1.לפנינו תביעת התובע, מבקש מקלט נתין אריתראה, לכספים וזכויות מכוח משפט העבודה המגן. בתביעתו טען התובע כי עבד אצל הנתבעת כעובד שכיר במשך 29 חודשים, במהלכם הנתבעת ניצלה אותו ופגעה בו תוך רמיסה ושלילת זכויותיו הקוגנטיות כעובד.
2.התובע טוען כי הנתבעת מפעילה מפעל לכיפוף ברזל המספק מוצרים לתעשיית הבניין והממוקם ביישוב תראבין א-צאנע (להלן: "המפעל"). התובע טוען כי הועסק במפעל בעבודות ניסור וריתוך שונות בברזל וזאת החל מיום 20/4/2012 ועד ליום 25/9/2014.
3.התובע טוען כי עבד אצל הנתבעת, בהיקף משרה מלאה, 7 ימים בשבוע, בכל יום החל מהשעה 07:00 בבוקר ועד השעה 18:00, דהיינו 10.5 שעות עבודה יומיות בקיזוז חצי שעת הפסקה.
4.התובע טוען כי התגורר בחצרי הנתבעת בקונטיינר לוהט ללא מזגן שהכיל 8 פועלים. שכרו שולם במזומן כאשר בשנה הראשונה לעבודתו עמד שכרו השעתי על 20 ₪ נטו לשעה (הנמוך משכר המינימום) ולאחר מכן הועלה שכרו ל-25 ₪ נטו לשעה. עוד טוען התובע, כי לאחר 29 חודשי עבודה פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת.
5.הנתבעת טוענת מנגד כי התובע עבד אצלה חודש אחד בלבד – 8/2014, וקיבל את מלוא שכרו בהתאם לשעות העבודה שעבד בפועל. התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ועבד חודש עבודה אחד בלבד וכך גם בקשר לכל יתר תביעותיו לזכויות סוציאליות, הפרשי שכר מינימום ושעות נוספות.
עדים וראיות
6.התובע העיד בעצמו.
7.מטעם הנתבעת העידו מר אלסנע סלימאן – הבעלים והמנהל של הנתבעת, אלסנע וליד – בנו של מנהל הנתבעת ועובד בחברה ומר אלסנע סלימאן – עובד בנתבעת.
השאלות שבמחלוקת
8.מה הייתה תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת?
9.האם התובע זכאי להפרשי שכר מינימום עבור עבודתו אצל הנתבעת?
10.מה היה היקף משרתו של התובע? האם התובע זכאי לתשלום גמול שעות נוספות ועבודה בימי שבת?
11.האם התובע זכאי לתשלום הזכויות שתבע לרבות פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה?
12.האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים?
דיון והכרעה
תקופת עבודתו של התובע
13.ככלל נקבע בפסיקה כי נטל ההוכחה ביחס לתקופת עבודה רובץ על העובד-התובע (ר' דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח'), אלא שלאחר חקיקת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), עבר נטל ההוכחה בסוגיה זו אל כתפי המעסיק, וזאת ביחס לפרטים שאמורים להופיע בהסכם העבודה או בהודעה לעובד על תנאי העבודה (ר' בשינויים המחוייבים ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ- וואיל סנדוקה ומאהד סנדוקה (1/6/04), ע"ע (ארצי) 154-10 שניידר נגד ניצנים אבטחה בע"מ (3/5/11)).
14.סעיף 2(א)(2) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "תאריך תחילת העבודה" ואילו סעיף 5א' לחוק, שנכנס לתוקפו ביום 11/8/11, קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק תהיה חובת ההוכחה בעניין הרלבנטי על המעסיק.
15.אין חולק כי לא קיים בין הצדדים הסכם עבודה חתום או הודעה חתומה על תנאי עבודה, ממנה ניתן ללמוד על מועד התחלת ההעסקה (ראה עדות מנהל הנתבעת, פרוטוקול מיום 19/1/16, עמ' 19, ש' 4-5).
16.הנתבעת לא מסרה לתובע כל הודעה על תנאי עבודה המציינת את המועד בו התחיל לעבוד התובע. על כן, ומשהנתבעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה על פי דין, הנטל להוכיח את הטענה כי התובע לא עבד 29 חודשים, אלא חודש אחד בלבד, מוטל על הנתבעת.
17.לאחר שבחנו את מלוא העדויות והראיות שהובאו בפנינו ביחס לתקופת עבודתו של התובע, מצאנו לקבל את גירסת התובע ביחס לתקופת עבודתו. מצאנו כי הנתבעת לא הרימה את הנטל שהוטל עליה בהקשר זה. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו.
18.ראשית, הראיה המרכזית – מלבד העדות בעל-פה – שהוצגה על ידי התובע לעניין תקופת העסקתו הינה פלט שיחות ממכשירו הסלולרי למכשירם הסלולרי של מנהליו בנתבעת – מר וליד אלסאנע ומר נידל אלסאנע, וכן פלט שיחות מהמכשירים הסלולריים של מנהליו למכשיר הסלולרי של התובע, בתקופה שמיום 20/4/12 ועד 25/9/14.
במסגרת הבקשה למתן צו לקבלת תדפיסי השיחות, טען התובע שהוא מבקש את הגילוי כיוון שיהיה בו כדי להוכיח את תקופת העסקתו וכן כי "התקיימו שיחות טלפוניות רבות" במהלך תקופת העבודה וכי "פלטי השיחות המבוקשים ישפכו אור על קשר טלפוני רציף וקבוע בין הצדדים" (סעיפים 6 ו-7 לבקשה למתן צו מיום 31/8/15).
בתגובתה מיום 11/9/15, התנגדה הנתבעת לבקשה למתן הצו משום שלטענתה יש במתן צו כזה פגיעה בפרטיות של בעלי המנויים המבוקשים, כמו כן מתן הצו יכול לחשוף בפני התובע את פרטי הלקוחות של הנתבעת דבר שכשלעצמו יכול לגרום לנתבעת לנזק כלכלי עצום.
בנוסף טענה הנתבעת כי פלט שיחות טלפון אינו יכול להוכיח יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ועל התובע להצביע ו/או להביא ראשית ראיה ליחסי עובד-מעביד בטרם ייעתר בית הדין לבקשה ויחשוף בפניו מסמכים חשובים שיש בחשיפתם פגיעה בפרטיות בעלי המנויים במידה שאינה נדרשת.
19.בתשובת התובע לתגובת הנתבעת לבקשה למתן הצו, נטען כי אכן אין פלט שיחות יכול כשלעצמו להוכיח התקיימות יחסי עובד-מעביד, אך במצב בו הנתבעת טוענת כי התובע עבד בשורותיה חודש אחד בלבד ואילו התובע טוען כי עבד בשורותיה משך 29 חודשים, וודאי כי ראיה שכזו המעידה על ביצוע שיחות טלפוניות מרובות בין הצדדים לאורך שנים היא בעלת משקל רב בהשגת תכלית ההליך בבית הדין והירידה לחקר האמת.
20.בהחלטת נשיאת בית הדין מיום 8/10/15 נקבע כדלקמן:
"6.מעיון בטענות הצדדים עולה כי סלע המחלוקת הינה בשאלת משך תקופת ההעסקה של המבקש אצל המשיבה. משלטענת המבקש מדובר בתקופת העסקה של 29 חודשים, בעוד שלטענת המשיבה מדובר בתקופת העסקה של 20 ימים בלבד המתפרשים על פני חודש עבודה אחד, הרי שפלט פירוט שיחות שיראה, בין היתר, משך התקופה בה התקיימו בין הצדדים שיחות, אכן עשוי לשפוך אור על השאלה העיקרית שבמחלוקת.
אין לקבל את טענות המשיבה לפגיעה בפרטיות או לנזק כתוצאה מחשיפת המבקש ללקוחות המשיבה וזאת לאור העובדה שמבוקש פלט השיחות שהתקיימו בין קווי הטלפון שהיו, במועדים הרלוונטיים, בשימושם ובהחזקתם של המבקש עצמו ושל שני מנהליו אצל המשיבה. משכך, אין כל חשש לפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים או חשש לחשיפת לקוחותיה של המשיבה.
לעניין זה יצויין כי במסגרת תגובתה, המשיבה כלל לא התייחסה לנטען באשר להחזקתם ושימושם של המבקש ומנהליו בקווי הטלפון שצויינו בבקשה ומשכך הצו המבוקש יתייחס לקווי הטלפון כפי שצויינו בבקשה."
21.מעיון בתדפיסי השיחות עולה שהתקיימו שיחות טלפוניות רבות בין הצדדים בתקופה שמיום 21/4/12 ועד חודש ספטמבר 2014, כדלקמן:
א.מעיון בפירוט פלט שיחות בין הטלפון הנייד של נידל (054-9537600) לבין הטלפון הנייד של התובע עולה כי מחודש מאי 2012 ועד לחודש אוגוסט 2014 נידל התקשר לתובע 423 פעמים (נספח ד' לתצהיר התובע).
ב.מפלט שיחות הטלפון הנייד של התובע אל נידל מחודש מאי 2012 ועד חודש ספטמבר 2014 התקשר התובע לנידל 124 פעמים (נספח ה' לתצהיר התובע).
ג.מפרוט פלט השיחות בין הטלפון הנייד של וואליד (054-4698283) לבין הטלפון הנייד של התובע, ומשיחות מהנייד של התובע אל הנייד של וואליד עולה כי התקיימו שיחות רבות בין הצדדים בתקופה שמחודש מאי 2012 ועד חודש ספטמבר 2014 (נספחים א' – ג' לתצהיר התובע).
22.בתצהיר עדותו הראשית של מנהל הנתבעת נטען לראשונה באשר לפלט השיחות, כי המנוי המסתיים בספרות 600 היה בתקופה הרלוונטית בחזקתה ובשימושה של מזכירת הנתבעת הגב' האלה תראבין, אשר עבדה בנתבעת משנת 2001 עד לחודש אוקטובר 2015. עוד ציין מנהל הנתבעת כי שיחות אלה התנהלו בשעות לא שגרתיות ומחוץ לשעות העבודה ויש בכך להעיד על מערכת יחסים אישית ו/או רומנטית שהתנהלה בין התובע לבין מזכירת הנתבעת (ר' סעיף 8 לתצהיר מנהל הנתבעת).
23.ב"כ התובע טען בפתח דיון ההוכחות מיום 19/1/16 כי יש למחוק/לדחות את טענות הנתבעת באשר לקשר שבין התובע לבין מזכירת הנתבעת – הגב' האלה תראבין מן הטעם כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. ב"כ התובע הפנה להחלטת הנשיאה בבקשה למתן הצו ולתגובת הנתבעת לבקשה, אשר אין בה כל זכר לטענה החדשה.
בסיכומיו טען התובע, כי טענות אלו נולדו "יש מאין" לצורך התמודדות הנתבעת עם פלט השיחות אשר מעיד כי בין הצדדים התקיימו שיחות טלפוניות רבות כבר מיום 21/4/12.
עניין זה קיבל ביטוי בהחלטת בית הדין (פרוטוקול מיום 19/1/16, עמ' 13), ואכן מצאנו בהתנהלות שכזו הרחבת חזית.
24.בהחלטה מיום 19/1/16, הורינו לנתבעת להגיש טופס 126 המפרט את רשימת העובדים במפעל, בתקופה הרלוונטית לתביעת התובע (עמ' 8-9 לפרוטוקול מיום 19/1/16).
25.לאחר דיון ההוכחות הגישה הנתבעת טופס 126 ממנו עולה כי מזכירת הנתבעת – הגב' תראבין האלה, החלה את עבודתה בנתבעת ביום 01/07/14.
26.עינינו הרואות, כעולה מפלטי השיחות, התקיימו שיחות טלפוניות רבות עם המנוי הנטען, החל מחודש אפריל 2012, בטרם הגב' תראבין החלה לעבוד אצל הנתבעת.
לא מצאנו בטענות הנתבעת כל הסבר המניח את הדעת לעניין זה.
27.נמצאו סתירות מהותיות בגרסאות מנהל הנתבעת. בתצהיר עדותו הראשית, טען מנהל הנתבעת כי גב' תראבין עבדה בנתבעת מאז שנת 2001 ועד לחודש אוקטובר 2015 (סעיף 8 לתצהיר מנהל הנתבעת). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד מנהל הנתבעת "היא עבדה אצלנו משנת 2012" (פרוטוקול מיום 19/1/16, עמ' 20, ש' 1-2).
ולבסוף, לאחר מתן הצו על ידי בית הדין, התגלה שגב' תראבין החלה עבודתה בנתבעת ביום 1/7/14 (טופס 126).
28.לעומת חוסר העקביות והסתירות בגרסאות הנתבעת, עדותו של התובע נותרה עקבית ולא נסתרה. התובע העיד כי מספר הנייד המסתיים בספרות 600 שייך לנידל והסביר כי השיחות היו מתבצעות בשעות לילה מאוחרות וזאת בשל בעיות יקיצה מהן סבל נידל (אשר מאז פוטר מעבודתו בנתבעת) (ראה עדות התובע, עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 10-15).
29.שנית, יש לדחות את טענת הנתבעת כי על התובע להוכיח תקופת עבודתו ומשלא הביא עדים מטעמו, יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה העסיקה את התובע חודש ימים בלבד (ר' סעיפים 7-9 לסיכומי הנתבעת).
סעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע כי חובת ההוכחה בדבר עניין השנוי במחלוקת ואשר המעסיק חייב במסירת הודעה לגביו תהא על כתפי המעסיק, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין.
מעבר לסתירות המשמעותיות שבגרסת הנתבעת, אין בידי הנתבעת כל הוכחה באשר לתחילת העסקת התובע וזאת בניגוד לפלט השיחות שהציג התובע המלמד כי עמד בקשר יום יומי עם מנהלים בנתבעת החל מחודש אפריל 2012 ועד לחודש ספטמבר 2014.
30.שלישית, הנתבעת לא הזמינה לעדות את גב' תראבין המזכירה ואת מי שפיקח על התובע באופן ישיר – מר נידל.
הימנעות הנתבעת מהבאת ראיה או עד, נזקפת לחובתה:
"הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות מחזקות את ראיות התביעה".
(ע"פ 728/84 שמעון חרמון – מ"י, פדי מא (23), 617).
31.רביעית, לא האמנו לעדים מטעם הנתבעת, שעלו כולם לדוכן העדים כדי לטעון שהתובע עבד במפעל חודש אחד בלבד. כפי שציינו, עדותו של מנהל הנתבעת רצופה סתירות ואינה מהימנה עלינו. נמצאו גם סתירות בין גירסאות העדים מטעם הנתבעת. כך לדוגמא, העיד מנהל הנתבעת כי התובע הועסק בצביעה וניקיון (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 30), ואילו העובד סלימאן אלסאנע העיד כי התובע עבד על מכונה, בדיוק כפי שהעיד התובע לעניין זה (ר' עדות סלימאן, עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 12; ר' עדות התובע, עמ' 16, ש' 4-8).
מר ווליד אלסנע – בנו של מנהל הנתבעת, טען כי היו לו קשרי ידידות עם התובע ולכן התקשר אליו לטלפון הנייד. מצאנו כי גירסה זו נשענת על "כרעי תרנגולת". מר ווליד לא ידע את דתו של התובע, לא ידע עם איזה פועלים ישן התובע בקרוואן ולא ידע להשיב מדוע שיחות הטלפון שהתקיימו עם התובע, נמשכו זמן קצר בלבד (פרוטוקול מיום 19/1/16, עמ' 23, ש' 10-30).
32.חמישית, לתמיכה בטענתה כי התובע עבד חודש אחד בלבד, הציגה הנתבעת דו"ח נוכחות לחודש אוגוסט 2014. אין מדובר בדו"ח אלקטרוני או דיגיטלי, אלא בנתונים שנרשמו בכתב יד על כרטיס.
סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") קובע כי על המעסיק לנהל רישום בדבר שעות העבודה של העובד באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים. ככל שהרישום לא בוצע כאמור קיימת חובה לחתימת הרישום מדי יום בידי העובד ואישורו בחתימת האחראי מטעם המעסיק.
ברי, כי דו"ח הנוכחות שהוצג ע"י הנתבעת אינו עומד באמות המידה הרישומיות שנקבעו בדין, שכן מדובר בדו"ח שלא נוהל באופן מכני, דיגיטלי או אלקטרוני ואף לא נחתם באופן יומיומי ע"י העובד והממונה לעניין זה.
33.שישית, הנתבעת הציגה תלוש שכר לחודש אוגוסט 2014 בו אין פירוט של שעות העבודה, בניגוד להוראות חוק הגנת השכר. בתלוש השכר צויין רק שכר יסוד בסך 4,000 ₪.
בחקירתו הנגדית נשאל מנהל הנתבעת מה היה השכר אותו סיכם עם התובע והלה השיב כי היה זה שכר מינימום (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 3-9).
מעיון בדו"ח הנוכחות של חודש אוגוסט 2014 עולה כי התובע עבד בחודש זה 153 שעות.
שכר המינימום לשעה בחודש אוגוסט 2014 עמד על 23.12 ₪, משמע התובע היה זכאי לשכר בסך 3,537 ₪.
לא קיבלנו מהנתבעת כל תשובה המניחה את הדעת מדוע אם כן, השכר בתלוש אוגוסט 2014 עמד על 4,000 ₪.
34.הנה כי כן, נציין כי מצאנו שתלוש השכר שצירפה הנתבעת אינו אמין. גם מטעם זה, אין בעובדה שהונפק תלוש שכר לחודש אוגוסט 2014 כדי לתמוך בגרסת הנתבעת כי התובע עבד במפעל חודש אחד בלבד.
35.די בראיות שהובאו עד כה על מנת לקבוע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל שמוטל עליה ולא הוכיחה כי התובע הועסק אצלה חודש אחד בלבד. מנגד, התובע הציג בפנינו פלט שיחות המלמד כי עמד בקשר שוטף עם מנהלים בנתבעת במשך 29 חודשים, החל מחודש אפריל 2012 ועד ספטמבר 2014.
כללו של דבר: מצאנו כי התובע עבד במפעל הנתבעת במשך 29 חודשים, מחודש אפריל 2012 ועד ספטמבר 2014.
היקף משרתו של התובע
36.התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי עבד אצל הנתבעת שבעה ימים בשבוע, למן השעה 07:00 בבוקר ועד השעה 18:00 בערב, דהיינו 10.5 שעות עבודה יומיות בקיזוז חצי שעת הפסקה שהן 73.5 שעות עבודה שבועיות.
עוד טען התובע כי קיבל את שכרו במזומן כמכפלה פשוטה של מספר השעות שעבד בשכרו השעתי.
בשנה הראשונה לתקופת התביעה עמד השכר השעתי על 20 ₪ נטו לשעה (הנמוך משכר המינימום) ולאחר מכן הועלה שכרו ל-25 ₪ נטו לשעה.
על אף השעות הנוספות ושעות השבת הרבות שעבד, הרי שהנתבעת מעולם לא שילמה לו כל תגמול בגין שעות נוספות או בגין עבודה קבועה בימי שבת וללא יום מנוחה שבועי אחד.
37.הנתבעת, מאידך, טענה כי התובע עבד אצלה חודש עבודה אחד, טענה אותה דחינו כמפורט לעיל.
38.באשר לנטל הראיה: בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועיות, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית. החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה, חלה על כל מי מעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי.
39.בחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, הן כנוסחו טרם תיקון 24, והן לאחר תיקון 24, נקבע שעל מעביד לנהל פנקס שכר ולרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו את הפרטים שצויינו בתוספת והם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם, כגון שעות נוספות, פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה.
הן לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 (להלן: "חוק שכר מינימום") והן לפי הפסיקה, נטל הראיה להוכיח את היקף עבודתו של התובע ותשלום מלוא שכר עבודתו מוטל על הנתבעת.
40.הוראות חוק שכר מינימום: סעיף 7ב' לחוק שכר מינימום, קובע כך:
"בדיון באישום או בתובענה, לפי חוק זה נגד המעביד, חזקה היא כי בכל אחד מאלה לא שילם המעביד שכר מינימום, אלא אם הוכיח אחרת:
(1)הנאשם או הנתבע לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחויב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית משפט;
(2)הנאשם או הנתבע לא נתן לעובד פירוט שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, או לא הציג פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לאותו חוק, אם הוא מחויב במסירת פירוט שכר ובניהול פנקס שכר לפי אותו חוק, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה, או בית משפט;
(3)הנאשם או הנתבע לא ציין בפירוט השכר שנתן לעבוד או בפנקס השכר שניהל לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה; החזקה לפי פסקה זו תחול רק בהתקיים שניים אלה:
(1)המעביד מחויב במתן פירוט שכר או בניהול פנקס שכר לפי חוק הגנת השכר;
(2)על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, למעט כאשר העובד מקבל שכר כולל לפי הסכם קיבוצי שאושר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר".
עוד יש לציין, כי כבר נפסק שבהעדר פנקסים בהתאם לחוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה, קמה חזקה כי העובד עבד בהיקף של משרה מלאה (ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' וואיל סנדוקה, המוזכר לעיל).
41.בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל הראיה מוטל על הנתבעת. הפרת מחויבות המעסיק לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה המבוצעות ע"י עובדיו, למסור לעובד פירוט שכר ולהעלות על הכתב את תנאי עבודתו בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב – 2002, מעבירה אל המעסיק את נטל הראייה להוכיח את היקף משרתו של העובד (ע"ע 52949-10-05 ליליה וולצ'ק – ש. אלברט עבודות ציבוריות שירות ניקיון אחזקה ופיקוח בע"מ [פורסם בנבו] (28.3.2012)).
42.כללו של דבר: על פי הוראות חוק שכר מינימום, תיקון 24 לחוק הגנת השכר והפסיקה, על הנתבעת היה מוטל הנטל להוכיח את היקף עבודתו של התובע ותשלום מלוא השכר שהגיע לתובע, אולם הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
כאמור, התובע העיד בתצהירו כי עבד במתכונת קבועה בת 10.5 שעות ביום. בחקירתו הנגדית חזר והעיד כי עבד כל יום עד השעה 18:00 וגירסתו זו לא הופרכה (ראה עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 18). התובע העיד כי עבד ברציפות במשך 29 חודשים, 7 ימים בשבוע, ואף גירסתו זו לא נסתרה (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 28 – עמ' 16, ש' 2).
הסכומים המגיעים לתובע
הפרשי שכר מינימום
43.כאמור לעיל, קבענו כי התובע עבד מחודש אפריל 2012 עד חודש ספטמבר 2014, במשך 29 חודשים.
חישובי התובע כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה לא נסתרו, והנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה.
44.כללו של דבר: התובע זכאי להפרשי שכר מינימום בשיעור של 9,542 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/14 ועד למועד התשלום בפועל.
גמול שעות נוספות ועבודה בימי שבת
45.התובע טען כי עבד 7 ימים בשבוע, 73.5 שעות עבודה שבועיות ועל כן הוא זכאי לקבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בימי שבת בסך 50,335 ₪.
התובע פירט תחשיביו במסגרת סעיף 42 לכתב התביעה.
46.הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא עבד שעות נוספות, שכן שעות פעילות המפעל הינן מהשעה 07:30 ועד לשעה 16:30, ימים א-ה ובכל יום עבודה מקבלים 2 הפסקות, האחת למשך 30 דקות והשנייה לצורך תפילות וקפה.
47.כפי שציינו, עם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, אשר נכנס לתוקפו ביום 1/2/09, הועבר נטל ההוכחה לעניין השעות הנוספות, אל המעסיק, אשר נדרש להוכיח כי העובד לא עבד שעות נוספות להן הוא טוען.
48.כפי שקבענו דו"ח הנוכחות ותלוש השכר שהציגה הנתבעת אינם תואמים את הוראות חוק הגנת השכר וחוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעת לא הציגה פנקס שעות עבודה, תלושי שכר או כל ראיה אחרת בנוגע לתקופה המלאה אותה קבענו שעבד התובע, במשך 29 חודשים.
49.ממועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, מעסיק שאינו מציג רישומי נוכחות מתוך פנקס עבודה אותו הוא מחוייב לנהל, מוטל על כתפיו נטל ההוכחה להפריך את גרסת העובד וזאת עד להיקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות עבודה נוספות לחודש (ע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה – נתיבי מעיין בע"מ, מיום 24/2/15).
50.הואיל והנתבעת לא הצליחה לסתור את טענות התובע על דרך הגשת דוחות נוכחות, בהתאם להוראות התיקון, מספר השעות המירבי שייפסק לא יעלה על 60 שעות חודשיות.
51.בהתאם לכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין שעות נוספות ועבודה בשבת סך של 50,335 ₪.
חישובי התובע כמפורט בסעיף 42 לכתב התביעה לא נסתרו, והנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה.
52.לפיכך, התובע זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות ועבודה בשבת בסך של 50,335 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/14 ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה
53.התובע טען כי הנתבעת מפעילה מפעל לכיפוף ברזל המספק מוצרים לתעשיית הבניין.
הנתבעת הודתה במסגרת כתב ההגנה בטענתו זו של התובע (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה).
54.נוכח האמור על יחסי הצדדים חלק צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי.
55.צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף תעשיית המתכת, החשמל, האלקטרוניקה במלאכה ובתעשייה זעירה, דורש ממעסיק לדאוג להסדר ביטוח פנסיה מקיפה לעובד.
56.אין מחלוקת כי התובע לא בוטח בהסדר של פנסיה מקיפה.
57.לאור האמור, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות המעסיק לטובת הביטוח הפנסיוני (בענייננו 6% מהשכר).
58.על בסיס תקופת עבודתו של התובע, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 7,779 ₪, המבוסס על שכר מינימום לחודש והפרשת המעסיק בשיעור של 6% מהשכר.
דמי הבראה
59.הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר תשלום דמי הבראה לתובע במשך כל תקופת העסקתו. משכך, ובהתאם לתקופת זכאותו לדמי הבראה – בת 29 חודשים, כאשר התקבלה גירסתו של התובע למתכונת עבודה מלאה בהיקף עבודה מלא, הרי שהתובע זכאי עבור 29 חודשי עבודתו ל-12 ימי הבראה ולפי החישוב הבא: 12 ימים x 378 ₪ = 4,536 ₪.
60.על הנתבעת לשלם לפיכך לתובע בגין רכיב זה 4,536 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
פדיון חופשה שנתית
61.התובע עתר לפדיון של 29 ימי חופשה.
62.משקבענו שהתובע עבד 29 חודשים במפעל הנתבעת, אזי זכאי הוא ל-29 ימי חופשה בסך 5,800 ₪ ( 29 x 8 שעות x 25 ₪).
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/14 ועד התשלום המלא בפועל.
דמי חגים
63.ביחס לדמי חגים לא טענה הנתבעת דבר, למעט הכחשה גורפת.
64.משקבענו כי התובע עבד בשרות הנתבעת 29 חודשים ומשחלו בתקופה זו 20 ימי חג, אזי זכאי התובע לסך של 4,000 ₪ (30 x 8 x 25). משהעמיד התובע תביעתו על סך 2,854 ₪, זהו הסכום שייפסק לתובע.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
פיצויי פיטורים
65.אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו, מנהל הנתבעת העיד כי פיטר את התובע בשל חוסר מקצועיות וקשיי שפה (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 30 – עמ' 21, ש' 2).
66.משקבענו כי התובע עבד במפעל הנתבעת במשך 29 חודשים ומשאין חולק שהוא פוטר מעבודתו, אזי זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 11,237 ₪ (12/29 x 4,650 ₪).
סוף דבר
67.התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.הפרשי שכר מינימום:9,542₪
ב.גמול עבודה בשעות נוספות ועבודה בשבת:50,335₪
ג.קרן פנסיה:7,778₪
ד.דמי הבראה:4,536₪
ה.פדיון חופשה:5,800₪
ו.דמי חגים:2,854₪
ז.פיצויי פיטורים:11,237₪.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/14 עד ליום התשלום בפועל.
68.בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
69.על פסק דין זה ניתן לערער לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת לא יאוחר מ-30 יום ממועד קבלתו.
ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, (20 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציגת ציבור עובדים
|
|
יוחנן כהן, שופט
|
גב' פסה מרקוביץ'
קלדנית: רות רחמים.