ת"א 48020-07-11 ל. ואח' נ' רם-נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ ואח'

בפני בקשה מטעם הנתבעים 1-2 (להלן – "המבקשים") לצירוף תצהיר עדות ראשית של עדה נוספת מטעמם.

אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים, הנני מוצאת להיעתר לבקשה ובתוך כך הנני מתירה למבקשים להוסיף לראיותיהם את תצהירה של העדה וזאת, בכפוף לשמירת זכויותיה של התובעת לטעון להרחבת חזית, איסור עדות מפי השמועה או סברה, כן בכפוף לכך שתישמר לתובעת הזכות להגיש תצהיר משלים מטעמה ובנוסף תשלום הוצאות לטובת התובעת.

להלן יפורטו טעמי:

1. כלל הוא, לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם (ע"א 579/90 - מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פד מו(3), 738(05/07/1992).

    

2. אומנם, בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון וזאת, אף לאחר הגשת סיכומים (ראו – ע"א 714/88 - נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פד מה(2), 89(26/02/1991) (להלן – פרשת שנצר) ואף בשלב הערעור. אולם, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו : "אין מקום לתת היתר כזה כדבר שבשיגרה, וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך". הטעם לכך נובע, בין היתר גם משיקולים של מדיניות הקשורים הן ביעילות ניהולו של ההליך הספציפי והן ביעילות מערכת המשפט בכלל (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) עמ' 510).

    

3. המבחנים להתרת הגשת ראיה שלא הובאה במועד הנדרש על פי סדר הדין הרגיל –

   המבחן הראשון, שהוא הראשון אף במעלה, הינו תרומתה של הראיה שבעל הדין מבקש לצרפה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. ההיגיון הטמון ביסודו של מבחן זה הוא כי "הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה" (ע"א 189/66 – ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 480 (1966), הווה אומר אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה.

   לשם קיום מבחן זה יש לבדוק את מהותה וחשיבותה של הראיה לצורך הכרעה והן את קבילותה והמשקל אשר בית המשפט היה נותן לה לו היתה מוגשת במועד.

   המבחן השני, עניינו בעוצמת הנזק הראיתי והדיוני שיגרם לבעל הדין שכנגד עקב הגשת הראיה לאחר שהלה טען את טענותיו והביא את ראיותיו באופן העלול "להפר את האיזון העדין שבין הצדדים, איזון אשר עליו מושתתת השיטה האדוורסרית, שהיא - כך מקובל לחשוב - עומדת ביסוד סדרי הדין, בשיטת המשפט הישראלית" (בש"א (ירושלים) 7984/09 - רוזן שרה ואח' נ' חברת ארזי הבירה בע"מ (09/07/2009) – כך אין דומה מצב בו תובע מבקש להביא ראיה נוספת לאחר שהכריז "אלו עדי" אך טרם העידו עדי הנתבע, לתובע אשר מבקש לצרף ראיה במסגרת סיכומי התשובה מטעמו ולאחר שכל טענות הנתבע, לרבות סיכומיו כפי נפרשו בפניו.

   המבחן השלישי, עניינו בנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, מידת אחריותו של בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה ותום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף הראיה הנוספת : "המבקש להגיש בפני בית המשפט ראיה נוספת נדרש להוכיח כי אי הבאת הראיות נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מליבו כל צל של חשד בדבר תם הלב בו מוגשת הבקשה" (ע"א 226/85 - שאשא חברה לניירות ערך נ' בנק אדנים, פד מב (1), 14(19/01/1988)).

   המבחן הרביעי, עניינו בעוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד.

4. מן הכלל אל הפרט,