חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

אלאל ואח' נ' פרץ ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אשקלון
57396-11-22
8.11.2026
בפני השופטת הבכירה:
סבין כהן

- נגד -
תובעים:
1. פנחס אלאל
2. מרסל אלאל

עו"ד נסאל אוחיון
נתבעים:
אלירן פרץ
עו"ד חיים לוי
פסק דין
 

עניינו של ההליך שלפניי הוא תביעה לפינוי מושכר ותביעה שכנגד לאכיפת הסכם מכר שנכרת בין הצדדים.

סלע המחלוקת נעוץ בשאלת תוקפו וביטולו של הסכם המכר, ובפרט בשאלת התקיימות התנאי המתלה של אישור האגודה השיתופית לקבלת הנתבע למגורים במושב, לצד טענות בדבר הפרת ההסכם עקב אי-תשלום מלוא התמורה מול טענות הנתבע לאכיפת ההסכם והמחאת הזכויות לצד ג' לשם קיום התנאי המתלה.

 

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.התובעים, בני הזוג פנחס ומרסל אלאל (להלן: "התובעים"), הגישו נגד הנתבע, אלירן פרץ (להלן: "הנתבע"), תביעה לפינוי מושכר, שעניינה בהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים בנוגע לנחלה מספר 26 במושב זוהר, כפר שיתופי חקלאי (להלן: "הנחלה").

תביעה זו הוגשה בהליך מהיר, כתביעה לפינוי מושכר. נוכח טענות הנתבע, כי במקביל נחתם בין הצדדים הסכם למכירת הנחלה, שמועד המסירה לגביו חפף למועד סיום הסכם השכירות והתובעים מתנערים מקיומו, קבעתי, כי ההליך יתקיים בסדק דין רגיל, תוך שתינתן לנתבע הזכות להעלות טענותיו לעניין אכיפת ההסכם במסגרת תביעה שכנגד.

ואמנם, הנתבע הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, לאכיפתו ולחיוב התובעים בפיצוי מוסכם בסך 180,000 ₪.

 

2.אין מחלוקת כי ביום 26.6.2020 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות בלתי מוגנת, שלפיו השכירו התובעים לנתבע את הנחלה לתקופה של 24 חודשים, מיום 26.6.2020 ועד ליום 25.6.2022 (להלן: "הסכם השכירות"). באותו יום ובאותו מעמד נחתם בין הצדדים גם הסכם למכירת זכויות התובעים בנחלה לנתבע, תמורת סך של 1,800,000 ₪ (להלן: "הסכם המכר").

המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בעיקרה, למערכת היחסים שבין שני ההסכמים ולתוצאות אי השלמת עסקת המכר. בעוד שהתובעים מבקשים להסתמך על סיומה של תקופת השכירות ולעתור להשבת החזקה בנחלה לידיהם, הנתבע טוען לזכויות מכוח הסכם המכר ועותר במסגרת התביעה שכנגד לאכיפתו, לאחר שהתובעים הודיעו על ביטולו.

 

3.טענות התובעים בתביעה העיקרית:

לטענת התובעים, בהתאם להסכם השכירות, תקופת השכירות נקבעה למשך 24 חודשים והסתיימה ביום 25.6.2022. סעיף 4.6 להסכם השכירות קובע, כי בתום תקופת השכירות, על הנתבע לפנות את הנחלה ולהשיבה לתובעים במצב טוב ותקין כפי שהושכרה, למעט בלאי רגיל וטבעי, וכשהיא פנויה מכל אדם וחפץ שאינם שייכים לבעלי הנכס.

התובעים טוענים כי חרף תום תקופת השכירות, הנתבע לא פינה את הנחלה ולא השיב לידיהם את החזקה בה. עוד נטען כי החל מסוף חודש ספטמבר 2022 חדל הנתבע לשלם דמי שכירות בגין התקופה שבה המשיך להחזיק בנחלה, זאת לאחר שהתובעים הסכימו להארכת תקופת השכירות למשך מספר חודשים.

עוד מפנים התובעים להוראות סעיפים 7.1 ו-7.3 להסכם השכירות, שלפיהן התחייב הנתבע לשמור על הנכס במצבו ההתחלתי, למעט בלאי רגיל וסביר, ולא לבצע בו כל שינוי ללא קבלת רשותם מראש ובכתב. לטענתם, בניגוד להתחייבויות אלה, עשה הנתבע בנחלה כבשלו והרס את בית המגורים שהיה בנוי בה, עד כדי כך שהבית אינו ראוי עוד למגורים.

התובעים מוסיפים, כי קודם להגשת התביעה פנו לנתבע ולבא כוחו בדרישה לפנות את הנחלה בהתאם להסכם השכירות, ואף ניתנה לו ארכה לעשות כן עד לתום חודש ספטמבר 2022 ואף לאחר מכן, אולם הנתבע סירב לפנותה. 

לשיטת התובעים, בהתנהלותו הפר הנתבע את הסכם השכירות הפרה יסודית ובוטה, והוא מוסיף להחזיק בנחלה שלא כדין ובחוסר תום לב, תוך פגיעה בזכות הקניין שלהם וגרימת נזקים כספיים ועוגמת נפש. התובעים ציינו כי תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אי פינוי הנחלה והריסת בית המגורים תוגש לאחר שהנזקים יתגבשו במלואם עם פינוי הנחלה.

לפיכך, עותרים התובעים להורות לנתבע לפנות את הנחלה ולהשיב את החזקה בה לידיהם כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ השייך לו, וכן לחייבו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.

 

4.טענות הנתבע בתביעה העיקרית:

הנתבע אינו חולק על זכויות התובעים בנחלה ועל עצם חתימתו של הסכם השכירות, אולם טוען כי אין לבחון הסכם זה במנותק מהסכם המכר שנחתם באותו יום ובאותו מעמד, במסגרתו התחייבו התובעים למכור לו את זכויותיהם בנחלה תמורת סך של 1,800,000 ₪. לטענתו, שילם על חשבון התמורה סך של 800,000 ₪ ואף נרשם לטובתו שעבוד על זכויות התובעים ברשם המשכונות.

הנתבע טוען, כי אף לאחר תום תקופת השכירות, המשיך לשלם לתובעים, בתיאום ובהסכמה עמם, דמי שכירות חודשיים בסך 4,000 ₪ - סכום הגבוה מזה שנקבע בהסכם השכירות, וזאת, לטענתו, לבקשת התובעים ולשם מימון דמי השכירות עבור הדירה שבה התגוררו. לשיטתו, הסדרת תשלום זה נבעה מרצונו לדאוג לרווחתם של התובעים עד להשלמת עסקת המכר.

 

5.לטענת הנתבע, התובעים הם שמנעו הלכה למעשה את השלמת עסקת המכר, ובעקבות זאת הופסק תשלום דמי השכירות. הנתבע טוען כי התובעים ניהלו עמו משא ומתן בחוסר תום לב, שבמסגרתו ביקשו לקבל תוספת לתמורה החוזית בסך של לא פחות מ-400,000 ₪. זאת, אף שהוא היה ועודנו נכון, לטענתו, לפצותם בגין הפיגור שנוצר בתשלום יתרת התמורה. לשיטתו, הודעת הביטול נולדה בשל רצונם של התובעים לקבל תמורה נוספת מעבר לזו שנקבעה בהסכם.

 

6.הנתבע מוסיף כי בהסכם המכר נקבע כתנאי מתלה לביצוע העסקה קבלתו למגורים במושב ואישור האגודה השיתופית. לטענתו, רק ביום 18.7.2022, לאחר תום תקופת השכירות ולאחר המועד שנקבע בהסכם המכר למסירת החזקה, נמסרה לו החלטת האסיפה הכללית, שלפיה הוחלט ביום 8.6.2022, בהצבעה חשאית, לדחות את בקשתו להתקבל למושב.

לטענת הנתבע, החלטה זו הייתה לקונית ובלתי מנומקת. לפיכך פנה לוועד המושב בדרישה לקבל החלטה מנומקת בדבר הסירוב לקבלו. הנתבע טוען, כי על פי פקודת האגודות השיתופיות חלה חובה למסור למועמד החלטה מנומקת, וכי עומדת לו זכות להשיג על החלטת ועדת הקבלה בפני ועדת ההשגות. לטענתו, משלא נמסרו לו הנימוקים להחלטה, נמנעה ממנו בפועל האפשרות להשיג עליה; ומשכך, ההחלטה אינה חלוטה והאפשרות להשיג עליה עודנה עומדת לו.

 

7.הנתבע טוען כי ביום 7.8.2022 שלחו התובעים הודעה על ביטול הסכם המכר, וזאת בעת שבין הצדדים עדיין התנהל משא ומתן בנוגע לקיום ההסכם ולדרישת התובעים לתשלום נוסף. ביום 11.9.2022 השיב הנתבע להודעת הביטול והבהיר כי בכוונתו לעמוד על קיום הסכם המכר ועל אכיפתו. 

עוד טוען הנתבע כי עובר לקבלת החלטת האגודה התקשר עם מר אודי וזנה והמחָה לו את זכויותיו החוזיות מכוח הסכם המכר, וכי עובדה זו הייתה ידועה לתובעים.

8.אשר לטענה בדבר הריסת בית המגורים, הנתבע מכחיש כי הרס את הבית וטוען כי כבר בעת שקיבל את החזקה בנחלה לא היה הבית ראוי לשימוש ולמגורים. הנתבע מוסיף ומציין, כי מלכתחילה, החל לשפץ את הבית, על מנת שיהיה ראוי למגורים ועל מנת שהוא ובני משפחתו יוכלו להתגורר בו, אלא שאז פנתה אליו האגודה השיתופית וביקשה ממנו להרוס את שבנה, על מנת שיתקבל כחבר באגודה. למרות שהנתבע השקיע מאות אלפי שקלים בשיפוץ, נאות הנתבע לבקשת האגודה והרס את שהקים, אלא שהדבר לא הועיל לשם קבלתו כחבר אגודה.

הנתבע אינו מכחיש כי התובעים פנו אליו בדרישה לפינוי הנחלה, אולם טוען כי דרישותיהם נדחו נוכח טענתו לזכויות בנחלה מכוח הסכם המכר. לפיכך, מכחיש הנתבע כי הפר את הסכם השכירות או כי הוא מחזיק בנחלה שלא כדין, ועותר לדחיית התביעה.

 

9.טענות הנתבע בתביעה שכנגד:

במסגרת התביעה שכנגד טוען הנתבע כי הסכם המכר שנחתם בין הצדדים ביום 26.6.2020 עודנו תקף ויש להורות על אכיפתו. לטענתו, הסכם המכר נחתם לרכישת זכויות התובעים בנחלה תמורת סך של 1,800,000 ₪, ובמעמד חתימתו נחתם גם הסכם השכירות לתקופה של 24 חודשים.

לטענת הנתבע, עם תום תקופת השכירות המשיך להחזיק בנחלה בהסכמת התובעים, ובאותה עת ניהלו עמו התובעים משא ומתן לקבלת פיצוי כספי ותוספת לתמורה החוזית. משסירב לדרישתם לתוספת משמעותית לתמורה, שלחו לו ביום 7.8.2022 את הודעת הביטול.

הנתבע טוען כי הודעת הביטול נשלחה בשעה שהתובעים עוד ניהלו עמו משא ומתן לקיום הסכם המכר. ביום 11.9.2022 השיב להודעה והבהיר את כוונתו לקיים את הסכם המכר ולעמוד על אכיפתו. לטענתו, התובעים לא השיבו למכתבו, ותחת זאת הגישו ביום 24.11.2022 את התביעה לפינוי המושכר.

הנתבע מוסיף וטוען כי במסגרת התביעה לפינוי לא גילו התובעים את מלוא מערכת היחסים החוזית בין הצדדים, ובפרט את דבר קיומו של הסכם המכר, את העובדה שקיבלו ממנו סך של 800,000 ₪ על חשבון התמורה ואת השעבוד שנרשם לטובתו על זכויותיהם ברשם המשכונות. עוד נטען כי הסכומים ששילם על חשבון התמורה נותרו בידי התובעים.

 

10.בכל הנוגע לתנאי המתלה, חוזר הנתבע על טענתו כי אין לראות בהחלטת האסיפה הכללית החלטה חלוטה המביאה לבטלות הסכם המכר. לטענתו, החלטת הסירוב לא נומקה, וממילא לא התאפשר לו למצות את זכות ההשגה עליה. לשיטתו, כל עוד לא התקבלה החלטה חלוטה בעניין קבלתו למושב, לא ניתן לבטל את הסכם המכר בעילה של אי התקיימות התנאי המתלה. לצורך מיצוי ההליכים מול האגודה אף הוגשה, לטענתו, תביעה לצו עשה לשם קבלת החלטתה המלאה והמנומקת של האסיפה הכללית.

 

הנתבע טוען כי התובעים הם שהפרו את הסכם המכר ומנעו את השלמתו, וכי הוא מצדו עומד על זכותו להשלים את העסקה ואת תשלום יתרת התמורה. לשיטתו, הודעת הביטול נשלחה שלא כדין ובחוסר תום לב, על רקע ניסיונם של התובעים לקבל תמורה נוספת מעבר לתמורה המוסכמת.

 

על יסוד האמור עותר הנתבע למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הסכם המכר תקף, למתן צו לאכיפתו ולחיוב התובעים בפיצוי המוסכם בסך 180,000 ₪ בגין הפרת הסכם המכר, וכן בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.

 

11.טענות התובעים בתביעה שכנגד:

התובעים טוענים כי דין התביעה שכנגד להידחות וכי הסכם המכר בוטל כדין משני טעמים עצמאיים: האחד, אי התקיימותו של התנאי המתלה שנקבע בהסכם; השני, הפרתו היסודית של הסכם המכר על ידי הנתבע, בכך שלא שילם את מלוא התמורה בהתאם למועדים שנקבעו בו.

 

12.אשר לתנאי המתלה, מפנים התובעים לסעיף 1(ד) להסכם המכר, שלפיו תנאי לביצוע העסקה הוא קבלת הנתבע למגורים במושב ואישור האגודה השיתופית, וככל שלא יתקבל הנתבע - יבוא הסכם המכר לידי ביטול. לטענתם, מדובר בתנאי מתלה ברור ומפורש, אשר לא התקיים.

לטענת התובעים, בקשתו של הנתבע להתקבל למושב נדחתה, וגם ערעורו בפני האסיפה הכללית נדחה. הנתבע לא ערער על החלטת האסיפה הכללית בפני ערכאה שיפוטית, ומשכך, לשיטתם, התנאי המתלה לא התקיים והסכם המכר בטל.

התובעים דוחים את טענת הנתבע כי החלטת האגודה אינה חלוטה בשל כך שלא נמסרה לו החלטה מנומקת. לשיטתם, הנתבע לא נקט בזמן אמת בהליך המתאים לשינוי החלטת האגודה, ואין הוא יכול להותיר את התנאי המתלה תלוי ועומד ללא הגבלת זמן. לטענתם, התנהלותו המאוחרת בניסיון להשיג על החלטת האגודה אינה יכולה להביא להחייאתו של הסכם שכבר בוטל.

 

13.נוסף על אי התקיימות התנאי המתלה, טוענים התובעים כי הנתבע הפר את הסכם המכר הפרה יסודית בכך שלא שילם את התמורה בגין הנחלה בהתאם להוראות ההסכם. לטענתם, הפרה זו הקנתה להם, כשלעצמה, זכות לבטל את הסכם המכר ולממש את התרופות העומדות להם מכוח הדין.

התובעים מכחישים כי הם שמנעו את השלמת עסקת המכר או כי הודעת הביטול נשלחה אך בשל רצונם לקבל תמורה גבוהה יותר. לשיטתם, ביטול ההסכם נבע מאי התקיימות התנאי המתלה ומהפרתו היסודית של ההסכם על ידי הנתבע.

עוד טוענים התובעים כי הנתבע נהג לאורך מערכת היחסים עמם בחוסר תום לב, הוליך אותם שולל וגרם להם נזקים כלכליים ונפשיים. לטענתם, אין בהתנהלותו לאחר ביטול ההסכם ובניסיונותיו המאוחרים לפעול ביחס להחלטת האגודה כדי להקים לו זכות לאכיפת הסכם המכר.

משכך, לטענת התובעים, אין הנתבע זכאי לסעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם המכר, לאכיפתו או לפיצוי המוסכם, ויש לדחות את התביעה שכנגד ולחייבו בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין.

 

דיון והכרעה:

14.לאחר שעיינתי במכלול הראיות שהונחו לפניי, לרבות ההסכמים והמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, תצהירי העדות הראשית ונספחיהם, הראיות הנוספות שהותרה הגשתן, ושמעתי את העדים שנחקרו לפניי, וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית לפינוי הנחלה להידחות, בכפוף לקיום תנאי האכיפה שיפורטו להלן, וכי דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה, באופן שיורה על אכיפת הסכם המכר, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן.

 

התביעה עיקרית

15.כפי שיובהר, אף שתקופת השכירות הסתיימה, אין לבחון את זכות החזקתו של הנתבע בנחלה במנותק מהסכם המכר שנחתם בין הצדדים באותו מועד ומהתנהלות הצדדים לאחר מכן. משנמצא, מהטעמים שיפורטו במסגרת הדיון בתביעה שכנגד, כי אין באי התקיימות התנאי המתלה ובאיחור בתשלום יתרת התמורה בנסיבות העניין כדי לשלול את אכיפת הסכם המכר, נשמט גם הבסיס לסעד הפינוי המבוקש בתביעה העיקרית (נספחים 1-2 לכתב ההגנה - הסכם השכירות והסכם המכר; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 59 שורות 14-31 ועמ' 60 שורות 6-18).

 

16.אין מחלוקת כי הסכם השכירות קבע תקופת שכירות בת 24 חודשים, מיום 26.6.2020 ועד ליום 25.6.2022. אלא שההסכם עצמו מלמד, כי השכירות לא הייתה עסקה עצמאית המנותקת מעסקת המכר. בסעיף 2.2 להסכם השכירות נקבע במפורש, כי הנתבע יהיה רשאי לקצר את תקופת השכירות ככל שישלים קודם לכן את רכישת הנחלה. הוראה זו יוצרת זיקה ישירה בין שני ההסכמים ומלמדת כי הסכם השכירות נועד להסדיר את החזקת הנתבע בנחלה בתקופת הביניים שעד להשלמת רכישתה (נספח 2 לכתב התביעה - הסכם השכירות, סעיפים 2.1-2.2).

זיקה זו עולה גם מעדותו של עו"ד גלעד ישעיהו, שערך את ההסכמים עבור הצדדים. עו"ד ישעיהו העיד, כי הנתבע כבר החזיק בנחלה כשוכר וכי בעת עריכת הסכם המכר נערך מחדש גם הסכם השכירות, כדי להגדיר את זכויות הנתבע בתקופה הרלוונטית. מכאן, שאין מדובר בשתי התקשרויות מקריות ונפרדות אלא במערכת חוזית אחת, שבמסגרתה הוסדרה תחילה החזקת הנתבע כשוכר, מתוך ציפייה כי בהמשך תושלם עסקת המכר (פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 2 שורות 21-35). גם הנתבע העיד, כי מלכתחילה שכר את הנכס וכעבור תקופה קצרה סוכם, כי ירכוש את המשק, כאשר הסכם השכירות בתקופה זו נועד לשרת את הסכם המכר. התובעת מצדה העידה, כי עוד עובר לחתימת הסכם המכר, ערך הנתבע שינויים במושכר, לשם התאמתו לצרכיו וברי, כי התובעת לא היתה מאפשרת לנתבע לערוך שינויים כאלו ללא הסכמתה במהלך תקופת השכירות, אם לא עמד לצד הסכם השכירות גם הסכם מכר.

 

17.אף התנהלות הצדדים לאחר יום 25.6.2022 אינה מתיישבת עם הטענה, כי במועד זה הסתיימה מערכת היחסים ביניהם והנתבע הפך מיד למחזיק שלא כדין. התובעים עצמם מאשרים כי הנתבע המשיך לשלם דמי שכירות גם לאחר תום תקופת השכירות, עד חודש ספטמבר 2022, ובחקירתו אישר הנתבע כי שילם בתקופה זו סך של 4,000 ₪ לחודש במקום 2,500 ₪ שנקבעו בהסכם. בנוסף, מהראיות עולה כי גם לאחר המועד החוזי המשיכו הצדדים להיפגש ולדון באפשרות להשלים את עסקת המכר, לרבות בפגישה שבה נדונו אפשרות להשלמת העסקה באמצעות אודי וזאנה וכן פיצוי בגין העיכוב (סעיף 37 לתצהירי עדות ראשית פנחס ומרסל אלאל; פרוטוקול מיום 28.10.2025, עמ' 9 שורות 6-13; פרוטוקול מיום 28.10.2025, עמ' 38 שורות 1-6; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 60 שורות 1-9).

 

18.לפיכך, איני מקבלת את עמדת התובעים ככל שמשמעותה כי עצם חלוף יום 25.6.2022 או חלוף שלושה חודשים נוספים שבהם הוארך הסכם השכירות, הקים להם, כשלעצמו, זכות מיידית לפינוי הנתבע. אמנם תקופת השכירות החוזית הסתיימה, אולם הצדדים עצמם המשיכו לאחר מכן להתנהל על יסוד האפשרות שעסקת המכר תושלם. בנסיבות אלה, השאלה אם הנתבע זכאי להוסיף ולהחזיק בנחלה אינה יכולה להיות מוכרעת רק על יסוד הוראות הסכם השכירות, אלא היא נגזרת בראש ובראשונה מן השאלה אם הסכם המכר עודנו בר אכיפה.

טענתם המרכזית של התובעים היא, כי משפקעה השכירות ומשהסכם המכר אינו ניתן עוד לקיום, אין לנתבע מקור חוקי להמשך החזקתו בנחלה. אלא ששני נדבכיה של טענה זו קשורים זה בזה. אם הסכם המכר אכן בטל ואין אפשרות לאוכפו, ממילא לא נותר לנתבע מקור חוזי להמשך החזקתו בנחלה וקמה עילה לפינוי. מנגד, אם יימצא כי הסכם המכר תקף ובר אכיפה וכי יש להשלים את העברת הזכויות מכוחו, אין היגיון משפטי או מעשי בהוראה לנתבע לפנות את הנחלה שביחס אליה הוא זכאי להשלים את רכישת, זאת בפרט כאשר הנתבע מוכן היה להשלים את עסקת המכר, לשלם את יתרת התמורה ולקבל לחזקתו את המשק מכוח הסכם המכר. טענותיו אלו של הנתבע ממילא נכונות למועד שבו הסתיימה תקופת השכירות ונכנסה לתוקפה השלמת עסקת המכירה ואז ממילא, אמור היה הנתבע להיות זכאי להמשיך ולהחזיק במשק, מכוח הסכם המכר.

 

19.לפיכך, ההכרעה הסופית בתביעה העיקרית נגזרת מן ההכרעה בתביעה שכנגד. משכך, אפנה לבחון את שתי הטענות שעליהן מבססים התובעים את התנגדותם לאכיפת הסכם המכר: ראשית, אי התקיימות התנאי המתלה בדבר קבלת הנתבע למושב; ושנית, הפרת הסכם המכר בשל אי תשלום התמורה במועדים שנקבעו בו. לאחר הכרעה בשאלות אלה אשוב לתוצאה האופרטיבית בתביעה העיקרית.

אשר לטענות התובעים בדבר מצבו של בית המגורים והשינויים שנעשו בנחלה, לא מצאתי כי נדרשת הכרעה במחלוקת העובדתית בעניין זה לצורך ההליך שלפניי. התביעה העיקרית היא תביעה לפינוי הנחלה, והתובעים עצמם הבהירו כי את טענותיהם הכספיות בגין הנזקים הנטענים הם מבקשים לברר בנפרד. משנמצא כי שאלת זכותו של הנתבע להוסיף ולהחזיק בנחלה נגזרת מהכרעה בתוקפו ובאכיפתו של הסכם המכר, אין במחלוקת בדבר מצבו הפיזי של בית המגורים כדי לשנות מן ההכרעה בסעד הפינוי, ואין בקביעות בפסק דין זה כדי להכריע בטענות כספיות ככל שתועלינה בהליך אחר. אם כי, הנני סבורה, כי דווקא מצבו של המשק, יש בו כדי לתמוך באכיפת הסכם המכר, כפי שיפורט להלן.

 

התביעה שכנגד – אכיפת הסכם המכר

20.התנאי המתלה

סעיף 1(ד) להסכם המכר קובע, כי תנאי מתלה לביצוע ההסכם הוא קבלת הקונה למגורים במושב ואישור האגודה השיתופית, וכי ככל שהקונה לא יתקבל, יבוא ההסכם לידי ביטול. אין מחלוקת כי בקשת הנתבע להתקבל למושב נדחתה וכי ביום 18.7.2022 נמסרה לו הודעה על החלטת האסיפה הכללית לדחות את בקשתו. השאלה היא האם בנסיבות שהוכחו לפניי, יש באי קבלתו האישית של הנתבע כדי להביא בהכרח לביטול עסקת המכר ולשלילת סעד האכיפה (נספח 2 לכתב ההגנה - סעיף 1(ד) להסכם המכר; מוצג 3 לתצהיר עדות ראשית אלירן פרץ; סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית אלירן פרץ).

מן הראיות עולה כי הליך קבלתו של הנתבע למושב לא הסתיים בהחלטה חיובית. התובעים הציגו את פרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מיום 2.11.2021, שבו נדחתה בקשת הנתבע ואשתו להתקבל כחברים, ובהמשך התקיימה הצבעה באסיפה הכללית. ראיות נוספות שצורפו במהלך ההליך נוגעות אף הן לדיוני מוסדות האגודה ולתוצאות ההצבעה, שהסתיימו בהצבעה חשאית של חברי האגודה, שבה הכריע הרוב, כי בקשתם של הנתבע ואשתו להצטרף כחברים- נדחית.

נתתי דעתי למסמכים אלה; עם זאת, עצם קיומה של החלטת דחייה אינו סוף הדיון בשאלת האכיפה, שכן יש לבחון את תכלית התנאי ואת האפשרות המעשית לקיים את העסקה חרף אי קבלתו האישית של הנתבע. (מוצג 10 לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים - פרוטוקול ועד ההנהלה מיום 2.11.2021; הבקשה להוספת ראיות ונספחיה מיום 11.11.2024 - מסמכי האגודה ותוצאות ההצבעה).

 

21.בשלב שבו אנו מצויים, איני נדרשת להכריע במחלוקת שבין הצדדים בשאלות האם החלטת האגודה הייתה חלוטה, האם היה על האגודה למסור לנתבע החלטה מנומקת והאם עמדה לו אפשרות נוספת להשיג עליה. שאלות אלו כבר אינן רלוונטיות, שכן הנתבע לא הצביע בפועל על דרך פעולה מול האגודה, על מנת לתקוף את החלטת האגודה, הגם שציין תחילה, כי נקט בהליך משפטי בעניין. כיום, בחלוף מספר שנים מאז התקבלה ההחלטה, הנתבע בוודאי אינו יכול לעורר שאלה זו מול האגודה והזמן לכך חלף. דומה, כי גם הנתבע בעדותו מאשר, כי כיום הוא מבין שלא יוכל לבצע את העסקה כרוכש ולכן דאג לכך שאודי וזאנה ייכנס בנעליו.

 

22.סבורתני, כי הגם שהחלטת האגודה שרירה וקיימת, כך שהליך קבלתו של הנתבע למושב הסתיים בדחיית בקשתו, אין בכך בנסיבות העניין כדי לשלול כשלעצמו את האפשרות להשלים את עסקת המכר.

 

בהקשר זה יש משמעות לכך שהתנאי המתלה קשור לאפשרות ביצוע העברת הזכויות בנחלה נוכח דרישות האגודה. לצד זאת, מבחינת התובעים כמוכרים עומד האינטרס בקבלת מלוא התמורה כנגד העברת זכויותיהם בנחלה. לא הוצגה לפניי הוראה בהסכם המלמדת כי זהותו האישית של הנתבע היא בעלת חשיבות מיוחדת לתובעים מעבר לדרישות הנובעות מאופי הזכויות בנחלה ומהצורך באישור האגודה.

 

התנאי המתלה שנקבע בהסכם המכר נועד להגן על הנתבע כרוכש, כך שאם לא יתקבל כחבר באגודה, יוכל לצאת מההסכם, בשל העדר אפשרות לקיימו, שכן לא יוכל להתקבל כחבר אגודה. מסקנה זו לעניין השאלה עם מי נועד להיטיב התנאי המתלה, הינה מתוך הגיונם של הדברים, שכן לתובעים אין כל עניין בשאלה מי הוא זה שייכנס בנעליהם והאם יתקבל כחבר אגודה, אם לאו. גם עו"ד ישעיהו העיד, כי מדובר בתנאי שנועד להגן על הקונה.

 

הפסיקה אף הכירה בהעברת זכויות בנכסי חבר האגודה, גם ללא הסכמת האגודה ולמעשה, גם תקנון האגודה במקרה דנן מאפשר, במקרה של מחלוקת בין הצדדים, העברת נכסי החבר לצד שלישי, גם ללא הסכמת האגודה (סעיף 29 לתקנון) ובפועל התקנון אף מאפשר, במקרים מסויימים, לחבר אגודה לצאת מהאגודה, תוך שהוא ממשיך לשמור על נכסיו, כך שעצם אישור האגודה השיתופית אינו בהכרח חזות הכל ובמקרים המתאימים, ניתן לאשר העברת זכויות גם ללא אישור האגודה.

במקרה דנן, יו"ר האגודה התעתד להתייצב לעדות מטעם התובעים, אך לא התייצב בסופו של יום. לנתבע טענות קשות הן כלפי יו"ר וועד האגודה והן כלפי התובעים, לגבי הליך דחיית בקשתו להתקבל כחבר אגודה, כאשר, בין היתר, הוא טוען, כי היו אלו התובעים אשר סיכלו את קבלתו כחבר אגודה, שכן בשלבים המאוחרים של ההסכם, התובעים היו מעוניינים לבטל את ההסכם, או להמשיך ולקיים אותו בכפוף לתוספת במחיר, כשלטענת הנתבע, במועד בו התקיימה ההצבעה החשאית לעניין קבלתו לאגודה, הודיעה לו התובעת, כי אם לא יוסיף סכום של 300,000 ₪ לתמורה החוזית, היא תדאג לכך שלא יתקבל כחבר באגודה, דבר שהתרחש בסופו של יום.

 

23.התובעים נאחזים בלשונו של ההסכם, הקובעת את תנאי הקבלה לאגודה כתנאי מתלה להסכם וטוענים, כי יש לקיים את ההסכם לפי לשונו, כך שאם התנאי לא התקיים, הם זכאים לבטל את ההסכם, כפי שעשו בפועל. הנתבע לעומת זאת טוען, כי היה רשאי להביא את וזאנה בנעליו, על מנת שיוכל לקיים את ההסכם, מבלי שזכותם של התובעים תיפגע. לטענתו, כלפי וזאנה לא יכול היה המושב להעלות כל טענה הנוגעת לקבלתו כחבר אגודה.

 

התובעים טוענים, כי העברת הזכויות לוזאנה מהווה המחאת חיוב, אשר בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 מתאפשרת רק בהסכמתו של הנושה.

ההיגיון העומד מאחורי הסכמת הנושה להמחאת החיוב הינו בכך, שבעוד שהנושה יודע מיהו זה שעומד מולו ומקיים את החיוב, הרי שהמחאת הזכויות יכולה להעמיד מולו אדם שעלול להפר את ההסכם, אין לו יכולת לקיים את ההסכם וכו.

מנגד, בהתאם להוראות סעיף 40 חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, זכאי החייב על פי הסכם, לקיים את חיוביו באמצעות אחר.

במקרה דנן, אין חולק, כי הנתבע יכול לבצע את התשלום באמצעות אחר ומבחינת התובעים, שהחיוב העיקרי עבורם הינו קבלת התשלום, הרי שלא אמורה להיות כל מניעה לכך שהתשלום יבוצע באמצעות אחר. ואולם, בהסכם דנן, בשים לב לכך שהתובעים הם חברי אגודה, הרי שלתובעים אינטרס להשתחרר מחברותם באגודה, כאשר חברות זו מטילה לעתים חיובים כספיים, כך שניתן לקבל את הטענה, כי אין די בקיום החיוב באמצעות אחר, באופן שאינו מחייב הסכמת התובעים.

 

אלא, שישנו גם פתרון ביניים. התובע יכול להמחות את זכויותיו על פי ההסכם לוזאנה, המחאה שאינה טעונה הסכמת הנושה, כאשר הוא עדיין עומד מול התובעים בקיום ההסכם, כך שבכל מקרה של הפרה, עדיין שמורות לתובעים הטענות כלפי הנתבע ובכך אמנם המחה התובע את מלוא זכויותיו החוזיות לאחר, אך כיוון שתובעים עומדות מלוא הטענות כלפיו, הוא אינו נדרש להסכמת התובעים לגבי ההעברה, זאת בכפוף לכך שוזאנה אמנם יכול להתקבל כחבר אגודה, שזוהי המגבלה היחידה שעלולה לסכל קיום ההסכם באופן האמור.

מקרים כאלו הוכרו על ידי הפסיקה כמקרים המזכים את החייב באפשרות להמחות את כל ההסכם לאחר, מבלי לקבל את הסכמת הנושה כפי שפסק: "יש יסוד להשקפה, כי ההעברה תתפרש, בהעדר נסיבות המורות על כוונה אחרת, כהמחאת הזכויות בלבד ובנוסף כהעברת הביצוע של החבות, במובן 'ביצוע על ידי הזולת'" (ע"א 445/80 ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית שאן בפסקה 6 סיפא לפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' בן פורת (24.2.83).

 

פתרון זה הינו בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר". הנתבע יכול לאחוז בהסכם כהסכם בר תוקף ואילו התובעים יוכלו להמשיך ולקיים את ההסכם, כאשר הנתבע דואג לכך שכל תנאי ההסכם, שיש בהם כדי להשפיע על התובעים, מתקיימים, דהיינו, תשלום מלוא התמורה ושחרורם של התובעים מחברותם באגודה.

 

24.במקרה דנן, שעה שהנתבע ראה, כי יכול להיות קושי עם קבלתו כחבר אגודה, דאג הנתבע לאחר שאחר יוכל להיכנס בנעליו.

וזאנה הצהיר כי בתחילת חודש יולי 2022 פנה אליו הנתבע על מנת שייכנס בנעליו לצורך רכישת הנחלה. התובע העיד, כי לאור התנהלות התובעים והצגת מצב הדברים לפיו לא יוכל להתקבל כרוכש למשק, דאג התובע לתכנית חלופית, כך שיימצא מי שייכנס בנעליו כרוכש. ואמנם, לאחר שהתקבלה תשובת האגודה, התקיימה פגישה בין הצדדים, שבמהלכה הוצג וזאנה, כמי שייכנס בנעליו של הנתבע לשם קיום התחייבויותיו כרוכש. באותה פגיעשה, לטענת הנתבע, אשר נתמכה בעדותו של עו"ד ישעיהו, לא עלתה מחלוקת בנוגע לכניסתו של וזאנה בנעליו של הנתבע. המחלוקת היחידה היתה בשאלת התמורה החוזית. גם לשיטת ההתובעים ובנם, באותה פגישה הם לא פסלו את וזאנה כרוכש, אלא כיוון שהיה מי שבא בנעליו של הנתבע ומי שבא מטעמו.

25.ביום 25.8.2022 נחתם בין התובע ובין וזאנה הסכם הלוואה, ובהמשך, לפי עדותו של וזאנה, הועברו לנתבע בחודשים אוגוסט - ספטמבר 2022 כספים בסך כולל של מיליון ₪. ובהמשך הועברו כספים נוספים.

כפי שהעידו וזאנה והנתבע, הסכם ההלוואה נועד למעשה להבטיח את כספיו של וזאנה במקרה שבו העסקה לא תצא לפועל. וזאנה לא באמת נדרש להלוות לנתבע כספים. כספים אלו אמורים היו להיות מועברים לתובעים, כאשר עם ביצוע העסקה, ייערך עם וזאנה הסכם, לפיו מומחות זכויותיו של הנתבע לוזאנה (או הסכם לפיו התובעים מתקשרים עם וזאנה חלף הנתבע).

הנתבע ביקש לשמר את ההתקשרות עם התובעים ולא לבטלה ולכן נערך ההסכם באופן האמור, ב"כ התובעים ניסה לתהות באשר לאופן ההתקשרות שבין וזאנה ובין הנתבע ולפרשנות שיש לתת להסכם ההלוואה, אך הצדדים הסבירו את ההתקשרות היטב. הסכם ההלוואה נעשה בהקשר של העסקה דנן ועל מנת להבטיח את מעמדם של הצדדים, כאשר הנתבע שילם כספים לתובעים ואמור לקבל החזר הכספים מוזאנה ווזאנה מצדו אמור להעביר לתובעים כספים, כאשר ההתקשרות עודנה עם הנתבעת ולכן היה צריך להבטיח את זכויות הצדדים באופן כלשהו והצדדים, בעצם עורך דינם, כפי שהעידו, הבטיחו זכויות אלו באמצעות הסכם הלוואה.

וזאנה העיד, כי נכח בפגישה בה ניסו הצדדים להגיע לעמק השווה ואף הסכים ואף הסכים לשלם לתובעים פיצוי, בהתאם לדרישתםוהכל כדי לקיים את ההסכם (סעיפים 1-6 לתצהיר עדות ראשית אודי וזאנה; נספח 1 לתצהיר וזאנה - הסכם ההלוואה מיום 25.8.2022).

 

26.מכאן עולה כי הקושי שנוצר עקב אי קבלתו של הנתבע למושב לא היה בהכרח קושי שאינו ניתן לפתרון. הוצג מנגנון מעשי שבמסגרתו יוכל הנתבע להסתייע בוזאנה לצורך העמדת המימון והתגברות על הקושי הנובע מאי קבלתו האישית למושב, כאשר הנתבע נותר מחויב כלפי התובעים בקיום מלוא חיוביו החוזיים. הדברים אף עלו במפורש במהלך חקירת פנחס אלאל, כאשר התברר כי מבחינת מבנה העסקה המוצע, התובעים אינם נדרשים להתקשר בחוזה עצמאי עם וזאנה, אלא הנתבע הוא שאמור לקיים כלפיהם את חיוביו, בעוד וזאנה משמש פתרון לקושי הנובע מן הקבלה למושב (פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 59 שורות 1-7). 

אין בידי לקבל גם את טענת התובעים שלפיה עצם הסתייעותו של הנתבע בוזאנה לצורך השלמת העסקה משמעה כפיית התקשרות חוזית חדשה עמם. הסכם המכר שאכיפתו מתבקשת הוא ההסכם שנכרת בין התובעים לבין הנתבע, והנתבע הוא שנותר מחויב בקיום מלוא חיוביו כלפי התובעים. הנתבע המחה לוזאנה לכל היותר את זכויותיו על פי ההסכם, כאשר העברת הזכויות לוזאנה יכולה להיעשות בדרכים נוספות, לרבות בדרך של התקשרות בין הנתבע ובין וזאנה בהסכם מכר, או בהסכם המחאת זכויות. האופן שבו נערך בפועל ההסכם עד כה אינו מעלה ואינו מוריד. גם וזאנה וגם הנתבע העידו על מחוייבות זה כלפי זה, כשלעת הזו, הסכם ההלוואה משמש להם ראיה להתקשרות ולצורך הקביעה, כי נמצא פתרון לאי קבלתו של הנתבע לאגודה, די בכך שהראיות בדבר מעורבותו של וזאנה מלמדות על קיומו של פתרון מעשי ומימוני שנבחן בזמן אמת לצורך השלמת העסקה, מבלי לגרוע מזכותם של התובעים לקבל מן הנתבע את מלוא המגיע להם על פי הסכם המכר.

 

אין בידי לקבל אפוא את טענת התובעים שלפיה עצם דחיית בקשת הנתבע חייבה בהכרח את ביטול ההסכם ולא הותירה כל אפשרות לקיימו. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח התנהלות הצדדים לאחר החלטת האגודה: גם לאחר שנודע על אי קבלת הנתבע המשיכו הצדדים להיפגש ולבחון דרכים להשלמת העסקה, ובפגישה שנערכה לאחר מכן נדונו הן פתרון באמצעות וזאנה והן פיצוי כספי לתובעים. התנהלות זו מלמדת כי בזמן אמת אף הצדדים עצמם לא ראו באי קבלת הנתבע מחסום מעשי מוחלט שאינו ניתן להתגבר עליו (סעיפים 10-13 לתצהיר עדות ראשית אלירן פרץ; סעיפים 5-6 לתצהיר עדות ראשית אודי וזאנה; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 60 שורות 1-9).

בסופו של יום, חוזים יש לקיים ויש לשאוף לקיימם גם אם השתנו תנאים אלו ואחרים באופן קיום ההסכם ובלבד שאין בכך כדי לפגוע בצד שכלפיו יש לקיים את החיוב. הנתבע הצביע על יכולת לקיים את ההסכם באופן האמור.

 

27.האיחור בתשלום, הודעת הביטול וסעד האכיפה

בכך לא תם הדיון. גם אם אין בתנאי המתלה כדי למנוע את אכיפת ההסכם, עומד לפני הנתבע קושי ממשי ונפרד: מלוא התמורה לא שולמה במועד החוזי. הסכם המכר העמיד את התמורה הכוללת על סך של 1,800,000 ₪, וקבע כי לאחר התשלום הראשון תשולם יתרת התמורה עד ליום 1.7.2022, כנגד מסירת החזקה והמסמכים הנדרשים להעברת הזכויות. עוד נקבע כי איחור העולה על שבעה ימים יחייב בתשלום של 500 ₪ לכל יום פיגור החל מהיום השמיני, וכי איחור העולה על 14 ימים, יהווה הפרה יסודית. לצד זאת נקבע, כי עיכוב בתשלום שנגרם בשל מעשה או מחדל של המוכר או של אחת הרשויות לא ייחשב כאיחור מצד הקונה, וכי פרק הזמן שבו נגרם העיכוב יתווסף למועד התשלום (מוצג 1 לתצהירי התובעים - סעיף 4(א)(1) - (2) וסעיף 4(ב) - (ג) להסכם המכר). 

 

מן הראיות עולה כי עד למועד שבו היה על הנתבע להשלים את התמורה שולמו לתובעים סכומים משמעותיים על חשבונה, אך לא מלוא התמורה. מוצג 16 מפרט העברות בסך כולל של 680,000 ₪, והתובעים עצמם אישרו בתצהיריהם כי נוסף על סכום זה קיבלו מן הנתבע 33,500 ₪ נוספים, ובסך הכול 713,500 ₪. הנתבע מאשר סכום זה. מכאן, יתרת התמורה הנומינלית שנותרה לתשלום עומדת על סך של 1,086,500 ₪. אין אפוא מחלוקת כי יתרת התמורה לא שולמה במועד החוזי.

יוער, כי בכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע, כי שילם לתובעים סך כולל של 800,000 ₪, הרי שעל פניו הנתבע מאשר את הסכומים שצויינו על ידי התובעים ואינו מחזיק עוד בטענה לפיה שילם סכום גבוה יותר. (לעניין חישוב הסכומים, ראה מוצג 16 לתצהירי התובעים - פירוט התשלומים; סעיפים 27-29 לתצהירי עדות ראשית פנחס ומרסל אלאל).

 

28.עם זאת, מן הראיות עולה כי אי תשלום היתרה במועד לא נבע, למעט בראשית הדברים, רק מהימנעות גרידא של הנתבע מקיום חיובו. עו"ד גלעד ישעיהו, שערך את הסכם המכר וליווה את העסקה, העיד כי הנתבע התכוון לממן את התשלום האחרון באמצעות הלוואת משכנתה, אולם לא ניתן היה לקבל את המימון, כל עוד לא התקבל כחבר אגודה. לדבריו, "התשלום האחרון לא יכול היה לעבור" משום שהלוואת המשכנתה לא הייתה יכולה להתקבל, כל עוד לא הושלמה הקבלה למושב. עדות זו מספקת הסבר אובייקטיבי לקושי שנוצר במועד שנקבע לתשלום היתרה, אף שאין בה כשלעצמה כדי לפטור את הנתבע מכל חיוביו על פי ההסכם. זאת ועוד, ההסכם עצמו קבע מנגנון למקרה שבו במועד התשלום יחסרו מסמכים הנדרשים להעברת הזכויות, ולפיו חלק מיתרת התמורה יופקד בנאמנות עד להמצאתם. מכאן שהקושי בקבלת המימון מסביר את נסיבות האיחור ויש בו כדי להשליך על משמעותו ועל תוצאותיו, אולם אין בו, בנסיבות שהוכחו, כדי לקבוע כי הנתבע היה פטור לחלוטין מחובתו להיערך להשלמת התמורה בהתאם למנגנונים שנקבעו בהסכם (מוצג 1 לתצהירי התובעים - סעיף 4(א)(3) להסכם המכר; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 4 שורות 1-10). 

 

29.מהצד האחר, דבריו של עו"ד ישעיהו בנוגע לקבלת המשכנתא ואופן המימון מתיישבים גם עם לשון ההסכם במקום אחר.

כאשר קבעו הצדדים את מועד המסירה בסעיף 5(א) להסכם) ציינו הצדדים, אמנם בשפה לא כל כך ברורה, אך עם כוונה ברורה של הדברים: "החזקה בממכר תימסר ע"י המוכר לקונה, תוך 1.7.2022 יום מיום התקיימות התנאי המתלה כאמור בסעיף 6 להלן....". סעיף 4 להסכם קובע, כי התמורה תשולם כנגד מסירת החזקה וסעיף 5 מוסיף, כי בשלב זה גם צריך להתקיים התנאי המתלה. התנאי המתלה לא הוזכר בסעיף 6 להסכם, אשר עוסק המסמכים שיש להמציא. אם נבחן את שאלת קיומו של התנאי המתלה, שאמור להיות תנאי למסירה, שנעשית במקביל לתשלום, הרי שביום 1.7.22, טרם ניתנה תשובת האגודה לעניין קבלתו של הנתבע כחבר אגודה ותשובה זו ניתנה רק ביום 18.7.22 במכתב האגודה שנשלח אל הנתבע (מוצג 15 למוצגי התובעים). למרות לשונו הבלתי ברורה של סעיף 5(א) להסכם, ניתן להבין ממנו, כי אם לא מתקיים התנאי המתלה, ממילא אין צורך לשלם את התמורה קודם לכן, בהינתן שהמסירה נדחית והדברים מתיישבים עם כוונתו של הנתבע לקחת משכנתא לשם מימון רכישת הנכס, משכנתא אותה ניתן לקחת רק אם התקיים התנאי המתלה.

בהתאם לעדותו של עו"ד ישעיהו, קיומו של התנאי המתלה היה מהותי לכל ביצוע התחייבויות הצדדים על פי ההסכם, כאשר לשיטתו, הוא אף לא פנה לרשות מקרקעי ישראל לשם טיפול בעסקה, היות והמתין לאישור האגודה לקבלה למושב.

 

30.הודעת הביטול הראשונה, שעניינה באי קבלתו של הנתבע למושב נשלחה ביום 7.8.22, כאשר אין חולק, כי בשלב זה עוד ניתן היה לתקוף את החלטת האגודה בנוגע לאי קבלתו של הנתבע לאגודה. מהתקנון עולה, כי בידי התובעים עצמם היתה האפשרות לפנות לאגודה על מנת להקים ועדה שתבחן את הדברים בשנית (סעיף 28 לתקנון), כך שבאותו מועד החלטת האגודה אף לא היתה חלוטה.

מכל מקום, ימים אחדים לאחר מכן, נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד יטיב מטעם התובעים, על מנת לנסות ולהגיע להבנות.

הצדדים אינם יודעים להגיד באיזה תאריך בדיוק נערכה הפגישה אצל עו"ד יטיב. על פניו, הפגישה נערכה בין יום 7.8.22, שאז נשלח מכתבו של עו"ד יטיב ובין יום 7.9.22, שאז בשיח בין הנתע ובין בנם של התובעים, מוזכרת אותה פגישה. בנם של התובעים, אביתר, הוא היחיד שידע לומר, כי הפגישה התקיימה כשלושה או ארבעה ימים לאחר שפנו לעו"ד יטיב, כך שניתן לומר שמדובר בפגישה שהתקיימה במחצית הראשונה של חודש אוגוסט.

 

הנתבע עצמו מעיד, כי לאורך כל הדרך היה במשא ומתן עם התובעים, גם קודם לפגישה אצל עו"ד יטיב.

דברים אלו מתיישבים עם עדותו כי כבר בחודש יולי גיבה עצמו באפשרות לפיה וזאנה ייכנס בנעליו ואף מתיישבים עם העובדה, לפיה לאחר תום תקופת השכירות, ראו הצדדים כי יש עיכוב בקבלת מסמכי האגודה ולכן הוסכם, כי הנתבע ימשיך וישלם בינתיים דמי שכירות. העובדה שכבר שלושה ימים לאחר שנשלח מכתבו של עו"ד יטיב התקיימה פגישה שבה נכח וזאנה מלמדת, כי אמנם התנהל שיח שקדם לפגישה זו. חשיבות נוספת נודעת לכך שהודעת הביטול הראשונה, שנשלחה ביום 7.8.2022, לאחר שכבר חלף המועד לתשלום יתרת התמורה, לא השתיתה את ביטול ההסכם על ההפרה הכספית, אלא על אי התקיימותו של התנאי המתלה. במועד זה אי תשלום היתרה כבר היה ידוע לתובעים, ואף על פי כן העילה שנבחרה לביטול הייתה אי קבלתו של הנתבע למושב. בחקירתו של פנחס אלאל עלה במפורש כי טענת אי התשלום לא נכללה בהודעת הביטול הראשונה, אף שלדבריו העניין הועלה בפני בא כוחם (מוצג 17 לתצהירי התובעים - הודעת הביטול מיום 7.8.2022; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 59 שורות 10-24).

31.כאמור, גם לאחר הודעת הביטול הראשונה לא נותק הקשר בין הצדדים בכל הנוגע לאפשרות השלמת העסקה. מן הראיות עולה כי המשיכו להתקיים מגעים, ובהמשך הוצג אודי וזאנה כמי שיכול לסייע בהעמדת המימון ובהשלמת העסקה. וזאנה הצהיר כי בחודשים אוגוסט - ספטמבר 2022 העביר לנתבע סכומים ניכרים, ואף נפגש עם התובעים ובא כוחם והסכים לשלם פיצוי בגין האיחור בתשלום יתרת התמורה. עצם העמדת הכספים נתמכת גם בהסכם ההלוואה ובהעברות שנדונו בחקירות (סעיפים 2-6 לתצהיר עדות ראשית אודי וזאנה; נספח 1 לתצהירו - הסכם ההלוואה; פרוטוקול מיום 28.10.2025, עמ' 17 שורות 4-15). 

 

32.בהמשך לכך, מן הראיות עולה כי המחלוקת בין הצדדים כבר לא התמקדה רק בעצם אי התשלום. ביום 7.9.2022 התנהלה תכתובת שבה כתב כפיר אלאל לנתבע: "תוספת של 1.2 מיליון וסוגרים חוזה", ובהמשך קשר את דרישת התוספת לשוויו העדכני של המשק. בחקירתו הוצגו לכפיר הדברים והוא לא הכחיש את עצם האמירה, ואף השיב ביחס לדברים שיוחסו לו כי אם כך אמר, אינו יכול להכחישם. גם פנחס אלאל התייחס בחקירתו לעליית שווי המשק. תכתובת זו, בצירוף העדויות, מלמדת כי לאחר המועד החוזי ולאחר הודעת הביטול הראשונה עדיין נבחנה מבחינת משפחת התובעים האפשרות להשלים את העסקה, אך כנגד תוספת משמעותית למחיר החוזי (תכתובת WhatsApp מיום 7.9.2022 שצורפה לתצהיר עדות ראשית אלירן פרץ; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 55 שורות 11-22; עמ' 57 שורות 20-27; עמ' 36 שורות 34-39 ועמ' 37 שורות 1-10).

רק במכתב מיום 18.9.2022 הועלתה במפורש גם ההפרה הנובעת מאי תשלום יתרת התמורה. אין להתעלם ממכתב זה, אולם גם אין לבחנו במנותק מן הרצף שקדם לו: הקושי בקבלת המימון בשל אי הקבלה למושב; הודעת הביטול הראשונה שהתבססה על עילה אחרת; המשך המגעים בין הצדדים; העמדת פתרון מימוני באמצעות וזאנה; והדרישה המאוחרת לתוספת משמעותית לתמורה החוזית. מכלול זה מלמד כי האיחור אכן התקיים, אך כי שאלת השלמת העסקה נותרה פתוחה גם לאחר שנוצר (מוצג 18 לתצהירי התובעים - מכתב מיום 18.9.2022; פרוטוקול מיום 17.9.2025, עמ' 4 שורות 1-10; תכתובת WhatsApp מיום 7.9.2022 והחקירות המפורטות לעיל).

 

33.התרשמותי היא, כי בשלב זה של העסקה התובעים לא היו מעוניינים בקיום העסקה, כיוון שלא היתה כדאית עבורם. התובעים אף לא ניסו להכחיש טענה זו והתייחסו אליה גם בכתבי הטענות. בעדותם מציינים הנתבעים, כי הבינו שהעסקה אינה כדאית, אך היו מוכנים להמתין (בלית ברירה עקב התחייבותם החוזית), למשך שנתיים, עד לאחר המועד שנועד לקיום ההסכם ומכאן, כבר ראו עצמם חופשיים לבטל את ההסכם ולא לעמוד אחר ההתחייבויות, עקב הפרה.

34.כשלושה חודשים לאחר כריתת ההסכם, רכשו התובעים דירה באשקלון. התובעים ביקשו להסתמך בתשלומי התמורה עבור דירה זו על כספים שאמור היה לשלם להם הנתבע ופנו אליו על מנת שיקדים תשלומים, שכן, בהתאם להסכם, כל יתרת התמורה היתה אמורה להשתלם שנתיים מיום כריתתו.

לטענת התובעים, הנתבע התחייב להעביר להם תשלומים של 150,000 ₪ כל אחד מידי תקוה ובהסתמך על התחייבותו, זו נקבע לוח התשלומים בעסקת הרכישה.

הסכמה זו יש בה כדי להסביר את הקדמת התשלומים על ידי הנתבע.

בפועל, הנתבע לא עמד בהתחייבות לשלם את התשלומים במועדים להם התחייבו המוכרים בהסכם רכישת הדירה באשקלון ונמצאו מפרים את הסכם הרכישה, כיוון שלא היו בידיהם כספים לשלם עבור תמורת הדירה. הסכם הרכישה בוטל והתובעים חוייבו לשלם למוכרי הדירה סכום של קרוב ל- 100,000 ₪ כפיצוי.

לטענת הנתבעים, הסכמתו זו של הנתבע להקדים תשלום מהווה התחייבות חוזית שלו, גם אם לא נרשמה וגם אם סוכמה מאוחר לחתימת ההסכם ובהפרתה, הפר הנתבע למעשה את ההסכם ומכל מקום, אין לתת בו עוד אמון.

הנתבע מצדו לא ראה את ההסכמה להקדים תשלומים כהתחייבות חוזית שלו, אלא כנכונות להקדים תשלומים ככל שיהא ביכולתו והוא עשה, לטענתו, כמיטב יכולתו על מנת לסייע.

 

35.מכל מקום, ההסכם שבין הצדדים קובע, כי למעט סכום של 250,000 ₪, תשולם מלוא התמורה כנגד מסירת החזקה בנכס. לאחר שהעסקה לרכישת נכס באשקלון כשלה, עלו, לטענת התובעים, מחירי הדירות באופן משמעותי, באופן שלא אפשר להם לרכוש דירה חלופית בתמורת הנחלה. במקביל, גם מחירי הנחלות עלו באופן משמעותי, כך שבהתאם לדרישת התובעים שהופנתה אל הנתבע, ביקשו הם תוספת תשלום של 1.2 מיליון ₪, כתוספת תשלום המשקפת את שווי של המשק באותה עת.

לאור הנסיבות האמורות, היה לתובעים אינטרס לבטל את ההסכם והם הבינו, כי אם יקיימו את ההסכם כלשונו, הם עלולים להיוותר ללא אפשרות לרכישת נכס חלופי.

על רקע הדברים האמורים, כפי שהם עולים מעדותם של התובעים עצמם, נראית בעיני גרסת הנתבע, כי במהלך השיחה שהתקיימה אצל עו"ד יטיב, השיח נסב סביב תוספת התשלום שיוסיף הנתבע על מנת לקיים את העסקה. דברים אלו עולים מתוך התכתובת בין הנתבע ובין בנם של התובעים, עולה מתוך עדותו של עו"ד ישעיהו, מתוך עדותו של מר וזאנה וכאמור מתוך עדות התובעים עצמם.

אומר בזהירות, הנתבע העיד, כי כבר לפני ההצבעה באגודה השיתופית אמרה לו התובעת, כי אם לא יאות להוסיף על התמורה תוספת משמעותית, תדאג שהנתבע לא יתקבל לאגודה. לבד מטענות הנתבע, ועדותו של עו"ד ישעיהו לעניין התנהלות האגודה, אין כל ראיה נוספת לעניין ההחלטה בדבר דחיית קבלתו של הנתבע כחבר אגודה והנני סבורה, שלא מן הנמנע שבשלב זה לתובעים עצמם לא היה כל אינטרס לפיו הנתבע יתקבל כחבר באגודה, כאשר ממילא, דחיית בקשתו תביא לביטול ההסכם ותעניק לתובעים אפשרות למכור את המשק במחיר גבוה יותר. גרסה זו גם מסבירה את מכתב הביטול, שכן כאמור, הסוגיה הכספית לא היוותה באותו שלב שאלה שבמחלוקת, כאשר התובעים יכולים היו להיאחז בעילת התנאי המתלה.

מכאן שהתובעים היו מעוניינים בביטול ההסכם והם נאחזו למעשה בכל טענה שיש בה כדי להועיל להם על מנת להתנער מההסכם, בסכומים בהם נחתם.

 

36.לכך יש להוסיף כי הסכם המכר עצמו אינו מתייחס לכל איחור כאל אירוע המביא באופן מידי ובלתי הפיך לסיום ההתקשרות. לצד הגדרת איחור העולה על 14 ימים כהפרה יסודית, קבעו הצדדים מנגנון של פיצוי יומי בגין איחור וכן מנגנון המאפשר פעולה לביטול המשכון בשל אי תשלום רק לאחר מתן הודעה בכתב 30 ימים מראש והמשך ההפרה לאחר מכן. הוראות אלה מלמדות כי לצד חשיבותם של מועדי התשלום, צפו הצדדים גם אפשרות של איחור וקבעו מנגנונים להתמודדות עמו (מוצג 1 לתצהירי התובעים - סעיף 4(ב) - (ג) וסעיף 6(ג) להסכם המכר).

גם בכל הנוגע לתשלום הראשון על פי ההסכם, הצדדים לא שוחחו על ביטול ההסכם עקב האיחור בתשלום והנתבע מנגד גם הקדים תשלומים נוספים, כך שלו סוגיית התשלום היתה הבעיה היחידה, דומה, כי ניתן היה להתגבר עליה.

 

37.למען הסר ספק, התרשמתי, כי בידי התובע עצמו לא היתה תמורת הנחלה מוכנה לתשלום. הנתבע, כאמור, ביקש להיעזר בתשלומים משכנתא ובפועל אין אינדיקציה לכך שהחל לקדם את הסוגיה ולכן אף נדרש לתכנית גיבוי בדמות וזאנה. בישיבת מיום 2.3.23 ציין ב"כ הנתבע, כי היא איחור של כ- 60 יום, כשהוא מסביר שהאיחור היה נעוץ בקורונה. בעדותו כפר הנתבע בטענה זו, אך אישר, כי לא היה בידיו את הכסף, שכן לא יכול היה לקבל משכנתא ומכל מקום, כפי שהדבר עלה גם בישיבות בית המשפט וגם בשיח בין הצדדים ובאסמכתאות לפיהן העביר וזאנה לנתבע כספים, ברי שלו היתה מתקדמת העסקה לכדי השלמה, יכול היה הנתבע להעביר את מלוא התמורה ואף להוסיף פיצוי לתובעים לאחר שוזאנה נכנס לתמונה.

 

38.גם התקופה שלאחר הגשת התביעה אינה יכולה יכולה להצביע על כך שהנתבע נמנע לאורך כל הדרך מתשלום יתרת התמורה ללא כל ניסיון להסדיר את חיוביו. בהחלטה מיום 30.5.2024 עמד בית המשפט על האפשרות להפקיד את מלוא יתרת התמורה בנאמנות, באופן שיבטיח מחד את מילוי חיוביו של הנתבע על פי ההסכם, ומאידך את שמירת הכספים עד להכרעה במחלוקת. בהמשך, בהחלטה מיום 9.9.2024, נקבע, כי שעה שהתובעים עומדים על טענתם לפיה הסכם המכר אינו תקף, אין מקום לכך שבמקביל יקבלו לידיהם את מלוא יתרת התמורה מכוח אותו הסכם, כאשר את הכספים שעליהם להשיב אם תתקבל טענתם, הם ממשיכים להחזיק בידם.

הנתבע מכל מקום, עמד לאורך כל ההליך על כך שבכל רגע נתון ניתן לקיים את ההסכם, כאשר מלוא התמורה תשולם ואף ישולם לתובעים פיצוי, ברוח הפיצוי שהוצע להם בתחילת הדרך.

 

39.הנני סבורה בנוסף, כי סעד הביטול במקרה דנן לא יהיה הסעד הנכון, נוכח הסתמכות הנתבע על קיומו של ההסכם והתנהלותו בשל כך.

כפי שהעידה התובעת והדברים נאמרו אף בישיבות קדם המשפט, עוד בטרם החתימה על ההסכם ומתוך הסתמכות על קיומו, ערך כנתבע שינויים משמעותיים בנכס.

לשיטת התובעים, שינויים אלו והיקפם כה משמעותיים, שהם אינם מוכנים להחזיר, למרות ההודעה על ביטול ההסכם, סכום של כ- 700,000 ₪, כסכום המשקף את נזקיהם.

הצהרתם זו של התובעים משמעותה היא, כי הפיצוי החוזי המוסכם (בסכום של
180,000 ₪) אין די בו על מנת לכסות את נזקיהם כתוצאה מהשינויים שערך הנתבע בנכס.

שעה שההסכם בין הצדדים נחתם לאחר שהנתבע ערך את השינויים, כך שהתובעים הסכימו להם, הרי שכיום, ביטולו של ההסכם תוך דרישה של התובעים להשיב את המצב לקדמותו היא דרישה שהעלויות בצדה גבוהות (ככל שתתקבל דרישה זו) ושעה שבגין איחור של שבועות ספורים הציע הנתבע לתובעים פיצוי בשיעור של 200,000 ₪, ששיעורו אף גבוה משיעור הפיצוי המוסכם, סכום פיצוי שהוא לא חזר ממנו אף לא בסיכומים, הנני סבורה, כי לא נכון יהיה להורות על ביטול ההסכם והאכיפה תהא צודקת יותר בנסיבות העניין.

 

40.לאור האמור, הגם שהנתבע לא השלים את יתרת התמורה במועד שנקבע וכאשר על רקע החלטת האגודה התנהל שיח בין הצדדים, שבמהלכו הוצע פיצוי עקב העיכוב, הרי שאין לראות בהפרה זו, גם ככל שהיה מקום להכיר בה כהפרה, בנסיבות שנפרשו לפניי, משום טעם המחייב כשלעצמו ביטול ההסכם.

בקביעה זו נתתי משקל לכך שהקושי הראשוני בהעמדת יתרת התמורה היה קשור לאפשרות קבלת מימון באמצעות משכנתה; לכך שהודעת הביטול הראשונה כלל לא נסמכה על אי התשלום; לכך שלאחריה המשיכו הצדדים לבחון את השלמת העסקה; לכך שהוצג מקור מימון חלופי; ולכך שבשלב מאוחר יותר הותנתה מבחינת משפחת התובעים השלמת העסקה בתשלום סכום נוסף מעבר לתמורה החוזית (אם כי בשלב זה המשפחה התייחסה לכך כחתימת הסכם חדש, לאחר שההסכם הקודם כבר בוטל לדידה)

עוד מצאתי מקום להעיר, כי במקרה דנן, מתוך היתרה שנותרה לתשלום, החלק הארי ממילא לא היה מועבר מיידית לידי התובעים, כאשר בהתאם לתנאי ההסכם, סכום של 700,000 ₪, היה אמור להיוותר בידיו הנאמנות של עו"ד ישעיהו, עד להמצאת אישורים בדבר העדר חובות התובעים, כשאישורים אלו לא הומצאו ועו"ד ישעיהו אף ציין, כי בשל התנאי המתלה לא החל לטפל בהעברת הזכויות, כך שהסכום היה אמור להיוותר בנאמנות זמן רב בידי עו"ד ישעיהו ולתובעים עצמם לא היתה יכולת לעשות שימוש בכספים האמורים ממילא. הנתבע מצדו הקדים תשלומים לבקשת התובעים, כאשר בפועל, הסכום שאמור היה להישאר אצל התובעים עד לסיום העסקה, שווה ערך לסכום שהוקדם.

 

41.האיזון הראוי בנסיבות אלה אינו בשלילת האכיפה, אלא באכיפת הסכם המכר בתנאים. בדרך זו ניתן מחד גיסא לתת תוקף להתחייבות החוזית ולהביא להשלמת העסקה, ומאידך גיסא להבטיח כי הנתבע יקיים במלואם את החיובים שנותרו עליו ולא ייצא נשכר מן האיחור בתשלום.

מסקנה זו מתיישבת גם עם הוראת סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), שלפיה רשאי בית המשפט להתנות את אכיפת החוזה בקיום חיוביו של הזכאי לאכיפה, בהבטחת קיומם או בתנאים אחרים המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות העניין. בנסיבות שלפניי, יש בהוראה זו כדי לאפשר את השלמת עסקת המכר, מבלי להתעלם מהתנהלות הנתבע ומן הצורך להבטיח כי התובעים יקבלו את מלוא המגיע להם על פי ההסכם. אף הנתבע בסיכומיו עתר לאכיפת ההסכם בדרך זו והפנה לאפשרות להתנות את האכיפה בקיום חיוביו ובמתן פיצוי מתאים בגין האיחור.

לפיכך, מצאתי כי הסעד המתאים בנסיבות העניין הוא אכיפת הסכם המכר, תוך התנייתה בכך שהנתבע ישלים את מלוא חיוביו הכספיים על פי ההסכם בתוך פרק זמן קצוב, ובכלל זה את יתרת התמורה שטרם שולמה, תוך שמירת ערכה הריאלי כפי שיפורט להלן. בדרך זו נשמרת מחד זכותם של התובעים לקבל את מלוא התמורה המוסכמת בערכה הריאלי, ומאידך אין באיחור, בנסיבות שנקבעו לעיל, כדי להביא לביטול העסקה כולה.

 

42.תנאי האכיפה והסעדים הכספיים:

אשר לתנאי האכיפה, מן הראיות עולה כי מתוך התמורה החוזית בסך 1,800,000 ₪ שילם הנתבע לתובעים סך כולל של 713,500 ₪, ולפיכך יתרת התמורה שטרם שולמה עומדת על סך של 1,086,500 ₪. משמצאתי כי יש להורות על אכיפת הסכם המכר, על הנתבע להשלים את מלוא יתרת התמורה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין. פרק זמן זה נותן לנתבע הזדמנות ממשית לקיים את חיובו, ובה בעת מבטיח כי האכיפה לא תותיר את התובעים תלויים ועומדים לפרק זמן נוסף ובלתי מוגדר.

עם זאת, אין הצדקה לכך שבחלוף למעלה מארבע שנים מן המועד החוזי לתשלום תיאכף העסקה על יסוד יתרת התמורה בערכה הנומינלי בלבד. הנתבע לא שילם את היתרה במועד, הגם שהיתה לא אפשרות להחליט ולהפקידו נאמנות, שיכולה היתה להגן גם על האינטרס שלו. בנסיבות אלה, יש להתנות את האכיפה באופן שישמור על ערכה הריאלי של יתרת התמורה וייתן ביטוי לחלוף הזמן.

43.לפיכך, מכוח סמכות בית המשפט לפי סעיף 4 לחוק החוזים תרופות, מצאתי להתנות את האכיפה בכך שהנתבע ישלים, בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, את תשלום יתרת התמורה בסך 1,086,500 ₪, כשהיא נושאת ריבית כחוק, החל מיום 10.8.22, שהוא לערך המועד שבו הציע הנתבע לקיים את ההסכם והתובעים סירבו לכך ועד למועד התשלום בפועל, בהתאם למנגנון התשלום הקבוע בהסכם המכר, לרבות מנגנון הנאמנות ככל שהוא חל בנסיבות העניין. בדרך זו נשמר ערכה הריאלי של התמורה שעליה הסכימו הצדדים וניתן ביטוי לכך שהתשלום לא בוצע במועדו. חיוב הריבית במקרה דנן נעשה כיוון שהתובע בחר להפקיד את הכספים בידיו ולא בנאמנות ונקודת המוצא היא, כי התובע שמר על ערך הכסף.

סכום זה נכון להיום עומד על הסך של 1,387,985 ₪.

מצאתי מקום להורות, כי הקרן בסכום של 1,086,500 ₪ תשולם בתוך 30 יום ואילו הפרש הריבית ישולם בתוך 60 יום.

 

44.בהינתן שהנתבע היה מוכן לשלם לתובעים גם פיצוי בשיעור של 200,000 ₪, הרי שיש לחייב את הנתבע לשלם גם סכום זה.

סכום זה היה מוכן הנתבע לשלם מתוך שהבין את מצוקתם של התובעים ומתוך שלקח באופן זה או אחר אחריות על כך שהתובעים הפסידו כסף בעסקת רכישת הבית באשקלון.

איני סבורה, כי בסכום פיצוי זה על הנתבע לשאת גם בתשלום הריבית. מדובר בסכום שהוא נוסף לתשלום החוזי ומכאן, מצאתי מקום להצמידו למדד בלבד.

סכום זה לאחר הצמדה עומד על הסך של 228,495 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 60 יום מהיום.

 

45.בהינתן שטרם אושר וזאנה כחבר באגודה, אני מורה, כי כל התשלומים המשולמים על חשבון התמורה יופקדו בידי עו"ד ישעיהו בנאמנות.

במקביל לאישור חברותו של וזאנה כחבר אגודה, ייערכו מסמכים שיש בהם כדי להבטיח ביצוע העסקה, בין מסמכי המחאת זכות ובין הסכם מכר של התובעים עם וזאנה ובין הסכם מכר בין הנתבע ובין וזאנה, כשם שיוסכם על ידי וזאנה והנתבע ובהסכמת התובעים.

לאחר האישור, יוחלט על ידי עו"ד ישעיהו מהו הסכום שיש להותיר בידיו בנאמנות, בהינתן חלוף הזמן (ובלבד שלא יפחת מהסכומים הנקובים בהסכם) ויתרת הסכום תשוחרר לידי התובעים.

 

46.אשר לעתירת הנתבע לחייב את התובעים בפיצוי המוסכם בסך 180,000 ₪, לא מצאתי להיעתר לה. אמנם נקבע כי הסכם המכר ייאכף וכי אין בהודעות הביטול וביתר הנסיבות שנבחנו כדי להצדיק את ביטול העסקה; ואולם, אין להתעלם מכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל בשל אי אישורה על ידי וועד האגודה וממילא במצב דברים זה, לא ניתן היה להקיימה מלכתחילה. הנתבע עצמו הותיר בידיו את יתרת התמורה ואף הציע פיצוי, כך שהצעה זו בוודאי אינה מתיישבת עם תשלום פיצויים לנתבע. עוד יש לזכור, כי לא הוכח שהנתבע החזיק בכל נקודת זמן את מלוא יתרת התמורה כשהיא זמינה לתשלום. בנסיבות אלה, שבהן אי השלמת העסקה במועדה אינה רובצת באופן בלעדי לפתחם של התובעים, אין הצדקה לחייבם בנוסף בפיצוי המוסכם לטובת הנתבע. לפיכך, רכיב זה של התביעה שכנגד נדחה.

 

סוף דבר,

47.נוכח כל האמור, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. מצאתי להורות על אכיפת הסכם המכר מיום 26.6.2020, בכפוף לקיום התנאים שנקבעו לעיל ולהלן, ולהורות לצדדים לפעול להשלמת העסקה בהתאם להם. עתירת הנתבע לחיוב התובעים בפיצוי המוסכם בסך 180,000 ₪ נדחית.

משנקבע כי הסכם המכר בר אכיפה וכי לנתבע ניתנה האפשרות להשלים את רכישת הזכויות בנחלה בכפוף לקיום התנאים שנקבעו לעיל, אין מקום להורות בשלב זה על פינויו. כפי שנקבע בראשית הדיון, החזקתו של הנתבע בנחלה אינה יכולה להיבחן במנותק מהסכם המכר, ומתן צו פינוי בד בבד עם אכיפתו של אותו הסכם יוביל לתוצאות סותרות. לפיכך, בכפוף לקיום תנאי האכיפה במועדם, התביעה העיקרית לפינוי נדחית.

עם זאת, אכיפת ההסכם ניתנת לנתבע בכפוף לקיום חיוביו במועד שנקבע. ככל שהנתבע לא ישלם את מלוא הסכומים שנקבעו לעיל ובמועדים שנקבעו, לא יעמוד עוד בתנאים שבהם הותנתה האכיפה, וסעד האכיפה יפקע ובהתאם יהיה עליו לפנות את הנחלה ולמסור את החזקה בה לתובעים, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ מטעמו, בתוך 30 ימים מתום המועד שנקבע לקיום תנאי האכיפה.

 

48.בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי ובהינתן מורכבותו של ההסכם והתנאים שאפשרו קיומו, לא מצאתי כי יש למצות עד תום את סוגיית ההוצאות ואני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבע בשיעור האגרות כפי ששולמו, בצירוף הצמדתן להיום ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 35,400 ₪.

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ז, 08 נובמבר 2026, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

בקשת הסרה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד הסרת מסמך באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת 
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>