פלונית נ' חברת מנה פיינר בע"מ ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובעת עקב תאונת עבודה מיום 5.8.09.

התובעת עבדה אותה עת כעוזרת רוקח בבית מרקחת של רשת 'סופר פארם' סניף חורב הנמצא בבעלות הנתבעת 1 ושייך לרשת סניפי הנתבעת 2. קיימת מחלוקת בין הצדדים הן בשאלת החבות והן בסוגיית הנזק.

מבוא ורקע

1. התובעת ילידת 27.9.78.

    

2. התובעת עבדה בתפקיד עוזרת לרוקח הידוע בכינוי 'פרח בית מרקחת' בסניף סופרפארם במרכז חורב בחיפה (להלן – הסניף) מיום 1.8.08 עד 8.12.09.

    

3. על פי אישור מנהלת הסניף מיום 9.5.11 (ת/1 לתיק המוצגים של התובעת), תפקיד התובעת כלל את הפעולות הבאות –

   1. סיוע לרוקחים בסביבת בית המרקחת – קבלת סחורה, רישומה, פתיחת קרטונים וסידורם במחסן;

   2. הבאת סחורה מהמחסנים, סידורה על הדלפקים בחנות ובבית המרקחת, הקלדת מרשמים ועריכת חשבונות ללקוחות.

   3. סיוע ללקוחות בכל עניין שלא נדרש רוקח.

       

4. ביום 5.8.09 אירעה לתובעת התאונה ביסוד תביעה זו אשר בעקבותיה נחבלה ביד ימין דומיננטית ולאחריה לא שבה לעבודתה בסניף.

    

5. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, העמידה את נכותה הנוירולוגית הצמיתה של התובעת בשיעור 20%, מבלי להפעיל את תקנה 15, והצדדים הסכימו להתבסס על קביעה זו לצורך ניהול ההליך.

   נסיבות התרחשות התאונה 

    

6. התובעת טוענת כי ביום 5.8.09 התבקשה להביא ציוד ממחסן הנמצא בקומה -2 במרכז המסחרי 'חורב', מחוץ לסניף עצמו, שם הרימה קרטון כבד של סחורה ונפגעה בכתף ימין (להלן – התאונה). לא היו עדים לתאונה.

   במסגרת סעיף 7 לכתב התביעה קיים תיאור כללי של נסיבות התרחשות התאונה.

    

7. תיאור מפורט נמסר לראשונה במהלך חקירת התובעת בעדותה מיום 19.9.16 שם מסרה התובעת את הנתונים הבאים (עמ' 8 לפרוט' בש' 25 – עמ' 9 בש' 15) –

   "...ערכתי רשימה של המוצרים שאני צריכה להביא מהמחסן, באותה תקופה בסניף היו כמה מחסנים, יש את מה שלא קשור לבית מרקחת שזה הגלריה והקומה -1 שזה כל הטואלטיקה ולנו בבית מרקחת יש 3 מחסנים אחרים, היה מחסן תרופות מאחורי בית המרקחת, היה מחסן בחניון של מרכז חורב בקומה -3, זה היה מחסן של מוצרי מזון, כמו גרנולה, מוצרי טבע, שמן זית וכו'. המחסן השלישי נמצא ב -2, שזה מוצרים נלווים, כמו מוצרי חבישה, מדחומים וכו'. הכנתי את הרשימה, לקחתי עגלה של הסניף וירדתי לקומה -2. [...] נכנסתי למחסן והתחלתי לעבוד במרץ, שיטת העבודה היא כזו ואותה למדתי מפרח אחרת בבית מרקחת, המחסן הוא מחסן קטן, מקלט שהוסב למחסן, היו מדפים בצורת ח' צמודים לקיר וכל אמצע המחסן היו קרטונים אחד על השני, מבולגן בלשון המעטה. הקרטונים לא היו מסומנים כדי למצוא את מה שאני רוצה היה צריך לפתוח קרטון קרטון. פותחים קרטון, רואים את התכולה והבא אחריו, בסיום חוזרים לסניף. מה שקרה, שהתחלתי לאסוף מוצרים, נתקלתי ב-2 קרטונים שבאתי לבדוק אותם, הגיעו לי כמעט עד המותניים, אני בחורה נמוכה, פתחתי את הקרטון הראשון שהיה מונח גבוה יותר, ראיתי שיש בפנים מוצרי חבישה, זה לא מה שהייתי צריכה, זה לא היה ברשימה, סגרתי ותפסתי משני הצדדים, לא היו חורים, תפסתי משני האוזניים של הסגירה וכשהרמתי, לא הרמתי גבוה, הרמתי קצת, הזזתי הצידה, הרגשתי שהוא כבד וזה היה עניין של שניות שהוא נשמט לי, הרגשתי את כתף ימין שזה היד הדומיננטית שלי, כאילו נתלשת החוצה, הצוואר נמתח לי, חשתי כאב מאוד מאוד חזק, כמעט ולא יכולתי לנשום.

   אני עומדת ומדגימה איפה היה הגובה. עמדתי, החזקתי את הקרטון עם האוזניים והרמתי ואז נשמט לי מהיד ונפל מהריצפה. התובעת מדגימה."

    

8. מיקום המחסן המתואר אומת בחקירתה של הגב' מנה פיינר, הזכיינית ומנהלת הסניף בתקופה הרלוונטית (להלן – המנהלת, ראו בעמ' 20 לפרוט' בש' 29-32 ).

9. התובעת טענה כי בעת ששהתה במחסן, סמוך לאחר התאונה, התקשרה אליה מנהלת מחלקת הטבע של הסניף, הגב' כרמית איציק (ראו עמ' 9 לפרוט' בש' 19-16 ועמ' 13 בס' 2-1). היא הראשונה לה דיווחה על התאונה.

   הגב' חיה ליבוביץ' היתה מנהלת חשבונות בסניף במועד התאונה (להלן – מנהלת החשבונות) וחתמה על טופס הדיווח בל/250.

   שתי הנשים הללו, אשר הוכח כי היו העדות הראשוניות למצבה של התובעת מיד לאחר התאונה, לא הובאו לצורך מתן עדות.

   למעשה, בהיעדרן, עדותה של התובעת בדבר נסיבות התרחשות התאונה מהווה עדות יחידה כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות. יחד עם זאת, קיימות ראיות מסייעות אשר יש בהן להוות חיזוק, בין חיובי ובין שלילי, לגרסת התובעת.

    

10. התובעת טוענת כי דיווחה על התאונה לרוקחת האחראית , גב' שאהין רימה.

    עדה זו זומנה על ידי התובעת למתן עדות.

    הרוקחת טענה כי אינה זוכרת אם היתה בסניף ביום התאונה וכי לא בדקה זאת כלל. לדבריה, נודע לה על התאונה רק לאחר מכן עקב תלונות התובעת (עמ' 15 לפרוט' בש' 24-32). הרוקחת ציינה כי אין ולא היו יומנים המתעדים אירוע חריג במשמרת (ראו בעמ' 18 לפרוטוקול בש 5-6).

    למעשה, גרסתה מבוססת כל כולה על זכרונה האישי, הא ותו לא. עדה זו מודה כי לא ערכה כל בדיקה במסמכי הסניף ולא נעשה כל ניסיון לשחזר את האירועים. העובדה שלא נוהלו יומני עבודה או כל רישום המתעד התרחשות חריגה בסניף צריכה לעמוד לחובת הנתבעות. כך גם העובדה שהרוקחת נדרשת למסור גרסה עובדתית על יסוד זכרון אנושי בשנת 2016 ביחס לתאונה משנת 2009. אמנם, מחדל זה רובץ בחלקו גם לפתחה של התובעת אשר נקטה בהליכים רק בשנת 2014, אולם דווקא משום כך תיעוד מסודר בסניף הנתבעות עשוי היה לייתר את הצורך בשחזור מעין זה.

     

    גרסת הרוקחת אינה מתיישבת בקנה אחד עם גרסת התובעת.

    התובעת העידה כי מילאה בכוחות עצמה את טופס התביעה למל"ל ביום 25.8.09 . שם נרשם בסעיף ג' כי נמסר דיווח לרוקחת האחראית.

    התובעת חזרה על עמדת לפיה הרוקחת האחראית ביום התאונה היתה גב' שאהין וכי לה מסרה את הדיווח על התאונה מיד כשחזרה מהמחסן לסניף (ראו עמ' 13 לפרוטוקול ש' 5, 9-10).

    במסגרת החקירה החוזרת הבהירה התובעת כי כתב היד בסעיף ג' של הטופס אינו שלה (ראו עמ' 15 ש' 8), ואמנם קיים שוני בין כתבי היד על גבי הטופס. בעין בלתי מקצועית ניכר כי כתב היד על גבי טופס בל/211 שמולא על ידי מנהלת החשבונות, זהה לכתב היד בסעיף ג. מאחר ואין חולק כי היא לא היתה עדה לתאונה, סביר להניח כי מילאה את הפרטים כפי שנמסרו לה על ידי התובעת.

11. בנוסף, המסמכים הקיימים סמוך לאחר התאונה מחזקים את גרסת התובעת.

    בטופס בל/211 תוארה התאונה כך – "הרימה קרטון ונפגעה בכתף ימין".

    התובעת ניגשה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים לין באותו יום ושם התלוננה כי "בעבודתה הרימה חפץ כבד לדבריה מאז כאבים והגבלה בכתף ימין".

    התובעת המשיכה לעבור בירורים וטיפולים רפואיים בגין תלונות על כאבי כתף וצוואר, אותן ייחסה לתאונה האמורה.

     

12. ביסוס קביעה עובדתית על בסיס טענותיו של בעל דין בלבד, דורשת הנמקה מיוחדת (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ורע"א 3567/13 ‏ע- מ- ס- ת -ניהול והשקעות בע"מ נ' עטרה סחר רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.7.13), בפסקה ח'). בעניינו, מן המסמכים שהוגשו ניתן לראות כי גרסת התובעת הינה עקבית החל מהדיווח הראשוני למעסיק, דרך הפניה לרפואה ראשונית ובמשך כל הטיפול הרפואי שקיבלה התובעת בגין הפגיעה. אמנם, אין בה את הפירוט שנשמע לראשונה במסגרת עדותה, אולם אין בכך כדי לגרוע מאמינות גרסתה. לעומת זאת, הנתבעות לא טרחו לנהל רישום כלשהו ולתעד מקרים מסוג זה, לא נערכה כל בדיקה של הנסיבות גם לאחר שהוגשה התביעה, לא הובאו עדים רלבנטיים דוגמת מנהלת החשבונות. כך שכל הראיות הקיימות מזמן אמת הינן הטפסים שמולאו מטעם המעסיק א נשענים על גרסת התובעת עצמה. התנהלות זו של הנתבעות מהווה חיזוק, על דרך השלילה, לגרסת התובעת.

    לסיכום ולאור האמור, יש לקבל את גרסת התובעת לנסיבות התרחשות התאונה.

    דיון בסוגיית האחריות

     

13. חובת הזהירות של מעסיק כלפי עובדיו הינה עניין שבליבת דיני הנזיקין וכבר אינו דורש ראיה. אף שאין מדובר בחובה מוחלטת, מדובר באחריות רחבה יותר מזו המוטלת על אדם כלפי חברו על דרך הכלל. הפסיקה מדגישה כי "נקודת המוצא היא, אפוא, כי ככלל חלה חובת זהירות מוגברת על מעסיק כלפי עובדו, הכוללת את החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, ובכלל זה להכשיר, להדריך, לפקח ולספק לעובד כלי עבודה מתאימים לצורך ביצוע העבודה " (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין (פורסם במאגרים , 31.08.2011) בס' 17 וראו גם ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' מיכאל שרף (פורסם במאגרים , 14.06.2011), בס' 9).

     

14. מול הדקדוק עם אחריות המעסיק, נהוג להקל עם העובד ולא "להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 232 (1993) וראו גם ע"א 5435/07 מוחמד אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (פורסם במאגרים , 10.03.2009) בפס' י').

    בענייננו, התובעת נפגעה בניסיון להרים ארגז קרטון אשר נשמט מידיה וגרם לה לפגיעה בכתף. התובעת ציינה כי מדובר היה בארגז העליון בערימה של שני ארגזים אשר הגיעה עד לגובה המותניים שלה.

    בסיטואציה האמורה, קשה להתייחס לאמצעי עזר או מיגון לביצוע העבודה. לכן, יש לבחון האם הנתבעות דאגו לבצע הכשרות, הדרכות ופיקוח בהתאם למחויבותם.

     

15. מוצג ת/2 למוצגי התובעת צורף "מידעון הדרכה בנושאי בטיחות לעובד בחנות סופר-פארם" (להלן – המידעון). במידעון קיים פרק העוסק ב-"עבודות אחסנה" אשר בו מספר הנחיות הנוגעות לנשיאת משאות, הרלבנטי לענייננו, לדוגמה – "באם המטען כבד בקש עזרה" ו- "אין להרים מטענים שתכולתם אינה ידועה". בסוף המידעון קיים טופס הצהרת בטיחות בו העובד מצהיר כי קרא את המידעון ומתחייב לפעול בהתאם להנחיותיו.

    הנתבעות לא הציגו הצהרת בטיחות חתומה על ידי התובעת. העדות מטעם הנתבעות לא ידעו לומר אם התובעת עברה הדרכת בטיחות לעניין נשיאת משקלים ( ראו עדות הרוקחת עמ' 16 בש' 26 – עמ' 17 בש' 10 ואת עדות המנהלת בעמ' 21 בש' 13-19).

    בנסיבות אלה, הנתבעות לא עמדו בחובתן להראות כי העבירו לתובעת את ההדרכה שהייתה נהוגה ברשת לעניין הרמת משקלים.

     

16. הוכח אמנם כי התובעת עברה חפיפה עם עובדים מנוסים יותר בתחילת עבודתה בסניף (ראו עדות התובעת בעמ' 11 לפרוט' בש' 29 עמ' 12 בש' 1 ועדות הרוקחת בעמ' 19 בש' 6-1), אולם לא הוכח טיבה של התלמדות זו והתכנים שהועברו בה.

    אין מחלוקת כי התובעת יכולה היתה לקרוא לעזרת עובד אחר , אולם אין בכך בכדי להפחית מאחריות המעסיק כפי שנפסק בס' 7 לע"א 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי - חיפה (פורסם במאגרים , 23.12.2009) –

    "עוד יש להניח כי התנאים שבהם מועסק העובד אינם מאפשרים לו תמיד לעמוד על הסיכונים ב"זמן אמת" והוא עשוי למצוא את עצמו פועל תוך סיכון עצמי, שעליו לא חשב די הצורך בלהט עבודתו. כן יש להניח כי העובד עשוי גם לטעות..." (ראו גם האסמכתאות שם).

     

    אשר על כן, הנתבעות לא הראו כי הנהלת הסניף פעלה למצות את אחריותה כמעסיקת התובעת ולדאוג כי תקבל הדרכה מלאה וממצה של עבודה עם משקלים. מסיבה זו, יש להטיל אחריות לנסיבות התרחשות התאונה לפתחן של הנתבעות.

     

17. מבלי לגרוע מהקביעות דלעיל, יש מקום לייחס לתובעת אשם תורם לא מבוטל בגין תרומתה לנסיבות התרחשות התאונה. הפסיקה אמנם מדגישה כי אין לדקדק עם העובד לעניין קביעת אשם תורם, אולם בענייננו מדובר על פגיעה עקב הרמה לא נכונה והשמטה של ארגז אשר לא ברור משקלו. הרמת ארגזים הינה פעולה שאדם מבצע מדי יום ביומו והקניית 'רזי' הביצוע של פעולה זו אינם נחלת המעסיק בלבד. קל וחומר שעה שהוכח כי מדובר בפעולה שהתובעת ביצעה באופן שגרתי במסגרת עבודתה בתקופה של כשנה בה הועסקה אצל הנתבעות עובר לתאונה (ראו עדותה בעמ' 12 לפרוט' בש' 12-6) –

    "ש.זו לא היתה פעם ראשונה שביצעת עבודה מסוג זה ביום שנפגעת?

    ת.נכון.

    ש.למעשה זה היה חלק שגרתי מהעבודה שלך?

    ת.כן.

    ש.כמה פעמים ביצעת את הפעולה בעבר, באיזה תדירות?

    ת.לפחות פעם בשבוע הייתי משובצת. חשוב לציין כחודש לפני לא הייתי משובצת לתפקיד הזה של לרדת למחסן."

    בהתחשב במכלול הנסיבות, יש מקום לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 30%.

     

    הפגיעה והנכות הרפואית

     

18. התובעת הציגה תעודות אי כושר החל ממועד התאונה ביום 5.8.09 ועד ליום 4.11.09. מטעם התובעת, הוגשה חוות דעתו של פרופ' א' סווירי, אשר נערכה ביום 6.2.14. פרופ' סווירי קבע כי עקב התאונה פיתחה התובעת תסמונת שורשית צווארית קלה-בינונית מימין עם חולשה בכף היד המלווה בממצאים פתולוגיים ומלווה בכאבים ובהפרעה בביצוע פעולות עדינות. מומחה זה העריך את נכותה הצמיתה עקב התאונה בשיעור 30% , לפי פריט 31(1)(א) II-I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – תקנות הנכות).

     

19. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' רופמן, אשר נערכה ביום 12.11.14. פרופ' רופמן קבע כי " לא נותרה נכות אורתופדית כיוון שאין הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי ואין עווית של שרירי העורף, לעומת זאת נראה כי קיימת חולשת מכופפי אצבעות 4,5 בכף יד ימין עם חולשת האיטוסיים בכף יד זו....". המומחה מתייחס לכך כחולשה מזערית ומעריך ב- 10% את ירידת הכוח, בהשוואה ליד הנגדית. אשר על כן, העריך נכות צמיתה בשיעור 10% לפי מחצית פריט 31(1)(א) I לתקנות הנכות.

     

20. ביום 5.1.14 הודיעו הצדדים על הסכמה לכך ששיעור הנכות הצמיתה בעניינה של התובעת יועמד על 20% לצורך ניהול הדיון כאן.

    שיעור זה זהה לשיעור הנכות שנקבע לתובעת על ידי המל"ל בשל רדיקלופטיה צווארית בצורה קלה.

     

    הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות

     

21. בקביעת פיצויים בגין נזקי גוף, פסיקת בתי המשפט מבחינה בין הנכות הרפואית, לנכות התפקודית ולגריעה מכושר השתכרות. הלכה היא כי "...אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה..." תפקידו של בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית שנגרמה לנפגע על תפקודו ויכולתו להשתכר (ראו ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם במאגרים, 11.1.15), בס' 6).

     

22. כל המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובעת, הן בתיק זה והן במסגרת תביעתה למל"ל, מסכימים כי התובעת סובלת מחולשה בידה הימנית, אם כי תיאור היקף הפגיעה והשלכותיה מבחינה רפואית ותפקודית, משתנה.

     

23. התובעת נפגעה בהיותה כבת 31 עם עבר תעסוקתי מסוים באמתחתה. על מנת לאמוד את שיעור הנכות התפקודית ואובדן כושר העבודה, נבחן את עברה.

    לפי דו"ח רציפות בעבודה, בשנת 1999, לאחר שחרורה מצה"ל , החלה התובעת לעבוד כשכירה במלון עדן ולאחר מכן במלון צמרת בטבריה. התובעת עבדה במקומות מזדמנים שונים בין השנים 1999-2008 לפרקי זמן קצרים של חודשים ספורים. מדובר בעבודות כלליות בהן לא נדרשה הכשרה מקצועית מוקדמת כלשהי. התובעת החלה לעבוד בסניף הנתבעות בינואר 2008 ועבדה בו במשך כשנה עד לתאונה.

     

24. לאחר התאונה התובעת לא עבדה כשנה וחצי. בחודש פברואר 2010 החלה קורס מיון לעבודה בשורות חברת סלקום, אך לא התקבלה לעבודה. החל מחודש יוני 2010 שבה התובעת לעבוד בעבודות מזדמנות, תוך החלפת מקום עבודה מדי כמה חודשים (ראו גם עדותה בעמ' 10 בש' 25 – עמ' 11 בש' 7). התובעת משייכת את ההחלפה התכופה של מקומות עבודה למגבלות התפקוד שלה בעקבות התאונה. מאחר שאין הבדל ממשי בין התנהלות התובעת בפן התעסוקתי לפני התאונה לעומת מצבה לאחר התאונה, קשה לייחס את אי היציבות התעסוקתית דווקא להשלכות התאונה.

25. טענה נוספת שמעלה התובעת נוגעת להכשרתה כמטפלת בשיטת 'אלבאום'. שיטת 'אלבאום' הינה שיטה לטיפול בילדים ונוער עם קשיי קשב וריכוז המשלבת אלמנטים כגון פעילות גופנית, תרגילי קואורדינציה ועיסוי (ראו עדותו של מר יצחק נתן בעמ' 4 לפרוט' בש' 15-7).

    התובעת החלה לימודיה בשיטה זו בחודש מאי 2006. מדובר בתקופת הכשרה של שלוש שנים, מתוכם השנה האחרונה הינה התמחות מעשית. במהלך הלימודים קיבלה התובעת תעודת הסמכה כמעסה בחודש ספטמבר 2007. לשיטת התובעת עצמה, הגם שהחזיקה בתעודת מעסה מקצועית, בפועל לא עסקה בתחום זה אף ללא קשר לפגיעה. התובעת סיימה את לימודיה בחודש אפריל 2009, קרי כארבעה חודשים עובר לתאונה. לעמדתה, שיטת אלבאום מחייבת עבודה פיזית עם המטופלים ולכן הפגיעה מנעה ממנה את האפשרות להתפתח בתחום זה.

     

26. אף אם תתקבל טענת התובעת כי טיב המוגבלות ממנה היא סובלת כיום אינה מאפשרת לה התפתחות תעסוקתית בשיטת אלבאום, ספק רב אם יש בכך כדי להצדיק קביעת נכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית בעניינה.

    מדובר בבחורה צעירה אשר נפגעה כעשר שנים לאחר שחרורה מצה"ל. ניכר כי במהלך השנים שקדמו לתאונה טרם גיבשה לעצמה קו תעסוקתי ברור וניסתה כיוונים שונים, לרבות לימודי רפואה משלימה, לימודים בעיצוב אתרי אינטרנט וכן לימוד שיטת אלבאום.

    אף אם יש במוגבלות שנגרמה עקב התאונה כדי לחסום קו תעסוקתי אחד, אין בכך כדי למנוע מהתובעת התפתחות במישורים רבים אחרים. הראיה כי בפועל ניכר כי מצאה יציבות תעסוקתית מסוימת מאז שנת 2013 בתחום החינוך לגיל הרך בקיבוצים.

    יש לציין כי במסגרת דיון הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בקביעת הנכות הצמיתה נפסק כי אין מקום להפעלת תקנה 15 (ראו פרוטוקול הועדה מיום 3.8.11).

     

    בנסיבות אלו, יש מקום להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור הנכות הרפואית, קרי 20%.

     

    חישוב הנזק

     

    השכר הקובע

     

27. התובעת טוענת בסיכום טענותיה כי שכרה החודשי הממוצע עובר לתאונה היה 3,345 ₪ ובשערוך להיום 3,665 ₪. לאור טענת התובעת כי היתה יכולה להתחיל לעבוד כמטפלת בשיטת 'אלבאום', לטענתה יש לחשב את שכרה הקובע בסך 6,500 ₪ לחודש בגין השנים 2014-2012 (בהם היתה מתחילה לעבוד ולצבור נסיון ומוניטין) ובסך 13,500 לחודש בגין יתר התקופה ולעתיד.

     

28. הנתבעות טוענות כי שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על סך 3,573 ₪ , הדבר עולה מנתוני החישוב של המל"ל את השכר הרבע שנתי ולכן יש להעמיד את השכר משוערך להיום בשיעור 3,875 ₪. לא הוכחו טענות התובעת המצדיקות קביעת שכר גבוה מכך.

     

29. אין בידי לקבל את עמדת התובעת בנוגע לאופן חישוב השכר.

    עיון בתלושי המשכורת של התובעת בשנת 2009 מראה כי עד יולי 2009 הרוויחה התובעת סך של 25,637 ₪, כלומר שכר ממוצע של כ-3,662 ₪ לחודש. השכר משוערך להיום הינו 4,147 ₪, לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה. בתלוש לחודש דצמבר קיימות תוספות שנתיות ששולמו לתובעת בגין חודשי עבודתה (כגון הבראה, חופשה וכו') בסך 1,687 ₪. יש להוסיף סכום זה לשכרה באותה שנה, כך שהשכר החודשי הממוצע יעמוד על סך 3,903 ₪ ובשערוך להיום מדובר על שכר חודשי ממוצע של 4,400 ₪, במעוגל.

     

30. טענות התובעת לפיהן יש להעמיד את שכרה בשיעור גבוה מכך נוכח היקף השכר שיכולה היתה להשתכר אילו יכולה היתה לעבוד בשיטת 'אלבאום' לא הוכחו. התובעת העידה את מר יצחק נתן על מנת שימסור נתונים בנוגע לשיטת 'אלבאום'. מר נתן העריך את שכרו החודשי הממוצע כמטפל בשיטת 'אלבאום' בסך 15,000-10,000 ₪ (עמ' 5 לפרוט' בש' 2-1), אולם הוא לא הביא כל ראיה לביסוס טענה זו. בנוסף, אין בעדותו כל סיוע שמבסס את יכולותיה של התובעת בתחום טיפולי זה שכן אין מחלוקת כי העד לא הכיר אותה במסגרת מקצועית (ראו שם בש' 17-4).

     

31. לאור היעדר ראיות בדבר יכולת ההשתכרות ואומדן השכר בשיטת אלבאום, לא ניתן לקבל את טענות התובעת בדבר אובדן יכולתה לעבוד כמטפלת בשיטת אלבאום לצורך חישוב שכרה הצפוי לולא התאונה. התובעת עצמה העידה כי ניסיונה המקצועי בתחום זה התמצה במסגרת ארבעת החודשים שקדמו לתאונה בה טיפלה בילד אחד עמו קיימה מפגש אחד (עמ' 14 לפרוט' בש' 14-7). נתונים דלים אלה אינם מצדיקים העמדת השכר בשיעור גבוה מזה שהוכח כי השתכרה בפועל לתקופת העבר. קל וחומר אין לכך הצדקה שעה שהוכח כי עובר לתאונה צברה התובעת הכשרה מקצועית נוספת בתחומים שונים (רפואה משלימה, עיצוב אתרים, עיסוי וכיו') אך למרות כל אלה, שכרה החודשי הממוצע בפועל לא עלה על הסכומים הנקובים לעיל.

     

    על כן, בחישוב הפסדי השתכרות יועמד השכר הקובע המשוערך על סך 4,400 ₪.

    הפסד השתכרות לעבר

     

32. יש לחלק את תקופת אי הכושר למספר תקופות משנה, מלאות וחלקיות.

    התובעת הציגה אישורי מחלה מיום התאונה ועד ליום 4.11.09. יש לייחס בתקופה זו אי כושר מלא ולכן התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין תקופה זו בסך 13,200 ₪.

     

33. תקופת אי-הכושר המלאה הסתיימה בתחילת חודש נובמבר 2009, אולם על פי הראיות, התובעת חזרה לשוק העבודה רק בחודש פברואר 2010. בהיעדר נתונים אחרים המצביעים על אי יכולתה של התובעת לעבוד בתקופה זו, ההפסד בגין תקופה זו של שלושה חודשים יועמד על סך 6,600 ₪, לפי מחצית מהשכר הקובע, שכן מחד הוכח כי לא עבדה בפועל אך מאידך ספק אם מיצתה את חובתה להקטין את נזקיה בתקופה זו.

     

34. החל מחודש פברואר 2010 ועד עתה שבה התובעת לשוק העבודה ועבדה בעבודות שונות. התובעת עבדה באופן לא מסודר ועבור מעסיקים שונים עד לחודש ינואר 2014 אז פוטרה מעבודתה בקבוץ מעגן. התובעת המשיכה לקבל דמי אבטלה עד ליום 1.7.14. שכרה במהלך תקופה זו נפל מהשכר החודשי הממוצע עובר לתאונה אם כי עבור התקופה מחודש אוגוסט 2014 ועד עתה צורפו שלושה תלושי שכר בודדים בלבד (מוצג ת/9 של התובעת- תלושים לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014). בעדותה הסבירה התובעת כי השתלבה כמדריכת ילדים בחינוך בקבוצת כנרת, לאחר מכן המשיכה בעיסוק זו בקבוץ מעגן ועוסקת בתחום זה גם כיום בקבוץ אשדות יעקב (ראו בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 8-10).

    סך תקופת ההפסד מחודש פברואר 2010 ועד עתה הינה 86 חודשים. חישוב ההפסד לפי הנתונים הקיימים, קרי 20% נכות משכר של 4,400 ₪, מעמיד את סכום הפיצוי בסך 75,700 ₪, במעוגל.

     

    לאור האמור, סך הפיצוי בגין הפסד השכר לעבר יועמד על 95,500 ₪ לפי ערכם כיום.

     

    הפסד השתכרות לעתיד 

     

35. לאור היות התובעת שכירה, יש לחשב את נזק ההשתכרות עד לגיל 67 בהתאם לשכר הקובע. עם זאת, נוכח העבר התעסוקתי והעובדה שלשיטתה של התובעת הרי בשנים האחרונות הצליחה לבסס את מקומה בתחום החינוך לילדים במסגרת קיבוצית, אין מקום לבצע חישוב אקטוארי מלא והפיצוי בגין ראש נזק זה יועמד, על דרך האומדנה, על סך 170,000 ₪.

    הפסד תנאים סוציאליים

     

36. בהתאם ל-'צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה', התובעת זכאית להפרשות לביטוח פנסיוני בשיעורים שונים, בגין כל התקופה האמורה. לשם נוחות החישוב יחושב הפיצוי בגין כל תקופת העבר לפי שיעור של 10% (לאור השיעורים המשתנים הנעים בין 3.32% לבין 12%) ובגין התקופה לעתיד לפי 12.5% (על פי הצו המעודכן מיום 23.5.16). לפיכך, הפיצוי הכולל יועמד על סך מדובר בסך של 30,000 ₪, במעוגל.

     

    לסיכום, סך הפסדי ההשתכרות הינם בשיעור 295,500 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ואחרות

     

37. מן התיעוד הרפואי עולה כי התובעת טופלה באופן שמרני בגין הפגיעה שנגרמה לה. הוצגו שתי קבלות בגין ייעוץ אורתופדי (בסך 200 ₪) ואין ראיות על טיפול שאינו במסגרת הרפואה הציבורית. הטיפולים הרפואיים שהציגה התובעת הפסיקו בשנת 2011.

    אשר על כן, יש להתחשב בעלויות כגון השתתפות עצמית ועלויות נסיעה לבדיקות וטיפולים בפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה אשר יועמד על סך 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

     

    עזרת הזולת

     

38. התובעת טוענת כי מגבלותיה התפקודיות מחייבות אותה להיעזר בהוריה לצורך ביצוע כל מטלות הבית היום יומיות. היא טוענת שקשייה רק יתעצמו כאשר תינשא ותביא ילדים. התובעת מבקשת פיצוי בסך 250,000 ₪ לעבר ולעתיד.

    במועד התאונה התגוררה התובעת עם אחותה (עמ' 8 לפרוט' בש' 10-9). התובעת טענה כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, נזקקה לעזרה בביצוע פעולות יום יומיות בסיסיות וכי אחותה עזרה לה (עמ' 11 לפרוט' בש' 20-18), אולם היא בחרה שלא להביאה לצורך מתן עדות מבלי לספק סיבה לכך (עמ' 15 לפרוט' בש' 5-2). נתון זה פועל לחובתה.

    בנוסף, העיד אביה של התובעת (עמ' 7-6 לפרוט'), אשר סיפר על עזרה כלכלית שהעניק לתובעת, אך לא על עזרה פיסית כלשהי (ראו לעניין זה גם את עדות התובעת בעמ' 15 לפרוט' בש' 7-6). על אף העובדה שהתובעת שבה לגור עם הוריה לאחר התאונה, כפי שהעיד אביה, האב לא ציין את מגבלותיה התפקודיות של התובעת.

    בנסיבות אלה, התובעת לא הוכיחה קיומו של צורך בעזרה כלשהי להוכחת מצבה התפקודי בסמוך לאחר התאונה ולעזרה שקיבלה באותה תקופה.

     

39. בהקשר זה יש להזכיר את מושכלות היסוד שנקבעו בפסיקה. הראשונה – " מקום בו נזקק הניזוק לעזרה סיעודית מכל סוג שהוא, והוא נסמך בעניין זה על בני משפחתו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והמזיק (הנתבע) יחויב לפצות את הנפגע (התובע) על העזרה שנזקק לה ושקיבל מקרוביו..." (ת"א (מח'-י-ם) 5412/03 פלוני נ' שרותי בריאות כללית (פורסם במאגרים, 22.08.2011) בס' 500וראו ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (פורסם במאגרים, 4.8.05) בס' 11). השנייה - "כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע 'מאמץ יוצא דופן וחריג' מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה" (ע"א 1164/02 הנ"ל בס' 11).

    אין מחלוקת כי לתובעת נגרם נזק בתאונה. אולם משלא הוכח הצורך בעזרת הזולת , ולא הוכח טיב העזרה ובוודאי שלא הוכח הצורך בעזרה חריגה כלשהי, אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין ראש נזק זה.

     

    נזק לא ממוני

     

40. התאונה הסבה לתובעת נזק לא ממוני לרבות בגין 'אובדן החלום', כדבריה, לטפל בשיטת אלבאום וכן כאב וסבל שהיו מנת חלקה בין בפן הפיזי ובין בגין הסטייה שחלה במסלול חייה. בגין כך יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה בשיעור 50,000 ₪.

     

    ניכויים

     

41. ניכויי מל"ל יבוצעו על בסיס חוות דעת אקטוארית מטעם הנתבעות, אותה ערך מר גד שפירא ביום 11.9.16 הערך הנוכחי של הסכומים שקיבלה התובעת ושהיא צפויה לקבל בעתיד מן המל"ל בגין הפגיעה הנדונה הינו 195,500 ₪, במעוגל.

     

    סוף דבר

     

42. אשר על כן, הפיצוי לתובעת בגין נזקיה נשוא התאונה עומד על סך 350,500 ₪. בניכוי אשם תורם ותשלומי מל"ל, סכום הפיצוי הינו 49,850 ₪, לפי ערכם כיום.

     

    אשר על כן, הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 49,850 ₪ בגין נזקיה בעקבות התאונה בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 11,700 ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ותשלום האגרה במלואה.

    הסכומים ישולמו עד ליום 5.5.17 שלאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.