף באירועים בעיר ........ ובמהלכם הכיר את המתלונן, קטין יליד _199.....        

הנאשם פגש את המתלונן בביתו של הנאשם ובמקווה ב......, מספר פעמים, שם נהגו השניים לקיים מגעים מיניים אשר כללו חיבוקים, נשיקות ומגע הדדי של שניהם אחד באיבר מינו של האחר עד הגעתם לסיפוק מיני.    

במהלך החודשים אפריל- יוני 2012 או בסמוך לכך, בשני מקרים שונים, קיימו הנאשם והמתלונן יחסי מין במקווה, באופן שהנאשם החדיר את איבר מינו לפיו ולפי הטבעת של המתלונן, והמתלונן החדיר את איבר מינו לפיו ולפי הטבעת של הנאשם.

במעשים שתוארו לעיל ביצע הנאשם מעשה סדום, בהסכמה, במתלונן בעת שמלאו לו 14 שנים ובטרם מלאו לו 16שנים.

3.      יוער, כי לשון חוק העונשין אינה נוקטת או מכירה ברכיב ההסכמה של המתלונן כיסוד מיסודות העבירה שבה הורשע הנאשם, ואולם המאשימה ייחסה לנאשם עבירת מעשה סדום, כאמור, תוך שהיא מבהירה, בהגינותה, כי המעשים לא נעשו בכוח, אלא בהסכמה.

הראיות לעונש

4.      המאשימה הפנתה בראיותיה לעונש להרשעתו הקודמת של הנאשם בעבירת מעשה מגונה משנת 2000 ולהצהרת נפגע עבירה, מאת .....           

5.      הנאשם הזמין לעדות את רבו, הרב ........ , אשר העיד כי הוא מכיר את הנאשם ומשפחתו זה למעלה משלוש שנים, והוא מסייע להם בכלכלת הבית והילדים. הרב .... מסר כי למד מפי הנאשם כי האחרון גדל בבית קשה ואלים, ובעברו נפל בעצמו קורבן לניצול מיני. לדברי העד, גם אשת הנאשם גדלה בבית נוקשה, לא פחות. לשיטת הרב, הנאשם נטל אחריות למעשה החמור שאותו ביצע, והוא רואה את מעשיו כמקרה חד פעמי (לפחות מבחינת מספר קורבנותיו). הרב לימד זכות על הנאשם, באומרו כי הוא משתתף בטיפול במסגרת עמותת "שלום בנייך", במגמה להילחם ביצרו. אליבא דהרב הנכבד, משמעות שליחתו לכלא של הנאשם - אחת היא: פירוק המשפחה והותרת אשתו וארבעת ילדיהם המשותפים ללא כל תמיכה.

טיעוני הצדדים לעונש

6.      המאשימה עמדה, ראשית חוכמה, על חומרת המעשים. החומרה באה לידי ביטוי לא רק בעצם המעשים עצמם, אלא גם נוכח פער הגילאים שבין הנאשם למתלונן, לזירת ההיכרות ולאופי הקהילה שאליה משתייכים הנאשם והמתלונן, להתמשכות מערכת היחסים האסורה על פני חודשים, להסלמתה ולביצועה של העבירה במספר הזדמנויות ובמקומות שונים וכל זאת - בלא שהנאשם עוצר לרגע, מתעשת, וחודל ממעשיו.         

המדינה טענה כי מתחם הענישה בעבירה זו ובמקבילות לה הוא 20-48 חודשי מאסר בפועל.            
על העונש לשקף מהימנה את מידת הפגיעה בערך החברתי הקורא להגן על שלום גופם ונפשם של קורבנות עבירות מין בכלל, ושל קטינים, בפרט - כך המדינה.  
הפרקליטה הפנתה להרשעה קודמת של הנאשם, אף היא בעבירת מין, ללמדך על דפוס התנהגות והיעדר מורא. המאשימה אף הפנתה לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם מתנער מהאחריות לעבירה הקודמת שבה הורשע, על כל המשתמע מכך. באותה נשימה נטען עוד, כי הנאשם הודה אך אין הוא מבין, הבנה של ממש, את חומרת המעשים שביצע, ובהתאם - לא נטל אחריות מלאה להם ולהשלכותיהם.     

בית המשפט התבקש עוד להתחשב בנזק שנגרם למתלונן ולמשפחתו, כעולה מ......