רעי נ' נורני ואח'

פסק דין

בשנת 2004 התובע קיבל דו"ח על חנייה במקום מסויים ונדרש לשלם את הקנס בעקבות אותו הדו"ח.

התובע פנה אל הנתבעת 2 והודיע לה כי הוא מכחיש שהוא חנה באותו מקום וטען כי הוא חנה במקום אחר.

הנתבעת 2 הגיבה על פנייה זו, כאשר היא איננה מתמודדת עם הטענה של התובע, אלא שהיא דבקה בדו"ח וקובעת כי התובע חנה במקום אסור, כאמור בדו"ח.

ההתכתבות בין הצדדים היתה עד שנת 2005, כאשר התובע עומד על כך שהוא לא חנה במקום אשר צויין בדו"ח, והנתבעת 2 מתעלמת מטענה זו וטוענת כי המקום ה מצויין בדו"ח הוא מקום חנייה אסור.

משנת 2005 ואילך טוען התובע כי הוא לא קיבל יותר הודעות מן הנתבעת 2 ועדותו אמינה בעיניי.

הנתבעת 2 טוענת כי נשלחו מכתבים אל התובע ואף התראות, ומשכך היתה המשכיות בדרישות לתשלום החוב.

בשנת 2008 החלה הנתבעת 2 בהליכי גבייה ובתוך כך ביצעה עיקולים בחשבונות התובע. אין ספק כי עיקולים שכאלה, בשלושה חשבונות, כרוכים בעוגמת נפש גדולה.

גירסת הנתבעת 2 איננה ראויה בעיניי.

כאשר התובע העלה טענה עובדתית היורדת לשורשו של הדו"ח, כי הוא לא חנה במקום המצויין בדו"ח, קרי כי הדו"ח הוצא על ידי הפקח מתוך טעות – מוטלת על הנתבעת 2 החובה לברר את הטענה עובדתית בטרם תשיב לתובע. לא ראיתי שהנתבעת 2 ביררה עם הפקח או עשתה איזושהי פעולה אחרת כדי לברר לגופא את טענת התובע.

הנתבעת 2 הסתפקה בכך שהסתמכה על הכתוב בדו"ח והמשיכה וחזרה והודיעה לתובע כי על פי האמור בדו"ח הוא חנה במקום אסור.

טוב היה עושה התובע לכשלא קיבל של ממש לטרוניותיו אם היה מודיע לנתבעת 2 על רצונו להישפט. אך יחד עם זאת, הודעה על רצון להישפט איננה חייבת להיות דווקא בטופס המסויים או בנוהל פורמאלי כזה או אחר. לעניין זה ניתן לראות גם את מכתבה של הנתבעת 2, אשר בו מצויין במפורש כי הבקשה להישפט יכולה להיות גם במכתב.

אומנם התובע לא ציין במפורש כי ברצונו להישפט, אולם התובע הוא אזרח מן השורה אשר כללי הדין והנהלים אינם חלק מידיעותיו ואין לצפות לידיעה שכזו.

הנתבעת 2 היא זו אשר מצויה בנהלים והיה עליה, בעת שראתה שהתובע אינו מתרצה מתשובותיה ועומד על דעתו כי הדו"ח שגוי, לפנות אל התובע ולהודיע לו כי עניינו מועבר לבית המשפט משום שהיא רואה את פניותיו כבקשה להישפט.

ודוק. בירור של מחלוקת עובדתית כזו יכול להיעשות רק על דרך של הליך משפטי, ועל הנתבעת 2 היה לדעת זאת ולפעול בהתאם.

לאור האמור, אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת 2, אשר התעלמה מפניותיו ולא טיפלה בהן לגופן. יחד עם זאת סכום הפיצוי אשר תובע התובע הינו מופרז בעליל ואני קובעת כי הנתבעת 2 תפצה את התובע בסך של 3,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הסכום כולל את הוצאות ההליך.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן והודע היום י"א אדר א תשע"א, 15/02/2011 במעמד הנוכחים.

אביב מלכה , שופטת

הוקלד על ידי: אפרת טוביה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: