פסק-דין בתיק בג"ץ 3798/09

הנשיאה ד' ביניש:

           עניינה של עתירה זו בשאלת תקינות פיטוריה של אירנה גורוחוד (להלן: העותרת) משורות משטרת ישראל, ובאופן ממוקד יותר בהחלטת מפכ"ל המשטרה וראש אגף משאבי אנוש (להלן ייקראו יחד: המשיבים) כי העותרת אינה מתאימה עוד לשרת כשוטרת, עקב תפקודה הלקוי לאחר שנחטפה על ידי עצור שהיה נתון להשגחתה (להלן: אירוע החטיפה או האירוע).

פתח דבר

1.        אירנה גורוחוד, ילידת שנת 1981, החלה את שירותה במשטרת ישראל לפני כתשע שנים. תחילה שירתה בשירות סדיר במסגרת שירות חובה במשטרה, לאחר מכן התגייסה למשטרה ומאז החלה במסלול קידום מבצעי בתחום הסיור. במרוצת השנים, ולאור רצף חוות-הדעת החיוביות שניתנו בעניינה, יועדה העותרת לקצונה ולאופק קידום פיקודי. בתפקידה הייעודי האחרון במשטרה שירתה העותרת כראש משמרת סיור בתחנת אשדוד וכסגניתו של קצין הסיור, כשהיא בדרגת רס"ר. בתפקיד האמור שירתה העותרת גם ביום האירוע אשר הביא להשתלשלות העובדות הרלוונטיות לעתירה. בהתחשב בנסיבותיו החריגות של אירוע החטיפה, אשר יפורטו בהרחבה בהמשך, מינה סגן מפכ"ל המשטרה "ועדה בודקת" לבחינת התנהלות השוטרים באירוע, בראשותו של נצ"מ יקי אזולאי. חברי הוועדה הנוספים היו שישה קציני משטרה. ביום 19.6.2008, ולאחר שישבה כחודשיים ימים על המדוכה, הניחה הוועדה את מסקנותיה והמלצותיה על שולחנו של מפכ"ל המשטרה. בעקבות המלצותיה, ולאחר שמפכ"ל המשטרה בחן אותן, הורה ראש אגף משאבי אנוש על פיטוריה של העותרת מחמת חוסר התאמתה, הוראה שאושרה על-ידי מפכ"ל המשטרה. השאלה אם נפל פגם בהחלטת הפיטורין היא נושא העתירה שלפנינו. כדי לעמוד על טיבן של המלצות "הוועדה הבודקת" והמסקנות שהסיקו המשיבים בעקבותיה, נפרט תחילה את השתלשלות האירועים שקדמה להקמת הוועדה, ונברר את ההמלצות שהביאו לפיטוריה של העותרת מהמשטרה עקב כישלונה באירוע הנדון. 

השתלשלות העובדות שברקע ההחלטה

2.        ביום 20.5.2008, סמוך לשעה 03:21 לפנות בוקר, פרץ המנוח אייל פרץ (להלן: העצור) לדירה פרטית ברחוב שער האריות בעיר אשדוד. בעקבות הפריצה הוזעקו למקום ניידות סיור מתחנת משטרת אשדוד. בין יתר השוטרים שהגיעו לדירה היתה גם העותרת ואיתה קצין הסיור של תחנת משטרת אשדוד (להלן: קצין הסיור או הקצין), המשמש בשגרה כמפקדה של העותרת ובאותו הלילה גם כקצין התורן של תחנת אשדוד. בהגיעם אל הדירה האמורה הבחינו קצין הסיור והעותרת בעצור, כשהוא שרוע על הרצפה ובעל הדירה רוכן מעליו בניסיון להכניעו. משראו כן, השתלטו הקצין והעותרת יחדיו על העצור ואזקו את ידיו מאחורי גבו. יוער, כי בתחילת האירוע לא היתה ידועה זהות העצור לקצין הסיור או לעותרת, אף ששוטרים אחרים אשר הגיעו לדירה זיהו את העצור בתור אייל פרץ, וכמי שבעברו הפלילי מספר אירועי פריצה קודמים (ראו מש/4, מש/6, מש/8 להודעה המשלימה מטעם המשיבים מיום 29.4.2010). לאחר שנאזק הובל העצור אל אחת הניידות. עם הגעת הניידת אל תחנת המשטרה, קצין הסיור ושוטר נוסף הוציאו את העצור מן הניידת והובילו אותו, בכוחות משותפים, אל חדר הסיור שבחצר התחנה. בשלב כלשהו, ולשם בירור זהות העצור ומילוי דוחות הפעילות, נכחו בחדר הסיור העצור, הקצין, העותרת וכן שוטר נוסף.

3.        בנקודת זמן זו ביקש העצור לשתות, ובקשתו נענתה בחיוב. מכיוון שידיו של העצור נכפתו מאחורי גבו, סייע לו קצין הסיור והחזיק עבורו את כוס המים. עם סיום רישום הדוחות, ולאחר שסבר כי העצור נרגע, הורה הקצין לשנות את כפיתת העצור ולהעבירה למצב של איזוק קדמי. על פי ממצאי הוועדה, הקצין הורה כן על מנת לאפשר לעצור לשתות בכוחות עצמו כוס מים נוספת. או-אז, יצא קצין הסיור מהחדר ופנה אל חדר החקירות על מנת להוציא את רישומו הפלילי של העצור, לאמת את נתוניו וכן כדי לחתום על אסמכתא לכליאתו של עצור אחר.

4.        בחלוף מספר דקות נתקבל דיווח על ניסיון פריצה נוסף בעיר אשדוד. בעקבות הקריאה יצאו את התחנה מספר שוטרים, לרבות השוטר הנוסף שהשגיח יחד עם העותרת על העצור. בהיותה השוטרת היחידה שנותרה להשגיח על העצור, ביקשה העותרת את אישורו של הקצין להעברת העצור אל המתחם הפנימי של התחנה בו נכחו שוטרים נוספים. משניתן האישור, החלה העותרת להוביל את העצור אל מחוץ לחדר הסיור, כשהיא צועדת לפניו בניגוד לנוהל "עצורים ובתי מעצר" (02.220.043). את בחירתה להוביל את העצור כשהיא צועדת לפניו ולא מאחוריו, נימקה העותרת ברצונה להקל עליו את ההתמצאות בשטח, שמא ימעד בשל החשכה ששררה במקום ולאור הצורך לרדת במדרגות שעה שהוא כבול בידיו.

           שניות ספורות לאחר מכן, ניצל העצור את מצב הדברים המתואר, דחף את העותרת והפילה ארצה. בין השניים התפתח מאבק פיזי, ובסופו הצליח העצור לשלוף את אקדחה האישי של העותרת. בשלב זה, כאשר האקדח בידו ומכוון לעברה, דרש העצור כי העותרת תשחרר עבורו את נצרת הנשק. העותרת מצדה השיבה - על פי עדותה בוועדה הבודקת - כי "אין נצרה" בנשק. למשמע הדברים, דרך העצור את האקדח, חטף את העותרת אליו ואיים על חייה באמצעות הצמדת האקדח לרקתה. במקביל, ולמשמע צעקות העותרת לעזרה, הגיע למקום השוטר ישראל בן גיאת (להלן: בן גיאת). האחרון שלף את אקדחו האישי וכיוונו לעבר העצור, תוך שהוא מנסה לשכנעו להניח את אקדחה של העותרת. במסגרת חילופי הדברים בין בן-גיאת לעצור, איים האחרון כי אם לא יאפשרו לו לעזוב את המקום הוא יירה בעותרת. בהתייחסו לשלביה הראשונים של החטיפה, ציין בן-גיאת בעדותו בפני הוועדה כי העותרת נאבקה עם העצור ("הבחנתי שהיא נאבקת עם מישהו בעמידה" - מש/4 להודעת המשיבים מיום 29.4.2010, עמ' 1, שורה 22) וכי העצור מצידו היה נחוש ונכון לממש את איומיו ("התחושה שהוא העביר לי שאין לו מה להפסיד והוא מוכן לקחת את עצמו ואת האירוע עד הסוף" - שם, עמ' 2, שורה 26).

5.        בשלב קריטי זה הגיע קצין הסיור אל חצר התחנה והחליף את בן-גיאת בניהול המשא-ומתן. בינתיים, החל העצור מושך את העותרת אל מחוץ לחצר התחנה, תוך שהוא מאיים בצעקות לפגוע בה אם לא יקבל "רכב לבן". בעודו עושה כן, הגיע אל חניית התחנה רכב סיירים לבן. משהבחין העצור ברכב דרש לקבלו באופן מיידי. העצור אף ירה ירייה בודדת אל עבר הקרקע, ובין לבין נופף באקדחו והחל מכוונו לסירוגין, הן כלפי העותרת והן כלפי שאר השוטרים הנוכחים. ירי זה, כך על פי עדותו של קצין הסיור, "חיזק בי יותר את המסוכנות שלו, חששתי לחיי השוטרים ולחיי אירנה בפרט, חששתי שיפתח באש לעבר מי מהם" (מש/2 להודעת המשיבים מיום 29.4.2009, עמ' 4, שורות 87-86). אווירת הפחד שליוותה את החטיפה, כמתואר עד כה, הביאה את העותרת לכדי בכי. על-פי ממצאי הוועדה, העותרת אף התחננה ופנתה אל חבריה בצעקות שיעתרו לדרישות העצור כדי שזה ישחררה.

           בנקודה זו הורה הקצין לשוטרי הסיור לצאת מן ה"רכב הלבן", לכבות את הניידת ולהתרחק ממנה. במשך כל אותו הזמן המשיך העצור בגרירת העותרת אל עבר שער היציאה של התחנה. עם צאתם, או בסמוך מאוד לפני כן, דרש העצור כי העותרת תשחררו מאזיקיו, וזו - תחת איומי אקדח - עשתה כן. כאשר ידיו חופשיות ובחזקתו אקדח דרוך ציווה העצור על העותרת להיכנס אל הניידת, התיישב מאחוריה והורה לה לפתוח בנסיעה מהירה כדי להתרחק מן התחנה.

           השתלשלות האירועים המבצעית הבאה עניינה במרדף ובמעקב משטרתי שהחל אחר הניידת בה נמלט העצור. במסגרת המרדף נעשו מספר ניסיונות לשאת ולתת עם העצור, לעיתים באמצעות הטלפון הנייד של העותרת ובעזרתה. יצוין, כי לאורך כל המרדף אחריו המשיך העצור באיומיו כלפי כוחות המשטרה כי אם ימשיכו במרדף יפגע בעותרת, הגם שבאוזניה ציין כי לא יעשה כן. בסופו של דבר, ולאחר שהספיק לעצור בתחנת דלק, נחסמה דרך המילוט של העצור בצומת גינתון - שם הוא נורה ונהרג בתום עימות עם כוחות משטרה שהגיעו למקום. לאחר האירוע, ובמקביל למינוי הוועדה הבודקת שאת עיקרי מסקנותיה נביא להלן, שובצה העותרת לתפקיד חדש בתור סמלת מבצעים בתחנת אשדוד. בתפקיד מנהלי זה שירתה העותרת עד שפוטרה. ראוי עוד לציין, כי במסגרת תפקידה כסמלת מבצעים זכתה העותרת לחוות-דעת תפקודית חיובית בשורה ארוכה של מדדים. וכך נחתם גיליון ההערכה התקופתי שנערך לה, ביום 16.4.2009, במסגרת תפקידה כסמלת מבצעים: "מדובר בשוטרת אחראית, ממושמעת המבצעת את מטלותיה על הצד הטוב יותר בכל הקשור לריכוז עבודת הסיור (דוחות, צווי הבאה של הסיירים וכו'), חברותית ומקובלת על עמיתיה ליחידת הסיור".

6.        כאמור, ביום 19.6.2008 הוגשו מסקנות הוועדה הבודקת לידי מפכ"ל המשטרה, וביום 30.3.2009 הורה ראש אגף משאבי אנוש, באישורו של המפכ"ל, על פיטוריה של העותרת. כנגד החלטה זו מופנית העתירה דנן, שהטענה המרכזית בה היא כי ההחלטה לפטר את העותרת אינה סבירה ואינה מידתית, אינה עומדת ביחס הולם למסקנות שהוסקו כנגד שוטרים אחרים שהיו מעורבים באירוע ומתעלמת משירותה הקודם במשטרה. להלן נעמוד על המלצות הוועדה ועל הנימוקים שביסוד פיטוריה של העותרת.

מסקנות ועדת הבדיקה המשטרתית והמלצת מפכ"ל המשטרה

7.        במהלך שמיעת העתירה קיימנו שני דיונים. בדיון הראשון שהתקיים ביום 4.11.2009 הורינו למשיבים להגיש לעיוננו את הדו"ח המלא של הוועדה הבודקת, שכן החלטת הפיטורין מבססת עצמה על מסקנותיה והמלצותיה של הוועדה. מסקנות הוועדה מיקדו עצמן בשני מישורים: המישור המערכתי והמישור האישי. לענייננו, די לבחון את עיקר המסקנות וההמלצות שגובשו בעניינם של העותרת ושל קצין הסיור. לבסוף נעמוד אף על חלק ממצאי הוועדה במישור המערכתי.

8.        בעניינה של העותרת, מצאה הוועדה כי מבחינה מקצועית "השוטרת אירנה כשלה כשל מוחלט במילוי תפקידה בכל הפרמטרים הנדרשים (דוגמה אישית, מוכנות מבצעית, חוסר מקצועיות ופער בחוסן מנטאלי) ולא פעלה כמצופה משוטרת בעלת ותק של 8 שנות שרות במ"י כר' משמרת סיור בתחנה ופוטנציאל לקצונה ב-2009". עוד קבעה הוועדה, כי התנהלותה הבלתי מקצועית של העותרת היא שהובילה ל"התגלגלות כדור השלג תוך אובדן שיקול דעת, כניעה מוחלטת והפעלת לחץ מוגבר על מפקדה". מסקנתה זו ביססה הוועדה, בין היתר, על הממצאים הבאים: החלטת העותרת לצעוד לפני העצור ולא מאחוריו, באופן שאינו מאפשר שליטה על מעשיו ובניגוד לנהלים; שימוש בחגור שאינו תקני ואינו מצויד במנגנון אבטחה משטרתי לאקדח - פגם שאיפשר את שליפת אקדחה האישי על ידי העצור; הערכה מזלזלת ושגויה של כוח העצור; מתן מידע ותשובות שאפשרו לעצור לתפעל את נשקה; וכן התמסרותה הטוטאלית של העותרת לדרישותיו והנחיותיו של העצור. על רקע כל האמור המליצה הוועדה על פיטוריה של העותרת.

9.        אשר לחוות הדעת התפקודית בענייננו של קצין הסיור, קבעה הוועדה כי "הקצין לא הפגין באירוע סמכות פיקודית כמצופה מקצין בתפקידו. התנהלותו של הקצין הייתה הססנית ולא החלטית, ללא תרגום נכון של תמונת המצב. התנהגותו זו תרמה להידרדרות האירוע, בשלביו הראשונים ויצירת יתרון יחסי אצל היריב. לקצין גם אחריות ישירה לליקויים במוכנות המבצעית של השוטרת". בין יתר ממצאיה לעניין תפקודו המבצעי של קצין הסיור, קבעה הוועדה כי האחרון העריך כי העצור אינו "מסוכן/ברחן" מבלי שהיו בידיו נתונים לכך. כן נמצא כי "הקצין לא שלט בכוחות התחנה שהגיעו לתחנה" וכי לא היה בכוחו לעמוד בלחץ שהופעל עליו, עד כי "נכנע סופית לדרישות החוטף תוך ש[הוא] מאפשר בידיו כלי נוסף אשר יוצר איבוד שליטה מוחלט ומרחיב את מעגלי האיום מרמת הרכב הנחטף דרך הכוחות הפועלים ועד משתמשי הדרך האחרים". סיכומו של דבר, הוועדה המליצה להורות על סיום תפקידו של הקצין בתור קצין יחידת הסיור בתחנת אשדוד וכן על רישום הערה פיקודית והדרכתו בדבר הליקויים שנמצאו בפעולותיו.

10.      במישור הבחינה המערכתית מצאה הוועדה כי יש לעגן בכתובים תורת לחימה הנוגעת "לטיפול באירוע תפיסת בני ערובה". כן ציינה הוועדה כי בעת ניסוח תורת הלחימה יש להתייחס להבדלים בין מצבי חטיפה סטאטיים לניידים וכי יש לגבש הנחיות מבצעיות עבור מצבי חטיפה. על כך הוסיפה הוועדה והתייחסה לצורך בהטמעת הפקודות המבצעיות והנהלים בקרב כוחות המשטרה בדרגים השונים, ואף המליצה על תרגול הפקודות תוך שימוש בסימולציות המדמות תרחישים מבצעיים אפשריים. עוד יצוין, כי עיון בדו"ח הוועדה תחת הנספח העוסק בפרופיל האישי-התנהגותי של העצור מעלה כי לפני תשע שנים היה הנ"ל מעורב במקרה נוסף של חטיפת נשק מבלש בתחנת אשדוד, איום על חייו ובריחה מחזקתו. כן נמצא, כי גם על פי עדותו של קצין המודיעין במחוז דרום וממלא מקום קצין אמ"ן בזמן האירוע היה העצור מוכר כמי שביצע בעבר מעשה נוסף של חטיפת נשק משוטר. כפי שעוד נדרש לכך בהמשך הדברים, הוועדה והמשיבים לא נתנו דעתם לנפקותו של מידע זה, כמו גם לעובדה שהעותרת לא עודכנה על היות העצור מועד לאירועי חטיפה.

           כנזכר לעיל, וכמתחייב על פי פקודת המטה הארצי "קצינים בודקים וועדות בודקות", הועבר דו"ח הוועדה במלואו לידי מפכ"ל המשטרה ולידי הגורמים המקצועיים במטה הארצי, לרבות למחלקת המשמעת וללשכה המשפטית. המפכ"ל בחן את ההמלצות - חלקן אימץ כלשונן וחלקן מצא לשנות. כפי שעוד יפורט בהמשך, מצא מפכ"ל המשטרה לאמץ את המלצת הוועדה בעניינה של העותרת, תוך שהוא מציין כי שוכנע ש"התגבשה, לכאורה, עילה לפיטוריה מאי-התאמה". כן הנחה המפכ"ל לערוך לעותרת שימוע בפני מחלקת משמעת. השימוע נערך בפני ראש אגף משאבי אנוש ובסיומו של ההליך - ועוד בטרם נתקבלה חוות הדעת הפיקודית בעניין תפקודה של העותרת בתפקיד החדש שנמצא לה - פוטרה העותרת ביום 1.4.2009. בעניינו של קצין הסיור החליט מפכ"ל המשטרה כי יש להעבירו מתפקידו כקצין סיור למשך שנתיים ולרשום לחובתו הערת מפקד. החלטה זו יושמה וביום 1.3.2009 מונה קצין הסיור לתפקידו החדש בתור קצין פיקוח אגף תנועה במרחב לכיש.