10 חודשי מאסר לדוד אור שחר מבת עין שהורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, תקיפת עובד ציבור והיזק ממניע גזעני

ביום 7.12.15 הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בעובדות המנויות בכתב האישום: תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, עבירה לפי סעיף 29 + 382(א) + 144(ו) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיפים 29 + 382א(א) לחוק; ניסיון היזק בזדון ממניע גזעני, עבירה לפי סעיפים 29+ 25 + 452+ 144(ו) לחוק; והיזק בזדון ממניע גזעני, עבירה לפי סעיפים 29+ 452 +144 (ו) לחוק. 

1. כתב האישום המתוקן מגולל את פרטי האישומים שונים, כפי שיפורט להלן.
2. לפי האישום הראשון, ביום 31.10.13 בסמוך לשער הכניסה של הישוב "בת עין" תקף הנאשם יחד עם שניים נוספים א"מ וש"א, אתע.א.ד. (להלן מתלונן 1) בשל היותו ערבי, וכן את החייל ג.ק.(להלן: מתלונן 2) ששימש באותה עת כש"ג בישוב. במסגרת התקיפה תצפתו השלושה אל עבר מתלונן 1 אשר עמד בכניסה לישוב בזמן שהמתין לרכבו אותו נתן לתושב המקום לצורך פריקת עצים שמכר לו. השלושה החליטו כי יתקפו את מתלונן 1 לפי תכנית על פיה א"מ יתיז גז מדמיע בעיניו והנאשם יכה אותו באמצעות קרש. השלושה אשר היו רעולי פנים רצו אל עבר מתלונן 1 ובהגיעם של א"מ והנאשם אל מתלונן 1 התיז א"מ גז מדמיע בעיניו ובתוך כך הכה אותו הנאשם בגופו ובידו באמצעות הקרש. במהלך התקיפה הותז גם גז מדמיע לעיניו של מתלונן 2. בזמן התקיפה עמד ש"א ותצפת מאחור, במקביל לריצתו לעבר הישוב. מיד ובסמוך לתקיפה נמלטו השלושה אל תוך הישוב. א"מ ברח לאחד מחדרי המגורים בישיבה שם החליף את בגדיו וחזר לביתו והנאשם וש"א ברחו לבית הכנסת בישוב.
3. לפי העובדות המתוארות באישום השני, כשבוע עובר לאירוע המתואר באישום הראשון, הגיעו הנאשם, ש"א וא"מ לישוב בת עין, שם הם זיהו משאית חציר בבעלות אדם ערבי ועליה כיתוב בערבית שעומדת בתוך הישוב. בתוך כך, החליטו השלושה ליידות אבנים על המשאית בשל היותה בבעלותו של אדם ערבי. לשם כך הם הסתתרו בינות לעצים במרחק של כשבעים מטרים משער הישוב כשהם רעולי פנים, והמתינו לנסיעת המשאית בכביש העולה מהישוב בת עין לכיוון צומת גוש עציון. בשלב מסוים, לאחר שהמשאית החלה בתנועה והגיעה בסמוך למקום בו הסתתרו, החלו הנאשם וא"מ ליידות אבנים לעבר המשאית ופגעו בה בעוד ש"א מתצפת מאחור, תוך כדי ריצה לעבר הישוב. מיד לאחר יידוי האבנים הצטרפו הנאשם וא"מ לריצה ועם הגיעם לישוב התפצלו השלושה במנוסתם.
4. על פי האישום השלישי, בשעות אחה"צ של יום 1.5.14 או באחד המועדים הסמוכים ליום זה, החליט הנאשם יחד עם ש"א וא"מ לכרות עצי זית שבבעלות ערבית המצויים מתחת לחרבת ג'ומג'ום אשר מצפון לבת עין (להלן: המטע). השלושה החליטו יחד על תכנית לפיה בעת שיגיעו למטע, ש"א ישמש כתצפיתן בשעה שהנאשם וא"מ יכרתו את עצי הזית. לצורך מימוש התכנית הם הצטיידו בשני מסורים, כפפות ומים, וכן נשאו עימם ספריי בצבע אדום ובהמשך יצאו לדרכם. בהגיעם למטע ובהתאם לתכנית, א"מ והנאשם כרתו את ענפיהם של 35 עצי זית בזמן שש"א שימש כתצפיתן. בנוסף, ריסס א"מ את הכיתובים "ערבים גנבים" ו"תג מחיר" על שני סלעים שהיו במטע. כתוצאה ממעשיהם נגרם למטע נזק של כ- 30,000 ₪.
5. לאור גילו של הנאשם הוזמן תסקיר שירות המבחן.
6. בתסקיר שהוגש ביום 14.3.16, נאמר כי הנאשם התחתן לפני כחודשיים ומתגורר כיום בירושלים. כמו כן נמסר כי הנאשם מצוי במעצר בית בעשרה חודשים האחרונים במסגרת הליך המעצר. תסקיר שירות המבחן תיאר כי הנאשם למד בצעירותו עד כיתה ח' במוסדות של חב"ד ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבה ביצהר. לאחר שסיים 12 שנות לימוד דחה את שירותו הצבאי והחל ללמוד בישיבה בבת עין. במהלך שנת 2014 עבר לירושלים והחל לעבוד כמדריך בישיבת תום ודעת, שם הכיר משפחה חב"דית אתה טס לאחר מכן לשליחות בהודו למספר חודשים. הנאשם תיאר בפני שירות מבחן כי התקופה בה שהה בשליחות בהודו היא התקופה בה החל לעצב את אישיותו הבוגרת, תקופה בה השתנו תפיסותיו לגבי התנהלותו עד כה. כאשר שב ארצה, הוא נמנע מלחזור לבית הוריו בבת עין ונשאר לגור וללמוד בירושלים, ולאחר מכן אף יצא לשליחות נוספת מטעם חב"ד.
7. הנאשם לקח אחריות מלאה על העבירות בהן הורשע. בנוגע לאישום הראשון אמר כי הדברים נעשו מתוך מחשבה ילדותית ותיאר כי עד היום הוא זוכר את פרצופו המפוחד של המתלונן וחש חרטה עמוקה על מעשיו. ביחס לאישום השני והשלישי הביע לגביהם חרטה ואמר כי אף מעשים אלו נעשו מתוך תחושה של גדלות מחשבה כי המעשים יגבירו את ביטחונם של תושבי בת עין.
8. שירות המבחן התרשם כי העבירות בוצעו על רקע גדילתו של הנאשם במציאות חיים מורכבת וטעונה ועל רקע חוסר שייכות והערכה בטרם גיבוש זהותו הבוגרת, וייתכן כי דרך מעשיו ניסה לחוש הערכה מסביבתו. יחד עם זאת, שירות מבחן התרשם כי הנאשם עבר תהליך של התבגרות, לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע את רצונו לחיות אורח חיים נורמטיבי ושומר חוק. כמו כן התרשם שירות מבחן כי המעצר ומעצר הבית אותו לא הפר היוו גורם מרתיע עבורו. לבסוף, ממליץ שירות מבחן כי נוכח גילו הצעיר, האחריות המלאה שלקח על מעשיו והשינוי הניכר שעשה בחיים, יש להימנע ממאסר והציע כי הנאשם יבצע של"צ בהיקף נרחב.

טענות הצדדים:

10. ב"כ המאשימה הגיש את הצהרת נפגע העבירה שבאישום הראשון. להצהרה צורפו מסמכים רפואיים. נפגע העבירה ציין, בין היתר, כי נאלץ לעבור שני ניתוחים וכי נעדר מעבודתו תקופה ארוכה.
11. בטיעונים לעונש טען ב"כ המאשימה, כי נסיבות המקרה הן חמורות ומחייבים ענישה הולמת. בעניין זה ביקש להאיר מספר נקודות רלוונטיות בכתב האישום, שניתן ללמוד מהן לגבי הנסיבות. ב"כ המאשימה עמד על כך שמדובר בעצם בנאשם שפעל יחד עם שני קטינים נוספים הצעירים ממנו במספר שנים, ועובדה זו לכשעצמה מלמדת על אחריותו בתוך האירוע. עוד ביקש להדגיש כי המעשים נעשו לאחר תכנון מוקדם כאשר היו רעולי פנים, בעוד שאף נוכחותו של חייל במקום לא הרתיעה אותם מלהמשיך בתקיפה.
12. ביחס למדיניות הענישה הנהוגה הפנה ב"כ המאשימה לדבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 5255/10 רודוניה נ' מדינת ישראל (23.1.12), וכן לע"פ 5258/09 בן חיים נ' מדינת ישראל (1.10.19) ולע"פ 5469/13 פלוני נ' מדינת ישראל (13.4.14). מפסקי דין אלו עולה מדיניות הברורה של בית המשפט העליון כי הענישה הראויה במקרים כגון דא, היא של מאסר בפועל, וודאי כאשר מדובר בבגיר.
13. באשר לעונשם של שני שותפיו הקטינים, נמסר כי א"מ, שהיה בן 14.5 בעת ביצוע המעשה, הורשע ונגזר עליו עונש של של"צ; בעוד שעל ש"א, שהיה בן 16.5 בעת ביצוע המעשים, נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל. עונש זה הוטל עליו גם בגין שני אישומים נוספים, האחד בו יידה אבנים במסגרת עימות בין ערבים ויהודים באזור, והשני בגין שיבוש הליכי משפט, כאשר קיבל מידע מודיעיני מחייל המשרת בגזרה אודות פעילות של תושבי בת עין. ב"כ המאשימה ביקש לאבחן את אחריותו של הנאשם מאלו של שותפיו, ראשית נוכח גילו וכן בהתחשב במעשים עצמם, אשר הינם מרכזיים וחמורים יותר.
14. לבסוף, ביקש ב"כ המאשימה לקבוע מתחם שונה עבור כל אחד מן האישומים: בגין האישום הראשון, מתחם של 8 עד 18 חודשי מאסר בפועל, ובאישום השני והשלישי עונש מאסר קצר שיכול ויבוצע בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל. בתוך המתחם הינו סבור כי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו, גילו הצעיר ואת התהליך השיקומי והשינוי שעבר, תוך שמציין ב"כ המאשימה כי יש לקוות כי אכן כך הם פני הדברים. ביחס לעברו הנקי ביקש ב"כ המאשימה להסתייג, מאחר שרצף האירועים העולה מכתב האישום אינם מלמדים על כך שמדובר במעידה חד פעמית. מאידך, ביקש ב"כ המאשימה לתת משקל מהותי לשיקולי ההרתעה, הן את הרתעת הנאשם והן את הרתעת הרבים והמסר החד משמעי והברור כלפי מי שיחטא בעבירות על מניע גזעני הנעשות על רקע אידאולוגי, אשר יש בהן סכנה של ממש למרקם החיים בארץ. בשקלול כל האמור מבקשת המאשימה להשית על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.
15. לטובתו של הנאשם הגיעו להעיד מספר עדי אופי - שני רבנים, הרב אבנר טוניק והרב שמואל רפפורט, וכן אשתו הגב' אורה דוד ודודו של הנאשם מר אלי לנדאו. בנוסף לאלו הוגש מכתב של חבר שהיה עמו בשליחות בהודו, מר אליעזר מזרחי, ומכתב של רב חב"ד שליח לדרמסאלה שבהודו, הרב דרור משה שאול, שהכיר את הנאשם במהלך השליחות. בכל העדויות והמכתבים הודגש השינוי המהותי שעבר הנאשם בשנתיים האחרונות וכי המעשים בהם הורשע נעשו בצעירותו,  בעוד שהיום הוא מתנער מהם לחלוטין.
16. ב"כ הנאשם חזר על כך שהנאשם עבר תהליך משמעותי מאז בוצעו העבירות בהן הורשע, הוא הביע חרטה בהזדמנות הראשונה והודה בכתב האישום כמעט בשלמותו. התסקיר שהוגש הינו תוצר של קשר מתמשך שהתקיים עם שירות המבחן אגב מעצרו, ולא מדובר במפגש יחיד בו עשה הנאשם רושם טוב ותו לא. הנאשם זנח את דרך האלימות ובחר בדרך חדשה של הפצת אור ועשיית טוב והדברים מתבטאים במעשיו, בחירה שעשה מבלי שמישהו מחייב אותו וללא קשר לבית המשפט או לשירות המבחן. מעבר לכך, התייחס ב"כ הנאשם לגילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות - בן 18 ומספר חודשים - כאשר היה ממש על סף הקטינות. לעניין זה ביקש ב"כ הנאשם להפנות לע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נ' מדינת ישראל (22.5.15), שם ביטל בית המשפט העליון הרשעה של מי שהיו בגירים צעירים למרות שלא מדובר היה בנזק קונקרטי לעתיד שלהם, אלא מתוך תפיסה והבנה כי יש להתייחס אליהם כאל קטינים.
17. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, ביקש ב"כ הנאשם לאבחן את המקרה שלפנינו מהמקרים בפסיקה אותם הציג ב"כ המאשימה. הוא טען כי כל העבירות בוצעו בסמוך לישוב תוך תחושה של פחד, ותפיסה שמדובר בהגנה על הישוב. אף אם ברור כי אין מדובר בתפיסה נכונה ומוצדקת, אין מדובר בתקיפה על רקע מניע גזעני כמו במקרים האחרים שנידונו בפסיקה.