עת"מ 43743-10-16 אורון ואח' נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה וטענות הצדדים: 

בפני עתירה התוקפת את החלטת המשיב מיום 23.8.16, במסגרתה נדחתה בקשת העותרים לאשר כניסת ביקור עבור המוזמנת כיחאי אגוסטינה, בתה של העותרת, מהטעם שמעמדה של האם עדיין בבדיקה ולא נמצא מקום בשלב זה לאשר כניסת קרובי משפחת האם או אורחים מטעמה.

העותרים הגישו בקשה לפתוח בהליך מדורג להסדרת מעמדה של העותרת מכוח חייה המשותפים עם העותר שהינו אזרח ישראלי ביום 6.1.15 ובקשתם נדחתה מאחר ולא עמדו בתנאי הסף הדרושים בנוהל. ביום 21.4.15 הגישו העותרים בקשה נוספת וחדשה להסדרת מעמדה של העותרת מכוח חייהם המשותפים. לאור התרשמות חיובית מכנות הבקשה אושר לעותרים לפתוח בהליך המדורג והעותרת קיבלה ביום 17.5.15 רישיון ב/1 בהתאם לנוהל שתוקפו עד ליום 30.6.17. ביום 10.7.16 הגיש העותר בקשה להזמנת בתה של העותרת לישראל. בבקשה נטען כי העותרת שוהה בישראל מזה 10 שנים, במהלכם בתה ניהלה חיים עצמאיים מאז היותה בת 10 וכעת העותרת מבקשת לחזק את הקשר עם בתה ולצורך כך מבוקש לאשר את כניסתה. כן נטען כי בשנת 2014 ביקרה המוזמנת בישראל בין התאריכים 9.9.14 – 6.11.14. ביום 27.7.16 נדחתה בקשת העותרים מהטעם שכניסתה של המוזמנת בשנת 2014 אושרה כאשר אמה עבדה כעובדת סיעודית ובטרם ביקשה להשתקע בארץ מכוח קשר זוגי עם העותר. כן צוין בהחלטה כי מעמד האם בארץ עדיין זמני ולא הוצג אישור עבודה ואישור חופשה על שם המוזמנת המעידים על כוונתה לחזור למדינתה. על כן, נקבע כי כל עוד מעמד העותרת בארץ בבדיקה, לא נמצא מקום לאשר כניסת קרובי משפחתה לארץ ובאפשרותה לצאת לבקרם בחו"ל. לכן הבקשה לכניסת המוזמנת לארץ נדחתה.

ביום 14.8.16 הגישו העותרים מסמכים המעידים על אישור ממעסיקה של המוזמנת והתבקש כי בקשתם תיבחן בשנית. ביום 23.8.16 ניתנה החלטה בערר של העותרים ונקבע כי בשל מעמדה של העותרת בישראל לא נמצא מקום, בשלב זה, לאשר את כניסת המוזמנת ולכן הערר נדחה. ביום 1.9.16 פנו שוב העותרים בבקשה לעיון מחדש בהחלטה והועלתה טענה נוספת לפיה במסגרת ביקור המוזמנת בישראל מבקשים העותרים לבחון אפשרות שהיא תתנדב לשרת בצה"ל בעתיד. ביום 4.9.16 נשלחה אל העותרים החלטה נוספת לפיה על פי נהלי המשרד ניתן להגיש ערר פנימי אחד ומאחר שאפשרות זו מוצתה באפשרותם של העותרים לפנות בדרך של עתירה מנהלית. מכאן העתירה שהוגשה.

העותרים טוענים כי העותרת שוהה בישראל משך כ-10 שנים, מרכז חייה הינו בישראל והיא עובדת ועבדה משך כל השנים ברישיון העסקה. נטען כי בתה של העותרת הגיעה פעם אחת לביקור בארץ ויצאה בתום הביקור כמתוכנן ואין כל סיבה לא להתיר זאת כעת, כאשר מעמדה של העותרת בארץ איתן יותר והיא חיה עם העותר יחד מזה שנים. נטען כי העותרת רואה עצמה כתושבת המדינה לכל דבר ועניין, מנהלת אורח חיים נורמטיבי, רכשה ידע בשפה העברית ופתחה בארץ בית עסק, כאשר היא משלמת את מלוא המיסים כנדרש ובמועדם. נטען כי כל רצונה של העותרת להמשיך שגרת חייה בישראל ולארח את בתה לביקור קצר בן שבועות ספורים. עוד נטען כי מהטעם שהעותרים מקיימים חיים משותפים באופן כנה ומתוך אהבה ברי כי בתום הבדיקה צפויה העותרת לקבל מעמד של אזרח בארץ ולכן אין למנוע את ביקורה של בתה למשך שבועות ספורים. נטען כי המשיב דחה את בקשת העותרים באופן שרירותי, תוך התעלמות מהביקור הקודם שהתקיים בדיוק כפי שנקבע ומההתקדמות בהליך קבלת מעמד לעותרת בארץ. נטען כי העותרים המציאו את המסמכים שנדרשו והם נכונים להמציא כל מסמך נוסף שיימצא רלוונטי וסירובו של המשיב לבקשה הינו סתמי ללא כל עילה. נטען כי טעם נוסף וחשוב לביקורה של הבת בארץ הינו שהיא שוקלת התנדבות לצבא ולכן אף מהטעמים של המוזמנת עצמה יהיה נכון להיעתר לבקשה. כן נטען כי יש להיעתר לבקשה גם משיקולים הומניטאריים.

המשיב טוען כי החלטתו מיום 23.8.16 ניתנה לאחר שבקשת העותר נבחנה ונמצא כי מטרת הבקשה אינה ביקור המוזמנת אצל אמה, אלא שהיא נועדה לסלול את הדרך לכניסת המוזמנת לישראל למטרת השתקעות בה, לצד אמה השוהה במעמד זמני בישראל במסגרת ההליך המדורג. המשיב מדגיש כי החלטתו בעניינם של העותרים ניתנה בשל חשש מהשתקעות המוזמנת בישראל לצד אמה השוהה במעמד זמני, כאשר הדבר נובע במפורש מהבקשה שהוגשה. המשיב טוען כי האמירות לגבי בדיקת האפשרות לשירות בצה"ל מאשרות את החשש לפיו אין בבקשה אלא ניסיון לסלול את הדרך להשתקעות המוזמנת בישראל. כן נטען כי אין מניעה שאמה של המוזמנת תיסע לבקר את בתה ותחדש את הקשר עמה מחוץ לישראל. גם באשר לאישור המעסיק שהוצג טוען המשיב כי האישור אומר כי המעסיק מתיר למוזמנת לבקר את קרוביה בישראל ואין משמעות לאמור במסמך שהוצג מעבר לכך כי רשום בו שהמעסיק אינו מתנגד שהעובדת שלו תבקר את משפחתה בישראל. נטען כי אין במכתב זה כדי להוות כל ראיה בדבר כוונות המוזמנת לחזור למדינתה ולעבודתה. נטען כי התיעוד הנדרש הינו תיעוד מהותי שיוכיח את השייכות והקשר והמחויבות של המוזמנת לחזור למדינתה ולא רק תיעוד המציג מצג שיש לה עבודה במדינתה. עוד נטען כי המסמך שהוצג נחזה להוות אישור כי המוזמנת מועסקת בתפקיד מנהל פרסום בסוכנות פרסום, זאת כאשר בעתירה צוין כי המוזמנת סיימה לימודי תואר וטרם החלה בעבודת התמחות. כן נטען כי המסמך שהוצג והנתון שצוין בעתירה מלמדים על כך שעבודתה של המוזמנת הינה זמנית לכל היותר, לאור זאת שסיימה לימודיה ועליה לעשות התמחות. על כן, נטען כי במצב הדברים האמור העותרים והמוזמנת לא הרימו את הנטל הדרוש מהם להוכיח את מטרת הזמנתה לישראל ואושר החשש בפועל כי המטרה האמתית היא רצון להשתקע בישראל.

המשיב טוען כי בהתייחס לביקור קודם של המוזמנת בישראל תמוה שהעותרים לא ציינו את נסיבות הביקור ואת מעמדה של אמה של המוזמנת בעת מתן האשרה לביקור בשנת 2014. נטען כי יש בכך כדי להוות אי גילוי וחוסר ניקיון כפיים. המשיב טוען עוד כי ביקורה הקודם של המוזמנת בישראל אושר לאחר שהבקשה הוגשה בעת שהעותרת שהתה בישראל כעובדת סיעודית זרה ולכן הבקשה נבחנה בהתאם לנוהל הטיפול בזרים המבקשים להיכנס ארצה ממדינות הפטורות מאשרת כניסה (נוהל 5.4.0003), אך הבקשה הנוכחית הוגשה בעת שהעותרת מצויה במעמד זמני מכוח הליך מדורג ולכן חל נוהל שונה. כמו כן, נטען כי הבקשה בשנת 2014 אושרה כחריג ובכפוף לערבות בסך 30,000 ₪, בהתאם לנוהל 5.4.0003.

המשיב מציין גם כי העותר הזמין באותו מועד גם את אחיה של העותרת ובקשה זו סורבה אף היא מאותם טעמים ויש בכך כדי להעיד על ניסיון כל המשפחה להשתקע בישראל. נטען כי החלטת המשיב הינה סבירה וניתנה כדין ומכוח הסמכות הטבועה של המשיב לקבוע מי יבוא בשעריו. על כן, נטען כי דין העתירה להידחות ואין מקום להתערב בשיקול דעת המשיב בעניין זה.

יצוין כי בתום הדיון התבקש המשיב להבהיר בהודעה לבית המשפט אם מוסכם עליו שבית המשפט יראה בתגובה, כפי שהוגשה, כאילו הוגשה תשובה לעתירה כמשמעה בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000. המשיב הודיע היום, 23.1.17, כי ניתן לראות בתגובה המקדמית שהוגשה ככתב תשובה (ראו בקשה מס' 6).

דיון והכרעה: