פסק-דין בתיק 588997/1

בפנינו תביעת גירושין של הבעל

הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 1965 לפני כ - 45 שנה ולהם שני ילדים בגירים.

בתאריך 27.1.2003 חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון ובהסכם נכתב, "הואיל ובחיי הנישואין של הצדדים נוצר קרע, אשר לא ניתן לאיחוי והצדדים גמרו בדעתם להיפרד זה מזה, אך להישאר נשואים".

בדיון שנערך ביום י"ב אייר תש"ע 26.4.2010 טען הבעל וב"כ שהצדדים עוד בשנת 2003 לפני יותר משבע שנים הסדירו ביניהם את כל נושא הרכוש. בוצע פירוק שיתוף בבית הצדדים, פירוק שיתוף מוחלט בכל נכסיהם המשותפים שנצברו בתקופת הנישואין, חשבונות בנק זכויות סוציאליות רכבים וכו'. כך שלא נותר דבר משותף ביניהם, ואין קשר ביניהם מאז חתימת הסכם הממון כלל וכלל, ולכן מבקש לחייב את האשה בגט. כמו כן אני חי היום עם אשה לכל דבר ומעונין להתחתן עימה, "היות והיא דואגת לכל מחסורי הפיסי רגשי ונפשי ושנינו רוצים להיות זוג נשוי". עוד טען ב"כ  הבעל והבעל - עיין בפרוטוקול שורה 71 מיום הדיון יב' אייר תש"ע 26.4.2010 - שההסכם ניכפה עליו וכן ניכתב בסכומים.

לדברי האשה וב"כ, הבעל הוא זה שהרס את התא המשפחתי, הבעל הוא שהלך לרעות בשדות זרים עוד בהיותם נשואים, וגם כיום חי עם אשה אחרת ועוד כתוב במפורש בהסכם ממון "הצדדים גמרו בדעתם להיפרד זה מזה, אך להישאר נשואים" והבעל חתם על זה והסכם צריך לכבד.

עוד טענה האשה היות והיום מקבלת מחצית מהפנסיה של הבעל ואם תתגרש יתכן והבעל ילך לעולמו קודם, ואז האשה תפסיד את חלקה אשר מקבלת בהתאם להסכם ממון שהוא מחצית מהפנסיה ואז המשענת הכלכלית שלה נפגעת.

הצדדים וב"כ הגישו סיכומים, בית הדין עבר על הסיכומים בעיון.

עד כאן טענות ומענות הצדדים.

קודם ברצוני להעיר מה שכתב הבעל וב"כ - שההסכם ניכפה עליו - יש לדחות מאחר ובהסכם עצמו נכתב שהצדדים חתמו על ההסכם מרצון ללא כפיה וללא לחץ וזאת לאחר שהבינו את האמור בהסכם. משכך טענה זאת בית הדין דוחה ואין מקום לדון בטענה זו, כמו כן יש להוסיף את מה שכתב ב"כ האשה בסכומים בעניין זה סעיפים 59-60 ודי למבין.

הצדדים חיים בפירוד מוחלט שבע שנים ויותר ואין כל קשר בין הצדדים, האשה חיה את חייה בביתה הרשום על שמה אשר נקנה מכספי חלוקת הרכוש, חיים עצמאים ללא תלות בבעל וללא כל קשר עימו. אין ולו דבר אחד מחיי הנישואין שלהם שנשאר משותף הכל חולק "אם מחוט ועד שרוך נעל". הדבר היחיד שנשאר משותף זה הילדים. אף תשלום החלק מפנסית הבעל המגיע לאשה נעשה ישירות מחברת [...] לחשבון האשה כך שהבעל אין לו כל קשר מכל סוג שהו עם האשה, ונוהגים זה בזה כאנשים זרים.

כמו כן הבעל עצמו חי חיים עצמאים לעצמו. הכיר אשה שאיתה הוא מתגורר כיום ואף מעוניין לחזק את הקשר שלו עם אותה אשה ולהתחתן עמה, אשה זו דואגת לכל מחסורו הפיסי רגשי ונפשי, ולדבריו אף מטפלת בו במסירות ואהבה, ומשכך מעוניין לחיות איתה ככל זוג  בהיתר ולא באיסור (אף שחי היום איתה באיסור כזוג נשוי) ולכן מעוניין להנשא לה כדת משה וישראל.

אין ספק שהאשה לא מעוניינת כלל וכלל בשלום בית וגם אינה רוצה מצב שכזה. רצונה זה אינו מעכשיו אלא עוד משנת 2003 לא מעוניינת ולא רוצה שלום בית ועל זה יעיד  כאלף עדים התביעה שהגישה לבית המשפט ביום 8.1.03, תביעה רכושית, הצהרתית, כספית ושמירת זכויות. וכך נכתב בסעיף 11 "נוכח התנהגות הנתבע והאלימות אשר נוהג בה הנתבע לאחרונה אין הצדדים יכולים לדור בכפיפה אחת. התובעת אינה מעוניינת בקיום השיתוף בזכויות בדירה והיא מעוניינת כי השיתוף בזכויות אלו יפורק". ובסעיף 12 "התובעת אינה מעוניינת אף בקיום השיתוף בזכויות הצדדים במיטלטלין".

ובסעיף 15 "להורות על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה... להורות על פירוק השיתוף במטלטלי הצדדים..." אין ספק שכל מי שקורא את כתב התביעה רואה שפניה של האשה לגירושין ולא לשלום עוד משנת 2003. גם היום לאחר שבע וחצי שנים של פירוד אין פניה לשלום בית ואף טענה או תביעה לשלום לא נשמע מהאשה או ב"כ וגם לא נפתח תיק וגם אם תפתח האשה תביעה לשלום בית אין ספק שבית הדין ידחה אותה על הסף לאחר פירוד ארוך ומוחלט ביניהם מהטעם שהתביעה אינה כנה, ואין סיכוי לשלום בית. האשה וב"כ ידעו זאת ולכן בצדק עשו לא פתחו תיק בנושא זה ואף לא העלו טענה כזו.

וראיתי מה שכתב ב"כ האשה בסיכומים סעיפים 77-78 שאכן האשה מצפה שהבעל יחזור וכו' לאור מה שכתבתי לעיל אין שחר בדברים אלו דברים אלו נועדו אך ורק כצעד טקטי לנסות אולי להראות לבית הדין פני לשלום, סעיפים אלו טוב היו אם לא נכתבו כלל אין זה מהנכון אשה אשר הגישה לבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף מוחלט ואין קשר ביניהם כלל, תקום היום ותאמר רצוני שיחזור הביתה, האם היתה פניה מהאשה לבעל בנושא זה אי פעם, בטוחני שלא. אם כך מדוע לנסות להלעיט את בית הדין בדברים שאין להם שחר.

כמו כן מה שנכתב בסעיף 16 שאילולא ההסכמה להישאר נשואים לא היתה האשה מסכימה לויתורים אלו כלומר ויתור על כתובתה ומזונותיה, הרי ידוע בזה דעת בתי הדין שאין "כפל מבצעים" אשה אשר מקבלת עליה את חוק יחסי ממון לא יכולה לתבוע גם כתובה וכל שכן במקרה דידן שקיבלה כמליון ש'ח ובנוסף מחצית מהפנסיה, לכן לא נראה כלל שהיה איזשהו ויתור מצד האשה.

טענת האשה באם הצדדים יתגרשו והאשה תאריך ימים יותר מהבעל היא לא תמשיך לקבל פנסיה לאחר מותו ובכך איבדה את המשענת הכלכלית ולכן אינה מוכנה להתגרש . אין לה כל בסיס או יסוד בהלכה. כיצד ניתן לדעת מי ילך לעולמו קודם, ומי אמר שהבעל ילך לעולמו  קודם האשה, האם רק בגלל ספק או חשש כזה נבוא ונעגן את הבעל! אמנם יטען הטוען הבעל אינו מעוגן הוא חי כבר עם אשה, אז מה שייך כאן עיגון? ועל זה נענה. אינו דומה  לחיות חיים בהיתר לחיים באיסור וכי בגלל שהבעל חי כבר באיסור אנו ניתן לו "היתר" להמשיך כך. האם נקיים בו את המושג "הלעיטהו לרשע וימות" ודאי שלא, בני ישראל ערבים זה לזה ובמקום שניתן להציל את החבר מאיסור אנו מצווים לעשות כן וכל שכן במקרה דידן שהבעל מצהיר שרוצה להנשא לאשה שחי אתה.

ועוד מי יודע מה ילד יום וכי אדם יודע את אורחותיו היום כאן ומחר בקבר ועינינו רואות אנשים בריאים וחזקים אשר לא עלה על דעת אדם שמחר אינם יהיו איתנו והנה כי איננו כי לקח אותו האלקים, אז מה החשש שיש לאשה מי מבטיח לה שתאריך חיים יותר מהבעל, ועוד אין חוששים למיתה כמובא במסכת יומא פרק א' משנה א' "רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו אמרו לו חכמים אם כך אין לדבר סוף". וטעמם של חכמים משום שאין חוששים למיתה וידוע שהלכה כחכמים. ודו"ק.

עוד יש לומר שטענת האשה שאינה רוצה להתגרש שמא תאבד את המשענת הכלכלית זו טענה חדשה שנולדה וצמחה לה עם קבלת כתב התביעה לגירושין לנסות ולסחוט כספים נוספים מהבעל תמורת הגט, שאם באמת האשה היה בדעתה להשאר כך מדוע לא עיגנה זאת בהסכם כפי שעשה הבעל בהסכם בסעיף 8 ס"ק ג' "מובהר ומוצהר בזאת, כי עם פטירת האשה חו"ח בעוד אריכות ימים תבוטל הזכות של האשה לקבלת זכויות הפנסיה, היינו זכות הפנסיה של הבעל תיחשב מאותו מועד כזכות שאינה משותפת. היינו מוסכם כי עם פטירת האשה תועבר מלוא הפנסיה אל הבעל ולא אל יורשי האשה ו/או עזבונה". אלא ידע הבעל שבשלב מסוים כן הצדדים יתגרשו ולכן כתב סעיף זה שאם לא, מה לו לכתוב זאת הרי הבעל יורש את אשתו, בכל מקרה הפנסיה עוברת אליו. מה שאין כן אצל האשה היא לא כתבה סעיף כזה או אחר. ואם לא די בכך הרי בסעיף 10 להסכם נכתב "יקבל הבעל את המטלטלין המגיעים לו במעמד סידור הגט או מסירת החזקה בדירה לצד ג'" הרי שכן חשבה האשה שלאחר חתימת ההסכם הצדדים יתגרשו ומה שנכתב בהסכם "גמרו בדעתם להיפרד זה מזה אך להשאר נשואים" ודאי שלא לנצח נצחים אלא לתקופת מה, וגם אם נאמר שלא כך התחייבות הבעל היא קנין דברים שלא תופס, וזאת רק לגבי הגירושין ולא לגבי ההתחייבויות הממוניות שאותם ימשיך הבעל לשלם גם לאחר הגירושין כך שהאשה לא תפסיד דבר. וכי אם היה כתוב שהבעל מתחייב ליתן לאשה גט האם היינו יכולים לחייב את הבעל ליתן גט רק על סמך התחייבותו ליתן גט ודאי שלא, אם כך מדוע לא נראה את ההסכמה ביניהם לזמן מסוים לכשאחד הצדדים ירצה להתגרש. ועיין בפרוטוקול מיום הדיון יב' אייר תש"ע 26.4.2010 שורות 71-75 ואין מה להוסיף.

אין לי ספק שאם היה בא לפני בית הדין הסכם זה בית הדין היה דוחה ולא מאשר הסכם זה, דבר אשר נוגד את ההלכה, אין בית הדין מאשר מצב של נישואין "על הנייר" מצב שכזה יכול לגרום לבעיות הלכתיות קשות. ורמז לזה הבעל וב"כ בסכומים לדבריהם "הנתבעת בגדה וזנתה תחת התובע עם 3 גברים לפחות, ועם אחד מהם ניהלה מערכת יחסים של שנתיים ימים לפחות..מרחוב פלוני בעיר פלונית". אין לי ספק שאם נשאל את האשה היא תכחיש ותאמר שלא היו דברים מעולם, וכן נכתב בסכומי האשה שהוגשו ע"י ב"כ סעיפים 2,3 ובסעיפים 47-51.