100 שעות עבודות לתועלת הציבור בגין איומים ותקיפה של פקח בשמורת עין פשחה

ההרשעה

1.         ביום 11/5/10 הורשע הנאשם כמפורט בהכרעת הדין בעבירות הבאות:

א.        איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.         תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

עמדת שירות המבחן

2.         לאחר ההרשעה נשלח הנאשם לשירות המבחן ועתה מונח לפניי תסקיר מיום 14/9/10 (להלן: "התסקיר"). התסקיר בכללו חיובי ועולה ממנו שמדובר באדם נורמטיבי. שירות המבחן ממליץ לבטל את הרשעת הנאשם ולהסתפק בשל"צ בהיקף של 160 שעות.

עמדת המאשימה

3.         המאשימה מתנגדת להמלצת שירות המבחן, מבקשת להשאיר את ההרשעה ולהטיל על הנאשם מאסר על תנאי בצירוף של"צ כאמור בתסקיר, מנימוקים אלה:

א.        מדובר בעבירת אלימות כלפי עובד ציבור הממונה על שמירת הסדר.

ב.         לא הוכח כל נזק ממשי שייגרם לנאשם כתוצאה מההרשעה.

עמדת ההגנה

4.         הסניגור מבקש לאמץ את עמדת שירות המבחן לבטל את ההרשעה. בנוסף הוא מבקש לצמצם את היקף השל"צ כיוון שייגרם לנאשם נזק כלכלי בשל הפסד ימי עבודה. בתמיכה לעמדתו צירף שני פסקי דין הנמצאים בתיק, שלושה מכתבים של עדות אופי ותלושי משכורת כדי להוכיח את רמת הכנסתו.

דיון בשאלה סיומו של תיק פלילי ללא הרשעה

5.         השיקולים להרשעה או לאי הרשעה אינם קבועים ואינם נוקשים, וטוב שכך הדבר. כוונת המחוקק היא לתת בידי בית המשפט כלי נוסף לסיומו של אירוע פלילי, ומטבע הדברים כלי זה עשוי להקל עם נאשמים כאשר ההרשעה תגרום להחמרת יתר.

6.         אין עוררין על הכלל האומר שבדרך כלל צריך המשפט הפלילי להסתיים בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בעניין זה ראה ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 85(ד) עמ' 737; ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש ואח' נ(3) פ"ד 682; וע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (פ"ד נ"ב (3) 337). בתיקים אלה מונה ביהמ"ש העליון את השיקולים לסיומו של תיק בדרך החריגה המבוקשת.

7.         שוכנעתי שהנאשם הוא אדם נורמטיבי לחלוטין, שלא מדובר בעבריין סדרתי, שלא מדובר באדם אלים, ולכן השתכנעתי שהוא קרוב לוודאי לא יחזור לבצע עבירות.

8.         למרות התרשמותי אינני רשאי להתעלם מחומרת העבירה גם אם מדובר באלימות קלה יחסית. בהחלט ייתכן שלהריונה של אשתו היה חלק במתח שבו היה נתון, ואף על פי כן לא ראוי שבית המשפט יתריע על חומרתן של עבירות אלימות, ואלימות כלפי עובדי ציבור במיוחד, ויסיים את התיק ללא הרשעה.

9.         עתה עומדת לפניי השאלה אם במקרה זה הוכח שבהרשעה יש חומרת יתר. הרשעה לעולם אינה נוחה לנאשם ומעמידה לפני המורשע מכשולים, ודווקא משום כך נקבעו ההלכות הנזכרות לעיל, המסייגות את האפשרות לסיים תיק שלא בזיכוי או בהרשעה.

10.       כאמור, התרשמותי מהנאשם חיובית ביותר, ואני משוכנע שהעבירה שעבר אינה מאפיינת את אורח חייו, אני גם מאמין לו שחרטתו כנה ואמיתית, אבל לא הוכח קשר ענייני בין עיסוקו הנוכחי של הנאשם, כסופר סת"ם, לבין הרשעתו. לכן תקוותי שכל מעסיק, בבואו לשקול את העסקתו של הנאשם, לא יסתפק בעובדת ההרשעה אלא יקרא את החלטתי ואת התרשמותי החיובית מהנאשם ויחליט לפיה. יתר על כן, עם חלוף הזמן פוחתת העוצמה של חומרת ההרשעה. עוד חשוב לציין שעפ"י חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים התשמ"א-1981, רישום פלילי נמחק כאשר אדם ממשיך ללכת בדרך הישר.